פרסום | קשרו אלינו
נט4יו
כל הרשת הישראלית במקום אחד
18/10/2020 7:17

"גם אם קשה אני אתאמן כי זה עוזר לי לחיות"

1. "תבוא עם בגדי ספורט ובקבוק מים", כותב לי דויד ליבנשטיין, מאמן באמנויות לחימה טיפוליות לבעלי הפרעת קשב וריכוז. אז הוצאתי עמוק מהארון את בגדי הספורט שלצערי זנחתי לאחרונה, מילאתי בקבוק גדול במים ויצאתי לעבר מרכז הספורט "ספארק" במנהל הקהילתי של שכונת נווה־יעקב בירושלים.


מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:

– גואל או רודן: פועלו של א-סיסי מפלג את העולם הערבי


– יחמירו ענישה: צה״ל מאבד שליטה על המגפה בתוך היחידות

– סין, ששולחת מיעוטים למחנות ריכוז, מונתה למועצת זכויות האדם


אחרי חימום "בוא נעלה לך את הדופק", ליבנשטיין מתחיל איתי בסדרה של תרגילים. אני אמור לבעוט לו ביד, בעוד הוא עם כפפות, ולאחר מכן להגן על עצמי עם יד בצד השני של הגוף. אין ספק שכיף לתת למישהו אחר מכות, והייתי אחרי חימום שגורם לכל אחד להרגיש טוב יותר, אבל פתאום משהו היה לי קשה.


"תסתכל לי בעיניים", חזר כל הזמן ליבנשטיין, תוך כדי האימון. ואני, שהצורך לבעוט לכיוון אחד ולהגן על עצמי ביד בצד השני של הגוף כבר בלבל והלחיץ אותי, לא הצלחתי גם להסתכל לו בעיניים. "אני אדם מוסח", אני מתרץ ובקושי נושם תוך כדי האימון, בטח כשזה עם מסכה, "כשאני רואה את היד שלך מגיעה לכיווני, אני מסתכל עליה – בדיוק כמו שאם היה נכנס עכשיו מישהו לחדר, הייתי מסתכל לכיוונו". ליבנשטיין מחייך, ומבין שסוף־סוף מתחיל ליפול לי האסימון. "זה בדיוק העניין, אתה צריך להסתכל על התמונה הרחבה, לא על חלק נקודתי, וזו תופעה מוכרת אצל אנשים עם הפרעת קשב וריכוז. כשאתה מסתכל לי בעיניים – אתה רואה את כל הגוף שלי, כשאתה מסתכל על היד שלי או על הרגל – אתה חשוף לכך שאני אפגע בך בלי שתראה ובלי שתוכל לעצור אותי". לאימון שבו ליבנשטיין עשה ממני סמרטוט (וזה עוד בלי שעשינו אימון מלא לגמרי) נחזור בהמשך.


"תסתכל לי בעיניים", חזר ליבנשטיין כל הזמן, תוך כדי האימון. ואני, שהצורך לבעוט לכיוון אחד ולהגן על עצמי ביד בצד השני של הגוף כבר בלבל והלחיץ אותי, לא הצלחתי גם להסתכל לו בעיניים. "אני אדם מוסח", אני מתרץ. ליבנשטיין מחייך, ומבין שסוף–סוף מתחיל ליפול לי האסימון


2. ליבנשטיין (30) הוא לשעבר אלוף ישראל ב"התגוננות רחוב", שיטת לחימה ישראלית שייסד חיים כהן בשנת 1980. השיטה פועלת במגוון רחב של אמנויות לחימה לצד דגש רב על ערכים כגון נימוס, סובלנות, כבוד וחברות. כבר בצעירותו סבל מהפרעת קשב, בלי שידע זאת. "ההורים שלי היו סובייטיים, אז הם שלחו אותי ללמוד אמנויות לחימה כבר בגיל שש – בדיעבד מתברר שזה מה שהציל אותי וסייע לי לסיים את הלימודים", הוא אומר.


בגיל 22, כשהיה בשנה השנייה ללימודי מנהל עסקים, הרגיש קושי גדול ופנה לנוירולוג לאבחון. "הוא נתן לי מרשם של ריטלין ואמר 'תתחיל לקחת כדי שתוכל לסיים את השנה הראשונה לתואר בהצלחה'. הסברתי לו שאני בכלל בשנה השנייה, והוא היה בהלם".


למה?

"כי הוא אמר שעל פי האבחון שעשה לי, יצאתי ברמה הגבוהה ביותר של הפרעת הקשב, עם תשעה מתוך תשעה פרמטרים. הוא אמר 'אין מצב שבלי סיוע כלשהו סיימת את השנה הראשונה בתחום הזה. תעשה מחקר אישי ותנסה להבין מה עוזר לך'". אחרי שעקב אחר אורח חייו, הבין ליבנשטיין את העניין. "כל כך התלהבתי כשהבנתי שמה שמסייע לי זה האימונים באמנות לחימה, שהלכתי למאמן שלי ואמרתי לו: 'שמע קטע, גילו לי הפרעת קשב וריכוז, אבל כנראה מה שעוזר לי זה שאני מתעמל'. המאמן צחק ואמר לי: 'בוקר טוב אליהו – ברור שיש לך הפרעת קשב, וברור גם שזה עוזר לך'".


"אני יודע להגיד שברגע שאני על המזרן, אני במקום אחר", הוא מתאר את ההרגשה, "אני רגוע יותר, מפוקס יותר ושם לב מה קורה. בימים שבהם לא הייתי מרוכז בבית, ומתבלבל כל הזמן, הייתי מגיע לאימון והייתי הכי מרוכז ומאוזן – דבר שמשפיע גם אחרי האימון, על התפקוד שלי בבית או בלימודים".


אז למה בכל זאת הלכת לנוירולוג?

"כיוון שהיה לי קשה יותר מהרגיל. אבל בסוף סיימתי את התואר, ללא טיפול תרופתי. ניסיתי פעם אחת לקחת ריטלין וזה שיבש אותי, עשה לי לא טוב. אמרתי: אתאמץ יותר – ואצליח".



כמה זמן לקח לי לכתוב את המדור?


שעתיים וחצי עם הפסקה גדולה באמצע כדי להיות עם הילדים.

70 מ"ג ויואנס וספירולינה (עדיין לא יודע להגיד לכם אם זה עוזר). אם הייתי כותב את הכתבה מיד אחרי האימון, הייתי בטח כותב טוב יותר ומהר יותר – אבל אנחנו בכל זאת עם ילדים בבית בזמן הקורונה



3. הוא התחיל לעבוד עם נוער בסיכון בפרויקט מיל"ה ("מובילים יחד למען הנוער") ובעקבות כך התחיל גם לעבוד עם נוער וילדים בחינוך מיוחד. "פתאום הבנתי כמה אמנויות לחימה זה קסם בשבילם", הוא אומר בעיניים בורקות. "אחרי כמה אימונים, המורות תמיד אומרות לי עד כמה הילד 'השתנה' וההתנהגות והתפקוד בלימודים עולים". הוא התחבר לנושא, מהמקום האישי והמקצועי גם יחד, והחליט לפתוח קורס בשם "מדריכים לאמנויות לחימה טיפוליות לבעלי הפרעות קשב וריכוז" במכללה האקדמית בווינגייט. בוגרי הקורס מקבלים תעודה רשמית של משרד התרבות והספורט. "ההכשרה בעצם מבהירה שאמנויות הלחימה הן טיפוליות, גם בלי שידענו זאת, וכעת עלינו ללמוד כיצד לנצל אותן כדי לטפל באנשים עם הפרעת קשב".


מה לומדים?

"במודל של אימון קבוצתי, אני לומד איפה לעמוד וכיצד גם להעביר את האימון לילד או למבוגר עם הפרעת קשב וריכוז כך שלא ילכו לאיבוד בשיעור. יש כמובן גם הרבה אלמנטים נוספים, כמו למשל תרגולי נשימה שמסייעים באופן מוכח לריכוז, או איך לפרק לשלבים את האימון ולבנות אותו נכון יותר".


כיום ליבנשטיין מאמן בכל מיני מסגרות, והוא עובד עם ילדים ונוער, עם מבוגרים בקבוצות ובאימון אישי. "מגיעים אליי מבוגרים מהשכונה, ואברכים חרדים שמגיעים למה שהם מכנים כ'שיעור התעמלות', כיוון שאמנויות לחימה הן לא בדיוק פופולריות במגזר. רבים מגיעים כי יש להם הפרעת קשב או שהרב שולח אותם בשביל 'שלום בית', ופתאום לאחר מכן הם מבינים כמה זה עוזר להם.


"באמנויות לחימה יש הרבה עיסוק במקום של רוגע, שלווה ותחושת מוגנות, דבר שמסייע בוודאי לילדים אך גם למבוגרים. עצם הידיעה שאדם יכול להגן על עצמו ולסמוך על האינסטינקט שלו עוזרת לו להיות רגוע יותר, גם במצבים שהוא נלחץ בהם. כך אדם גם יודע שהוא בשליטה על הגוף שלו, וזה משליך על נושאים אחרים שבהם יש לו רעש או חוסר סדר".


בכל זאת יש לי הפרעת קשב, אז תסביר לי טיפה יותר: מה ההבדל בין לעשות ספורט כמו ריצה או חדר כושר, לאמנות לחימה?

"אסביר לך בפשטות: בניגוד לשאר, באמנויות לחימה חוצים את קו האמצע של המוח, ובהפרעת קשב יש חוסר הולכה עצבית בין שתי האונות במוח. כשאני עושה תנועה מוצלבת הרבה פעמים, אני בעצם מעבה את החיבור הזה בין שתי האונות, ואז המידע עובר בצורה טובה יותר. יש תבניות באמנויות לחימה; כשאני מאמן אותך לתת בעיטה לכיוון אחד ואגרוף לכיוון שני – יש הקשרים חדשים במוח. יש גם ערך גדול למהירות התגובה – להתעלם מהגירויים מולי ולהגיב באפס זמן. להיות ממש מרוכז במשהו. ישנו גם הנושא של עצירה באמצע קרב, כדי להתאפס ולהמשיך – טכניקה שללא ספק אפשר להשתמש בה גם בחיים. בהגנה עצמית אנחנו מלמדים להיות תמיד ערניים ומודעים למה שקורה סביבנו. המטרות הראשונות הן ערנות, מודעות ולאחר מכן לקלוט את הסכנה המתקרבת. העניין הוא שאצל אנשים עם הפרעת קשב, זה לא בא להם בטבעיות. אבל כאשר מתרגלים את זה, זה הופך להיות חלק ממך, ותשליך את המצב הזה גם לעבודה, לבית או לשירות הצבאי שלך".


אני לא יודע אם זה קשור או לא, אבל בסרטי קרבות תמיד רואים את הזירה עם שני המתאגרפים, והקהל מוצג הרבה פעמים בצורה מטושטשת ומעומעמת. זה ככה גם אצלך כשאתה נלחם, או שזה נטו עניין של סרטים?

"כשאני בקרב, אני מרגיש שאני מתנתק מהגוף שלי ורואה את עצמי כאילו מלמעלה; הגוף עובד על אוטומט. אני גם לגמרי לא שם לב למה שקורה מסביב, כפי שתיארת. אחרי זה אני יכול לראות סרטון של הקרב ומתברר שהקהל הגיב, צעק או עודד – אבל לא שמתי לב לזה".


וואלה, כי כשאתה מדבר, אני שם לב לכל מה שקורה מאחוריך, מסביבך ובחדר.

"לגמרי – זו הפרעת קשב, ועל זה אנחנו עובדים".


4. אם כן, ליבנשטיין אינו קואוצ'ר לנושא הפרעות קשב, אלא מנסה דרך אמנויות הלחימה לסייע למופרעי הקשב להגיע למצב טוב יותר. הוא לא מציב להם יעדים אישיים או מקצועיים, אבל לפני האימון או לאחריו צפים הנושאים שמפריעים להם.


"היתרון הוא שאני בא מרקע של הפרעת קשב, אז אני משליך את הבעיות שלהם על עצמי. אני נותן להם טיפים וכלים, מסט הכלים שיש לי כמאמן אמנויות לחימה, שיעזרו להם. למשל תלמיד שאומר 'אני לא מצליח להירדם בלילה', אז אני אומר לו – 'תעשה תרגילי נשימה כמו שלמדנו בשיעור, וזה יסייע לך להירדם טוב יותר'. כך גם בזמנים של לחץ: אם יש מצבים שאתה יודע שתהיה בהם לחוץ, תדאג להתאמן קודם. היתרון הוא שאנחנו עובדים דרך הגוף; לא מדברים על הבעיה אלא מנסים לפתור אותה".


תכלס גם יאיר לפיד מתאגרף כל בוקר, והוא מעיד על עצמו שככל הנראה יש לו הפרעת קשב וריכוז – אולי זה מה שגורם לו להצליח להתמקד מדי יום.

"לגמרי, אני יכול להגיד לך שהיו תקופות שבהן התאמנתי פחות, וזה השפיע מאוד על החיים שלי. פתאום הקשיים חוזרים ויש אתגרים שקשה לעמוד בהם. אז אני אומר לעצמי שגם אם קשה באימונים, אני אעשה את זה, כי זה עוזר לי לחיות את חיי טוב יותר".


המתאמנים המגיעים אליו באופן קבוצתי מנווה־יעקב באים פעם עד שלוש פעמים בשבוע, בימים כתיקונם. "אלה שמתייחסים לזה כאל אימון גופני מעדיפים לבוא שלוש פעמים בשבוע, כדי שתהיה לכך תועלת פיזית", לדבריו. אלה שבאים לאימון אישי מגיעים אף הם על פי המטרה, אך יש כאלה שמגיעים גם פעם בשבוע. שיעור פרטי עולה בין 250 ל־300 שקלים.


אה, רגע, נחזור לאימון המפרך אך המשמעותי. הרגשתי מצוין תוך כדי האימון וכמובן גם אחריו. הרגשתי שלא רק התאמנתי פיזית, אלא שהייתי חייב להתמקד ולהקשיב בזריזות להוראות ששאג עליי ליבנשטיין – דבר שלא היה לי פשוט בהתחלה. הפעולות הדורשות תזוזה של יד ימין ורגל שמאל – ולהפך – הן מאתגרות, אך הן גורמות גם לאימון של הראש. הגעתי הביתה והייתי עם הילדים שלי בכיף גדול, ברוגע ובשלווה – משהו שלרוב די קשה לי, בטח בימים אלה של הקורונה.



סיכום המדור ב–30 מילים:

אמנויות לחימה מאפשרות קשר בין שתי האונות של המוח ומחזקות את העבודה המשותפת שלהן, מה שלא קורה בענפי ספורט אחרים. ובלי קשר, תמיד טוב להוציא על מישהו אחר את התסכולים.



The post "גם אם קשה אני אתאמן כי זה עוזר לי לחיות" appeared first on מקור ראשון.


מחבר: avigailz | מקור ראשון חשיפות: 8 | דירוג: 2/100 ( 5 4 3 2 1 )




 

האחריות על התגובות למאמרים השונים חלה על שולחיהן. הנהלת האתר אינה אחראית על תוכנן.
השולח דיון
נט4יו
×

הצהרת נגישות

אתר זה מונגש לאנשים עם מוגבלויות על פי Web Content Accessibility Guidelines 2 ברמה AA.
האתר נמצא תמידית בתהליכי הנגשה: אנו עושים כל שביכולתנו שהאתר יהיה נגיש לאנשים עם מוגבלות.
אם בכל זאת נתקלתם בבעיית נגישות אנא שלחו לנו הערתכם במייל (אל תשכחו בבקשה לציין את כתובת האתר).

אודות ההנגשה באתר: