איש העסקים והנדבן היהודי שלדון אדלסון נפטר היום (ג') בגיל 87, לאחר הדרדרות במצבו הבריאותי. ב-2019 אובחן אדלסון כחולה בסרטן לימפומה שאינה הודג'קין. הוא הותיר אחריו אישה, ד"ר מרים אדלסון, וארבעה ילדים.

אדלסון היה אחד מגדולי התורמים העכשויים בעם היהודי, מתורמיה המרכזיים של המפלגה הרפובליקנית בארה"ב ובין הנדבנים המשפיעים ביותר בישראל.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01820_47_54-8-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– מחיר הדיבה: בית המשפט פסל לשידור את "ג'נין ג'נין"

– שאיפות סולטניות: ארדואן שובר את הקרח עם המפרץ

– דו"צ, זיופים וטרור בעוטף: מאחורי הנפילה באמון בצה"ל

אדלסון היה המייסד ובעל השליטה בחברת "לאס-וגאס סנדס", שעיקר פעילותה הוא החזקת בתי קזינו בארה"ב, בסין, בסינגפור ובווייטנאם. אדלסון היה גם הבעלים של קבוצת "ישראל היום" ובכלל זה של "מקור ראשון", ואף של עיתון ה"לאס וגאס ריוויו-ג'ורנל" האמריקני. בשנת 2007 הקים אדלסון את "קרן אדלסון" העוסקת בפעילות נדבנית. שלדון ומרים היו התורמים הגדולים ביותר לנשיא ארה"ב היוצא דונלד טראמפ, וסייעו לממן את קמפיין 2016 ו-2020 שלו, את טקס השבעתו לנשיאות ואת ההגנה עליו אל מול החקירה המיוחדת בנושא מעורבות רוסית בבחירות. בני הזוג תרמו 25 מיליון דולר לקמפיין של טראמפ במסגרת תרומה כללית של 65 מיליון דולר למועמדים רפובליקניים. בספטמבר 2020 פרסם מגזין "פורבס" שהונו של אדלסון מוערך ב-33.5 מיליארד דולר, והוא דורג מקום 28 בעושרו בעולם.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01820_47_54-2-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אדלסון נולד וגדל בעיר בוסטון כבנם של ארתור ושרה אדלסון; אביו ממוצא יהודי מזרח אירופי ואמו היגרה מאנגליה. אביו, ארתור, היה נהג מונית, ובהרצאותיו הרבה אדלסון לספר כי אביו "לא היה יכול להרשות לעצמו לקנות כרטיס טיסה לישראל". בריאיון למקור ראשון בשנה שעבר סיפר אדלסון: "אבא שלי חלם להגיע לישראל, אבל לא הצליח לממש זאת. הוא נולד בליטא וסבל מאוד כיהודי. תמיד הוא הרגיש שצריך להיות בעולם מקום שבו יהודים יוכלו ללכת בלי שיספגו מכות, הצלפות ויריות. מקום שבו הם יוכלו לחיות כאזרחים מן השורה. שנים לאחר מכן, כשמדינת ישראל הוקמה, אף אחד לא דיבר על לטוס אליה לחופש. הרי בארץ חיו אנשים באוהלים, ולא היו עסקים מפותחים. כשהרווחתי כבר כסף ויכולתי לשלוח את אבא שלי לישראל, הוא אמר שהוא זקן וחולה מדי בשביל זה. לכן כשמירי ואני שמענו על רשימות ההמתנה של תגלית, החלטנו לדאוג שלכל אותם צעירים לא יקרה בסופו של דבר מה שקרה לאבא שלי. שלא יצטערו בגיל מבוגר על שלא הספיקו לבקר בישראל. רשימת המבקשים להשתתף בפרויקט הלכה והתארכה, וזה רק שימח אותנו. מי שביקר בארץ סיפר לחברים שלו, ולאט־לאט יותר ויותר צעירים רצו לטוס לישראל".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01/AFP_8YL6B3-750x557.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01/AFP_8YL6K9-750x503.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אדלסון בנה את עצמו בעשר אצבעותיו. בגיל 12 הקים את העסק הראשון שלו לממכר עיתונים. לצורך כך לווה מדודו 200 דולר, כדי לרכוש רישיון שנדרש באותה תקופה. בגיל 16 לווה מדודו 10 אלפים דולר נוספים, כדי להקים עסק נוסף – הפעם של מכונות חטיפים וממתקים. לאחר מכן הקים עסק למכירת מוצרי טיפוח. בשנות השישים הקים עם שותפים חברת נופש. אדלסון החל ללמוד בסיטי קולג' בניו יורק, אך מעולם לא רכש תואר אקדמי.

את הונו הראשוני הרוויח אדלסון מארגון תערוכת מחשבים בשם COMDEX החל משנת 1979, שנחשבה תערוכת המחשבים המקצועית המובילה בעולם במשך עשרות שנים. אך מרכז פעילותו הכלכלית של אדלסון היה תחת חברת לאס וגאס סנדס. בשנת 1988 רכש יחד עם שותפים את מלון הקזינו "סנדס" בלאס וגאס, ושנה לאחר מכן בנה במקום מרכז כנסים ותערוכות, שהיה אז מרכז הכנסים הפרטי היחיד בארה"ב. לאחר שנישא לד"ר אדלסון, כשהשניים היו בירח דבש בוונציה, שאב השראה מהעיר הייחודית והחליט להרוס את מלון סנדס ולבנות עליו את מלון "ונישיאן", שנראה כניצב בתוך ונציה עצמה. המלון זכה בפרסים רבים וזכה להכרה בינלאומית כאחד המלונות הטובים והייחודיים בעולם.

בשנת 1995 מכר אדלסון עם שותפיו את חטיבת התערוכות שבבעלותם, כולל תערוכת COMDEX, לבנק יפני, תמורת 862 מיליון דולר. ב-2004 פתח אדלסון את מלון "סנדס מקאו" בחצי האי מקאו שבסין, כשההשקעה בסך 265 מיליון דולר הוחזרה לו מרווחי המלון תוך שנה אחת בלבד. באותה השנה הונפקו מניות המלון בבורסה, וכך הפך אדלסון למיליארדר. ב-2007 חנך את מלון "מקאו ונישיאן" וב-2010 פתח מלון נוסף במפרץ מרינה בסינגפור.

למרות שהתחיל בעסקי מכירת העיתונים, אדלסון נכנס לעולם התקשורת רק בשנת 2006, אז חברה בבעלותו, "ניוזקו", רכשה 50 אחוז מהבעלות של עיתון חדש דאז, "ישראלי", שייסד איש העסקים שלמה בן צבי. אך השניים לא הצליחו להגיע לידי הסכמות לגבי אופי העיתון, וחלק מעובדי העיתון – בהובלת העורך עמוס רגב – נטשו והקימו יחד עם אדלסון עיתון חדש  – ישראל היום. ב-2007 החלו להפיץ את ישראל היום בחינם, ובכך לקרוא תיגר על כלי התקשורת המרכזיים בישראל. שלוש שנים לאחר מכן הפך ישראל היום לעיתון היומי הנקרא ביותר בימי חול, ועשור לאחר מכן גם לנקרא ביותר בסופי השבוע. ישראל היום נקט עמדה התומכת בראש הממשלה בנימין נתניהו, מה שהכעיס רבים בברנז'ה הישראלית שכינו אותו "ביביתון". בשנת 2014 רכש אדלסון את עיתון מקור ראשון מבעליו דאז שלמה בן צבי תמורת 14 מיליון ש"ח, יחד עם אתר החדשות nrg, שלאחר מכן נסגר ומוזג לאתר ישראל היום.

בריאיון לבועז ביסמוט ועמוס רגב בשנת 2014, התייחס אדלסון ל"חוק ישראל היום" שנועד להגביל את פעילות העיתון. "היה איזה עיתונאי שאמר לי, 'כולם יודעים שישראל היום זה 'ביביתון' (כך שלדון אדלסון אומר, בעברית). הוא המשיך, 'אם זה העיתון של נתניהו, אז כנראה שהקמת את זה בשבילו'. עניתי לו: 'לא, זה לא עיתון של נתניהו, מניין לך'? והוא השיב: 'כי אני קורא את העיתון'. אז אמרתי לו: 'גם אני קורא את העיתון; גם אנשים אחרים קוראים את העיתון, ומעולם לא נתקלתי במישהו שאמר לי שהסיקור של העיתון מוטה לטובת נתניהו. ב'ידיעות אחרונות' הכתבות על נתניהו מציגות אותו באור שלילי; ב'ישראל היום' מציגים את המציאות כהווייתם".

פעילותם הנדבנית של בני הזוג אדלסון הייתה מונומנטלית. מאז 2007, תרמו בני הזוג 140 מיליון דולר לפרויקט תגלית שמביא לישראל מדי שנה רבבות צעירים וצעירות יהודיים מהעולם. בשנת 2018 בלבד תרמו בני הזוג 70 מיליון דולר לתגלית לכבוד 70 שנה להקמת המדינה ו-18 שנה לתגלית. עוד תרמו 25 מיליון דולר להקמת קמפוס יהודי-חינוכי בלאס וגאס, שם התגוררו, 16.4 מיליון דולר לעמותת SpaceIL, חמישה מיליון דולר לפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת אריאל – שנקראה על שמם – ועוד עשרות מיליוני דולרים לארגון ה-IAC – המועצה הישראלית-אמריקנית. תרומה נוספת של 25 מיליון דולר למוזיאון יד ושם ניתנה על ידי הקרן המשפחתית. אדלסון אף מימן קרן מחקר רפואית השוכנת בבוסטון למחקרים של מחלות מסכנות חיים, בעלות של 7.5 מיליון דולר.

כאשר נשאל אדלסון בריאיון למקור ראשון, איפה היה רוצה לראות את "תגלית" בעוד 20 שנה, השיב, "הייתי רוצה לראות את בוגרי התוכנית יוצרים המשכיות לפרויקט הזה, ומחזקים את היהדות שלהם ואת האהבה לישראל. נכון, כשאנשים חוזרים לארה"ב קשה להמשיך את החיבור עם מי שהיה איתם באוטובוס, אבל זו המשימה שלנו".

"בכאב עצום, אני מודיעה על מותו של בעלי שלדון אדלסון, כתוצאה מסיבוכים של מחלה שממנה סבל ארוכות", פתחה ד"ר מרים אדלסון בהודעה על פטירת בעלה. "שלדון היה אהבת חיי. הוא היה השותף שלי בתחום האהבה, הפילנתרופיה, הפעילות הפוליטית והיזמות. הוא היה הנפש התאומה שלי. עבורי – כמו גם לילדיו, נכדיו, שלל החברים והמעריצים שלו, עובדיו ושותפיו לעבודה – הוא מותיר חלל שלא ניתן למלאו".

"רבות כבר נכתב ונאמר על איך שלדון, כבן למהגרים עניים, צמח לצמרת העסקית בזכות עבודה קשה, גאונות, השראה, ויושרה. הוא היה סיפור הצלחה אמריקני. כאשר שלדון השיק מיזם חדש – כל העולם הסתכל עליו בציפייה דרוכה".

אדלסון הוסיפה כי "כאשר מגפת הקורונה פרצה והמלונות נאלצו להיסגר, הוא התעקש שכל עשרות אלפי האנשים שעובדים עבורו ימשיכו לקבל את משכורתם וימשיכו ליהנות מביטוח רפואי. כל אותם אנשים ומיליונים של אחרים שנחשפו לנדיבותו האדירה של שלדון, מעידים על אישיותו וערכיו. אך הוא הלך הרבה מעבר לשיפור חייהם של אנשים: הוא עזר לנווט את דרכיהן של מדינות. חלק מהשינויים ההיסטוריים שהוא עזר ליצור הם ידועים. בישראל ובמקומות אחרים, כמו בארה"ב, חלקם אינו ידוע. עבור שלדון, כלל לא היה חשוב שיכירו בתפקיד החיוני שהוא מילא. מה שנחשב זה שהדברים הטובים ייעשו. היה לו אכפת להילחם עבור מה שנכון, אפילו אם יש לעשות את זה לבד".

"עכשיו הוא איננו. המים שעליהם שטתי נעלמו השמיימה. רק קרקע האוקיינוס היבשה והרחבה נותרה. האובדן הוא עצום.  אהבת חיי היחידה והאמיתית. היה שלום אהובי אחרי שהשגת ונתת כל כך הרבה, הרווחת ביושר את מנוחת העולמים".

The post שלדון אדלסון הלך לעולמו appeared first on מקור ראשון.