הקפסולה יובאה לעברית שלנו משפות אירופה. כאלפיים שנים קודם לכן השתלבה בעברית של חז"ל קרובת משפחה שלה, המילה קופסה. המילה הלטינית capsa משמעותה קופסה, תיבה, ו-capsula היא צורת הקטנה של המילה – כלומר קופסה קטנה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– אחרי עשרים שנה: נפגעי האינתיפאדה השנייה מקווים לפיצויים

– בדרך להגבלת ההפגנות: דיון סוער בכנסת

– עוצר יציאות, סיוע אזרחי: צה"ל מעלה הילוך במאבק בקורונה

המילה קופסא נכתבה במקורותינו לא פעם באל"ף בסופה, בהשפעת הארמית שמילים רבות בה מסתיימות באל"ף. היידוע בארמית אינו נעשה בה"א בתחילת המילה כמו בעברית, אלא באל"ף סופית. כך, גברָא הוא הַגבר, כלבא הוא הַכלב, ויומא פירושו הַיום. מסכת יומא במשנה, הנקראת בתלמוד "סדר יומא", עוסקת בסדר העבודה של הכהן הגדול ביום הכיפורים – שכונה "יומא רבא", היינו היום הגדול שבימי השנה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0/09/08638738-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בארמית המאוחרת, מילים רבות הסתיימו באל"ף הסופית אף שהן כלל אינן מיודעות. כך, בגמרא בדרך כלל כבר לא נמצא מילים כמו גבר או כלב אלא גברא או כלבא, ואף המילה גמרא עצמה היא בעצם המילה גמר, היינו לימוד, בתוספת אל"ף סופית.

בזכותה של האל"ף הזו בארמית קיבלנו בעברית לעיתים מילים חדשות. כזו היא למשל המילה יממה. בארמית של אונקלוס, המילה יממא באה במקום המילה העברית יום. כך למשל הוא מתרגם את הפסוק החמישי בתורה: "ויקרא א-להים לָאור יום" – "וקרא ה' לנהורא יממא". כיוון שהאל"ף הסופית הזו נשמעת לאוזנינו כמו סיומת הה"א הנפוצה בעברית, המסמנת שם עצם שמינו נקבה – אימצנו את המילה יממא תוך שינוי האות האחרונה לה"א ושינוי מין המילה לנקבה, ובגיוון של המשמעות –  לא סתם יום, אלא 24 השעות של היום והלילה יחדיו.

כך אירע גם במילים אחרות שמסתיימות באל"ף ארמית – הן התקבלו בעברית כמילים שמסתיימות בה"א, והפכו ממילים שמינן זכר למילים שמינן נקבה. כאלו הם הכורסה (בארמית כורסא הוא כיסא), הסדנה (בארמית סדנא – הסדן) והאולפנה (בארמית – אולפנא, כלומר הלימוד). לאור זאת קיבלה האקדמיה ללשון החלטה ולפיה מילים כדוגמת אלו ייכתבו בה"א בסופן, ולפיכך יש לכתוב דוגמה, קופסה, סדנה ואף משכנתה.

כמוס בלשכה

פתחנו דברינו בקפסולה, ונציין שחלופתה העברית היא כמוסה – מילה שנתחדשה מן השורש כמ"ס, המופיע פעם יחידה במקרא בשירת האזינו שנקראה בחוצות בשבת האחרונה: "הלא הוא כמוס עמדי, חתום באוצרותי". כמוס פירושו מוחבא ומוטמן. סוד כמוס הוא סוד הצפון ונעלם מעיני הבריות, וכמוסה היא אפוא אריזה קטנה הסוגרת וצופנת את מה שבתוכה. כבר בשנות ה-60 אפשר למצוא שימוש במילה כמוסה בעיתונות העברית כחלופה לקפסולה. כך למשל דווח בעיתון הצופה בקיץ 1966 על כמוסה שהכילה חומר רדיואקטיבי והובלה מטקסס לניו-יורק בתוך תיבת עופרת הארוזה בקופסת עץ – אך כשהגיעה התיבה ליעדה התברר שהכמוסה נעלמה. כך מדווח העיתון: "מדענים, שוטרים ואנשי מיניסטריון הבריאות האמריקני פתחו היום בחיפושים אחר כמוסה (קפסולה) קטנה של רדיום שאבדה" (ותודה לאתר "עיתונות יהודית היסטורית").

המונח הרשמי לקפסולה היה קֻפְסִית, כתרגום השם הלועזי – קופסה קטנה, אך המילה כמוסה התקבלה בין הרוקחים והרופאים שוחרי העברית, ובשנת תשנ"ט סמכה האקדמיה ללשון את ידה על חידוש זה וקבעה את המילה במילוני המונחים שלה.

מסכת יומא במשנה פותחת בכך שהכהן הגדול היה מופרש מביתו ומוכנס למעין בידוד של שבעה ימים לפני יום עבודתו במקדש, כדי להרחיקו מן הטומאה. כך ניסח זאת הפייטן יוחנן הכהן בסדר העבודה שכתב לתפילות היום: "כמו כן יבדילו איש קודם לעשור / כָּמוּס בלשכה שבוע ולא יטמא". הכהן הגדול כמוס וסגור היה בלשכתו, כדי שיוכל לעשות בטהרה את עבודתו.

נחתום אפוא בתקווה שבשנה הבאה עלינו לטובה ישובו הקפסולות והבידודים למיניהם להיות כמוסים מן העין, וירבו הבריאות והשלום והטהרה, אמן אמן.

The post ממסכת יומא עד הקופסה והכמוסה – גלגולה של קפסולה appeared first on מקור ראשון.