כבר 15 שנה שבצ'כיה פועלת מושבה של מאמני כדורסל ישראלים, שמובילה את קבוצת הפאר המקומית נימבורק לשלל תארים והצלחות במפעלים האירופיים. הראשון שאימן את הקבוצה ב־2006 היה מולי קצורין, שהוביל את נימבורק לארבעה דאבלים (אליפות וגביע). הוא פינה את מקומו לעוזרו, ננו גינזבורג, שבחר באורן עמיאל כעוזר מאמן. השניים עבדו יחד חמש שנים בשתי קדנציות, וזכו בעוד חמישה דאבלים. לקראת עונת 2017/18 עזב גינזבורג כדי להתמקד בעבודתו המוצלחת בנבחרת צ'כיה, ועמיאל מונה למאמן הראשי של הקבוצה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

אגדות חז"ל הן התרופה לבעיות השמיעה בשיח הישראלי

מסיירת מטכ״ל עד לראשות המוסד: מי אתה ד'?

סיפור לפני השינה: סיכום קדנציה כראש המיזם שמנחיל אהבת ספרים

"הכרתי את גינזבורג – שהיום הוא אחד האנשים הכי קרובים אליי – במסגרת העבודה שלנו בארץ. באחת השיחות בינינו אמרתי לו בחצי צחוק, שאם יהפוך למאמן ראשי בצ'כיה, שירים אליי טלפון – וזה בדיוק מה שקרה שנה אחר כך", נזכר עמיאל, "הוא סיפר לי שהוחלט שעונה לאחר מכן הוא יהפוך למאמן הראשי, הציע לי להצטרף וביקש תשובה תוך 48 שעות. תגית אשתי ואני היינו אז עם ילד אחד, תינוק. ישבנו, בדקנו, התייעצנו והחלטנו ללכת על זה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ges-871920794-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

העונה כבר החל עמיאל את שנתו התשיעית בצ'כיה והרביעית כמאמן ראשי. "כשחזרנו בפעם השנייה, הסיכום בחוזה היה שלא משנה כמה זמן גינזבורג יישאר כמאמן ראשי, ברגע שהוא יחליט לעזוב, אני אקבל את המושכות", הוא מספר, "מעולם לא תכננתי לחיות כל כך הרבה שנים מחוץ לישראל, פשוט הלכתי עם מה שהחיים זימנו לי. הייתי מספיק אמיץ כדי לקחת את ההזדמנויות שהגיעו אליי ולא פחדתי מהפחד. הבת שלי, שחוגגת בימים אלה חמש, נולדה פה, ושני הבנים – בני 13 ו־11 – נמצאים חלק גדול מחייהם בצ'כיה. הם לומדים בבתי ספר מקומיים ודוברים את השפה. כמשפחה אנחנו מעריכים מאוד את החוויה שאנחנו עוברים ולא לוקחים שום דבר כמובן מאליו, גם בתקופות שיש בהן קשיים".

איך מתבטאים הקשיים?

"הם השתנו עם הזמן. בשנים הראשונות זה היה יותר להבין איפה כל דבר נמצא ובמי אפשר להיעזר אם צריך משהו. היום הקושי לפעמים הוא מול הילדים, אם זה געגוע למשפחה בארץ או עזרה בלימודים בצ'כית, שאנחנו לא יודעים ולכן לא יכולים לעזור להם. אבל אנחנו לומדים ביחד איך לא לוותר ולנצח במצב הקיים, עם הבנה שבסופו של דבר אנחנו עדיין זרים והמנטליות שלנו שונה".

עד כמה שונים החיים עבורך שם?

"העובדה שאני מאמן בקבוצה הכי חזקה בצ'כיה ויוקר המחיה פה נמוך ביחס לישראל מאפשרת לנו לחיות חיים קלים וטובים יותר. לא צריך כל הזמן לחשוב מאיפה מרוויחים עוד כמה שקלים ויש אפשרות לנשום, לעצור רגע ולהסתכל על השמיים. הכול פה יותר נינוח, והרווחה הזאת מורידה מאיתנו הרבה לחץ ומאפשרת לנו גם לדאוג לעתיד שלנו. אנחנו רוצים לנצל את הסיטואציה כמה שאפשר".

"היו לי תקופות של סבל וכאב אמיתי, המשפחה ואני הקרבנו המון לאורך התקופה, ובלי אשתי יכול להיות שהיום בכלל הייתי עובד בתור נהג. אני לא מאמין שאפשר להצליח בלי לסבול, וברגע שדברים טובים קורים, הסבל הופך להנאה ויש תחושת סיפוק גדולה"

אתם מחוברים לקהילה היהודית בצ'כיה?

"יש קהילה יהודית בפראג, שרחוקה מאיתנו 40 דקות נסיעה, שאנחנו פחות מחוברים אליה. הרבה ישראלים עברו לאזור שלנו, ודווקא בתקופת הקורונה התקרבנו אליהם יותר, כי היה לי הרבה יותר זמן פנוי. אחד מהחברים הוא מדריך טיולים ובחודשים האלה יצאנו לטיולים בכל צ'כיה עם המשפחות, הכרנו אנשים חדשים וזה היה נהדר".

מרחק נגיעה מהיסטוריה

בשלוש העונות הראשונות שלו כמאמן ראשי הוביל עמיאל את נימבורק לזכייה בשלוש אליפויות ובשלושה גביעים נוספים, והעונה הקודמת הייתה עונת שיא של הקבוצה בליגת האלופות של פיב"א: היא עלתה לרבע הגמר עם יתרון ביתיות ועם מאזן של 12 ניצחונות מול שני הפסדים, הטוב ביותר במפעל. את כל הטוב הזה עצר משבר הקורונה, ששינה את הדברים ברגע. "שבוע לפני שהקורונה עצרה הכול, היינו מרחק נגיעה מרגע היסטורי עבור המועדון", משחזר עמיאל, "המשחק האחרון שלנו בפברואר היה מול פרישטרי היוונית, וההיכל שמכיל 3,500 מקומות היה מלא. הכדורסל בצ'כיה הוא לא הענף הכי פופולרי, ופרט למשחקים של הנבחרת, האולמות אף פעם לא מלאים. אבל הדברים עבדו כל כך טוב, שאי אפשר היה להשיג כרטיס כדי לראות אותנו. בסיום המשחק כל הקהל חיכה איתנו ביציעים והקשבנו לרדיו, כמו ב'שירים ושערים', לשמוע מה קורה במגרשים האחרים – וכשגילינו שסיימנו ראשונים, החלה חגיגה גדולה. נשיא הקבוצה חיבק אותי, אמר לי שהרבה ספונסרים רודפים אחריו ושבעונה הבאה נעמיד קבוצה בתקציב גבוה. היינו אז בכושר שיא, הקבוצה התחברה בצורה כמעט חד־פעמית, אישית ומקצועית, אבל אז הכול קרס".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 12/000_1JZ2O0-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לאחר כמה חודשי אי־ודאות, הוחלט להחזיר את ליגת האלופות בספטמבר לטורניר סיום עונה בהשתתפות שמונה הבכירות במפעל. "בסופו של דבר במקום לשחק סדרה של הטוב משלושה משחקים עם יתרון ביתיות מול אא"ק אתונה, חצי שנה מאוחר יותר שיחקנו משחק נוקאאוט אחד בבית שלהם והפסדנו", מספר עמיאל, "הקבוצה שהופיעה ברבע הגמר היא קבוצה שונה לחלוטין, בדיוק כמו שקרה להפועל ירושלים, שעשתה עונה קסומה והופיעה בטורניר עם סגל חדש. אני לא נביא, אבל בתחושה הפנימית שלנו בעונה שעברה הרגשנו בלתי מנוצחים, וגם אם היינו מפסידים בסוף, היה לנו שם משהו מיוחד מאוד".

"אני לא יכול להסביר למה לא קיבלתי הצעות אימון מישראל, והאמת היא שאני גם לא מתעסק בזה. אולי זה בגלל שאני ממותג כמישהו שעובד במועדון אחד וחושבים שאשאר פה לתמיד. בקיץ קיבלתי שתי הצעות עבודה מאירופה, אבל רציתי להוביל את נימבורק ברבע הגמר האירופי"

לצד האכזבה מההדחה המוקדמת, זכה עמיאל בהישג אישי מכובד כשהוכרז כמאמן העונה בליגת האלופות. "זה היה מחמיא ומרגש, בטח כשחלק מהמחליטים היו המאמנים האחרים, ונחמד לקבל פרגון כזה מקולגות שלך", מתאר עמיאל את ההרגשה, "בסופו של דבר זה לא משהו שקרה לי ביום אחד. אני עובד הרבה שנים, היו לי תקופות של סבל וכאב אמיתי, המשפחה ואני הקרבנו המון לאורך התקופה, ובלי אשתי יכול להיות שהיום בכלל הייתי עובד בתור נהג. אני לא מאמין שאפשר להצליח בלי לסבול, וברגע שדברים טובים קורים, הסבל הופך להנאה ויש תחושת סיפוק גדולה".

חלק מהקשיים שעמיאל מתאר קשורים לעובדה שלאורך השנים בארץ הוא עבד בעיקר כעוזר מאמן, בעוד הניסיונות שלו להוביל קבוצה כמאמן ראשי בגליל עליון, ביקנעם/מגידו ובנצרת־עילית הסתיימו תוך זמן קצר. "הקדנציות שלי בארץ כמאמן ראשי היו פחות מוצלחות, ואין שום סיבה לנסות להציג את הדברים אחרת. זה גם מה שאני מלמד את הילדים שלי: אם תהיה כן עם עצמך, תוכל להתקדם", הוא פוסק, "לאורך השנים עבדתי עם מאמנים מצוינים שעזרו לי להתקדם, והעבודה עם ננו גינזבורג הייתה כמו בית ספר בשבילי. היום יש לי יותר ידע איך לנהל מערכת בצורה נכונה, איך לתקשר, איך לתעל אנרגיה למקומות טובים ומה חשוב יותר או פחות. מעבר לזה התבגרתי, התגבשתי ואני יותר בטוח בעצמי".

המגפה הגיעה לקבוצה

למרות השנים המוצלחות בצ'כיה, עד כה לא קיבל עמיאל הצעות לאימון מישראל. "אני לא יכול להסביר את זה והאמת היא שאני גם לא מתעסק בזה. אולי זה בגלל שאני ממותג כמישהו שעובד במועדון אחד וחושבים שאשאר פה לתמיד. בקיץ קיבלתי שתי הצעות עבודה מאירופה, אבל רציתי להוביל את נימבורק ברבע הגמר האירופי, וגם החלטנו שתקופה כזאת בעולם היא לא זמן למעבר משפחתי. נימבורק זה מועדון מסודר עם המשכיות, וטוב להיות פה".

מה הופך את נימבורק למועדון מיוחד כל כך?

"הכוח המקצועי של נימבורק הוא בשילוב בין מקומיים בכירים, עם גישה עניינית ומקצועית, לזרים צעירים ומוכשרים שנסחפים עם הסטנדרטים הגבוהים שמוצבים כאן. מעבר לכך, המועדון מתנהל באופן שפוי. יש כאן לחץ כמו בכל ספורט תחרותי ואת הקוף הזה על הגב, שחייבים לזכות באליפות ובגביע ולעלות שלב באירופה. זה לא שאין טעויות שנעשות ואין טמפרמנט, אבל ההתנהלות היא עניינית וההחלטות המקצועיות מתקבלות במשרד בדופק אפס. אין כאן טלפונים עם תלונות שאתה מקבל באמצע הלילה אחרי הפסדים. זו תרבות שאני מתחבר אליה, וזה מה שהופך את המקום למצליח מאוד לאורך זמן".

אחרי ההצלחה הגדולה בעונה הקודמת, נתקלה נימבורק בקשיים גדולים בגלל משבר הקורונה, לקראת העונה הנוכחית. "עברנו תקופת אי־ודאות בנוגע לעתיד המועדון מבחינה כלכלית, כולל המשך העבודה שלי פה. התקציב ירד משמעותית השנה ומה שבעיקר נפגע אצלנו זה העומק בסגל הקבוצה", הוא מסביר, "בשנה שעברה היו לנו 12 שחקנים ברמה הנדרשת, ופציעות שעברנו במהלך העונה לא השפיעו עלינו. העונה עזבו אותנו שלושה מקומיים בכירים, וזה בהחלט מורגש. יש לנו עדיין סגל טוב, אבל הוא כולל גם כמה צעירים חסרי ניסיון. אני לא עוסק במה שאני לא יכול להשפיע עליו, וחי עם המצב הקיים. חלק מהאסטרטגיה המקצועית שלנו העונה היא לא לעסוק במה שקרה בעונה שעברה ולא לנסות להשוות, בטח ברגעים שבהם הולך פחות טוב או שאנחנו לא מרוצים ממשהו. חשוב לנו לכבד את מי שנמצא איתנו עכשיו".

לפני כמה שבועות חווה עמיאל עם נימבורק דבר שלא קרה לו כבר שנתיים וחצי – הפסד ליגה ראשון אחרי 93 ניצחונות, במשחק מול קבוצת פראג. "הגענו למשחק בלי שני שחקנים בכירים שנפצעו ובהחלטה מראש לתת לכמה אחרים לנוח, כי היינו לחוצים לפני משחק בליגה האלופות, אבל עדיין מגיע לפראג כל הקרדיט כי הם שיחקו טוב וניצחו", הוא אומר, "עד עכשיו זו עונה משוגעת לגמרי. התחלנו אותה עם קהל ביציעים, אבל אז מספר החולים עלה, עצרו את הליגה לשבועיים ועכשיו משחקים בלי קהל. הקורונה גם הגיעה אלינו לקבוצה, שמונה שחקנים חלו, כולל כל הצוות המקצועי והמשפחה שלי. למזלנו כולנו התאוששנו בצורה קלה ומהירה למדי".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 10_201620_39_39-75x75.jpg 75w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201620_39_39-750x742.jpg 750w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 10_201620_39_39-90x90.jpg 90w" sizes="(max-width: 971px) 100vw, 971px" />

השגת כמעט הכול בנימבורק, מה עדיין מאתגר אותך בתפקיד?

"אני עדיין שואף לתארים ולהישגים. בשביל מועדון בגודל שלנו, לעלות שלב באירופה זו תמיד מטרה והישג, בטח כשאנחנו מנצחים קבוצות גדולות מאיתנו. חוץ מזה, חלק מהגאווה שלנו היא פיתוח של שחקנים צעירים, מקומיים וזרים. קשה לפעמים לעשות את זה בקבוצה ששואפת לתארים, אבל עוד מהתקופות של קצורין וגינזבורג מגיעים לכאן בסכומים צנועים זרים בתחילת הקריירה שרעבים להוכיח את עצמם, ורבים מהם מצליחים לבצע אחר כך שדרוג גדול בקריירה מבחינה כספית ומקצועית".

רעב לשלב הבא

עמיאל, 49, נולד וגדל בקיבוץ להבות־הבשן בעמק החולה. "הייתה לי ילדות מקסימה. גדלתי בקיבוץ קלאסי של השומר הצעיר ליד הירדן והיינו מאוד שובבים, גנבנו טרקטורים ופירות והיינו כל היום בחוץ. מאחר שלא היו טלפונים ניידים, בכל ערב האמהות היו רוכבות על אופניים וקוראות בשמות שלנו כדי שנלך כבר לחדר הילדים. מעולם לא ישנתי בבית של ההורים שלי, אלא בבית ילדים ובהמשך בבית ספר. כשאני מספר את זה לילדים שלי הם לא מצליחים להבין", הוא מספר בחיוך. "מגיל צעיר הייתי פריק של כדורגל, אבל אז הענף לא היה מפותח בצפון כמו היום. האזור שלנו היה יותר של כדורסל, והתחלתי לשחק בצורה מסודרת רק בגיל נערים. בעונה השנייה שיחקתי כבר בנוער אצל המאמן בוב גונן, והוא זה שנתן לי את המוטיבציה להיות רציני".

בגיל 18 התגייס עמיאל לשירות קרבי. הוא שירת במשך שלוש שנים בהנדסה קרבית, מה שהוביל להפסקה כפויה מכדורסל. "אחרי השחרור עבדתי במפעל בקיבוץ עמיר, שיחקתי בליגה א' וכבר תכננתי את הנסיעה שלי לאוסטרליה. באותה שנה פיני גרשון אימן בגליל עליון ודיוויד בלאט היה העוזר שלו, עמית גל הביא אותי לקבוצה בתור השחקן ה־12 ואני ויתרתי על הנסיעה. הייתי מחליף של עודד קטש בעונה גדולה, שהסתיימה בגמר הפלייאוף ב־1995. בהמשך שיחקתי עוד כמה שנים בגליל ומשם עברתי לעוד כמה עונות בליגה השנייה, בחדרה ובמגדל־העמק".

תמיד ידעת שתאמן בסיום הקריירה?

"בכל השנים בתור שחקן בוגרים תמיד אימנתי במקביל למשחק קבוצות קט־סל וילדים. רוב הקריירה כשחקן שיחקתי תחת דיוויד בלאט, שהוא אחד המאמנים והאנשים הטובים והאיכותיים ביותר שפגשתי. לא הייתי בין הבולטים בקבוצה, אבל הייתי יד ימינו ולמדתי ממנו 80 אחוז ממה שאני יודע במקצוע האימון. בעונה האחרונה שלי כשחקן בסוף שנות ה־90 החלטתי שזה הזמן לממש את החלום ולטוס לאוסטרליה, אבל אז הציעו לי לאמן את הנוער של הגליל – ושוב נשארתי בארץ".

"הכוח של מכבי תל–אביב הוא בפנאטיות וברדיפה בלתי מתפשרת אחרי הישגיות. גם כשעבדתי בהפועל ירושלים עם בראד גרינברג היה לחץ גדול לניצחונות, אבל הדרך שבה נעשים הדברים שם הייתה יותר נעימה ותקשורתית"

בשנת 2005 החל עמיאל שלב חדש בקריירה, כשעבד תחת עודד קטש – זיווג מקצועי שנמשך כארבע שנים. "אחרי שקטש הכריז רשמית שהוא פורש מכדורסל, קיבלתי טלפון ועל הקו היו הוא ועמית גל, שהציעו לי להתמנות לעוזר שלו בגליל", נזכר עמיאל, "היה מיוחד מאוד לעבוד לצד עודד בתחילת קריירת האימון שלו. הוא ניגש אז לדברים מראייה של שחקן, הגישה שלו הייתה מיוחדת והיה בזה משהו מרגש. התחברנו טוב מאוד מבחינה מקצועית. היום אנחנו פחות בקשר, אבל עדיין עמיתים למקצוע שמעריכים מאוד זה את זה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201718_59_05-750x594.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

התחנה האחרונה של השניים יחד הייתה בתחילת עונת 2007/08, אז הצטרף עמיאל לצוות המקצועי של קטש כשהוא מונה למאמן מכבי תל־אביב. החיבור המקצועי בין הצדדים לא עלה יפה, וכעבור חצי שנה עזבו השניים את המועדון. "בשורה התחתונה עוד לא היינו מוכנים לסדר גודל כזה של אירוע, לא מבחינת הידע ולא מבחינת האפשרות לנהל דבר כזה", מודה עמיאל, "זו הייתה חוויה קשה, אבל עדיין היו בה דברים טובים. בזכותה למדתי להסתכל על מה חשוב באמת, איך לא לתת לאף אחד להזיז אותי מהדרך שלי, וגם מה לא לעשות בפעם הבאה. הכוח של מכבי הוא בפנאטיות וברדיפה בלתי מתפשרת אחרי הישגיות, וגם בדפוסים באירופה מדובר במועדון אחר. גם כשעבדתי בירושלים עם בראד גרינברג היה לחץ גדול לניצחונות, אבל הדרך שבה נעשים הדברים שם הייתה יותר נעימה ותקשורתית".

"אני לא אוהב לשמוע ביקורת לא מכבדת על הכדורסל שלנו. זו לא שלולית ולא ביצה, זה שלנו, וחשוב לי שהרבה ילדים יצטרפו לענף. ברור שיש מקום לשיפור ברמה הכללית, אבל השחקן הישראלי הוא לא עצלן כמו שחושבים"

אתה ממשיך לעקוב אחרי הכדורסל הישראלי?

"אני אוהב את הכדורסל הישראלי ורואה את כל המשחקים בליגת העל וחלק מהמשחקים בליגה הלאומית, וגם עוקב אחרי הרבה שחקנים צעירים שאני מסייע, מייעץ ועוזר להם במשך השנים. אני לא אוהב לשמוע ביקורת לא מכבדת על הכדורסל שלנו. זו לא שלולית ולא ביצה, זה שלנו, וחשוב לי שהרבה ילדים יצטרפו לענף. ברור שיש מקום לשיפור ברמה הכללית ויש עדיין פער בצורת העבודה ובהסתכלות הכללית אצלנו, אבל השחקן הישראלי הוא לא עצלן כמו שחושבים. רבים מהשחקנים משקיעים הרבה כסף באימונים אישיים מעבר לאימוני קבוצה, ואני מאמין שלא צריך שום חוק שיסייע להם. מי שעובד קשה מקבל הזדמנויות, ומי שמנצל אותן ממשיך קדימה".

מה דעתך על דני אבדיה?

"וינסטון צ'רצ'יל הוא אחד המנהיגים הנערצים עליי ולדעתי אחד הגדולים שהעולם הזה ידע. הוא אמר שאופי אולי נמדד ברגעים הגדולים, אבל נוצר ברגעים הקטנים. זה נכון גם לגבי אבדיה. כולם היום רואים לאן הוא הגיע, אבל כל זה נבנה משנים של עבודה. מלקום כל יום בשש בבוקר, לנסוע באוטובוסים, להתאמן חזק ולעשות תמיד יותר מכולם. מדובר פה בעבודה יומיומית קשה של שנים. הרי מוכשרים לא חסר, ואני מכיר כאלה שלא עשו עם הכישרון כלום וההתקדמות שלהם נעצרה".

לאן אתה שואף בשלב הבא בקריירה שלך?

"טוב לי מאוד במקום שבו אני נמצא, אני במקום שמספק אותי ומאתגר אותי, אבל אני גם רעב כבר לשלב הבא. ברור שאני רוצה לאמן ביורוליג, אבל ממש מסקרן אותי לאמן בגרמניה. אנחנו משחקים הרבה מול קבוצות גרמניות, אני אוהב את התרבות הארגונית שם ואשמח להיות חלק מזה. בגלל חוסר הוודאות אני חתום רק עד סיום העונה בצ'כיה. אשמח מאוד להישאר באירופה, אבל אקבל כל דבר באהבה".

יש לך זמן לעיסוקים נוספים פרט לכדורסל?

"אני אוהב להיות עם המשפחה אבל יש לי גם הרבה זמן פנוי, שבו אני אוהב לקרוא ולעבוד על הגוף. הכיף הגדול ביותר הוא שהתחביב שלי הוא גם המקצוע שלי, ואני נהנה מאוד ללכת כל יום למשרד. ויתרתי על הרבה דברים לאורך השנים, אבל בתמורה עברתי הרבה חוויות טובות, הכרתי תרבויות ויצרתי חברויות מיוחדות".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?

"אני מרגיש שאני מגשים את עצמי, ויש לי משפחה גרעינית ומורחבת מאוד חמה ותומכת. כשאתה הורה יש לך תמיד דאגה אינסופית לילדים שלך ורצון שהם ימצאו את המקום שלהם ויסתדרו, גם אם אני סומך עליהם ומאמין בהם באלף אחוז. כשאני רואה מה קורה היום בעולם קשה להיות בחמש, כואב לי לראות את מה שקורה היום בארץ, ואני מקווה מאוד שבקרוב גם אתחיל להתנדב ולתרום יותר מעצמי. אני בארבע".

The post נושא הלפיד: "ממש מסקרן אותי לאמן בגרמניה" appeared first on מקור ראשון.