מינה אורלנסקי בת ה־16 הצטנפה בגומחה הנסתרת מאחורי ארון הספרים, כשהיא רועדת מפחד. לצידה הצטופפו עוד חמישה בני אדם – ילד בן עשר שהיה קרוב משפחתה, השכנה גברת גרודזינסקי ובנה, ושני בחורי ישיבה שאותם היא לא הכירה. מעבר לארון הכבד היא יכלה לשמוע את קולותיהם של עשרות אנשים שהתקבצו בבית באותה שבת, י"ח באב תרפ"ט, מתוך תקוות שווא להינצל מההמון המוסת השועט ברחובות חברון.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– למרות ההבטחות, השמיים רחוקים מלהיפתח באמת

– דעה: כשמירי רגב הביסה את אופירה וברקו

– באסון בביירות נפגעה גם המורשת ההיסטורית של ארץ הארזים

מינה לא התגוררה בחברון; היא הגיעה לשם לרגל שבת "שבע ברכות" של אחותה רחל ובעלה הטרי צבי ברונשטיין. אביה, הרב אברהם יעקב אורלנסקי, שהיה רב המושבה זכרון־יעקב, חשב שיהא זה ראוי לחגוג את האירוע בעיר האבות – שם גרה אחות נוספת, חנה סלונים, עם בעלה ושני ילדיה. הרב, אשתו ינטע ובתם מינה הקדימו להגיע לחברון כבר ביום חמישי, אולם הזוג הצעיר העדיף להצטרף אליהם רק למחרת. ההשתהות הזו הצילה את חייהם של רחל ויעקב: ביום שישי כבר עצרו הבריטים את כל תנועת האוטומובילים מתל־אביב לירושלים, בשל מה שייקרא "פרעות תרפ"ט".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ages-3204191-750x1183.jpg 750w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ges-3204191-1140x1799.jpg 1140w" sizes="(max-width: 1298px) 100vw, 1298px" />

כשפרצו המהומות בחברון, נחשב ביתה של משפחת סלונים למקום בטוח יחסית, בשל קשריו של אליעזר דן סלונים עם נכבדי העיר הערבים. עד מהרה התברר כי לא זה מה שיעצור את ההמון צמא הדם. "בעד הסדק שבארון ראיתי איך אחד הפורעים הכה בכוח באלה שבידו על ראש אבי המסכן, שהיה עטוף באותה שעה בטליתו… רציתי להרים קול צעקה, אולם הבחורים שהיו איתי סתמו את פי במגבת", תיארה לימים מינה מקצת ממה שראתה.

אחרי כמה דקות השתררה במקום דממת מוות. מינה ושכניה לגומחה יצאו ממחבואם. את עדויותיהם באשר למחזה שנגלה לעיניהם, קשה להעלות על הכתב. מתוך 18 גופות שנספרו באותו רגע, רק אחת הייתה שלמה. בין הנרצחים מצאה מינה את שני הוריה, את אחותה חנה, את הגיס אליעזר דן ואת אחד מילדיהם הקטנים.

ועד זכרון־יעקב היה אחוז הלם. לצד הצער העמוק על הרב ובני משפחתו, הבינו אנשי המושבה כי מוטלת עליהם חובה מוסרית לדאוג למינה. הם שילמו את החובות שהותיר אחריו הרב, ודאגו ליתומה לקצבה חודשית שתאפשר לה קיום מינימלי. במקביל חככו בדעתם כיצד לאייש את משרת הרב שהתפנתה בנסיבות כה טרגיות.

הרבנות הראשית לארץ ישראל הביעה בסוגיה זו עמדה שנראתה אצילית באותה עת: "עליכם להשאיר את כיסא הרבנות בזכרון־יעקב פנוי בעד לוקח בתו היתומה מינה", היא הודיעה לוועד, שניאות ברצון. אך הנה עבר חודש, ורעיון חדש צץ במפתיע: "הקרה ה' לפנינו רב גדול…. להפקיד על ידו את פיקדונה של משרת הרבנות… עד כי יבוא המועד למסרה לידי המיועד לה", כתב פקיד בכיר ברבנות לוועד זכרון־יעקב. חשדם של מנהיגי המושבה התעורר: הייתכן שמישהו מנסה לסדר עבודה למקורבו? ברור היה להם ש"מינוי זמני" שכזה לא במהרה יבוטל, ומציאת שידוך הגון ליתומה הפכה אפוא עניין דחוף.

חיפשו, ומצאו. אחד מניצולי אותה שבת איומה בחברון היה הרב יקותיאל קושלבסקי בן ה־29, תלמיד חכם גדול וראוי. לפי אחת הגרסאות, הוא היה זה שהציל את חייה של מינה אורלנסקי, כשהוביל אותה למקום המסתור בבית סלונים. הזוג הובא בברית הנישואין, והרב קושלבסקי (ששינה את שמו לעזריאלי) הוכתר לרבה של זכרון־יעקב, תפקיד שמילא במשך 62 שנים.

The post אחרי שקודמו נרצח: כך נבחר הרב של זכרון יעקב appeared first on מקור ראשון.