בשבועות הקרובים יציינו חניכי בני עקיבא את שבת הארגון המסורתית. מבלי לבקר בכל הסניפים ברחבי הארץ, ניתן לשער כי בפינות שיכינו החניכים יהיה לפחות על אחד הקירות דיוקן של הראי"ה קוק, בתוספת ציטוט מפורסם מכתביו. על קיר אחר יצויר משולש, ועל קודקודיו יופיעו ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל. בקיר אחר יאיירו אולי החניכים חילוני בצד אחד, חרדי בצד השני וביניהם חניך בכיפה סרוגה וחולצת תנועה שאוחז בידיהם של השניים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– ר' חסדאי קרשקש – מנהיג בימי משבר

– צפו: ילדים זה שמחה?

– ניצחון ביידן: הפלסטינים חוגגים, במפרץ שוקלים שינוי גישה

מה שעשוי להישמע כמו סיסמה שחוקה של תנועות נוער, הפך ברשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא לתוכנית מנהיגות אמיתית. התוכנית, "מובילים ציונות דתית" שמה, מיועדת לתלמידי י'־י"ב. בכל שכבה היא מתמקדת בתכנים אחרים, הנבנים קומה על גבי קומה. בשבועות האחרונים הכיר משרד החינוך בתוכנית כשלוש יחידות לימוד לבגרות.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0/11/IMG_9379-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"הרעיון הוא לצייד את התלמידים בארגז כלים שיש בו עומק של ידע, ואז לקחת ולהגשים אותו במציאות הישראלית", אומר הרב פלטי גרנות, מנהל ההכשרה המתקיימת למורים שמנחים את התוכנית. "יחד עם זאת, יש כאן רצון להפגיש את התלמידים עם מגוון הדעות, הדמויות והעדות בתוך המגזרים הפנימיים של הציונות הדתית".

לאיזה ארגז כלים אתה מתכוון?

"אנחנו דנים בסוגיות שונות ומתרגמים אותן לעולם המעשה. למשל הנושא של פנאי, מוזיקה ותרבות. זו סוגיה שמצד אחד היא חלק מהעשייה החברתית־תרבותית במדינה, ומצד שני כציוני־דתי אתה נתקל בהמון דילמות בתחום הזה. אז אנחנו נפגיש אותם עם אנשים שעוסקים באומנויות האלה כדי שידברו איתם על ההתלבטויות שבאות עם התחום. זה מתחיל ברמת ההגות, ויורד עד רמת המפגש. יש המון דילמות בממשק בין תורה לחיים, ואנחנו עוסקים בתוכנית בשורה של נושאים. בשורה התחתונה לא כל תלמיד יעמיק בכל תחומי העשייה, אלא יבחר נושא ובו הוא יתמקצע במסגרת הפרויקט האישי או העבודה שהוא יגיש".

אילו סוגיות נוספות כלולות בתוכנית?

"השבוע למשל אנחנו עומדים לדבר על החדשנות ההלכתית של הרב קוק מתוך המבט שלו על הציונות, והשאלה איך הוא כפוסק מתייחס לנושאים שלא דנו בהם עד הדורות האחרונים. האם בהיתר המכירה יש רפורמה בנושאי שמיטה, מה צריך להיות היחס למי שלא שומר מצוות, ועוד. הציבור החרדי, כהכללה, הם שומרי המסורת. הציבור החופשי הוא ציבור שמנסה להתחדש. והציבור הציוני־דתי הוא גשר לא רק במובן החברתי, אלא מחבר עולם חדש וישן גם במובן ההלכתי. זה אומר לתת מענה של קודש בעולם החול, וזה אתגר שדורש המון אומץ".

תשומת לב מיוחדת ניתנת למורים שנבחרים להיות מנחים של התלמידים: "כל אולפנה או ישיבה תיכונית שרוצה להשתתף בתוכנית שולחת מנחה, והוא חייב להשתתף בהשתלמות של שמונה ימים בשנה", מסביר גרנות. "ההשתלמויות האלה הן בית מדרש לציונות הדתית. ההשתתפות חובה כי זה בדיוק מה שנקרא 'חדר המכונות'. נוצרת שם חבורה עם שיטת לימוד, הקשבה, פתיחות, עומק של מקורות".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2-17-16-29-08-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

המנחים, בוגרי התוכנית, הם שמעבירים אותה לתלמידים. "מנחה מוביל בכל שכבה חבורה של 15־25 תלמידים שמקבלים שעתיים שבועיות, ימי עיון ופרויקטים שהם עושים במהלך השנה. היה למשל פרויקט שבו הם נדרשו לנאום כביכול במשך שתי דקות במליאת הכנסת כח"כ או כראש ממשלה, או להעביר יום עיון אצלם בשכונה או במושב. משימה אחרת הייתה לבחור דמות ציונית־ דתית ולכתוב עליה, ומבחינתי זו יכולה להיות סבתא שלהם שעלתה לארץ".

לא פשרה בין חרדיות לחילוניות

הרב תמיר כרמיאל מרכז את לימודי התושב"ע ומחשבת ישראל באולפנת אמנה בכפר סבא, ובשלוש השנים האחרונות משמש כמנחה התוכנית באולפנה. הוא מבקש להדגים כיצד מתוך העמקה בכתבי הרב קוק הם מגיעים לסוגיות אמוניות והלכתיות רלוונטיות לימינו, ולדילמות של מנהיגות ציונית־דתית:

"למדנו את המאמר 'על במותינו חללים', שנכתב לאחר שבשנת 1911 נרצחו בגליל שני אנשי 'השומר' שיצאו לעבודה עברית באחד המטעים. הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ') פנה לרב קוק שיכתוב עליהם הספד, והרב קוק נענה לבקשה. תוך כדי המאמר הוא מתלבט האם אפשר מבחינה הלכתית להספיד אותם, כיון שאורח חייהם היה רחוק מתורה ומצוות. המאמר כולו עוסק בהתלבטות הזו, ובסופו יש הכרעה. התקיים דיון מאוד ער ורציני סביב הטקסט הזה, ומתוכו ירדנו לפרקטיקה שנוגעת אלינו. אנחנו חיים בחברה מאוד מגוונת שמורכבת גם מאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות. אלו סוגיות שלא יוצא לדבר עליהן, ובטח לא להעמיק בהן".

מיכל זאבי: "המאמר 'אורות ישראל' של הרב קוק כתוב בשפה נורא מורכבת ועמוקה. הצלחנו לפשט אותו לרמת היום יום – לחלוקה של נרות בצמתים או לקיום מפגשים בין חילונים לדתיים. להסתכל על הפוליטיקה ולא להיכנס לייאוש. להגיע למצב שאנחנו אומרים שבלי השמאל הקיצוני או הימין הקיצוני אי אפשר".

התוכנית מיוסדת על העקרונות המוכרים של הציונות הדתית, אך בשיחה עם מוביליה אפשר לחוש עד כמה מבחינתם לא מדובר בקלישאות שנשחקו אלא בדרך חיים רלוונטית. אחד ממסרי התוכנית הוא שהציונות הדתית איננה פשרה בין חרדיות לחילוניות, אלא דרך שלמה שעומדת בפני עצמה.

הרב כרמיאל: "המגמה היא להעמיק את הזהות הציונית־דתית שלנו. להבין מה זה אומר, ושאנחנו לא מדברים על גם וגם אלא על דרך שלמה לכתחילה. התלמידות מבינות לאט ™לאט שיש דרך מובנית, עם מקורות. זה לא הרב קוק והתלמידים שלו שהחליטו על דרך חדשה, אלא משהו שנמשך ממש מההתחלה, מאברהם אבינו, ורואים איך הכול נשזר. הקשר בין הקודש והחול, בין המציאות בארץ ישראל לשליחות שלנו בעולם. הניסיון הוא להחיות את הדברים לא רק בכיתה, אלא גם לחוות אותם".

התוכנית כוללת לא רק למידת טקסטים ומקורות, אלא גם מפגשים מחוץ לכותלי בית הספר. "בשנה שעברה היינו בכפר הרא"ה. ביקרנו בבית של הרב נריה ז"ל והכרנו את דמותו, ובהמשך דיברנו עם הרפתן של המושב על ההתמודדות שלו בשאלות הלכתיות כמו חליבה וטיפול בפרות בשבת. כך נוצר משהו הרבה יותר חי ומהותי. כשהתלמידות מעבירות את זה הלאה לבנות הצעירות יותר במחזורים שמתחתיהן, אנחנו זוכים לא רק בבנות שמקבלות את התוכן, אלא גם בכאלה שמצליחות לתרגם אותו הלאה. הרעיונות לא נשארים רק כסיסמאות, כמו ששרים בהמנון של בני עקיבא 'ראשינו בעמקי תורתה, כפינו ברגבי אדמתה', אלא באים לידי ביטוי בשטח".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 12-14-40-24_1-750x422.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

התוכנית עוסקת במגוון התמודדויות, שחלקן אקטואליות מאוד. "פעם התקשר אלי אחד מראשי המוסדות והתלבט אם לשלוח את השכבה להפגנה", נזכר גרנות. "אמרתי לו שישלח את החבורה של התוכנית שיקימו שם דוכן ויסבירו לאנשים על מה הם מפגינים. שיעשו מעגלי שיח, שיפתחו דפי מקורות. מדברים כל כך הרבה על זה ששולחים את הנוער להפגנות והוא בכלל לא יודע על מה. אז אנחנו רוצים לפתח חבורות שאם יש הפגנה, הם יודעים על מה הם מפגינים".

מיהו הבוגר האידיאלי של התוכנית מבחינתכם?

הרב גרנות: "אזרח ישראלי, נאמן לארצו, לעמו ולתורת ישראל, שיונק מתוך המקורות, פועל בחברה הישראלית ומחבר תלמוד ומעשה. 'גדול תלמוד שמביא לידי מעשה'".

הרב כרמיאל: "בוגר מוצלח של התוכנית הוא אחד שלא רק שלא ינטוש את הדרך, בבחינת 'סור מרע', אלא הרבה יותר מזה, גם יעשה טוב.  אדם שבוערת בו אש פנימית של חיבור לתורה, לעם ולארץ. שבכל מקום שהוא יגיע הוא ינסה להפיץ את זה הלאה ולא ישקוט על השמרים".

יש הרבה אנשים בציונות הדתית שעונים על ההגדרה הזו בלי שעברו את התוכנית.

הרב כרמיאל: "מסכים, גם אני לא עברתי את התוכנית הזו. לצערי, הרבה מאוד מבוגרי החמ"ד לא מגיעים לישיבות ולמדרשות ואז זורמים עם החיים. חלק מהם לא תמיד נשאר דתי. פה משתדלים מאוד שמהקבוצה הזו זה לא יקרה. הם כל כך נטועים בעניין הזה. אמנם אנחנו נפגשים רק פעם בשבוע, אבל הרוח היא רוח אחרת".

יונקים מאותו שורש

אולי כתיקון לטענות על "האשכנזיות" של הישיבות הציוניות שמחקו את הנוסחים והמנהגים של בני עדות המזרח, הרב גרנות מספר שהם שמים דגש על העניין: "רבים מהמקורות שאנו משתמשים בהם הם של חכמי ספרד, ואנחנו מפגישים את התלמידים עם סגנונות שונים. בצוות המנחים יש גיוון של ספרדים ואשכנזים, ויותר חשוב – בגלל שזו תוכנית ארצית, תלמיד מחדרה פוגש תלמידים מסוסיא ומגבעת־שמואל, ותלמידה ממודיעין פוגשת תלמידות מבני־ברק ומאשדוד. לא צריך לדבר, מספיק שאנחנו מערבבים את הקבוצות. כל אחד רואה שאנחנו יונקים מאותו שורש, אם כי בפועל הדרך שבה מוגשמים הערכים האלה היא שונה לפעמים".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2-20-12-40-07-750x422.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

נקודה כואבת נוספת היא תופעת היציאה בשאלה ועזיבת אורח החיים הדתי בקרב הבוגרים, ככל שהם מתרחקים משערי הישיבה או האולפנה. מבחינת הרב כרמיאל, תוכנית כזו מייצרת אפקט מונע לתופעה: "אני זוכר שנכנסתי בפעם הראשונה לכיתה ודיברתי על מה זה ציונות דתית. היו בנות שלא הבינו בכלל על מה אני מדבר. הן גדלו בתוך זה ולא הקדישו לכך יותר מדי מחשבה. זאת הייתה אחת הנקודות המרכזיות שבגללה הקימו את התוכנית הזו. רבים מבני הציונות הדתית נוטשים את הדת. חלק מהם מגיעים לשם בעקבות חוסר זהות, ואז כל רוח יכולה לקחת אותם לכל כיוון. בני עקיבא הרימו את הכפפה. הרשת השיגה משאבים, לקחה את הפרויקט ושילמה עליו לא מעט מתוך ראייה רחבה של הצורך הזה".

מעיין ליאור יצחקוב מכיתה י"ב, תלמידתו של הרב כרמיאל, מחזקת את דבריו ומספרת על השינויים שחוותה בעצמה: "זו תוכנית משנה חיים. בתור נערה דתית־לאומית את חיה בצל הרבנים, והמון אלמנטים מהחיים שלך מתקבעים לפי מה שהם אמרו. אנחנו לא באמת מכירים אותם וזה מאוד רחוק מאיתנו. הלימוד עליהם בצורה עמוקה גרם לי להבין למה אני עושה משהו בצורה מסוימת. למה דווקא לפי הרבנים האלה, ודווקא בדרך הזו. אם עד היום הרגשתי גאווה שאני שייכת לציונות הדתית, התוכנית הזו וכל מה שלמדנו גרמו לי לחזק את העמדה שלי ולהרגיש בטוחה במי שאני".

הרב פלטי גרנות: "הציבור החרדי, כהכללה, הם שומרי המסורת. הציבור החופשי הוא ציבור שמנסה להתחדש. הציבור הציוני דתי הוא גשר לא רק במובן החברתי, אלא מחבר עולם חדש וישן גם במובן ההלכתי. זה אומר לתת מענה של קודש בעולם החול, וזה אתגר שדורש המון אומץ"

כמו תלמידות אחרות, יצחקוב מספרת שהשינוי הגדול ביותר הוא במפגש הישיר עם הרבנים במסגרת ימי העיון והסיורים: "היה לנו יום היכרות בכפר פינס ופגשנו שם את הרב דרוקמן. הוא הסביר לנו את הדברים שאנחנו אומרים מתוך הרגל: ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל. הבנו שזה חי ממש בכל פינה, וזה הפך מסיסמה לחיים שאנחנו פוגשים. תמיד ידענו את זה, אבל כשאנחנו מעמיקות ומדברות עם הרבנים הם ממש מסבירים ומוכיחים את זה. נניח כשדיברו על החלת ריבונות ועשו על זה דיון במשפחה או בסניף, הצלחתי לבסס לעצמי את הטיעונים בצורה הרבה יותר מסודרת מלהגיד 'הרב קוק אומר שארץ ישראל זה חשוב'".

מצא את ההבדלים

בעשורים האחרונים, הציונות הדתית מתוארת כמי שמחולקת לתפיסות ולתתי־מגזרים שונים – ליברלים מול חרד"לים, לייטים מול תורניים וכדומה – שמתקשים לעיתים לדור בכפיפה אחת. המציאות הזו מציבה אתגר בפני מחנכים שמבקשים לדבר עם תלמידיהם על "ציונות דתית" כמושג כולל.

אם נניח אתה שם על קצה אחד את בצלאל סמוטריץ', ומהצד השני, באופן סמלי כמובן, את ח"כ תהלה פרידמן מכחול־לבן, שניהם מהציונות הדתית ובכל זאת חולקים בסוגיות רבות. איך זה בא לידי ביטוי בתוכנית?

"אני לא חושב שההבדלים כאלה גדולים כמו שמנסים לצייר אותם. כל עוד תהילה פרידמן ובצלאל סמוטריץ' מצטטים את אותם מקורות, אבל ההכרעה שלהם שונה, זה לא שונה ממה שהגמרא מספרת על כך שאצל רבי יוסי בגליל נהגו לאכול עוף בחלב, ובמרכז הארץ לא אכלו עוף בחלב. לא המצאנו את המחלוקות האלה, ואין לי בעיה איתן. גם מי שאומר שצריך לאפשר תחבורה ציבורית בשבת וגם מי שמתנגד, מסכימים על כמה עקרונות. שניהם נגד חילול שבת, אלא שיש פה ערכים מתנגשים וכל אחד מוצא את האיזון הנכון. אף אחד לא חולק על הערכים עצמם. זה שפוליטית היא ב'כחול לבן' והוא ב'ימינה' לא מעניין אותי. גם אצל התלמידים בתוכנית חלק יהיו בסוג של מימד ההיסטורית וחלק יהיו בליכוד".

כשאני שואל את הרב גרנות האם התוכנית כוללת מפגשים עם חרדים או חילונים כחלק מההכנה לעולם האמיתי, הוא משיב בשלילה.

בסופו של דבר מישהי כמו עליזה בלוך, ראש עיריית בית שמש, צריכה לייצר שיח משותף עם מי שלא גדלו בישיבות ואולפנות יב"ע. אם לשם אתם מכוונים את התלמידים, הם צריכים לפחות להכיר את דרך החיים הזו, לא?

"נכון, אבל אני משאיר להם לעשות את זה לבד. אם היינו עושים תוכנית עם הרבה יותר שעות ומשלבים גם חרדים וחילונים, אני בעד. אבל במפגש של שעתיים בשבוע אני מעדיף להתמקד קודם בללמוד את השיטה שלנו. עליזה בלוך או אדיר נעמן, ראש מועצת שפיר, מכירים את משנת הציונות הדתית, ומתוך זה כשהם יגיעו לעמדה פוליטית משפיעה הם יקשיבו בנחת לעמדות אחרות בלי פחד וייתנו להן מקום.

"אני מציע לפעול בענווה: אנחנו לא יכולים ללמד גם את הציונות הדתית, גם את משנת החרדים וגם את משנת החילונים. אנחנו מלמדים את משנת הציונות הדתית. מי שהוא ציוני־דתי ברמ"ח איבריו, כשהוא יגיע לעמדת מפתח בצבא, בפוליטיקה או בכל מקום שהוא יהיה, הוא יהיה עם הרבה יותר הקשבה וענווה מול דעות אחרות. קודם כול נהיה עשירים ושמחים בחלקנו".

הרב תמיר כרמיאל: "בשנה שעברה היינו בכפר הרא"ה. ביקרנו בבית של הרב נריה ז"ל והכרנו את דמותו, ובהמשך דיברנו עם הרפתן של המושב על ההתמודדות שלו בשאלות הלכתיות כמו חליבה בשבת. כך נוצר משהו הרבה יותר חי ומהותי"

מבחינת הרב גרנות, ההקשבה וההכלה לדעות אחרות יגיעו רק מתוך אמונה של התלמיד בעצמו ובדרכו: "אנחנו מאמינים שדווקא כשאדם בטוח בעצמו ומחובר למקורות שמהם הוא יונק את תפיסת העולם שלו, אז הוא נפתח להקשיב לאנשים אחרים ולשיטות אחרות ולראות מה הוא יכול לקחת מהן ומה הוא יכול לתת. לעומת זאת אדם שהוא מצומצם בעולם הידע שלו, מפחד שמישהו הולך להשתלט עליו וצורח סיסמאות".

שייכות למשהו גדול

מיכל זאבי, מנחת התוכנית באולפנת "מבשרת ברוך" בחדרה, מלאת שבחים על התוכנית והשפעתה על התלמידות. גם היא עצמה העמיקה בתורת הרב קוק הרבה יותר ממה שידעה קודם, בעקבות הצורך לתווך אותה לתלמידות: "זכיתי להכיר את התורה של הרב קוק לעומק בזכות הלמידה המשותפת בהשתלמות. הורדנו את התורה הגדולה הזו לפרקטיקה דרך הרצון לחבר את התלמידים. זה הכריח אותנו גם להעמיק יותר וגם לפשט את הכל לעולם המעשה".

כדוגמה לדבריה היא מציינת את המאמר "אורות ישראל" של הראי"ה. "זה מאמר שכתוב בשפה נורא מורכבת ועמוקה, והצלחנו לפשט אותו לרמת היומיום – לחלוקה של נרות שבת בצמתים או לקיום מפגשים בין חילונים לדתיים. להסתכל על הפוליטיקה ולא להיכנס לייאוש אלא להיות חדורי אמונה ואופטימיות. להגיע למצב שאנחנו אומרים שבלי השמאל הקיצוני או הימין הקיצוני אי אפשר. אחד בונה את השני ומאזן את השני, וצריך את כולם יחד. זו המשמעות החיה של כנסת ישראל. כשבאים ככה לכיתה אנחנו מביאים בשורה לתלמידות".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 5-15-16-21-29-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

תלמידתה של זאבי, עדן לויטה, תלמידת י"ב שהצטרפה לתוכנית מימיה הראשונים כשלמדה בכיתה י', מעידה על עצמה: "זו הייתה תוכנית משמעותית עבורי לבירור הזהות שלי, להעמקה בדברים שאני מאמינה בהם ובדרך שאני הולכת בה. יש כאן פלטפורמה מושקעת לשאול שאלות ולהתחבר מחדש לדרך של הציונות הדתית. התוכנית נתנה לי תחושה שאני שייכת למשהו גדול, וחיזקה אותי בהבנה שאנחנו לא חיים חיי פשרה אלא מחפשים את השלם ואת האחדות בין החלקים, בין חיבור עמוק לעם ישראל כולו ולארץ ישראל ובין התורה. היא גם גרמה לי לברר האם אני באמת מגדירה את עצמי כחלק מהדרך הזאת.

"חשוב לי לומר שבשלב הזה במסע שלי אני לא רוצה להגדיר ולהכניס את עצמי למשבצת של 'ציונית דתית'", היא מוסיפה. "אני לומדת במסגרת כזאת, הדרכתי בתנועת נוער שמאמינה בערכים שלה ואני מקבלת מזה המון, אבל זה לא כל מי שאני. גדלתי להורים חוזרים בתשובה וזכיתי להכיר ולהיפתח להרבה עולמות, כשהציר שלי הוא לא זרם מסוים אלא חיפוש מה הקב"ה רוצה ממני כעדן. הרגעים הכי חזקים שלי בתוכנית היו דווקא הרגעים בלי הדיבורים וההסברים. למשל בסמינריון, כשפשוט עמדנו מאות בנות שלא מכירות אחת את השנייה ושרנו שירים ורקדנו. אלו היו רגעים של חיבור פשוט ושמחה גדולה של יחד".

The post תורת חיים: תוכנית המנהיגות שהופכת סיסמאות למעשים appeared first on מקור ראשון.