https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-15.03.36-750x125.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מסעו האישי של רבי נחמן לארץ ישראל, בסוף המאה ה־18, הוא האירוע המכונן בחייו של מנהיג חסידות ברסלב. היום היו קוראים לזה, אולי, "טיול אחרי צבא": בשביל אחד מהוגי הדעות הנועזים ביהדות במאות האחרונות, שהשפעת תורתו הולכת וגדלה גם היום, זה היה מסע של בריחה. מרד.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– ישראל לא מוכנה: הכתובת רשומה על הסיפון של המכלית הבאה

– צפו: מי ניצח ומי הפסיד בעימות הנשיאותי בארה"ב?

– ארץ זבת חלב? לא אם תשאלו את משרד החקלאות

בשנת 1798 הוא היה רק בן 26, אבל מחצית מחייו היה נשוי, מאז גיל 13. אדמו"ר מיוחס – בן נכדתו של הבעל שם טוב – עם חסידים מעטים. הוא חש דחוק ומיואש, בעיצומה של תקופה רוחנית מדכדכת. תובנה מיסטית משיחית ניקרה בו, ערערה את הסדר הרוחני המוכר לו, והוא היה חייב לבדוק אותה. בשטח, בארץ ישראל. להתרחק ככל האפשר מהעולם שבו צמח, ולנסות להתנתק מהעבר. "ואמר, 'על כל פסיעה ופסיעה של נסיעת ארץ ישראל יהיה לי מסירת נפש'. ואמר, 'אני רוצה לנסוע מיד איך שיהיה אפילו בלי מעות'", נכתב בסיפור המסע כפי שתיאר אותו ר' נתן מנמירוב, תלמידו הקרוב של ר' נחמן ומי שתיעד את משנתו, תורותיו וסיפוריו.

לפני יציאתו לדרך הגיע ר' נחמן לביקור אצל הוריו במז'יבוז', עיירת הולדתו. אמו התעניינה בתוכניותיו, אבל גם שאלה: "בני, מתי תלך לזקנך, הבעל שם טוב זיכרונו לברכה, היינו על קברו הקדוש?". ר' נחמן ענה לה תשובה מחוצפת לכאורה ותמוהה: "אם זקני רוצה לראות עמי – יבוא לכאן". איך יבוא הבעש"ט מקברו לראות את נינו? ר' נחמן מבקש לבעוט באבותיו.

חוקרי חסידות רבים הציעו פרשנויות למסע של ר' נחמן בצפונה של ארץ ישראל, בריכוזי היישוב היהודיים הדלים בסוף המאה ה־18. האם אפשר לראות במסע בן השנה ניסיון ציוני כושל שהקדים את זמנו? כי מהי הציונות אם לא מרד בעבר, באלפיים שנות גלות. רק ככה נגאלים. אולי, כמו בסיפורים המפורסמים של ר' נחמן, המסע שלו הוא בכלל מיתולוגיה יהודית שיצר במו רגליו.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... t_Carmel_LOC_matpc.07135-חיפה--750x598.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"כל מקום שאני הולך – אני הולך לארץ ישראל", נהג לומר אחרי שובו. עלילות האירועים בדרך אליה וממנה מרתקות וסוערות, וקשורות היטב ליחס של ר' נחמן לארץ הקודש ולעמדה הרוחנית שמאפשרת להגיע אליה, אבל כמוהו נתמקד דווקא במסע בתוככי הארץ עצמה. שתי גרסאות נשתמרו: שתיהן פנים־ברסלביות, ושתיהן נכתבו בידי ר' נתן. המקור הוא כנראה יהודי אחד, שמעון שמו, שהתלווה לאדמו"ר בנסיעתו.

בין חיבוריו של ר' נתן על פי תורותיו של רבו נמצא גם הספר "ליקוטי תפילות", שמבוסס על הדרישה "לעשות מהתורות תפילות". וכך נכתב שם: "וזכני ברחמיך הרבים ועזרני והושיעני, שאזכה לילך ולנסוע ולבוא מהרה לארץ ישראל, לארץ הקדושה, לארץ החיים, אשר שם עיקר הדעת והשכל והמוח והחוכמה דקדושה. העליני מהרה מחוץ לארץ לארץ ישראל. עשה עמי פלאות". תפילה קצרה ויצאנו לדרך.

מעשה ממרגל ולב נשבר

ספטמבר 1798. ארבעה חודשים וחצי אחרי שעלה על העגלה ויצא לדרך תלאות ארוכה ומסוכנת, הגיע ר' נחמן בספינה מאיסטנבול אל חופי הארץ המובטחת. מיפו הוא תכנן לעלות לירושלים, אבל תוכניותיו השתבשו. רוחות מלחמה נישבו במזרח התיכון. גנרל צעיר ושאפתני בצבא צרפת, נפוליאון בונפרטה, ערך מסע מלחמה נגד האימפריה העות'מאנית ובעלי בריתה הבריטים. בקיץ כבש בסערה את מצרים, ואז פנה לארץ הקודש. מהקרבות באל־עריש הוא יצא לאורך החוף צפונה, לעבר יפו.

מדוע לא הפכה חיפה למוקד עלייה לרגל עבור חסידי ברסלב בראש השנה? בשכונת הדר הכרמל תמצאו את בית הכנסת העתיק "הדרת קודש": מוזנח ועזוב, קודש אולי יש בו אך לא הדר, בקצה 170 מדרגות הנביאים. שם התפלל ר' נחמן את תפילות החג בהתלהבות רוחנית

המצב המדיני היה מתוח, והבאים בשערי הארץ נבדקו היטב: "ולא הניחוהו הישמעאלים שייכנס אליהם", כותב ר' נתן על רבו, "כי הסתכלו על מלבושיו ועל תואר פניו שיש לו פאות ארוכים כנהוג במדינתנו, ושאינו יודע לשונם וכיוצא בזה. ואמרו שהוא בוודאי אחד מהמרגלים של הצרפת, ולא הועילו שום פיוס ובקשות". היהודי דובר היידיש מאוקראינה נחשד כמרגל, בקשתו להיכנס לארץ נדחתה, והוא נשאר על הספינה. כמו משה רבנו בהר נבו הוא השקיף אל ארץ ישראל, אך לא היה יכול לדרוך על אדמתה. קברניט הספינה תכנן לעגון מול נמל יפו ולנוח מעט לפני שיפליג בחזרה לאיסטנבול, אבל ים סוער הכריח אותו לצאת מיד צפונה. בחיפה עגנה הספינה, ור' נחמן ירד ממנה אל הנמל הקטן במפרץ.

היה זה ערב ראש השנה תקנ"ט. סתיו יהודי בארץ אבותיו שלח בר' נחמן רמזי אלול.

בסוף המאה ה־18 הייתה חיפה כפר קטן. רק ארבעים שנה לפני כן החריב אותה שליט הגליל, ד'אהר אל־עומר אל־זידאני, והקים אותה מחדש כמה קילומטרים מצפון למקומה המקורי, כדי לשפר את הגנותיה. נבנו מגדלי שמירה, חומה דקה ומצודה. נמל עכו היה הנמל הצפוני הראשי של ארץ ישראל, ונמל חיפה הקטן שימש בעיקר "נמל מארב" של ספינות שודדים שיצאו ללכוד אוניות עמוסות סחורה המפליגות מעכו. בין החומות חיו פחות מאלף נפשות: רוב מוסלמי, מיעוט נוצרי ומשפחות יהודיות ספורות.

בשירו של יורם טהרלב "יידישע פיראטן", חבורה מפתיעה של שודדי ים יהודים ממזרח אירופה יוצאת למסע לארץ הקודש, עם כל הצ'ולנט והבורשט והגפילטע פיש. "המשכנו למסינה / משם לפלשתינה / ונרד ביפו לסייר בסקרנות // משם כבר לא יצאנו / גייסו שם את כולנו / ועשו אותנו מקהלת הרבנות", שר סולן להקת חיל הים שלמה ארצי ב־1969. ר' נחמן – לא פיראט ולא שודד, וכנראה גם לא מועמד לגיוס למקהלת הרבנות – החליט כמעט מיד עם ירידתו בחיפה שהוא רוצה לשוב לביתו באוקראינה: "וגודל עצם השמחה שהיה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת הקודש, אי אפשר לשער במוח, אילו כל הימים דיו וכו' לא יספיקו לבאר אפס קצה מזה. כי תכף ומיד השיג מה שהשיג. כי אמר שתכף כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/09/קרדיט-שועל-ויקיפדיה-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

ארבע אמות ודי. חוקרים רבים ניסו לעמוד על פשרו של הרגע הזה, הניו־אייג'י, שבו הדרך חשובה מהיעד. מה קרה לר' נחמן כשנגע באדמת ארץ ישראל הפיזית, משאת נפש באלפיים שנות גלות. כשהתפילות נפגשו בחול הרך ובהר הירוק כל ימות השנה. האם זהו שער השמיים? מה הבין ר' נחמן ברגע ההוא, שגרם לו למצות במהירות האור את מטרת הביקור? כך או כך, היה זה ערב ראש השנה ויהודי צריך להתפלל ולשמוע תקיעת שופר, אז ר' נחמן נשאר בחיפה.

מדוע לא הפכה חיפה למוקד עלייה לרגל עבור חסידי ברסלב בראש השנה, תחליף מקומי ראוי לנסיעה לאומן? בשכונת הדר הכרמל, ברחוב מעלות הנביאים 9, תמצאו את בית הכנסת העתיק "הדרת קודש": מוזנח ועזוב, קודש אולי יש בו אך לא הדר. הוא שוכן בקצה התחתון של 170 מדרגות הנביאים, המתחילות ברחוב שיבת ציון ויורדות מטה, בכיוון הים. זהו מבנה חדש יותר, שנבנה על חורבות בית הכנסת הקדום שבו התפלל ר' נחמן את תפילות החג בהתלהבות רוחנית – או "באורות", כפי שיאמרו חסידיו. ואז, רגע אחרי שהיעד הושג, חווה ר' נחמן נפילה קשה. "ואחר שבאו מבית הכנסת נתעורר בו דאגה ולב נשבר מאוד, בלי ערך, ולא דיבר מאומה עם שום בן אדם".

"וגודל עצם השמחה שהיה לו באותו הרגע שנכנס ועמד על אדמת הקודש, אי אפשר לשער במוח… אמר שתכף כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג"

שלושה שבועות, עד לאחר שמחת תורה, היה שרוי האדמו"ר בדיכאון. "טבע האדם למשוך עצמו למרה שחורה ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא ייסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכוח גדול להיות בשמחה תמיד", הוא אמר פעם לחסידיו. אבל כשכל בני הקהילה החיפאית הקטנה צעדו באחד מימי סוכות למערת אליהו הנביא בראש הר הכרמל, רוקדים ושמחים, ר' נחמן לא היה בעניין. הוא הצטרף אל הציבור, אך לא הכריח את עצמו לשמוח. אפילו בשמחת תורה ישב בצד ולא טרח לחגוג בהקפות.

לדיכאונו, צערו וחרדותיו נכנס ערבי צעיר ("ישמעאל אחד רך בשנים") שהטריד אותו. בכל ארוחה שאכל ר' נחמן באכסניה, התיישב לידו הבחור ודיבר אליו ללא הרף בערבית. ר' נחמן לא הבין מילה, כמובן, אך הפגין חיבה כלפי הערבי – עד שפתאום התהפכה האהבה: הצעיר הופיע כשבידו כלי נשק, והזמין את ר' נחמן לדו־קרב. הרב האוקראיני נמלט והתחבא בביתו של יהודי אחד, עד שהעניינים יירגעו. "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית / יושב ערבי עם נרגילה / אפילו אם זה מתחיל בסיביר / או בהוליווד עם הבה נגילה", שר מאיר אריאל ב"שיר כאב", ואולי כיוון גם ליהודי אחד שהגיע מערבות רוסיה ונתקל בצעיר חיפאי שמתעקש לדבר אליו ערבית.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/09/תותחים-ליד-חומת-עכו-120x86.jpg 120w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/09/תותחים-ליד-חומת-עכו-750x544.jpg 750w" sizes="(max-width: 923px) 100vw, 923px" />

מעשה בפרדות ושירים

לאחר שמחת תורה הסכים ר' נחמן – באילוץ מסוים – לוותר על חזרה מהירה הביתה, ולצאת עם מלווהו הצמוד לטבריה עיר הקודש. המסע נערך בשיירת חמורים, מפחד שודדי דרכים. היום הנסיעה בין שתי הערים תימשך פחות משעה. בימים ההם נדרש יום רכיבה שלם.

110 שנה אחר כך החליט חיים בוגרשוב, מנהל הגימנסיה הרצליה שעמדה אז בכיכר השעון ביפו, כי דרוש שיר לכת עברי לטיולי תלמידי הגימנסיה. הוא פנה בעניין אל המורים ישראל דושמן וחנינא קרצ'בסקי, והללו כתבו יחד את המילים המפורסמות: "פה בארץ חמדת אבות / תתגשמנה כל התקוות, / פה נחיה ופה ניצור / חיי זוהר, חיי דרור, / פה תהא השכינה שורה, / פה תפרח גם שפת התורה". המורה ללשון והמורה למוזיקה לימדו את השיר החדש, ומיד לאחר מכן יצאו התלמידים לטיול ארוך. במשך שלושה ימים רכבו הנערים על פרדות ברחבי הארץ, ושרו שוב ושוב על השראת שכינה ושפת התורה. בכל מקום שעצרו בו למנוחה הם לימדו את התושבים את השיר, שהפך להמנון ציוני בן לילה. חמדת אבות התפשטה ביישוב היהודי המתחדש.

זו אחת ממטרות מסעו של ר' נחמן, 110 שנים לפני כן: טיול שורשים. ר' נחמן הכיר היטב את שורשיו שלו, המפורסמים, הקבורים במז'יבוז', אבל הבין שכדי לצאת מהגלות צריך להתחבר לשורשים עתיקים הרבה יותר, וזה יכול לקרות רק בארץ חמדתם של אברהם ויצחק ויעקב. הוא הסתקרן מהאפשרות לחיות כמותם בארץ ישראל בימים שקדמו למתן התורה, ולקיים את כל המצוות באופן רוחני בלי להיצמד לארבע אמות של הלכה – לחיות פה וליצור חיי זוהר ודרור.

אבל יש לו בארץ ישראל גם שורשים קרובים יותר. ר' נחמן מהורדונקא, סבו של ר' נחמן מצד אביו, חי בטבריה ונקבר בה. פעמיים עלה הסב לארץ ישראל ופעמיים עזב אותה, ורק בשלישית, כאשר בא עם קבוצה של כשלושים איש, הצליח להישאר בה. העלייה הזאת קדמה לעליית החסידים הגדולה והמפורסמת ב־1777 (תקל"ז), שכללה כ־300 איש. גם הם התיישבו בטבריה, והתחברו אל קבוצת החסידים הוותיקה יותר. אלו היו העליות ה"גדולות" הראשונות, בטרם העלייה הראשונה של ראשית הציונות. ב־1824 נמנו בעיר שעל שפת הכנרת 200 משפחות יהודיות – כ־1,200 נפשות – ו־13 בתי כנסת.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ock_380502001-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כשהגיעה השיירה של ר' נחמן לטבריה לעת לילה, התקבל האורח המיוחס בחגיגיות, "והרבה הלבישו עצמם בבגדי שבת לכבודו ולא היה ישן כל הלילה מחמת זה". את נדודי השינה בילה ר' נחמן אצל בן דודו בנימין, אך כעבור כמה ימים דרשו החסידים לדאוג לו לאירוח מכובד יותר. צדיק כזה זקוק לבית רחב כדי לקבל רחבות דעת, הם טענו. אבל במקום להרחיב דעת, ר' נחמן נפל למשכב. בעת מחלתו ביקרו אותו בקביעות רבני הקהילה, ובראשם הרב אברהם קאליסקער.

בימים ההם נקלעה קהילת טבריה לתסבוכת פוליטית. יהודי אחד הלשין לפחה הטורקי על יהודי העיר, וראשי הקהילה נלקחו למעצר שנמשך שבועות. רק תשלום שוחד הביא לשחרורם. חברים בקהילה הספרדית תפסו את המלשין וכמעט הרגו אותו, וכנקמה הוא חזר לפחה והלשין שוב. הפעם מינה אותו הפחה לפקיד, והעניק לו רשות לעשות באחיו היהודים ככל שירצה. בני הקהילה נמלטו מטבריה, אך ר' נחמן החולה והתשוש נאלץ להישאר בעיר. הברסלבים מייחסים לו את הפלתו של ה"מוֹסֵר": בדרכים מתוחכמות הצליח ר' נחמן לנטרל אותו, ולבסוף האיש מת.

נדמה שר' נחמן חיבב את הקהילה החסידית הארץ־ישראלית, שחיבקה אותו. כשיחזור לארצות הקור ייצור בהשראתה את ה"קיבוץ" הברסלבי: מפגש של החסידים עם רבם במועדים קבועים, ובהם ראש השנה. גם לאחר מותו המשיכו החסידים להתאסף יחד ב"קיבוץ". באורח פלא, הכינוי הייחודי הזה יתגלגל כעבור שנים ל"קיבוץ" של חלוצי הציונות. המתווך היה איש העלייה השלישית יהודה יערי, שביקר אצל חבורת חסידי ברסלב בירושלים והתלהב מאווירת הפשטות ומדיבוק החברים. אורח החיים הקהילתי והשותפות האידיאולוגית־רוחנית דמו מאוד למה שניסה ליצור עם חבריו לגדוד העבודה. כששב אל עמיתיו החלוצים סיפר להם שהברסלבים מכנים את עצמם "קיבוץ", והשם אומץ מיד. כעבור עשרות שנים הוציא יערי לאור את "סיפורי מעשיות משנים קדמוניות" של ר' נחמן, במהדורה המיועדת לראשונה לציבור הרחב, מחוץ לקהל החסידים.

האם אפשר לראות במסע בן השנה ניסיון ציוני כושל שהקדים את זמנו? כי מהי הציונות אם לא מרד בעבר, באלפיים שנות גלות. רק ככה נגאלים. אולי, כמו בסיפורים המפורסמים של ר' נחמן, המסע שלו הוא בכלל מיתולוגיה יהודית שיצר במו רגליו

לפחות ארבעה חודשים בילה ר' נחמן בגליל, בחיק הקהילה המקומית. החורף הטברייני הנעים, השונה כל כך מהחורף שהכיר, עודד את רוחו והוא הבריא והתחזק. הוא עלה לקבר סבו בבית העלמין הישן וסבב ברחבי הגליל, רוכב על חמורים בדרך להשתטח על קברי תנאים ואמוראים. לפגוש את האבות. במירון, בציונו של רבי שמעון בר יוחאי, התרגש מאוד. בתפיסתו המשיחית ראה ר' נחמן בעצמו גלגול של רשב"י, אבי תורת הנסתר היהודית, זו שתגאל את עם ישראל ותשיב אותו לארצו. "ובבואם למערת רבי שמעון בן יוחאי, אזי בני הנעורים עסקו בתפילה ובלימוד זוהר כאשר פקד עליהם הוא, זיכרונו לברכה. וממנו לא ראו שום דבר, רק היה שמח עד מאוד… ובלילה הלך מחדר לחדר, והזהיר אותם לומר זוהר וכו' וכיוצא. והוא בעצמו לא אמר כלום, רק היה הולך ומנגן בעצמו והיה בשמחה גדולה עד אור היום".

בניגוד לצעירים שהתפללו ולמדו, ר' נחמן לא עשה דבר מאלה. חופשי, שמח ומאושר הוא נע כל הלילה באקסטזה רוחנית בין חדרי המערה. אולי שר לעצמו את הפיוט שנולד בטבריה מאות שנים לפני כן, וברבות הימים התגלגל והפך לשיר ציוני מפורסם: "אל יבנה הגליל, ברוך יבנה הגליל!", שרו חלוצי העליות ברחבי הארץ, עמלים בעבודת האדמה, חופשיים מתורה ומתפללים לאל שיסייע להם לכבוש את השממה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ds/2020/09/Francis-Frith-טבריה-1870-120x86.jpg 120w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ds/2020/09/Francis-Frith-טבריה-1870-750x541.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אחרי עלילות וסיפורי פלאות בין ההרים חזר ר' נחמן לטבריה, אבל לא מצא בה שקט. מגפת דבר פרצה בארץ, וראשי העיר החליטו על סגר מחמיר. שערי טבריה ננעלו, אין יוצא ואין בא. אבל ר' נחמן לא רצה להישאר במקומו, ובלי חקירות אפידמיולוגיות מיותרות החליט לברוח אל הכנרת. "…עד שבא אל החומה אצל שפת כנרת ורצה לעלות על החומה ולירד משם כדי לצאת על ידי זה מן העיר. ויהי כאשר עלה על החומה ועבר ובא על צד השני כלפי חוץ, הסתכל והנה הים תחתיו והוא היה תלוי ועומד על ידיו ועל רגליו על החומה למעלה ותחתיו היה הים. ונשא ליבו להשם יתברך, והצילו ברחמיו ויצא משם בשלום".

לכוד בין מים וארץ, רק בכוח התפילה הוא ניצל. אולי הלך על המים. משם נמלט לצפת אך נשאר בה רק כמה ימים. החדשות הגיעו לעיר העתיקה: צבא נפוליאון קרב לעכו. ר' נחמן הבין שחלון ההזדמנויות הולך ונסגר. כשהגיע בספינה לנמל יפו מנעו ממנו להיכנס, והוא חשש שעכשיו תימנע ממנו היציאה דרך הנמל העיקרי בצפון, בעכו.

מעשה מקיסר ופיראט

את יפו כבש נפוליאון בקלות במרץ 1799. קיסר צרפת העתידי חשב שכיבוש עכו מידי שליט הגליל אחמד אל־ג'אזר יהיה קל גם כן, אולם העיר הצפונית הייתה מוקפת ים משלושה כיוונים ומוגנת בחומה. בערב שבת זכור, לפני פורים, הגיע ר' נחמן בבהילות לעכו בתקווה לשכור מקום בספינה ולצאת במהירות האפשרית לדרך, לפני שצבא נפוליאון יגיע. הפחד במקום היה גדול. שמועות התרוצצו בעיר: ספינה המניפה את דגל המדינה הניטרלית רגוזה, הלא היא הרפובליקה העצמאית של דוברובניק (היום בקרואטיה), עומדת להפליג בבטחה לאירופה. אך ר' נחמן לא הצליח להבטיח לעצמו מקום באונייה המלאה, ונאלץ לעלות לאונייה אחרת, ערבית.

"והיה לרבנו זיכרונו לברכה פחד גדול… ואמר שהתחיל לחשב בעצמו מה יעשה אם יוליכו אותו לאיזה מקום על הים שאין שם יהודי וימכרו אותו, ומי ידע מזה? והיה לו צער גדול, איך יוכל לקיים את מצוות התורה?"

באותה שעה נמלאה עכו חיילים עות'מאנים ובריטים, שהתכוננו להיאבק במצור הנפוליאוני. ביום ראשון הונפק צו: כל אזרח שלא עבר הכשרה צבאית, חייב לעזוב בתוך שעתיים את העיר. חיפה ומצודתה נכנעו לנפוליאון ללא קרב; עוד מעט קט יגיעו כוחותיו במעלה החוף.

זמן מה לאחר מכן, בעודו צר על חומות עכו, פרסם נפוליאון בונפרטה מכתב פומבי מפתיע ליהודי העולם. "ישראל עם סגולה! העריצים הכובשים גזלו מכם את נחלת אבותיכם, אבל לא עלתה בידם למחות את זכרכם ואת קיומכם הלאומי! אתם הגולים, התעוררו נא בשמחה! מלחמה שלא הייתה כמוה בדברי ימי עולם, מלחמת מגן לאומה (צרפת, א"נ) שאויביה זממו לקבל את אדמות מורשתה כשלל לחלוקה בשרירות לב זדון, במשיכת קולמוס של קבינטים, נוקמת כעת את נקמת חרפתה־היא וחרפת העמים הנידחים, שנעזבו מכבר בעול השעבוד, ונקמת קלון אלפיים השנים שהוטל עליכם.

"…יורשיה החוקיים של הארץ! האומה הגדולה הזו, שלא תעשה מסחר וקניין באנשים ובארצות כמו שעשו אלה שמכרו את אבותיכם, קוראת אליכם. לא כבוש תכבשו נחלת אבות, כי אם קבל תקבלו את הארץ שכבר נכבשה על ידה. הנה בערובת אומה זו ובתמיכתה תשבו בה אדונים ותחזיקו בה נגד כל העולים עליה… חושו! הנה בא הרגע, אשר מי יודע אם ישוב עוד אלפי שנים, לתבוע את השבת הזכויות האזרחיות שנמנעו מכם בחרפה, את זכות קיומכם המדיני כאומה בין האומות ואת הזכות הבלתי מוגבלת והטבעית לעבוד את עבודת הא־לוהים לפי מצוות תורתכם לעיני כל העולם".

המצביא הצרפתי – עוד פחות משנה שליט צרפת כולה – ראה ביהודים את יורשיה החוקיים של הארץ, והאיץ בהם לשוב לנחלת אבותיהם ולהצטרף לשורותיו, במאבק על זכותם להקים ישות מדינית יהודית עצמאית בארץ ישראל. לא ידוע מה גרם לנפוליאון לכתוב את הדברים, 120 שנה כמעט לפני הצהרת בלפור הבריטית. האנרגיה הדתית וההיסטורית של ארץ ישראל פיעמה בו, אולי, והשמיעה קולות נשכחים על גאולה.

אבל עוד לא בא זמנה.

לפני יציאתו למסע הגיע ר' נחמן לביקור אצל הוריו במז'יבוז'. אמו התעניינה בתוכניותיו, אבל גם שאלה: "בני, מתי תלך לזקנך, הבעל שם טוב זיכרונו לברכה, היינו על קברו הקדוש?". ר' נחמן השיב לה תשובה מחוצפת לכאורה ותמוהה: "אם זקני רוצה לראות עמי – יבוא לכאן"

לקול רעמי תותחים עזבו ר' נחמן ומלווהו שמעון את ארץ ישראל. שני יהודים ממזרח אירופה באוניית מלחמה מלאה טורקים, ללא צידה לדרך. "והיה לרבנו זיכרונו לברכה פחד גדול מזה. ואמר שהתחיל לחשב בעצמו מה יעשה אם יוליכו אותו לאיזה מקום על הים שאין שם יהודי, וימכרו אותו שם, ומי ידע מזה? והיה לו צער גדול, איך יוכל לקיים שם את מצוות התורה? והתחיל לחשב בדעתו בעניין זה עד שזכה שבא על השגה שיוכל לעבוד את השם יתברך אפילו כשלא יוכל, חס ושלום, לקיים המצוות, כי השיג את העבודה של אבות העולם, שהיה להם קדם מתן תורה שקיימו כל המצוות, אף על פי שלא עשו את המצוות כפשוטן".

ר' נחמן נכנס לארץ ישראל כמרגל ויצא ממנה כפיראט יהודי: אפילו אם ייתקע על אי בודד הוא יוכל להיות יהודי, כמו אברהם, יצחק ויעקב שהיו "יהודים" יחידים בעולם, עוד טרם קבלת התורה.

מעשה בקבצנים

ר' נחמן לא בא לכאן כדי לטייל, בניגוד לנוסעים יהודים מפורסמים אחרים. העניין שלו בארץ ישראל היה רוחני בעיקרו. או ליתר דיוק: הוא הכיר בכך שיש מקום שבו הפיזי והרוחני נפגשים. רק על אדמת ארץ ישראל הממשית אפשר להבין עד כמה הגלות אינה המציאות הלאומית הרצויה. ר' נחמן חיפש חיים יהודיים אחרים, תורה חדשה. "חידוש כמוני לא היה בעולם", העיד על עצמו בניסוח קיומי־מסתורי. לימים, בשובו לביתו, ישאל אותו ר' נתן באשר לכוונתו בדרשותיו המפליגות על קדושת ארץ ישראל. ר' נחמן יגער בתלמידו הבכיר: "וענה ואמר: כוונתי ארץ ישראל הזאת בפשיטות, עם אלו הבתים והדירות". כי החיים בארץ הקודש פירושם להתחבר לארציות שלה.

ר' נחמן הגיע למסקנה דומה בעיקרה למסקנתו של הגאון מווילנה, המנהיג הליטאי שנאבק בחסידות, בדור שקדם לו. ר' אליהו מווילנה ניסה לעלות לארץ, אך חזר באמצע הדרך, ממש כמו הבעל שם טוב. בעקבות הניסיון הכושל הגיע הגר"א למסקנה מהפכנית: עלינו לקדם את הגאולה בדרך הטבע, ולא לחכות בגלות שמשיח יבוא ועם ישראל יקובץ פתאום מארבע כנפות תבל. תלמידיו עשו זאת, עלו לארץ והקימו פה קהילות.

במאמר שפורסם לפני חודשיים במוסף שבת במקור ראשון, הוכיח פרופ' צבי מרק, מבכירי חוקרי ברסלב כיום, שההשקפה בברסלב הייתה ברורה וידועה מאז ימי ר' נחמן: על כל חסיד לעלות לארץ ישראל. "בתקופתו זו הייתה אמירה חריגה מאוד בעולם החסידי. גם האדמו"רים הבודדים שעלו בעצמם לארץ ישראל לא קראו לחסידיהם לבוא אחריהם. להפך, מאגרות ששלחו מארץ ישראל עולה כי הם הזהירו את חסידיהם מלעלות", כתב מרק. את הייחודיות הברסלבית הוא הדגים בכמה התארגנויות של חסידי ר' נחמן בראשית המאה ה־20, שיזמו עלייה קבוצתית ואפילו תוכנית להקמת "מושבה חקלאית ברסלבית".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/09/המחנה-העותמני-למרגלות-הר-תבור-750x479.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

האם ר' נחמן יכול להיכנס לרשימה הנכבדת של "מבשרי הציונות" שקדמו להרצל? הרי הוא חזר לביתו כעבור שנה, וניסה לפתח סביבו באוקראינה את החסידות הקטנה. אולם ב"מגילת סתרים" שמסר בסוד שמונה שנים לאחר שובו מהמסע, גולל ר' נחמן חזון גאולי ייחודי. הוא תיאר, בין השאר, את דמות המשיח כמנהיג שינצח את האויבים לא במלחמות, אלא באמצעים דיפלומטיים של קשרים עם מלכים ומנהיגים, רושם וכריזמה ("חן") וכושר שכנוע. בספרו על המגילה העלה צבי מרק את הדמיון ל"ציונות המדינית" של הרצל, שהתעקש לדבוק במאמצים מדיניים כדי להשיג רישיון התיישבות בארץ ישראל מתוך הכרה בינלאומית.

ואולי, כמו בסיפוריו המפורסמים, מסעו של ר' נחמן היה מיתוס יהודי, נסיעה דרמטית למולדת לא מוכרת שהיא תחילתה של חזרה ארוכה הביתה. סימון טריטוריה. מאה שנים אחרי המסע, המהלך הציוני הגדול הצליח דווקא באמצעות יהודים שזנחו את האמונה, רחוקים מתורה ותפילה וקרובים לארץ ולעם. מאתיים שנה אחרי המסע, ר' נחמן מברסלב נחשב היום למאתגר האמונה הקלאסית, הוגה שנותן מקום לחיים דתיים מלאי פרדוקסים, ומתמודד עם הכפירה והחילוניות. מסע ארץ ישראל הקדם־ציוני שלו היה מענה לעידן הפוסט־ציוני.

The post ר' נחמן מברסלב בארץ ישראל – מסע בין ייאוש, שורשים וציונות appeared first on מקור ראשון.