https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... t-15.14.36-1-750x238.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />התיעוד האחרון של קבוצה ישראלית שיצאה לטייל במרחבי לבנון הוא מ־12 באוגוסט 1945. זמן קצר לאחר סיום מלחמת העולם השנייה הוביל דוד בנבנישתי בעבור סוכנות התיירות "פלרוט", טיול מודרך שיצא מחיפה לכיוון מעבר הגבול בראש הנקרה, נמשך שבעה ימים ועבר גם בסוריה השכנה. כדי לחצות את הגבול נדרשה אז ויזה מקומית, שלא הייתה קשה להשגה. בנבנישתי, גיאוגרף ומחנך, חיבר במהלך השנים שורה של ספרי לימוד בידיעת הארץ, ובשנת 1982 קיבל פרס ישראל על פועלו.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– התפוררות הסולידריות מאיימת על קיומנו

– מרבית המחלימים מקורונה מדווחים על תופעות לוואי כרוניות

– עימות הסגנים: ברור מי ניצח אבל לא ברור כמה זה משנה

"וכשיבוא יבוא שלום ניסע לסקי בלבנון, נשתה לחיים כוס ערק זחלווי", כתב הפזמונאי חיים חפר כמה שנים לאחר מכן, וביטא את חלומם של רבים מאזרחי ישראל. בשנת 1983 נפתח חלון למציאות הזאת, בעקבות הסכם השלום בין לבנון לישראל שנחתם ב־17 במאי בקריית־שמונה. כמה חודשים לאחר מכן, עם התפרקות צבא לבנון, התחזקות המיליציה החדשה חיזבאללה והתערבות ממשלת סוריה, הודיעה ממשלת לבנון כי ההסכם מבוטל. אזרחי ישראל נאלצו להמשיך לחלום על היעד שמעבר לגבול. בימים אלה מתקיים שוב משא ומתן בין המדינות בסוגיית הגבול הימי, ואף פורסם כי במענה לשאלת עיתונאי, נשיא לבנון מישל עאון לא פסל אפשרות של שלום עתידי עם ישראל.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ck_1554029945-750x562.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"לבנון היא יעד מרתק", אומר לנו יואב אבניאון, מורה דרך ומרצה שבבלוג שלו, yoaView, התחקה אחר מסלולי התיירות ללבנון. "אני אוהב אדריכלות ומונומנטים, וזו ארץ שיושבת על ציר תנועה היסטורי. על פי מחקרים מדעיים הלבנונים הם הצאצאים של הפיניקים, שהיו עם מוכשר של ספנים שפיתחו את הזכוכית ואת צבע הארגמן, והמדינה הזו מלאה אוצרות מרתקים".

מצויד בפרסום על הטיול שהוביל בנבנישתי, שחזר אבניאון את מסלולו וערך עליו מחקר היסטורי. מי יודע, אולי הוא עוד יזכה להדריך באתרים האלה קבוצות תיירים דוברי עברית. "יהודים בני היישוב הישן וגם בראשית היישוב החדש היו נוסעים לנופש בלבנון כבר בתחילת המאה העשרים", הוא מספר. "הם הלכו לתפוס ראש ולנוח בלבנון, גם בשביל האוכל הטוב, לאו דווקא לטייל. סבא רבא שלי היה המו"ל של עיתוני 'האור' ו'ההשקפה', וכבר בהם מתוארת החשיבות והנגישות של לבנון עוד לפני שהצרפתים כבשו אותה. רבים ביישוב היהודי ראו בה אוצר תיירותי".

קבוצות המטיילים מפלשתינה דאז לא פסחו על מגוון אתרים, על פי מודעת הפרסום מ־1945. בבעל־בק שבבקעת הלבנון הם חזו בעיר הרומית העתיקה ובמחצבה לסיתות אבנים למקדשי הרומאים. במרכז אותה מחצבה הם התרשמו מאבן ששוקלת כ־1,500 טונות ולא הספיקה למלא את ייעודה באחד המקדשים הרומיים באזור.

יצחק לבנון, יליד ביירות ולשעבר שגריר ישראל במצרים: "רק בלבנון אתה יכול בבוקר לשחות ולהשתזף בחוף הים בביירות, ואחרי 40 דקות נסיעה לעשות סקי. לתייר האירופי זה חלום"

באחד הספרים על לבנון הבחין אבניאון בתיעוד של כתובת ישראלית, מעשה ידיו של מטייל לא מעודן במיוחד. בנהר אל־כלב שמצפון לביירות מצוי אתר ארכאולוגי מתויר שבו כתובות עתיקות, חלקן בנות כ־3,000 שנים. אפשר לצפות שם בכתובות באשורית, בבבלית, ברומית, ביוונית, בערבית ובצרפתית. "נראה שבשנות השלושים אחד הישראלים שביקר במקום כתב 'הפועל' על הקיר, לצד הכתובות העתיקות", מציין אבניאון בחיוך סלחני.

בתי מלון רבים בלבנון הציעו אז לתיירי הארץ תפריט כשר. במודעה שפורסמה בעיתון "הארץ" בשנת 1935, נכתב כי "מלוני הלבנון הרשומים מטה מתחייבים להספיק ללקוחותיהם היהודים מאכלי בשר כשר". ברשימה מופיעים בין היתר מלון "קלף" ופנסיון "כרמל" בעיירת הנופש עאליי, פנסיון "סעדה" בעיר זחלה ועוד.

היחידים באזור ללא מדבר

ענף התיירות בלבנון הוא אחד ממקורות ההכנסה החשובים ביותר של הכלכלה המקומית. במהלך השנים הוא ידע גם תקופות שפל בעקבות המלחמות הרבות במדינה, מבית ומחוץ, בין היתר עם מדינת ישראל. עד פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ב־2011 עברו במעברי הגבול בין סוריה ללבנון כחצי מיליון תיירים בשנה. בשנת 2015 הציבה המועצה העולמית לתיירות את לבנון במקום ה־30 בעולם, וחלקה של תעשיית התיירות עמד על 22.1 אחוזים מהתל"ג – 9.9 מיליארד דולר. על פי המועצה, התיירים הוציאו במדינה 6.9 מיליארד דולר בשנה. התחזית הייתה כי בכל שנה יעלה חלקה של תעשיית התיירות בלבנון ב־5.3 אחוזים, ועד 2026 יכניסו התיירים 19.9 מיליארד דולר בשנה למדינה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... P_707577808746-120x86.jpg 120w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _707577808746-750x532.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

הכרזת מדינות המפרץ ובראשן סעודיה בשנת 2016 על חיזבאללה כארגון טרור גרמה לרבים מתושבי נסיכויות הנפט העשירות להדיר רגליהם מהמדינה. עם זאת, ב־2017 נרשמה עלייה בשיעור של 11 אחוזים במספר התיירים בלבנון, ושל 65 אחוזים במספר האזרחים הלבנונים המועסקים בבתי מלון. הכניסה לאזרחים ישראלים אסורה בהחלט, וגם מבקרים זרים שמבט בדרכונם יגלה כי ביקרו בעבר בישראל עלולים להיתקל בבעיות. עם זאת, יהודים תושבי חו"ל שחזותם אינה דתית יכולים לבקר במקום, ומוטב שיסתירו את מוצאם.

שטחה של הרפובליקה הלבנונית הוא כ־10,400 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה כ־6.1 מיליון בני אדם המשתייכים לדתות ועדות שונות. רוב תושביה חיים בערים הגדולות, כמעט מחציתם בביירות. המחיר לתייר הממוצע אינו גבוה במיוחד, ואפשר למצוא בתי מלון ברמות שונות, בביירות הבירה ומחוצה לה, במחיר שנע בין 40 ל־170 דולר ללילה. מחיר לינה בבית מלון ברמת חמישה כוכבים מתחיל ב־250 דולר ללילה, ועשוי להגיע עד 380 דולר ללילה.

מזג האוויר בלבנון דומה לאקלים הישראלי, אם כי הוא קר וגשום יותר, ובחורף ההרים מתכסים בשלג. זו המדינה היחידה במזרח התיכון שאין בה אזורים מדבריים. אחד היתרונות במדינה קטנה כל כך הוא האפשרות לנסוע מקצה לקצה בתוך כמה שעות. אתר טריפ־אדווייזר ממליץ למבקרים בלבנון להתנסות במצנחי רחיפה ולבקר בשלל מוזיאונים. לא כדאי להחמיץ גם את אחד מסמליה המפורסמים של לבנון – צוק היונים, סלע גדול ולבן שמזדקר מתוך הים מול חופי ביירות. סמוך לשם נמצא המוזיאון הלאומי, המציג אוסף ארכאולוגי גדול הכולל סרקופגים, פסיפסים, פסלים עתיקים ועוד. אתרי תיירות רבים נפגעו בפיצוץ מחסני האמוניה בנמל ביירות לפני כחודשיים, ונראה כי יידרשו שנים לשקם אותם.

לאן נעלמו הארזים

לא היה קל למצוא מדריך טיולים דובר עברית שיוכל להמליץ מכלי ראשון על שכיות החמדה של לבנון, שבעתיד אולי נוכל לבקר בהם. אך לאחר חיפושים נמצא המדריך המושלם: יצחק לבנון, לשעבר שגריר ישראל במצרים. 22 שנות חייו הראשונות עברו עליו בביירות, העיר שבה נולד. אימו, שולמית קישיק־כהן, ריגלה למען ישראל ועסקה בהברחת יהודים מסוריה ומלבנון לישראל. בשיחתנו הוא עוצם את עיניו בגעגועים וחוזר לימי ילדותו ונערותו במדינה שמבחינתו אין שנייה לה ביופייה.

"אני מתגעגע לרובע היהודי ולתפילות בבתי הכנסת. ביום כיפור אני הייתי התוקע בשופר", הוא מספר. "אני לא איש דתי במובנים של היום. היהדות המסורתית בלבנון הייתה שונה, לא היה שחור ולבן. יכולת לקום באשמורת הבוקר ל'אדון הסליחות' ו'י־ה שמע אביוניך' ואחרי זה לקפוץ לים. כולם ללא יוצא מן הכלל היו מתייצבים בתפילות שבת בבתי הכנסת, ובמיוחד בבית הכנסת שלי 'מגן אברהם', ומשם כל אחד היה ממשיך לענייניו ולמנהגיו. אני עושה הבדלה גדולה בין לבנון שאני מכיר ללבנון של היום. זו זוועה, אני רואה את ההרס וליבי נחמץ. כואב לי על המלחמות שעברנו איתם".

בניגוד למדינות אחרות באזור, אומר השגריר לשעבר, "בלבנון קל יותר, הכול פתוח. זו מדינה מערבית עם אלכוהול ובילויים, מסעדות ובתי מלון מפוארים, וגם לא מעט אתרים לספורט תחרותי – כל מה שהמערב אוהב".

כאשר ביקשנו מלבנון לתאר באוזנינו את המקומות המומלצים לביקור בארץ מולדתו, הוא לא נדרש למחשבה רבה. "הייתי ממליץ להתחיל את הביקור בצפון המדינה", הוא אומר. "מאז התנ"ך ידועה לבנון בכינוי ארץ הארזים. הנסיעה ליערות הארזים עוברת בדרכים מפותלות ובכבישים צרים. שימו לב להיות זהירים במיוחד ב'וואדי אל ג'מג'ם', בעברית 'עמק הגולגולות', שכמה נהגים קיפחו בו את חייהם כשרכבם הידרדר לתהום". עם זאת, חושף לבנון, "תופתעו בוודאי לגלות שמעטים מאוד הארזים שם. שלא לפרסום, המלך שלמה כרת את הכול כשלקח את הארזים לבנות את בית המקדש", הוא אומר בחיוך.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 10/h_02287326-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

גם אם לא נראה שם יותר מדי ארזים, לא חסרות סיבות להגיע לצפון לבנון. "זה מקום מדהים לנופש חורפי עם מרחבי סקי מהשורה הראשונה, דומים לאלה שראיתי באספן קולורדו או במון בלאן", הוא מעיד. בדרך לצפון ממליץ לבנון לעצור בעיירה בשרי, עיר מולדתו ומקום מנוחתו של הסופר המפורסם הלבנוני־אמריקני ג'ובראן חליל ג'ובראן: "פתחו שם מוזיאון לזכרו עם עיזבונו, והתיירים באים לבקר. שלחתי מישהו לבקר במוזיאון הזה והוא חזר אליי עם תמונות של חנוכייה שהייתה שייכת לג'ובראן וקישטה את סלון ביתו. היו שטענו שג'ובראן שנא יהודים, אבל אני יודע שבעבורו החנוכייה הזאת הייתה סמל לאחדות ולאחווה של שלוש הדתות שחיו זו לצד זו במולדתו".

הוא שולף מזכרונו עוד ועוד שמות אתרים, ואני מבקש ממנו "לקחת" אותי דרומה יותר, לכיוון ביירות, ולהתקרב גם לגבול עם ישראל. "גם בדרום תוכל לבקר באתרי סקי מפורסמים ביותר, באזור פאריה", הוא משיב. "רק בלבנון אתה יכול בבוקר לשחות ולהשתזף בחוף הים בביירות, ואחרי 40 דקות נסיעה לעשות סקי. לתייר האירופי שרוצה תיירות סקי וגם לשחות בים – זה חלום".

עונת הדובדבנים

מי שמתעניינים בביקור בקזינו, יוכלו למצוא אחד כזה במרחק כעשרה קילומטרים מביירות. "הקזינו שם הוא אחד מהיפים שראיתי בחיי, ומשתווה לזה שביקרתי בו במונטה־קרלו", אומר לבנון. הוא ממליץ להמשיך במסע לאורך כביש ביירות־דמשק, שעובר בין אתרי התיירות בצפון לבנון לדרומה. "זו הדרך להגיע לגבול הסורי. במלחמת לבנון הראשונה והשנייה היא הייתה מאוד חשובה לנו. בכביש הזה מגיעים לעבר אזור השוף – מובלעת הדרוזים. לא כדאי לפספס גם ביקור בארמון בית א־דין, ארמון בן כמה מאות שנים שהיה למקום מושבו של המושל הלבנוני בתקופת העות'מאנים ובהמשך בימי המנדט. יש שם מוזיאון ותיירים רבים מגיעים לשם לאכול אוכל דרוזי ולהסתכל על הסביבה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 10/h_56123903-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לא רחוק משם, בנאבע א־סאסי, אפשר לטייל ולשכשך בנהר ובמפלים הקטנים, ולעצור במסעדות אותנטיות מקומיות. "מסעדות מזרחיות עם פיתות וחומוס ופלאפל וכמובן בקבוק ערק זחלאווי ונרגילה", מתאר לבנון. "היינו הולכים לשם לטיולים בימי ראשון, לאכול צהריים ולנוח ליד המים הקרים. אפשר לשים אבטיח בתוך המים הקרים, ולאכול אותו קר כמו שצריך".

כשאני שואל היכן כדאי לטייל בדרום לבנון, האזור הנושק לישראל, הוא אומר כי "דרום לבנון מאוכלס ברובו בשיעים, הוא לא התפתח מבחינה תיירותית וכמעט לא מושך אליו תיירים. אולי תיירות מקומית מגיעה לשם בעונת הדובדבנים. כל דובדבן שם הוא כמו תפוח".

"לבנון דומה למדינה מערבית עם אלכוהול ובילויים, מסעדות ובתי מלון מפוארים, וגם לא מעט אתרים לספורט תחרותי"

למחפשים נקודה יהודית ומבקשים לנצל את הביקור לתפילה בקברי צדיקים, המבחר בלבנון מצומצם במיוחד. "בסוג'וד שבדרום לבנון (לפני הנסיגה מלבנון פעל במקום מוצב ישראלי, י"ק), בין צידון לצור ולא רחוק מגבול ישראל, יש קבר המיוחס לאהליאב בן אחיסמך", מספר לבנון. אהליאב, בן שבט דן, מוזכר בספר שמות כשותפו של בצלאל בן אורי במלאכת בניית המשכן וכליו. "בל"ג בעומר בכל שנה היו מגיעים עשרה או 15 אוטובוסים מהקהילה היהודית, והיינו עושים שם מדורות לכבוד הצדיק. ההילולה נמשכה שלושה ימים והשתתפו בה צעירי הקהילה, תנועת מכבי והצופים. היום האזור הזה נמצא בידי חיזבאללה".

את עיר הולדתו האהובה משאיר יצחק לבנון לסוף שיחתנו. "השארתי את ביירות לסוף כי היא עברה תהפוכות רבות, ואחרי כל מלחמות האזרחים והמלחמות עם ישראל השתמרו בה רק כמה מקומות מעניינים והיסטוריים. אחד המוזיאונים היפים הוא המוזיאון של משפחת סורסוק, שנהרס בפיצוץ הענק בנמל ב־4 באוגוסט. לפני כמה שבועות פורסם שלמשפחה האמידה הזאת היו אדמות רבות בישראל, והיא אף הייתה בסכסוך נדל"ן עם המדינה ויוצגה בידי חיים הרצוג, לימים נשיא המדינה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-14.16.51-750x849.jpeg 750w" sizes="(max-width: 848px) 100vw, 848px" />

לעת ערב, חובבי התיאטרון ימצאו בקלות היכן לבלות בביירות. הצגות בערבית, בצרפתית ובאנגלית מועלות על במות העיר בכל יום. בין התיאטראות אפשר למנות את "אל־מדינה", "ג'ורג' החמישי" ו"ביירות". אוהבי המציאוֹת יוכלו למצוא אוצרות ברחובות אל־בסטה, א־תחתא ואל־קדימה.

לעומת האזור הנוצרי המפותח והעשיר בצפון העיר, שנפגע קשות בפיצוץ הנמל, האזור השיעי בדרום הוא בעל אופי שונה. "באזור א־דאחייה, המוכר כרובע חיזבאללה, אין לכם מה לעשות. זה כמו לחזור לימי הביניים".

אתה עוד מייחל ומאמין ליום שתוכל לשוב ולבקר במקומות הללו?

"זו משאלת ליבי. בינתיים יצאתי לגמלאות ואני לא רואה שזה הולך להתרחש. היינו קרובים לכך, הרי חתמנו על הסכם שלום עם לבנון, אבל זה התרחק מהר והסורים טרפדו הכול. אם הקב"ה ייתן לי חיים כמו שנתן לאימי שנפטרה בת 100 ולאבי שנפטר בן 96, אולי יש סיכוי. מי יודע".

תיירות ג'יהאד

בסיור שערכתי בשנת 2012 בגבול לבנון עם אחד ממפקדי השטח באוגדה 91, הבחנתי בעבודות נרחבות בערוץ נחל וזאני העובר מתחת לגדר הגבול, לא רחוק מהכפר רג'ר. התקשורת הלבנונית דיווחה אז בהתרגשות על כפר הנופש היוקרתי והאקולוגי "אל־וזאני" שהולך ומוקם במקום. המתחם, המשתרע על פני 40 אלף מ"ר ונהנה מדירוג של חמישה כוכבים, מעוטר במוטיבים מהמורשת הביזנטית, המרוקאית, האפריקאית והלבנונית העתיקה. לצד 17 בקתות בעיצוב מערבי אפשר ליהנות מבריכת שחייה, פארק שעשועים לילדים ומרכול. בתחילה התארחו במקום עשירי המפרץ, אך בשנים האחרונות הוא נחשב גם למקום הנופש המועדף על בכירי חיזבאללה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 10/h_55927968-750x512.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מגפת הקורונה לא פסחה על התיירות הלבנונית, והתיירנים המקומיים מדווחים על קשיים כלכליים ומאבקי הישרדות. זהרה עבדאללה, מנהלת כפר הנופש אל־וזאני, התראיינה בשלהי מאי לאתר אל־ערביה והסבירה כי זו העת "לחזק את התיירות הלבנונית שעל גבול מדינת האויב הציוני". לדבריה, אורחיה יוכלו לרחוץ בנחל שעובר באמצע כפר הנופש וליהנות "ממימיו הנקיים העוברים באדמות לבנון ונשפכים לכינרת ומשם לנהר הירדן". המתארחים במקום נדרשים להציג בדיקת קורונה שלילית ולעטות מסכות וכפפות בשטחים הציבוריים. "אנחנו דואגים לעקר ולחטא את הציוד, המצעים והרצפות בכל יום ומנהלים מעקב רפואי אחר העובדים שלנו", הבטיחה עבדאללה.

המשבר הכלכלי לא פסח על האתר, ולאחרונה חדלו מלהגיש בו בשר בקר טרי: "בשיא עליית מחירי הבשר החלפנו אותו בעוף ובדגים, במיוחד בדגי הנהר הטעימים שאנחנו דגים כאן בוואזני", התהדרה עבדאללה. מחירי הלינה בכפר הנופש ירדו משמעותית לאחרונה והם עומדים על 100 דולר לחדר זוגי ללילה. "האורחים בימים אלו הם בעיקר מקרב 'כוחות החירום הבינלאומיים' שנמצאים באזור הזה ואנשי צבא לבנון. נוסף על כך יש לקוחות רבים מכל אזורי לבנון שרגילים לחזור אלינו", ציינה מנהלת האתר.

בעבור המטייל הישראלי, הביקור בלבנון עשוי לכלול גם את אתרי הקרבות שנלחמנו בהם וספגנו אבדות רבות. אלה מנוצלים כיום לתעמולה של הממשל המקומי. חיזבאללה, ארגון הטרור הסמי־צבאי, הקים לאורך גבול ישראל־לבנון שורה של אתרי מורשת קרב שבהם מוצג הנרטיב שלהם לעימותים עם ישראל, ומונצחים ה"שהידים" שנפלו בקרב.

המרכזית ב"אטרקציות המלחמות" של חיזבאללה היא מוזאון "מליתא" שהוקם לאחר מלחמת לבנון השנייה בג’בל צאפי (מצפון לנבטיה). על פי דו"ח של מרכז המידע למודיעין ולטרור ע"ש אלוף מאיר עמית שפורסם באוקטובר 2019, האתר המשמש את "תיירות הג'יהאד" נחשב למרכזי ביותר מבין "מרכזי המבקרים" של חיזבאללה. באתר הזה, שממנו פעל חיזבאללה בתקופה שבה שהה צה"ל ברצועת הביטחון, מתקיימת פעילות ענפה של הנחלת מורשת הקרב של חיזבאללה, שימור זכרם של השהידים וטיפוח תרבות השהאדה (מות קדושים למען אללה). את האתר בנתה הרשות האיראנית לסיוע בשיקום לבנון, והוא נפתח לביקורים במסגרת חגיגות יום השנה העשירי לנסיגת צה"ל מלבנון, במאי 2010.

אתרים בולטים נוספים של "תיירות ג'יהאד" הם מתקן המעצר בעיירה אל־ח'יאם, וגינת איראן במארון א־ראס שמול המושב אביבים שבגליל המערבי. המבקרים באתרים הללו הם אזרחים שיעים, פעילי חיזבאללה, משלחות מטעם מוסדות שונים בלבנון ובתוכם צבא לבנון ומשלחות מחו"ל, בכלל זה מאיראן.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 10/h_55006763-750x861.jpg 750w" sizes="(max-width: 836px) 100vw, 836px" />

לוחמי צה"ל שהגנו על צפון ישראל מרצועת הביטחון, יוכלו לזהות ברחבי המוזיאון במליתא תצוגה של כלי רכב משוריינים שצה"ל וצד"ל נטשו במהלך היציאה מלבנון בשנת 2000. מוצג בו שלל ממלחמת לבנון השנייה, וגם דגם של טנק מרכבה שקוע באדמה וקנהו קשור. חלק מהמוצגים שקועים באדמה, סמל לנרטיב של "שקיעת צה"ל בבוץ הלבנוני".

המבקרים במליתא יכולים לרכוש בחנות המוזיאון מזכרות שיוצרו ב"בית הפצוע למלאכת יד מסורתית", המשקם את פצועי חיזבאללה. הכניסה לאתר מסובסדת ועולה כשלושה דולרים. אטרקציות כמו מטווח ירי לעבר מטרות ישראליות, סנפלינג, טיול טרקטורונים ונסיעה בעגלת רכבת ברחבי הפארק דורשות תשלום נוסף. בחגים השיעיים ניתנות הנחות והטבות משמעותיות.

The post יעד חלומי לתייר הישראלי: לבנון appeared first on מקור ראשון.