"בדצמבר 1943 קיבלו 224 תושבי הכפר טיינהאם באנגליה התראה של חודש לארוז את חפציהם ולעזוב…". מילים אלה, הלקוחות מ"הערת המחברת" לספר, אמורות לספק את הרקע ההיסטורי לרומן שכתבה קוק. הכפר, יחד עם החוף והמפרץ שלצידם שכן, הופקעו על יד רשויות הצבא כדי שישמשו כשטחי אימונים באש חיה, במטרה לאמן את הכוחות לקראת יום הפלישה לאירופה. בני המשפחות שגרו בכפר עזבו כפי שנדרשו על ידי הצבא ולקחו רק את מה שהיה נחוץ, שכן נאמר להם שיוכלו לשוב אל הכפר לאחר הניצחון. "התושב האחרון שעזב תלה פתק על דלת הכנסייה ובו כתב: 'אנא טפלו יפה בכנסייה ובבתים. ויתרנו על בתינו… כדי לתרום את חלקנו במאמץ המלחמתי ולשמור על חירותם של בני האדם. יום אחד נשוב…'"

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– תנו לגדל בשקט: פקודת הזקנים של צה"ל מגיעה לבג"ץ

– שלדון אדלסון הלך לעולמו

– דעה: על העיוורון: כשהשמאל היהודי מתמקד בהתנגדות לישראל

אבל גם כשהסתיימה המלחמה, התושבים לא הורשו לשוב למה שנותר מבתיהם. הצבא לא ויתר על שליטתו במקום, ובשנות החמישים הכפר טיינהאם הוצא למכירה על ידי השלטונות. "בית טיינהאם" המרהיב ביופיו, בית אחוזה בן 300 שנה, שכמו הכפר כולו היה בבעלותם של בני הזוג בונד, נהרס על ידי הצבא בשנות השישים, ואבני הבניין העתיקות שלו נמכרו לקבלנים לצורך הקמת בניינים חדשים. המקום הפך לשממה שהטבע השתלט עליה. איש לא שב עוד להתגורר בכפר. תושביו של "הכפר האבוד, שנגזל באופן דרמטי מאנשיו בשנת 1943, פשוט רומו…" (עמ' 346־347).

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ock_561498439-750x600.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

למרבה האכזבה, הקשר בין האירועים ההיסטוריים המופיעים ב"הערת המחברת" ובין תוכן הרומן הוא מלאכותי וכמעט מקרי. גרוע מכך: אם תיאור ההתרחשות ההיסטורית נוגע ללב ומעורר בקורא רגשות חמלה או כעס על פגיעת השלטונות באזרחים תמימים, חדורי פטריוטיות ואידיאלים – הרומן של לורנה קוק מעורר תחושה לא נעימה של מניפולציה; של ניצול סקרנותם של הקוראים והתגובה הרגשית שמעוררים שם הספר וההיסטוריה של הכפר, כדי לשווק רומן רומנטי, "צ'יק ליט", שגרתי לגמרי. כזה שהרקע ההיסטורי משמש לו רק כמין תוסף קוסמטי, כדי לשוות לו נופך ייחודי וערך מוסף מסחרי.

בהלה בתצלום

עלילת הספר מתרחשת באנגליה, באזור חוף כפרי של מחוז דורסט שבדרום המדינה, החוף הקרוב ביותר ליבשת אירופה ולצרפת. היא מתנהלת בשני מישורי זמן: זמן ההווה – יולי 2018, וזמן עבר – שנת 1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.

ביולי 2018 מגיעה מליסה ל"אטרקציה החדשה לתיירות" של "הכפר האבוד" יחד עם החבר שלה, ליאם. היחסים בין השניים מצויים זמן מה במשבר או לפחות בסימני שאלה. סימני השאלה האלה מתגברים כאשר למרבה אכזבתה, ליאם, במקום לבלות איתה, משקיע את עיקר הזמן בהתעסקות בתחביב שלו, גלישת גלים. ואילו היא, שאינה גולשת, נותרת לבדה ונאלצת להעסיק את עצמה כמיטב יכולתה. בחיפוש אחר עיסוק שיעביר את זמנה היא מגיעה לאירוע חגיגי מקומי: טקס חנוכתו מחדש של הכפר, או ליתר דיוק, של הכנסייה הנטושה שלו שהפכה למוזיאון. בסיום הטקס היא פוגשת את גאי קמרון, היסטוריון וכוכב טלוויזיה מוכר ופופולרי, שנשא את נאום הפתיחה של הטקס.

בסיום הטקס לחנוכתו־מחדש־כביכול של הכפר, מסיירים מליסה וגאי בכנסייה היפה ששינתה את תפקידה, ומתבוננים בתמונות שמוצגות שם. סקרנותה של מליסה מתעוררת לנוכח צילום מטקס הנטישה של הכפר ב־1943, ובו נראית בעלת בית האחוזה, ליידי ורוניקה, כשידו של בעלה אוחזת בה בחוזקה בעוד שהוא נושא את נאום הפרידה מן הכפר. "היד שאחזה בוורוניקה הייתה קפוצה. כאילו אחז בה יותר מדי חזק… מליסה הציצה בליידי ורוניקה וניסתה לפענח את הבעת פניה… 'תסתכל על ליידי ורוניקה', אמרה לגאי. 'על הפנים שלה. היא לא נראית לך קצת משונה?". לאחר כמה דקות של שיטוט בין התמונות התלויות שם היא חוזרת אל התמונה הקודמת, ואז "היא פענחה את ההבעה על פני האישה: פחד. ליידי ורוניקה סטנדיש נראתה מבוהלת עד מוות…". "התמונה… לא נותנת למליסה מנוח. מי האישה בתצלום? מדוע היא מבוהלת כל כך?". מליסה נשאבת אל התעלומה ומנסה למצוא תשובה.

החיפוש מתגלה כמסובך מהמצופה; אבל בינתיים, כצפוי, מליסה וגאי הופכים לזוג – לאחר שמליסה מגלה, גם כן כצפוי, שהחבר שלה ליאם בוגד בה, וכי בזמן שהוא כביכול גולש על הגלים הוא מבלה בעצם בחברת בחורה אחרת, שהייתה פעם חברתו ועכשיו חזר אליה. במקביל מגלה מליסה גם שגאי קמרון נשוי, לאישה שבגדה בו. כשהיא מחליטה לעזוב את גאי הוא מתוודה שאכן היה נשוי, אך הוא בדיוק משלים את הליכי הגירושין מאשתו. הפיתולים האלה בעלילה מאפשרים לשניים להתאהב, להיפרד תוך כאבי לב הדדיים, ולבסוף לשוב זה לזרועות זו במצפון נקי ובאהבה גדולה.

הקשר המחודש עם גאי מאפשר למליסה להתקדם בתחקיר שלה. מתברר שאנה, סבתו של גאי, הייתה משרתת ב"בית האחוזה", ומליסה מצפה שהיא תסייע לה בחקירה. אבל עכשיו סבתא אנה מאושפזת בבית חולים, ואינה נעתרת בקלות לבקשותיהם למסור להם מידע ולקדם את החקירה

וידוי על ערש דווי

בעוד שמליסה וגאי חוקרים את העבר, אנחנו עוברים אל מישור הזמן השני, אל העבר. גם כאן אנו פוגשים תסבוכת רגשית מורכבת, כיאה לרומן רומנטי: ורוניקה נשואה לאלברט (ברטי) סטנדיש, אך הייתה מאוהבת לפני הנישואים באחיו פרדי. ברטי סטנדיש הוא לורד וחבר פרלמנט, ובית האחוזה הוא נכס משפחתי שברטי ירש מכוח היותו הבן הבכור. רק המשרתים יודעים שברטי הוא טיפוס אלים ושתיין, שנתון להתקפי זעם, מאבד שליטה ומכה את אשתו. ביום שבו בני הזוג אמורים לפנות את ביתם לפי דרישת הצבא, מופיע פתאום האח הצעיר פרדי. הופעתו הפתאומית משבשת את תוכניתה של ורוניקה לנצל את המהומה ואת היעדרותו הזמנית של בעלה מן הבית, לעלות לעגלה של ויליאם, אחיה של המשרתת אנה, ולהימלט מבעלה. ורוניקה נאלצת להישאר בבית האחוזה, לצד בעלה והגיס/האהוב לשעבר פרדי, עד שיתפנו ממנו.

בחזרה אל יולי 2018. המתח בסיפור עולה כשמליסה וגאי, בכוחות מאוחדים ובסיוע מסויג מן הסבתא אנה, מצליחים לחשוף בהדרגה את סודות העבר: להבין מי הם ורוניקה, ברטי ופרד ומה היו היחסים ביניהם. המפנה בחשיפת הסיפור מגיע כשהם מצליחים לחדור אל מה שנותר מבית האחוזה. הם בוחנים את חדריו ויורדים אל פינותיו הנסתרות והחשוכות, תוך הסתכנות נועזת שכמעט עולה בחייה של מליסה. הווידוי של סבתא אנה על ערש דווי מספק למליסה וגאי את ההסברים הנחוצים בנוגע לגילוי המפתיע שלהם בבית האחוזה, ומשלים את מרבית הפערים שעוד נותרו בסיפור. רק לתעלומה אחת הם אינם מוצאים תשובה: לאן נעלמה ורוניקה?

עלילת הסיפור בנויה על פי כל הכללים של סוגת הרומן הרומנטי. היא מתקדמת בקצב איטי למדי, שמותיר די זמן ומרחב נשימה כדי לעקוב אחרי כל פיתולי ההתאהבויות, הפרידות והבגידות של גיבורי הספר בשני מישורי הזמן ולהזדהות איתם. אבל בערך ברבע האחרון של הספר הקצב משתנה: הוא נעשה יותר ויותר מואץ, והסיפור הופך למרתק מאוד. לקראת סיום הספר המתח הולך וגובר וההתרחשויות עוצרות נשימה, עד לפתרון.

אין ספק שלמבקשים רומן רומנטי, שהוא באותה עת גם מותח וקצת אפל, ספרה של לורנה קוק עונה על כך בצורה יעילה ואפילו בכישרון. היא גם אינה שוכחת לספק לקוראים את פתרון התעלומה, ממש בשני העמודים האחרונים של הספר, כפי שצריך. הקוראים האחרים – אלה אשר שם הספר והתיאור על העטיפה שלו הטעו אותם לצפות לתוכן שונה, ספרותי והיסטורי יותר ממה שקיבלו בפועל – אולי יתנחמו בידיעה שגם באתר האישי שלה, כשלורנה קוק מתפארת בהישג השיווקי של ספרה במדד המכירות של "קינדל" – לא נמצא קשר בין ההתפארות שלה ובין המציאות.

The post רומן רפאים: תעלומת הכפר האנגלי הנטוש appeared first on מקור ראשון.