https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-15.03.36-750x125.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

א

ם תבקשו הוראות נסיעה ממרכז השומרון לעבר היישוב שילה, בוודאי יגידו לכם לנסוע דרומה בכביש 60: מימינכם תהיה בתחילה העיר אריאל, אחר כך תחלפו על פני הפנייה ימינה לכפר לובאן (והיישוב מעלה־לבונה) והפנייה שמאלה ליישוב עלי, ואז תגיעו לצומת שילה. בתוך 3־4 דקות נסיעה משם תוכלו להגיע ליישוב המתחדש או לאתר שילה הקדומה, לפי בחירתכם.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– 350 דולר לסט: איך השפיע משבר הקורונה על מחירי ארבעת המינים בעולם

– כך הסינים יודעים בדיוק מה כל אזרח עושה

– שופרות נסראללה: חיזבאללה מכחיש את האשמות נתניהו

לו יצאתם לאותו מסע בימי ביניים, ההוראות היו נשמעות קצת אחרת. "שילה הוא לדרום שכם שלוש שעות ביושר, אלא שנוטה מעט למזרח והוא בדרך עלותך לירושלים, והמסילה העולה משכם לירושלים מניח שילה אל שמאל העולה והוא לסוף השליש הראשון וקורין לו סאילון. ודע כי כמו שהוא נסמן בסוף ספר שופטים כן הוא היום, שתחילה תמצא על ימינך לבונה וקורין לו לובין. תעלה עוד כאלף אמה ותמצא על שמאלך עין מים ושם שביל תלך בו למזרח נוטה מעט לדרום כמו שעה ושם הוא שילה, עוד היום שם כיפה קורין לה קובה אל סכינה, וסמוך לה מקום קורין לו מאידא בני ישראל, כלומר לוחות".

ד"ר עמיחי שוורץ: "הפרחי ידע עברית, ערבית ולטינית. תמיד מדברים על יהודים כמי שיודעים הרבה שפות, אך ידע כזה לא היה מצוי בתקופתו. הפרחי היה האיש הנכון בזמן הנכון, ולא לחינם הגדיר הנשיא השני יצחק בן-צבי את ספרו 'ספר המחקר החשוב ביותר בימי הביניים'"

תיאור הדרך הזה – שכל מי שמכיר היום את האזור מבין אותו מיד – נכתב בידי רבי אֶשְׁתוֹרִי הַפַּרְחִי, גדול תיירי ארץ ישראל וחוקריה בראשית המאה ה־14 ואולי בימי הביניים כולם. הוראות ההגעה כלולות בתוך חיבורו "כפתור ופרח", שהוא למעשה ספר הלכה העוסק במצוות התלויות בארץ.

הפרחי בא לכאן מרחוק: הוא גדל והתחנך במוֹנְפְּליֵיה, בתחום ההתיישבות היהודית בפרובאנס שבדרום צרפת. בשלהי המאה ה־13 המחוז היה נתון תחת השפעה ספרדית כבדה. לאחר גירוש, נדודים ומסעות התיישב הפרחי בארץ ישראל, ואז טייל בה וחקר אותה במשך שנים רבות.

שנת לידתו המדויקת איננה ידועה, אך מהדברים שכתב בפתיחת ספרו עולה שככל הנראה נולד בשנת 1280 או מעט לאחר מכן. כך לפחות משערים חוקריו של הפרחי. הם לא רבים: שמו מוכר בקרב יודעי ספר, במיוחד העוסקים במצוות התלויות בארץ, אך משום מה במחקר האקדמי התעמקו בקורותיו אך מעט. ד"ר עמיחי שוורץ, מורה ומורה דרך, הוא אחד מהחוקרים שהרימו את הכפפה. אל הפרחי הוא הגיע בעזרת "הממלוכיסט", כדבריו, פרופ' יוסי דרורי, שסבר שלנוכח הרקע הישיבתי של שוורץ, הוא האדם המתאים לחקור את סיפורו של הפרחי במסגרת כתיבת התזה שלו לתואר השני. גם לאחר שקיבל את התואר מאוניברסיטת בר־אילן, שוורץ המשיך לעסוק בסייר הימי־ביניימי, ולפני כשנה וחצי הגיש לאוניברסיטת אריאל דוקטורט בעניינו.

דמותו של הפרחי מהלכת קסמים על שוורץ. "רבי אשתורי נפל בין הכיסאות במחקר האקדמי", הוא אומר. "חוקרי הספרות התורנית ראו בו גיאוגרף, ואילו חוקרי הגיאוגרפיה ראו בו רב. הוא תר אחר ארץ ישראל המקראית והחז"לית; אני מצאתי בספר שלו את ארץ ישראל של התקופה הממלוכית. הוא היה תלמיד חכם גדול וחוקר יחיד במינו. למעלה מעשר שנים אני חוקר את תולדותיו, וכל הזמן אני מוצא בו עוד ועוד. יש משחק כזה, ששואלים 'עם איזו דמות היסטורית היית רוצה להיפגש?'. התשובה שלי היא תמיד רבי אשתורי".

השמש בפלוראנצה

רבים מפרטי חייו של הפרחי אפופים בערפל חידתי. שמו הפרטי הפך נושא להשערות רבות לאורך הדורות, משום ש"אשתורי" איננו שם עברי מוכר. המהדיר צבי הירש עדלמאן טען שזהו שם עט, "איש תורי"; על שם רצונו של הפרחי לתור את ארץ ישראל, או שמא על שם השתוקקותו לתורה. הרעיון יפה, אך פתרון החידה כנראה פשוט יותר. באחד מספריו מופיע השם "אשטורי" באות ט', עדות לכך שזהו תעתיק של השם הלועזי "אשתרוק", שהיה מקובל במגוון גרסאות בארצות אשכנז בשנים ההן. משמעותו הייתה "שמח" או "כוכב" (בר מזל) – אולי אפשר לתרגם זאת לשם העברי גד. כמה חוקרים מעריכים ששמו העברי היה יצחק.

שם משפחתו, "הפרחי", הוא עברי בבירור. לפי עדותו שלו, השם מתייחס למוצא משפחתו: "והנה בין עיר הקודש ועיר מקום מושב אבותיי ושמה פלוראנצה בארץ אנדלוס כשתי שעות ושליש", כתב ב"כפתור ופרח". לדברי שוורץ, ה"שעות" מציינות שיטת חישוב מרחק שהייתה נהוגה בזמנם, לפי הפער בין זמני שקיעת החמה בכל אחד מהמקומות: בפלוראנצה שקעה השמש, להערכתו של הפרחי, כשעתיים ושליש לאחר ששקעה בירושלים. אם כן, היכן נמצאת "פלוראנצה"? יש המשערים שהעיר אמורה להיות באנדלוסיה, בדרום ספרד, אך שוורץ אומר כי מסתבר יותר שהייתה באזור פרובאנס שבצרפת; מהרמזים הוא מסיק ש"עיר מושב אבותיו" של הפרחי היא העיירה הקטנה פלורנסק, בין מונפלייה לנרבונה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 9/F171014HP20-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

חייו של הפרחי במונפלייה התנהלו זמן מה על מי מנוחות, עד שב־1306 גורש מביתו יחד עם כל יהודי העיר, כחודשיים לאחר גירוש צרפת הגדול. מספרו נראה שהאירוע הזה, שהתרגש עליו כשהיה בן 26 לערך, הותיר בו רושם חזק, אולי אפילו טראומה. "מבית ספר הוציאוני", הוא כותב בשיר, "כותונתי הפשיטוני, כלי גולה הלבישוני, בעוצם לימודיי גרשוני, מבית אבי ומארץ מולדתי ערום יצאתי, שולל הלכתי, נער הייתי, מגוי אל גוי ומממלכה אל ממלכה אל עם לא ידעתי לשונו נודחתי, מנוחה לא מצאתי. עד כי הביאני חדריו מלך שהשלום שלו, משבי לארץ הצבי".

תחילה נדד הפרחי לברצלונה. הוא חשב שיימצא לו שם פטרון: הרופא הנחשב ארמנגו בלייז, עמית של קרוב משפחתו יעקב בן מכיר אבן תיבון, שהיה בן למשפחת המתרגמים המפורסמת, משפחת התיבונים. הפרחי תרגם לעברית ספר רפואות שחיבר בלייז בלטינית, אך המזל לא האיר לו פנים כי כעבור זמן קצר בלייז מונה לרופאו האישי של האפיפיור, ששהה אז בגלות באָבִינְיוֹן. הפרחי יצא לפיכך מברצלונה והחל לעשות את דרכו לעבר ארץ ישראל. את מסלולו המדויק איננו יודעים, אך לפי עדותו הוא עבר בקהיר שבמצרים, ופגש בה את אחד מצאצאי הרמב"ם, שנפטר מעט יותר ממאה שנה קודם לכן. הוא גם נחשף שם לספרייתו של הרמב"ם, שהוחזקה בידי צאצאיו.

מקהיר יצא הפרחי אל המקום שיהיה מרכז חייו מכאן והלאה, עד אחרית ימיו: ארץ ישראל. תחילה התיישב בירושלים. חמישים שנה לפני כן תיאר הרמב"ן את הקהילה היהודית בעיר כבלתי קיימת כמעט, אך מאז היא התפתחה רבות, כנראה בעקבות חורבן ערי החוף בידי הממלוכים. בעקבות מחלוקת שהפרחי לא מפרט את טיבה, הוא יצא מירושלים ובחר לו למקום מושב את בית־שאן הנידחת והחמה. לא ידוע על יישוב יהודי ניכר שהתקיים שם בימים ההם, אך הפרחי לא חשב שהוא חי בפריפריה: ידוע שטבריה היא טבורו של עולם, ובית־שאן רחוקה ממנה בסך הכול מהלך חצי יום.

לא בשמיים היא

בניגוד לנוסעים ידועים אחרים בימי הביניים ובעת החדשה, כמו רבי בנימין מטודלה או רבי בנימין השני, הפרחי לא כתב יומן מסע של ממש לפני בואו לארץ וגם לא לאחר מכן – אך מתוך ספריו אפשר ללמוד הרבה על קורותיו בדרכים. ב"כפתור ופרח" מפוזרים פריטי מידע על השנים שבהן תר את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה, בין 1314 ל־1322.

כתיבת "כפתור ופרח" הושלמה ב־1322, אך החיבור נעלם למשך כמאתיים שנה. שוורץ: "עד אמצע המאה ה־16, חוץ מאזכור אחד קטן ושולי הספר לא נזכר במקורות אחרים. אבל אז הוא יוצא מתהום הנשייה, וב־1549 נדפס והופך לאחד המקורות העיקריים לפסיקת הלכה בתחום המצוות התלויות בארץ"

עירו בית־שאן הייתה בסיס היציאה שלו למסעותיו. "הן הייתי כשני שנים בגליל דורש וחוקר, ועוד חמש שנים בשאר ארצות השבטים, לא מנעתי עצמי שעה אחת מרגל את הארץ", מעיד הפרחי על עצמו. ואכן, המידע הגיאוגרפי הבלום בספרו לא היה יכול להתבסס אלא על עבודת רגליים עצומה. המשא והמתן ההלכתי הממוקד רק במצוות התלויות בארץ – שעד אז היו נושא לחיבורים תורניים קצרים, או לפרקים מעטים בתוך חיבורים גדולים – דרש מהפרחי להעמיק בנושא הסבוך של גבולות הארץ. מנקודת המוצא הזו נכתב פרק י"א בספרו, הפרק הגיאוגרפי־הלכתי, שכותרתו "ביאור גבולי הארץ על פי התורה האמיתית".

בראשית הפרק עוסק הפרחי בזיהוי הגבולות בהתבסס על הפסוקים בפרשת מסעי. למשל, הוא מתאר את הגבול הדרום־מזרחי בים המלח ואת הגבול הדרום־מערבי בנחל מצרים, שאותו הוא מזהה בעקבות רבי סעדיה גאון עם ואדי אל־עריש, ובשמו העברי נחל סוכות. בהמשך מספר הפרחי על חיפוש נקודת הגבול הצפון־מערבית של ארץ ישראל, "הֹר ההר" – שכפי שהוא מקפיד לציין, אינו "הֹר ההר" שאהרן הכהן נקבר בו. "לדעת זה ההר ואנה הוא מקומו, טרחתי זמן מרובה יגעתי ומצאתי", הוא כותב.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... es-1141723071-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"תלך ותעלה עוד כשלוש שעות ותמצא שכם בין שני ההרים, הר גריזים והר עיבל. והוא לפי דעתי הכפר שקורין לו בּאלטא, לא העיר המערבית לה כתחום שבת ושמה נאבלוס"

היגיעה אכן הייתה רבה: הפרחי מספר על מסעו לאורך החוף המערבי של ארץ ישראל, מהכרמל דרך צור, צידון ובירות, עד שהגיע לג'בל אלאקרע, או הר קֶל בטורקית, ובתרגום לעברית "ההר הקירח": "וזה ההר הוא יחידי ונכנס חרטומו בים, ועליו עצי ארזים גבוהים עד לב השמיים, ועצי בוטנים, ושם מעיינות מים וכפרים ליתרון ברכתו". הוא כמובן מסביר מדוע דווקא זהו, לפי דעתו, הֹר ההר המופיע במקרא. לא קל להגיע לשם היום: ההר נמצא בגבול טורקיה, ובפסגתו בסיס צבאי המשקיף דרומה, לסוריה.

משם ממשיך הפרחי לברר את תוואי הגבול הצפון־מזרחי, ומזהה גם את חצר עינן לבוא חמת. אחר כך הוא דן בגבולות הארץ המצומצמים, של עולי בבל בימי שיבת ציון, שמשמעותם ההלכתית רבה.

אך הפרחי לא מסתפק רק בקביעת הגבולות לצורכי הלכה, ובהמשך הפרק הוא עורך סקירה גיאוגרפית של ארץ ישראל ומבטיח "אגלה הנעלם בדור הזה לשאינו יודע מארץ ישראל מגבולי השבטים ועיירותיה, כיד ה' הטובה עליי". הוא אף מסביר מה הניע אותו לחפש את כל המקומות המוזכרים בתורה ובחז"ל: בניגוד לבני תקופתו, שהתעניינו מאוד באסטרונומיה, "זה החיפוש חביב אצלי מחיפוש מקומות הכוכבים ברקיע".

מעקב אחר תיאורי מסעותיו מנקודת המוצא שלהם, מאפשר לזהות רבים מהמקומות המוזכרים. למשל, מבית־שאן יצא הפרחי למצוא את העיר שכם. בתחילה עלה לבזק, שזיהה בכפר אִיבְּזֶיק, ומשם לתֵבֵץ, בכפר תֻּבָּץ – כנראה טובאס, היום. "תלך ותעלה עוד כשלוש שעות ותמצא שכם בין שני ההרים, הר גריזים והר עיבל", כותב הפרחי, וכאן הוא מספק לנו זיהוי מפתיע של העיר: "והוא לפי דעתי הכפר שקורין לו בּאלטא, לא העיר המערבית לה כתחום שבת ושמה נאבלוס". את זיהוי העיר הקדומה עם בלאטה, מחנה הפליטים העוין כיום, הוא מנמק כך: "ואשר הכריחני לומר זה, שציון יוסף הצדיק הוא לצפון באלטא חמישים אמה והוא בשדה אשר קנה יעקב… והוא על פני שכם ונבלוס רחוק ממנו".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/09/קרדיט-Kevorkmail-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כך הוסיף לסייר באזורים רבים בארץ, ופירט את זיהוים המקראי או החז"לי. שילה המוזכרת בפתיחה היא דוגמה יפה לעשרות זיהויי אתרים בהסתמך על שימור השמות הקדומים בכינויים הערביים. למעשה, הפרחי היה הראשון שהבחין בתופעה הזו, כתב עליה והשתמש בה בשיטתיות. הוא מזהה כך את בית־אל (וסבור למעשה שיש שתי ערים שנקראו בשם הזה, אחת בבקעת הירדן ואחת סמוך לשילה), נחל קישון, בזק ותבץ שהזכרנו, תמנת־חרס, באר־שבע, גוש־חלב ועוד. במקומות מסוימים השם הערבי והשם העברי המקורי זהים, והפרחי מציין: "לא נשתנה שמו". כך למשל היה במירון, בעכברא, בשפרעם, בבית־גוברין, בעדולם ובמקומות נוספים.

בעקבות המפה הקדומה

תיאור הארץ שהשאיר לנו הפרחי בספרו איננו תיאור המתאים לנוסע: הכותב אמנם תר ברגליו את הארץ, אבל כדי לספר היכן היה, הוא משתמש בתיאור גיאוגרפי־מרחבי. שוורץ מסיק מכך שבידי הפרחי הייתה מפה – לא שרטוט מקצועי בקנה מידה אחיד, אלא מפת כיוונים מהסוג שהיה מקובל אז. ממש בימים אלו מנסה שוורץ להתחקות אחר המפה המדויקת ששימשה את הנוסע הקדום, וזאת על פי רמזים העולים מספרו.

במקרים רבים ניתן להסיק בבירור שהפרחי סייר בעצמו במקומות שעליהם הוא מספר, אך בכמה אתרים נראה מניסוחיו שהוא מסתמך על ספרי נוסעים שקדמו לו, או על שיחות עם תושבי הארץ. יכולתו המדהימה לחקור את הארץ הייתה קשורה גם לידע הלשוני הנרחב שלו: "הוא ידע עברית, ערבית ולטינית", אומר שוורץ. "תמיד מדברים על יהודים כמי שיודעים הרבה שפות, אך ידע כזה לא היה מצוי בתקופתו. הפרחי היה האיש הנכון בזמן הנכון, ולא לחינם הגדיר הנשיא השני יצחק בן־צבי את ספרו כ'ספר המחקר החשוב ביותר בימי הביניים'. הפרחי ערך עבודה מקיפה שלא נעשתה לפניו ולא נעשתה גם מאות רבות של שנים אחריו".

כתיבת "כפתור ופרח" הושלמה בשנת 1322, אך החיבור נעלם למשך למעלה ממאתיים שנה. "עד לאמצע המאה ה־16 הוא כמעט לא קיים. חוץ מאזכור אחד קטן, כמעט שולי, בשנת 1425, הספר לא נזכר במקורות אחרים עד שנת 1540 בערך. אז הוא יוצא מתהום הנשייה, ובשנת 1549 הוא נדפס והופך לאחד המקורות העיקריים לפסיקת הלכה בתחום המצוות התלויות בארץ.

"הסיבה לכך היא התפתחות המרכז הארץ־ישראלי בירושלים ובצפת במאה ה־16. חכמים חשובים רבים ישבו אז בארץ, ובראשם כמובן רבי יוסף קארו, מחבר הבית יוסף והשולחן ערוך. פוסקי ההלכה של אותם ימים נדרשו לעסוק במצוות התלויות בארץ, ואף אחד מהראשונים לא הקדיש לכך חיבור נרחב – מלבד רבי אשתורי הפרחי".

לא ידוע לנו דבר כמעט על גורלו של הפרחי לאחר שהשלים את ספרו. האם המשיך לגור בבית־שאן? האם הוסיף לחקור את הארץ? כמה שנים עוד חי, והיכן מצא את מנוחתו? התשובות לשאלות הללו לוטות בערפל, אולם ייתכן שקיים רמז למעשיו של הפרחי לאחר שסיים את כתיבת ספרו. שוורץ איתר חיבור של הנזיר הפרנציסקני ג'ון פדנזולה, שסייר בארץ ישראל ככל הנראה בשלהי העשור השלישי של המאה ה־14. פדנזולה, שכינה את עצמו "השר הפרובנסלי", סיפר שנעזר בחכמים יהודים ונוצרים לצורך כתיבת חיבורו. הוא לא ציין את שמותיהם, אבל כמה וכמה אזכורים בספרו מעלים את הסברה שהחכם היהודי שסייע בידו היה אשתורי הפרחי.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... F140409FFMH21-750x499.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"שילה הוא לדרום שכם שלוש שעות ביושר, אלא שנוטה מעט למזרח והוא בדרך עלותך לירושלים, והמסילה העולה משכם לירושלים מניח שילה אל שמאל העולה והוא לסוף השליש הראשון וקורין לו סאילון"

דוגמה אחת היא הדמיון בין תיאור גוש־חלב וקבר שמעיה ואבטליון אצל הפרחי, ובין תיאור המקומות הללו אצל פדנזולה. בכלל, זהו אזכור נדיר מפי נוסע נוצרי: מרביתם כלל לא טרחו להתייחס לאתרים הללו, בשל חוסר חשיבותם במסורת הנוצרית. דוגמה אחרת היא הזיהוי של דותן: בקרב נוסעים נוצרים היה מקובל לזהות את דותן המקראית סמוך לצומת עמיעד שבצפון, אך הפרחי מצביע על מיקום סמוך לשכם, במרחק שעות הליכה ספורות. פדנזולה מזכיר את הזיהוי באזור צומת עמיעד, אך מוסיף: "ועם כל זאת העברים אומרים שדותן הוא מצפון לשכם שישה מיילים", מה שתואם את זיהויו של הפרחי. הדוגמאות הללו ואחרות מביאות את שוורץ למסקנה שהפרחי נפגש עם פדנזולה ומסר לו מידע שהיה בידו, ואולי אף ליווה אותו בחלקים ממסעו.

הפרחי נפטר כנראה סביב שנת 1355. בחייו עסק לא מעט בזיהוי קברי צדיקים – כמה מהזיהויים הבולטים שאנו מכירים היום מקורם במסורות שהפרחי תיעד לראשונה – אולם דווקא מקום קבורתו שלו לא נשתמר. האם נקבר בבית־שאן, או שמא הובא למנוחות בטבריה, כמו שנהגו יהודי בית־שאן בתקופות מסוימות, מחשש שעירם שוכנת מחוץ לגבולות הארץ? זמן פתרונה של החידה הזו טרם הגיע. אך גם אם מקום קבורתו נשכח, פועלו של אשתורי הפרחי בחקר ארץ ישראל ומסעותיו הותירו כאן חותם.

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il

The post ההרפתקאות והתלאות של התייר שסימן את גבולות הארץ appeared first on מקור ראשון.