חורץ גורלות /// אסף ליבוביץ / 33 / 5+

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/12/אסף-לייבוביץ-150x150.jpg 150w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/12/אסף-לייבוביץ-75x75.jpg 75w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/12/אסף-לייבוביץ-750x750.jpg 750w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/12/אסף-לייבוביץ-90x90.jpg 90w" sizes="(max-width: 156px) 100vw, 156px" />

"מזל טוב! וייקרא שמו בישראל?"

רגע, שנייה. אנחנו סגורים על השם הזה? את מבינה שאנחנו קובעים לו את הגורל? הרי השם זה המשמעות, הכלים שהוא מקבל לקדנציה שלו כאן בעולם!  ושם אחד? שניים? על שם מישהו? עתיק? מודרני? ועוד, יש בכך רובד מיסטי, האם להתייעץ עם רב? או שמא להחליט בעצמנו? וואו, לא קל בכלל. עם השנים והילדים שבאו, ברוך השם, עברנו תהליך בבחירת השמות.

עם הבן הבכור זה היה קל יחסית. שם שמנציח את אח שלה ז"ל שנהרג בתאונה, פלוס דמות תנ"כית אהובה. קל, הלאה.

אצל השנייה הסתבכנו. ובכלל, למה יש כל כך הרבה שמות לבנות אבל אנחנו פשוט לא מצליחים להתחבר לאף אחד מהם? בסוף הגענו להסכמה. מזל (לא, זה לא שמה).

בשלישית היה גורם נוסף: היא נולדה בחג ראשון של סוכות. הדר? הדס? אבל היינו חייבים להיות מתוחכמים וקראנו לה בשם המתכתב עם "לישב בסוכה".

ברביעי היה מפנה. אם בשנותיי בישיבה חשבתי על שמות של דמויות הוד כגון "שניאור זלמן" או "יקותיאל יהודה" כאופציה, הרי שבאה המציאות וטפחה על פניי. ילד עם שם כזה, נשגב ככל שיהא – לא יהיה לו פשוט בגן, בהפסקה של כיתה ג' קפסולה 2 או בתור לחדר האוכל בישיבה. אז לראשונה בחרנו בשם ישראלי מיינסטרימי עם נגיעה תנ"כית.

עם לידתה של בתנו החמישית, באנו מעמדה יותר בוגרת ומודעת. בחרנו שם נעים ששנינו אוהבים, עם שם נוסף שמסמל התחדשות. אבל עדיין רגשותינו (רגשותיי, אם להודות על האמת) הרליגיוזיים לא נתנו לנו מנוח, לכן פניתי במכתב (במייל, אנחנו כבר בשנת תשפ"א, אחרי הכול) לרב גדול שאני מעריך מאוד. פירטתי את השם שרצינו ואת הלבטים לגביו. המענה לא הותיר מקום לספקות: "לסמוך על רוח הקודש של ההורים". אמר ולא יסף. מבחינתי זו הייתה סגירת מעגל. נכון, קריאת השם היא עניין גדול ומיוחד – אבל זה שלכם.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/12/קוראים-לה-חמודה-1-750x516.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

השם מחייב /// דורון מלצר / 40 / 6+

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /08/DSC_4907--750x558.jpg 750w" sizes="(max-width: 176px) 100vw, 176px" />

יום אחד יבוא אליי בני הקטן וישאל:

– אבא, למה קראתם לי אביחי?

– על שם סבא איציק וסבא אלחנן.

– אז למה לא איציק או אלחנן?

– כי שניהם היו אנשים מיוחדים ולא רצינו לקרוא רק על שם אחד מהם.

– ולמה לא על שם שניהם? שני שמות זה הגיוני.

– תקשיב, לכל אחד מהם היו שני שמות. ובכלל אצל סבא איציק השתמשו בשם השני שלו. בקיצור, נראה היה לנו שזה מסבך את העניין.

– והגעתם לאביחי?

– נראה לך? אתה חושב שבאמת זה היה כל כך בקלות? מהרגע שידענו שאתה בן, התלבטנו. היה לנו ברור שאנחנו רוצים לקרוא על שמות הסבים שלך, כי חשוב לנו שתזכור אותם ותדע כמה הם היו מדהימים. למשל: סבא אלחנן עלה לארץ כנער מאיטליה, לאחר שכילד הצליח לברוח מהנאצים בזמן השואה עם משפחתו ושרד בקושי. הוא עלה מתוך ציונות, למקום חדש, בלי לדעת את השפה, והקים משפחה מדהימה ביחד עם סבתא גולדי.

– וסבא איציק?

– סבא איציק היה מגדולי הבונים והחולמים של מפעל ההתיישבות בשומרון. עם סבתא ברכה ואנשים נוספים הם הקימו את קדומים, היישוב היהודי הראשון בשומרון. סבא היה פעיל מרכזי בכל הפעילות הפיזית, ובהסברה בכל רחבי הארץ, למען ארץ ישראל.

– ואז החלטתם אביחי.

– רגע, עוד לא. ניסינו לחשוב איך אנחנו משלבים את השמות יחד. ראשי תיבות לא היו, גם לא סופי תיבות או גימטריות. שם שמאחד את הדברים שהם פעלו בהם גם לא מצאנו. ואז חשבנו על אביחי.

– מה הקשר?!

– אנחנו מרגישים שסבא אלחנן וסבא איציק עשו דברים גדולים בחייהם, ואנחנו בטוחים שכשהם רואים אותנו ממשיכים בדרכם הם מתמלאים באושר, כאילו הם חיים.

– אז… זה שם מחייב.

– בעיקר אותנו.

The post הלו, הלו אבא: בשם האב והבן appeared first on מקור ראשון.