בזמן הסגר השני, רץ לו בקבוצות הווטסאפ החרדיות סרטון מקומם. בסרטון נראה שוטר רודף אחרי נער חרדי, באחת ההפגנות, וכשהנער קל הרגליים מצליח לרוץ מהר יותר, תופס השוטר דלי מזדמן וזורק אותו בכוח על הנער הבורח. הדלי פוגע, והנער משתטח על הרצפה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– תנו לגדל בשקט: פקודת הזקנים של צה"ל מגיעה לבג"ץ

– משוויץ של המזה"ת לקן טרור: מה צריך ללמוד מלבנון?

– דעה: על העיוורון: כשהשמאל היהודי מתמקד בהתנגדות לישראל

ימים ספורים לאחר פרסום הסרטון, הגיעה התשובה החרדית־סאטירית, בדמות מערכון מצולם: בסרטון נראה שוטר מתאמן בזריקת דליים על דמות שחובשת שטריימל. כאשר השוטר כושל בקליעה למטרה פעם אחר פעם, גוער בו המפקד: "תתרכז! תתרכז! בשטח – המטרות הרבה יותר קטנות".

זה היה סרטון תגובה, מהיר במיוחד, של חבורת "ברדק", שמריצה בחודשים האחרונים במגזר החרדי מערכונים משעשעים, רבים מהם סאטיריים. הם הצליחו אפילו להכניס דמות וגם ביטוי אל השיח החרדי: אייזנבאך, המפגין הירושלמי ("צ'אלמער" בעגה החרדית), שמקבל כסף כדי לארגן הפגנות המוניות בנושאים שונים, ובפיו שגור המשפט המנצח לכל לקוח שרוצה לוודא שההפגנה אכן תהיה הרמטית ותחסום את הצירים הרלוונטיים: "טוסטוס לא יעבור!" – משפט שכבר מצא את עצמו מככב בהפגנות אמיתיות של המגזר החרדי, ואפילו בגרפיטי ברחובות הערים.

מערכון השוטר והשטריימל



גם סאטירה פנימית יש במערכונים האלה; למשל במערכון שבו תורם אמריקני מסכים לתת הכול לישיבה שאליה הוא רוצה להכניס את בנו, ובלבד שהבן יתקבל: מבנה לישיבה, שטח בירושלים, מזגנים, דירות לכל הצוות. המערכון מצחיק, גם אם ברור שהבדיחה היא שיקוף של מציאות קיימת.

מאחורי המערכונים, שמופצים מדי שבוע בפלטפורמות כמו "כיכר השבת" ויוטיוב, עומדים שניים – מני וקשטוק (32) ואפי סקקובסקי (27). שניהם מעלים בכל שבוע עשרות רעיונות למערכונים, בוחרים אחד, מפיקים אותו – והופ, המערכון הופך לוויראלי ועובר בכל קבוצות הווטסאפ של המגזר החרדי. קשה לאמוד את המספרים האמיתיים של הצפיות, מאחר שחלק גדול מאוד מהצופים הם לא כאלה שיצפו במערכונים באתרי האינטרנט, אלא בווטסאפ המוגן או במייל המסונן – כשהמערכון עובר, כמו פעם, בדוא"ל. אבל גם הנתונים שכן נמדדים נחשבים ליפים מאוד יחסית למגזר: כ־130 אלף צפיות בממוצע לכל מערכון ביוטיוב. מערכון בהשתתפות דמותו של אייזנבאך הגיע ל־172 אלף צפיות ביוטיוב, ומערכון אחר, "ברדק בסגר", הגיע ליותר מ־190 אלף צפיות.

מהפנטזיה אל המציאות

וקשטוק בעל ניסיון רב בצילום, בימוי ועריכה, ומאחוריו סרטי תדמית רבים וסרטי פרסומת שהכין ללקוחות במגזר החרדי, ולא רק להם. הוא למד קולנוע בבית הספר "תורת החיים" ביד־בנימין. היום הוא מלמד בעצמו בבית הספר הזה. סקקובסקי, לעומתו, מביא למערכונים את כישרון המשחק הטבעי שלו, עם לא יותר מניסיון במשחק במספר סרטי פורים עבור "ישיבת רש"י" שבה למד. זו בערך החלוקה ביניהם: הכתיבה היא משותפת, כאשר בכל המערכונים סקקובסקי משחק את הדמות הראשית, פושט ולובש דמויות, בעוד וקשטוק אמון על הצילום, הבימוי והעריכה (לעיתים ההפקה גדולה יותר, ומשתתפים בה אנשי צוות נוספים – צלם, סאונדמן, תאורן ועוד), וגם משתתף בחלק מהסרטונים בתפקידי אורח. את שניהם פגשתי בביתו של וקשטוק בבני־ברק.

אז איך הכול התחיל?

וקשטוק: "כבר כשהייתי בישיבה, מדי פעם הייתי עורך סרטי וידאו, מצגות וכדומה, בסופי שבוע. כשהתחתנתי, לא חשבתי שזה יהיה הכיוון שלי, ואפילו עשיתי תואר בפרסום, אבל במקביל, יצא שהמשכתי להתקדם בעולם הווידאו. היום אני כבר מייצר סרטים לחברות גדולות.

"במקביל, צפיתי בכל מיני יוצרים, ותמיד התפעלתי מג'רי סיינפלד. אתה רואה בן אדם, לא אתלטי במיוחד, עומד על במה ומדבר. ואין לו שום דבר מיוחד. הוא מדבר על כלום – והוא מצחיק. סיינפלד יצר סדרה, ויודע להצחיק אנשים, ועד היום התובנות שלו עובדות ומשעשעות. הוא יכול לבוא בדגמ"ח וטי־שרט ולמלא אולם בקהל של אלפי אנשים. זה כישרון עצום".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1220155321015-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מ"סיינפלד" הגיע הרעיון הראשוני ליצור מערכונים?

"זה לא שאמרתי, 'בוא נעשה סיינפלד'. אבל אני אמן בנשמתי, אוהב ליצור, ואני הכי נהנה ליצור תוכן מצחיק. נכון, גם כשאתה יוצר סרט דרמה סוחט דמעות אנשים נהנים, אבל זה לא אותו דבר. יש משהו כיפי ביכולת להצחיק בן אדם. לצד התגובות הרגילות יש גם תגובות מרגשות, כמו 'מאז הקורונה לא ראיתי את אמא שלי מחייכת, והנה כשהיא ראתה אתכם זאת הפעם הראשונה שהיא חייכה'. אני גם דואג לשלוח אישית את המערכון, בכל פעם שעולה חדש, לאישה חולה שנמצאת באשפוז במיאמי. זה מקל עליה, והיא אומרת: 'שלחו לי עוד מזה'".

סקקובסקי: "זה הדבר הראשון שאני עושה באופן מקצועי. למעשה, אני נשוי טרי, כשנה. עד אז הייתי תלמיד ישיבה, ועד היום אני אברך כולל. בישיבה היינו מצלמים כל מיני מערכונים פנימיים כאלה, לא מקצועיים. תמיד חלמתי לעשות קומדיה, אבל עוד לא ידעתי מה אני רוצה בדיוק. החברים הכירו את הכישרון, ולי תמיד היה ברור שבהמשך אני רוצה לעשות משהו מקצועי יותר, אבל הכול עדיין היה בגדר פנטזיה".

איך נוצר החיבור ביניכם?

וקשטוק: "לפני אפי, פניתי לכמה חבר'ה במשך השנים, אבל לא יצא מזה כלום. ואז פנה אליי מוטי רובינשטיין, חבר משותף של שנינו, שיש לו משרד יח"צ בציבור החרדי וגם בלוג בנושאי פרסום, וביקש לצלם סרטונים שבועיים לקידום הבלוג – לא משהו שהוא ציפה ממנו לתפוצה גדולה, אלא יותר לברנז'ה. אפי צילם לו כל מיני קטעים מצחיקים. אני ערכתי את הסרטונים האלה, וכך נחשפתי לאפי ואמרתי: הופה! יש פה משהו".

"הדמות של אייזנבאך, מארגן ההפגנות, התחילה בישיבה שלי", מגלה סקקובסקי, "למדתי שמונה שנים בשכונת גאולה, סמוך למאה שערים, והכרתי כל מיני טיפוסים מהאזור. כשישבתי עם מני לפתח את הדמות השתמשתי למעשה בערבוב בין דמויות שהכרתי ליד הישיבה".

וקשטוק, למעשה, כבר ותיק יותר בעולם ההומור החרדי. הוא משתתף רבות בשידורי "רדיו קול חי" כסייד־קיק המשעשע של השדרן אריאל ברמן, וגם היה שותף לפני כשש שנים לחבורה אחרת של מערכונים ברוח חרדית, "קישקישקריא" שמה, שגוועה אחרי עשרה מערכונים. "מערכוני 'קישקישקריא' הקדימו את זמנם", הוא אומר עכשיו. "היו אז הרבה פחות חרדים באינטרנט וגם בווטסאפ. ועדיין, גם אז, יחסית לזמנו, השגנו מספרים יפים של כ־50 אלף צפיות לכל מערכון. זה גם היה ברמה נמוכה יחסית מבחינת הצילום, כי עוד הייתי עם הרבה פחות ניסיון, ובשלב כלשהו זה התפרק, גם כי היינו עסוקים. מאז, כל הזמן קינן בי היצר הזה להמשיך לעשות משהו בסגנון".

מני וקשטוק: "מי שכותב יודע כמה קשה לוותר על בדיחה, היא יושבת לך בגרון ורוצה לצאת ממך. אבל אנחנו מורידים בדיחות שונות למרות שהן מעולות, ואפילו אם הן ממש יצחיקו, כי זה לא שווה כלום אם מישהו ייפגע"

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02113_42_00-8-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

את המערכון הראשון, בהשתתפות דמותו של אייזנבאך, העלו השניים בין פורים לפסח בשנה שעברה. כן, ממש במקביל להגעת הקורונה לישראל. "בגלל המצב היינו הרבה בבית, אז דיברנו שעות בטלפון כדי לתכנן את זה, וגם נפגשנו לכתוב", מספר וקשטוק, "כשנפגשנו, כל אחד מאיתנו שפך רעיונות וחומרים שהוא צבר במשך הזמן, והתחלנו לברור".

חבל דק מאוד

הרחוב החרדי כבר מכיר אותם היטב, וגם מגיב בהתלהבות כשיוצא מערכון חדש. סקקובסקי ("בחור טוב" ברוסית, הוא מסביר את שם המשפחה יוצא הדופן) מספר: "הפידבקים באמת מפתיעים. כמעט 100 אחוז מהתגובות חיוביות. קח את הטלפון שלי ותראה. יש מאות אנשים שמתקשרים ושולחים הודעות בווטסאפ. בדרך לפה כמה אנשים ביקשו שאצטלם איתם סלפי, ואני עוצר ומצטלם. את האמת, אני מפחד שיחשבו שאני סלב עשיר, ויבואו אליי בפורים כדי לאסוף כסף. חשבנו כל הזמן שזה יצליח, אבל לא עד כדי כך. לא דמיינתי שלא יהיה אדם חרדי בסביבה שלא יכיר אותי".

אז הפכתם לסלבס?

"זה באמת מעניין, זה דבר חדש גם לציבור החרדי. אני לא אוהב לדבר על זה, זה מביך. אבל בוא, אני נהנה".

אתם עושים גם סאטירה פנימית, נוגעים במערכונים בכל מיני תופעות בחברה החרדית.

וקשטוק: "אנחנו עושים סאטירה, אני לא מתבייש בזה, אבל המטרה שלנו היא לפני הכול להצחיק. נכון, החבל דק מאוד, וביטלנו עשרות רעיונות כי אולי הם חלילה היו פוגעים במישהו. זו האנטיתזה המוחלטת לסאטירה של 'בוא נצחק על כולם'. אפשר לומר שאנחנו סאטירה עם הגבלות".

סקקובסקי: "סאטירה היא לא ערך עליון מבחינתנו. זה לא דבר קדוש. הערכים שלנו הם הרבה יותר קדושים, ולא נוותר עליהם".

אפי סקקובסקי: "יש מאות אנשים שמתקשרים ושולחים הודעות בווטסאפ. בדרך לפה כמה אנשים ביקשו שאצטלם איתם סלפי. האמת, אני מפחד שיחשבו שאני סלב עשיר, ויבואו אליי בפורים כדי לאסוף כסף"

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02113_43_00-5-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אבל במערכון כמו זה עם ראש הישיבה והעשיר האמריקני, אתם כן נותנים אמירה קצת ביקורתית.

"זה נכון, אבל אני מתקן אותך: הרב במערכון אינו ראש הישיבה, אלא מזכיר הישיבה. לא שאני אומר שצריך לזלזל במזכירים, אבל זה לא כמו לצחוק על ראש הישיבה. נכון שהייתה אמירה במערכון הזה, ומהתגובות גם ראינו שהרוב לפחות הסכימו איתה. הדמויות במערכונים גם קיצוניות מאוד, כך שהן לא באות לשקף את המציאות הרווחת. כולם יודעים שראשי הישיבות הם כאלה שדואגים לישיבות שלהם, וגם כשהם משיגים תורם, הוא תורם לטובת הישיבה".

וקשטוק: "מי שכותב יודע כמה קשה לוותר על בדיחה, היא יושבת לך בגרון ורוצה לצאת ממך. אבל אנחנו מורידים בדיחות שונות למרות שהן מעולות, ואפילו אם הן ממש יצחיקו, כי זה לא שווה כלום אם מישהו ייפגע".

בינתיים, הדמות של אייזנבאך שיצרתם, שמתמחרת הפגנות לפי הלקוחות, הפכה ללהיט.

סקקובסקי: "בתור בחור ישיבה, ראיתי בזמנו שהחליפו בירושלים את פחי הצפרדע לפחים טמונים, והצחיק אותי לראות איך בבת אחת הולך להידפק מערך ההפגנות, שכלל עד אז את גרירת הצפרדעים לרחובות הראשיים ושריפה של הפחים. הייתה לי מתחת לבית בכל יום רביעי הפגנה קבועה של ירושלמים, שהיית רואה איך באופן קבוע ב־16:00 הם מפגינים במקום אחד וב־16:20 הם כבר במקום אחר, בהפגנה אחרת. אתה רואה מולך קבוצה של מטורללים, שאפילו לא קרובים לציבור. משם שאבתי את האווירה למערכונים. את הבגדים לאייזנבאך, תאמין או לא, לקחתי מקמב"ץ 'העדה החרדית' יואליש קרויס. אמרתי לו מראש שאני הולך לעשות צחוק מההפגנות, והוא אמר: העיקר שתהיה לך פרנסה מזה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /Screenshot_1-750x589.png 750w" sizes="(max-width: 837px) 100vw, 837px" />

וקשטוק: "ברור שהדמות הזאת זו הגזמה שלנו. אם זה היה מבוסס על מישהו אמיתי, לא היינו עושים את זה. אפילו משפט המפתח שאייזנבאך אומר למזמין ההפגנה, כשהוא מבקש סכום גדול, הוא: 'מה חשבת, שזה לשם שמיים? אם אתה רוצה הפגנה לשם שמיים – לך למאה שערים!'. כלומר, אנחנו לא אומרים חלילה שכל ההפגנות במאה שערים הן לא לשם שמיים. זו בסך הכול דמות בדיונית".

הפקה חסרת פשרות

אחרי שלב הרעיון והכתיבה, מגיע החלק הטכני, שהוא לא פחות קשה: למצוא לוקיישן מתאים למערכון, שחקנים, ניצבים, תפאורה. הכול חייב להיות באווירה החרדית, קהילה שלא בדיוק מכשירה שחקנים משלה ב"ניסן נתיב". "החלק של ההפקה הוא באמת מורכב. יש לנו רמה שלעולם לא נרד מתחתיה", אומר וקשטוק, "מערכון אייזנבאך במשרד, למשל, הוא ברמה קולנועית לגמרי. מיום צילום שלם, הוצאנו שלוש דקות של מערכון. הפכנו משרד ירושלמי רגיל למשרד באווירת מאה שערים, עם פשקווילים מתאימים ושלטים. מבחינת הקהל שלנו, שלא רגיל לרמה גבוהה כי אין דברים אחרים, היינו אולי יכולים לזלזל ברמת הצילום וההפקה – אבל יש לנו רמה שאנחנו מעוניינים בה, ואנחנו משקיעים בזה המון זמן וגם כסף, כי אנחנו חושבים על העתיד ומאמינים שזה יתפוס וגם יכניס לנו כסף".

"בלילה שבו נודע שהולכים לבחירות, התקשר אליי חבר שעובד עם אחד הפוליטיקאים החרדים", מספר סקקובסקי, "הוא אמר לי: 'לך תדע, אולי השנה גם אייזנבאך יצביע בבחירות'. אז עניתי לו: אתה צודק, הוא בטוח יצביע הפעם, אבל אני עוד לא יודע למי".

אז יש סיכוי שאייזנבאך יצלם סרטון לאחת המפלגות?

וקשטוק: "אייזנבאך יכול הכול. הוא יכול להוציא סרטון ליהדות התורה, וגם לש"ס, ואולי בכלל לסער".

סקקובסקי: "אולי הוא בכלל יחצה את הקווים למרצ, ויוריד את הזקן".

וקשטוק: "ואם נחזור לנימה רצינית, אז פרסומת אחת כבר צילמנו ויש עוד בקנה, וזו השאיפה. בעתיד, אחרי הקורונה, נעשה גם הצגות. יש לנו מה למכור".

כשמשווים אתכם לאנדרדוס, חבורת הקומיקאים הדתית־לאומית שגם היא מעלה מערכונים והצגות, מה זה עושה לכם?

וקשטוק: "אנדרדוס מעולים, באמת. אנחנו אוהבים אותם מאוד. פעם באמת מישהו שאל אותנו: 'מה, אתם עושים אנדרדוס?' אז אמרתי לו: לפי דבריך, אנדרדוס עושים 'קצרים', ו'קצרים' עושים מונטי פייתון, וכך הלאה והלאה עד שנגיע להרשל'ה".

במערכונים שלהם אפשר לצפות ביוטיוב, באתרים החרדיים וגם בפלטפורמה נוספת, ייחודית לבתים חרדיים שלא מחזיקים אינטרנט בבית: דיסק און קי שמכיל מאות שעות של סרטים חרדיים, הרצאות והצגות, ונמכר במגזר החרדי בהזמנה טלפונית. "מתבונן מהצד שלא בקי במגזר החרדי סופר את הצפיות שלנו כך: 170 אלף, נניח, למערכון ביוטיוב, עוד 100 אלף בפייסבוק ועוד מספר כזה מכיכר השבת ושאר האתרים, וכך הוא מגיע למסקנה שיש לנו כ־400 אלף צפיות בסך הכול לכל סרטון – אבל הוא לא מבין שזה אפילו לא חצי, כי לרוב קהל היעד שרואה את המערכונים שלנו אין גישה ליוטיוב ולשאר האתרים", מסביר וקשטוק.

בסוף השבוע שעבר כבר שלחו אליי את המערכון החדש ששבר לגמרי את הרשת הכשרה: אפי לובש בו דמות של אברך ליטאי, שמבקש לסייע לשכן החב"דניק שנמצא בבידוד, אלא שלשכן יש בקשה מפתיעה: שיחליף אותו בדוכן התפילין. אפי, בלית ברירה, מחליף, ויורה על החילוני המסכן שמתקרב לדוכן תילי תילים של הלכות, כמו ליטאי אמיתי. לאחר מכן הוא חוזר לבניין, ואז נפתחת הדלת של השכן הברסלבאי שגם הוא נמצא בבידוד. בשלב הזה אפי מתחיל לדמיין שהברסלבר הולך לבקש ממנו לקפץ עם ניידות ברסלב ברחובות העיר, ובורח ממנו מיד בצעקות, כשהשכן צועק אחריו: "מה קרה? בסך הכול רציתי חלב…

The post הברדקיסטים: הצמד החרדי הצעיר שכבש את המגזר appeared first on מקור ראשון.