ברגע אחד הכל חוזר אליי. בחדר הזה בדיוק, אולי אפילו ליד אותו שולחן, ישבתי יום אחד בתחילת שנות התשעים והתבשרתי על כך שאני לא עולה לכיתה י"א אלא רק אחרי שאעבור בחופש הגדול סדרה מתישה בת חמישה מבחנים על כל החומר של כיתה י' בחמישה מקצועות מרכזיים – ובכולם אקבל ציון גבוה מ־80.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– מתנגדים, מתחסנים ושקרים קטנים: המסע אל הדרכון

– המשכורת הראשונה של מנכ"ל בנק מסד

– תשובת הזוג אלוביץ' לכתב האישום: הפרקליטות המציאה מחזה

צריך לומר כבר עכשיו בכנות – הגיע לי. ועוד איך הגיע. הגעתי לכיתה י' בישיבה התיכונית בקרני שומרון אחרי כמה שנים במוסדות חרדיים. הכל היה משונה, מוזר, אחר, ובמקום לסחוב את כל הכיתה קדימה במעלות התורה והיראה (נשבע שזה מה שהמחנך ציפה ממני, הדברים נאמרו מפורשות) לבי הלך דווקא אחר הפושטקים של החבורה. היה ברור ששני הקווים הללו הולכים לקראת פיצוץ, שאכן הגיע בסיום אותה שנה באותה שיחה בחדר המנהל.

והנה, אני יושב היום, שנת 2021, חמוש בשני תארים, באותו חדר המנהל. מולי יושב איש אחר לגמרי ושמו הרב יעקב מייטליס. גם לפני שדיברנו מילה אחת היה ברור לי מעיניו הטובות ומבטו החם שלא הייתי חווה אצלו את אותה החוויה מאז, אבל לזיכרונות דרך משלהם לדקור בפצעים המודחקים ההם של הנפש. הרב מייטליס מזהה את העננה שעוברת עליי, שומע את הסיפור – כולל ציוני ה'אינו ראוי לציון' שנכתבו בתעודה שקיבלתי באותה שנה – ואומר בנחרצות: "היום אנחנו אוסרים לכתוב דברים כאלה בתעודות. אין דבר כזה להגיד לתלמיד שהוא אינו ראוי. זה קשה מדי. חרצת את גורל הבנאדם".

אני משער שגם היום יש תלמידים בעייתיים. מה עושים איתם?

"בהחלט יש מצבים שבהם אתה מקפיד על הכללים ועל המסגרת ומציב גבול. כל מערכת צריכה גבול כדי לא להגיע לאנרכיה. אבל הגבולות השתנו. אני בתחום החינוך מגיל 25, והיום בן 53 כלומר למעלה מעשרים וחמש שנה. בשנים האלה הנוער השתנה, החברה השתנתה, המערכת השתנתה – וגם אני. מה עושים? קודם כל מדגישים מי ומה אנחנו. אנחנו ישיבה – מקום ששם את הקודש במרכז, הוא משמעותי מאוד עבורנו, ומי שלא רוצה להתגייס לזה – לא חייב".

 "באתי הפעם לביקור קצת יותר ארוך ונוסטלגי בישיבה. הסתובבתי ברחבי המקום שהיה לי בית במשך שלוש שנים משמעותיות בחיי, שחוויתי בו כאב נפשי לא קטן אך בד בבד גם נתן לי המון"

לא עמדה פשוטה כשמדובר בישיבה אזורית.

"אתה צודק בכך שכמעט כל מי שגר באזור יכול ללמוד כאן. אין מבחני כניסה. זו התפיסה שלנו מלכתחילה, להיות פתוחים לכל מי שרוצה. נכון שלעיתים יש תלמידים שרוצים לבוא לפה רק כי זה יותר קרוב להם הביתה, ופחות מתחברים להקפדה על התפילות, ליום הלימודים הארוך. אז אנחנו מדברים איתם, הכי חשוב בעיניי זה דיאלוג".

אני הגעתי לפה מישיבה חרדית בכיתה י'. דיאלוג עם מישהו כזה אינו דבר פשוט כי הוא מגיע מעולם אחר.

"נכון. יש הבדל גדול בין מי שהתחיל אצלנו ב־ז'־ח' למי שמגיע בכיתה ט' או י'. האמת היא שחצי מהזמן שלי מוקדש להתעסקות בתלמידים שלא התחילו אצלנו בכיתה נמוכה. את התלמידים שהתחילו אצלנו בחטיבה אנחנו מכירים היטב, יודעים איך לעזור להם בכל מה שצריך וגם מרגישים כלפיהם מחויבות גדולה. מי שמגיע מאוחר יותר צריך להרגיש לפחות קצת כאורח. בחרת להיכנס בשער הזה, תתנהג בהתאם".

יש הבדל בין מי שמגיע ממוסד דתי לאומי למי שמגיע ממוסד חרדי?

"כן, הם לא פעם הכי בעייתיים".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ya_diamant_-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

תודה, זה מחמיא לי מאוד.

"טוב לא כולם כמובן, אבל ההכללה הזו נכונה גם לגבי ישיבות הסדר וישיבות גבוהות. מדובר בבחורים מאוד כישרוניים, אני משער שגם לך היה מאוד קל ללמוד פה גמרא, אבל הרבה פעמים הם עוברים במוסדות שלנו כסוג של תחנת ביניים בדרך לגלישה לחילוניות. ובמקרים כאלה, פה הם מתפרקים לחלוטין וכל המערכת מסביב סובלת. היו לנו כמה מקרים כאלה".

התחרות מגיעה מהפנימיות

אני בוגר מחזור ה' בישיבת השומרון, שהיום שייכת לרשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא. הגעתי אליה ב־1991, ואחרי שכאמור עברתי את כל המבחנים הנוקשים שהוטלו עליי בסוף כיתה י', סיימתי בשיניים את כיתה י"ב שלוש שנים מאוחר יותר, ואפילו עם בגרות ביד. יצא לי להיות מאז פעמיים בישיבה – פעם אחת הוזמנתי להנחות טקס כלשהו, ופעם להשתתף בפאנל. אבל הפעם באתי לביקור קצת יותר ארוך ונוסטלגי. הסתובבתי ברחבי המקום שהיה לי בית במשך שלוש שנים משמעותיות בחיי, שחוויתי בו כאב נפשי לא קטן אך בד בבד גם נתן לי המון.

"ישבתי עם הורים לתלמיד עם צרכים מיוחדים שסיים פה כיתה ח', ושאלתי אותם איפה הוא ממשיך ללמוד כי כאן אין לי בשבילו מסגרת מתאימה. האמא פרצה בבכי. שנה אחר כך הקמנו מערכת לחינוך מיוחד"

הדבר הראשון שאי אפשר שלא לשים לב אליו הוא ההתרחבות. בתקופתי היה מדובר בישיבה קטנה של כ־250 תלמידים בסך הכל, שתי כיתות לא צפופות במיוחד במחזור. היה משפחתי ואינטימי, לטוב ולרע. היום מדובר באחת הישיבות הגדולות ביותר במדינה, ובה כ־800 תלמידים. איך זה קרה? גידול טבעי של אוכלוסיית השומרון, אבל בהחלט לא רק. "אנחנו ישיבה שהיא בית לנוער השומרון, וזו אמירה שאנחנו מאוד משתדלים לעמוד מאחוריה", אומר הרב מייטליס, "רק שעד לפני כמה שנים לא יכולנו לעמוד מאחוריה לגמרי כי לא היה לנו פתרון לתלמידי החינוך המיוחד. אני ממש זוכר את הסיטואציה: ישבתי עם הורים לתלמיד עם צרכים מיוחדים שסיים פה כיתה ח', ושאלתי אותם איפה הוא ממשיך ללמוד כי כאן אין לי בשבילו מסגרת מתאימה. האמא פרצה בבכי. הם רצו להישאר פה והם צודקים. למה שיתחילו לנסוע בכל יום עשרות קילומטרים? שנה אחר כך הקמנו מערכת לחינוך מיוחד, והיום יש פה כיתת חינוך מיוחד בכל כיתה – מ־ז' עד י"ב. זהו למעשה בית ספר בתוך בית ספר ובו 80 תלמידים בסך הכל. קיבלנו אישור לפתוח עבורו סמל מוסד בנפרד אבל החלטנו לעשות הכל יחד, טיולים שבתות וכו' מתוך אידיאולוגיה. אין הרבה ישיבות שיש להם מערכת כזו של חינוך מיוחד חזקה ואינטנסיבית, ואני מאוד גאה על כך. מרגש מאוד להיות איתם בסיום כיתה י"ב. פחות משנה אם עשו בגרות או לא, העיקר שהיו כל השנים במסגרת".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... a_diamant_-26-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אז נוספה מסגרת של חינוך מיוחד. ומה עוד?

"מסלול פנימייתי ותורני יותר בשם 'הליכות עולם'. יש לו אוטונומיה, ומדובר בכיתה אחת במחזור מכיתה ט' עד י"ב. בסך הכל יש בכיתות ז'־ח' חמש כיתות – ארבע רגילות ואחת של חינוך מיוחד, ובכיתות ט'־י"ב חמש כיתות, כשנוספת הכיתה של 'הליכות עולם'".

אלו ישיבות מתחרות בכם?

"יש כמה ישיבות שנפתחו בשומרון, אבל עיקר התחרות שלנו בא דווקא מהישיבות הפנימייתיות. מאפיין משמעותי של חלק מנוער השומרון הוא הרצון לצאת לפנימיה. אמר לי פעם מנהל ישיבה שיש בה פנימיה שמזל שהקימו את ההתנחלויות כי הנוער שגדל בהן מחזיק את הפנימיות, יחד עם נוער ירושלים והגולן".

ולמרות התחרות גדלתם מאוד. אתם לא חוששים ממגמה של הזדקנות האוכלוסייה בשומרון?

"ברוך השם בונים פה הרבה כל הזמן, וישנה התחדשות של אוכלוסיה כמעט בכל היישובים. אין חשש".

מה קרה לר"מ החרדי

הרב מייטליס גר באבני חפץ. הוא יליד רחובות, עיר ששלחה רבים מבניה ובנותיה מהמגזר להקים וליישב התנחלויות. הוא למד בישיבה התיכונית הדרום, ולאחר מכן בישיבת ההסדר בקרני שומרון שבה נשאר עשר שנים, התחתן עם דבורה ועבר איתה ליישוב הצעיר אבני חפץ שהוקם על־ידי בוגרי הישיבה. יש להם ארבעה ילדים, שניים מהם למדו בישיבה שאותה הוא מנהל כיום, וחמישה נכדים כן ירבו.

"התחלתי כמלמד בגני ילדים באבני חפץ", הוא מספר, "ואז שנתיים לימדתי אסירים מטעם תנועת 'אל עמי' בכלא בית ליד, שהיה מיועד אז לאסירים פליליים. לאחר מכן הייתי מחנך בישיבת בני עקיבא נתניה, ואז חזרתי לאבני חפץ וניהלתי שם את בית הספר במשך כעשר שנים". לאחר מכן עבר ללמד בישיבת אמי"ת כפר גנים בפתח תקווה אצל הרב שי פירון, ואחרי שנתיים הרב זאב קרוב ז"ל עזב את ניהול הישיבה התיכונית בקרני שומרון והמשרה ניתנה לרב מייטליס. מאז, כבר 11 שנים הוא כאן.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... a_diamant_-25-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אנחנו מסתובבים בישיבה ואני שם לב לעובדה שכל צוות המורים דתי־לאומי. זה לא מובן מאליו בעבורי בכלל, כי חלק מהצוות בישיבה בתקופה שבה אני למדתי בה היה חרדי, כולל המחנך בכיתה י'. אני לא מסיר מעצמי אחריות; כפי שציינתי בתחילת הכתבה הייתי תלמיד גרוע – אבל אני שואל את הרב מייטליס האם לדעתו חלק ממה שאירע לי קשור בהבדלי המנטליות בין מחנך חרדי לתלמיד שבחר באורח חיים דתי־לאומי. "גדלתי בעולם שבו כל המחנכים היו חרדים", הוא אומר, "כי העולם שלנו בזמנו לא הצמיח מספיק עולם של תורה. היום ברוך השם זה אחרת לגמרי ואין מה להשוות. יש לנו תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה. הבעיה אצלנו שיש ענווה אמיתית, שלעתים מתפרשת כהתבטלות בפני העולם החרדי. היום כל המחנכים והמורים מגיעים מהמגזר הדתי־לאומי, למרות שיש לי אנקדוטה נחמדה לגבי מחנך חרדי".

אנקודטה זה תמיד טוב. ספר.

"פעם פרסמנו מודעה שבה חיפשנו ר"מ לישיבה. בוקר אחד, כמה ימים לאחר מכן, הגעתי לחדר המורים ואני רואה שם מישהו עם כיפה שחורה וחליפה שפשוט הגיע ואמר שהוא רוצה את המשרה. הוא למד במיר אבל רוצה לעבוד אצלנו. זה הליך לא ממש מקובל אבל אמרתי לעצמי שאם יהודי כבר השקיע והגיע, בוא ניתן לו שיעור ניסיון. זה היה בתקופת מבחנים, מצאתי כיתה ח' שבדיוק קיבלה שיעור חופשי ושאלתי אם הוא מוכן להעביר שיעור. הוא אמר כן, ולמרבה הפלא לא ביקש שום חומרי עזר. לא ברקו למצגת, לא שכפול דפים, כלום. אני זוכר את הסוגייה בגמרא שעליה היה השיעור – 'שומע כעונה'. תשמע, זה היה מדהים. התלמידים היו מרותקים במשך 45 דקות, הוא ניהל איתם דיון הלכתי, דיבר הקשיב ענה ושאל – לא ראיתי דבר כזה. נתתי לו את המשרה. לצערי הוא לא החזיק כאן הרבה זמן, לא הסתדר עם המנטליות, לא הבין את ה־DNA. אבל מבחינתי וגם מבחינת הצוות כאן זה היה שיעור טוב באחדות ישראל. הרבה פעמים יש תחושה שאנחנו מדברים על הערך הזה הרבה אבל פחות פועלים לאורו. לקבל ר"מ חרדי לישיבה זה לעשות אחדות ישראל בפועל, וגם כמובן להקים מערכת של חינוך מיוחד".

"יש לנו קשר ארוך שנים עם תיכון הכפר הירוק, ואנחנו מקפידים לשמור עליו. לא תמיד זה קל, אבל אפשר וצריך למצוא פתרון לכל דבר, ואנחנו מאוד משתדלים למצוא אותו"

מה לגבי אחדות ישראל עם חילונים בצד המערבי של הקו הירוק, הישיבה פועלת גם במישור הזה?

"בהחלט. יש לנו קשר ארוך שנים עם תיכון הכפר הירוק, ואנחנו מקפידים לשמור עליו. לא תמיד זה קל. למשל רצינו שהמפגשים יהיו בשמינית או בשביעית אבל זה לא הסתדר בגלל עומס הבגרויות אז התפשרנו על מפגשים בכיתה י', למרות שהתלמידים עוד לא לגמרי בשלים לכך. ישנו גם עניין ההפרדה המגדרית. לנו היה ברור שתלמידי הישיבה יפגשו את הבנים שלומדים בכפר הירוק, אבל מבחינתם הפרדה כזו הייתה בבחינת ייהרג ובל יעבור. אז הצלחנו להגיע לסידור שבמסגרתו אנחנו משתפים פעולה עם האולפנה בקדומים, וכשהבנים שלהם מגיעים אלינו הבנות מגיעות לקדומים. אפשר וצריך למצוא פתרון לכל דבר, ואנחנו מאוד משתדלים למצוא אותו. המפגשים האלה קורים פעמיים בשנה, פעם אצלנו ופעם אצלם".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ya_diamant_-7-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מאיפה נכנסים ללב

אני מסייר עם הרב מייטליס ברחבי הישיבה. מתעכב דקות ארוכות ליד קיר הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה, שעליו מתנוססות תמונותיהם של ארבעת חבריי למחזור: שילה לוי, אורי ביטון, ישי שכטר ורועי ארבל הי"ד. שילה, אורי וישי נהרגו בלבנון, רועי בפיגוע ליד ביתו בדולב. נכנסים לכיתה שבה למדתי. אני יושב ליד תלמיד, בוחר כמובן בשולחן הנמצא בשורה האחרונה כדי להיות כמה שיותר רחוק מהמורה, והצלם מצלם. אנחנו יוצאים למגרש הכדורסל, ואני אומר לרב מייטליס שתכלס זה המקום שבו ביליתי יותר מכל מקום אחר בישיבה. הוא מחייך, ומיד ניגש לכמה תלמידים שמשחקים באותה שעה בכדור. להפתעתי הרבה הוא לא נוזף בהם להיכנס לשיעור או שואל למה הם לא לובשים ציצית, אלא עושה איתם עסק: אם הוא לא קולע אחת לפחות משלוש זריקות מקו העונשין, ירד לעשר שכיבות סמיכה. אם יקלע, התלמידים ייאלצו לבצע את אותה מטלה הגופנית. אתם בטח מנחשים מה קרה: הרב החטיא את כל השלוש, וביצע את חלקו בעסקה בשמחה. זו סצנה שלעולם לא הייתה יכולה להתרחש בישיבה שבה אני למדתי, ואני כל כך שמח בשביל התלמידים האלה.

"השומרון היום הרבה יותר גדול והאוכלוסייה הרבה יותר מגוונת", אומר לי הרב מייטליס כשאנחנו חוזרים לחדר המנהל, "וזה טוב בעיניי. יש כיום הרבה פחות בנים של מקימי ההתיישבות ויותר חבר'ה מכפר סבא שבמקרה גרים בשומרון. עדיין יש מאפיינים של בני יישובים, אבל זה כבר לא שונה בהרבה, נניח, ממושבניק שגר במרכז הארץ. ההתיישבות התברגנה, וזה בא לידי ביטוי בלא מעט דברים. למשל, בכך שאנשים מרגישים פה לגמרי בבית ולא באזור מסוכן. יום אחד תלמיד הבריז מהלימודים וחיפשנו אותו שעות. מתברר שהוא ירד לנחל קנה ופשוט הלך ברגל ליקיר. כשנזפנו בו הוא באמת לא הבין מה הבעיה, מבחינתו האזור הזה הוא הבית שלו, תחום מחיה שאין שום בעיה להסתובב בו. דבר דומה אירע עם הבן שלי ושני חברים שלו. יום אחד הם החליטו ללכת מקדומים לקרני שומרון ברגל, ושלושתם בכלל לא הבינו למה אנחנו כועסים עליהם. ויש כיוונים אחרים לבורגנות: לא אשכח את הפעם הראשונה שבה חבר'ה בשמינית אמרו לנו שהם רוצים לטוס יחד לעשות סקי. זה קרה לפני שלוש שנים. אנחנו היינו בהלם, והתלמידים לא הבינו למה אנחנו בהלם. לאזור המרכז הדבר הזה הגיע לפני יותר מעשור, אצלנו לקח קצת יותר זמן אבל הנה זה כאן ואנחנו צריכים ללמוד איך מתמודדים".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... a_diamant_-13-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בחינת, האם בני קצובר חנן את עפר סבסטיה כדי שאתם תטוסו לסקי?

הרב מייטליס צוחק. "זה לא רק סבסטיה, כל הבורגנות הזו חדשה לנו. אבל אנחנו לומדים, ויש בכך גם הרבה דברים טובים. הנערים כאן באים מכיוונים ובתים שונים אחד מהשני, והדבר מגוון אותנו. בטיולי שטח למשל, בעבר לא היה מישהו שלא יצא למסלול. היום אתה שומע קולות של – 'מה, אני אלך עכשיו 20 ק"מ?', פעם היינו צריכים להתחנן למישהו שיישאר עם איש התחזוקה".

מהו האני־מאמין של ישיבת השומרון כיום?

"הר"מים פה מצטיינים בשיח רגשי ובשיחות אישיות עם התלמידים. יש לנו 'חדר שלווה' שמעניק טיפול רגשי למי שצריך. יש תרפיסטית לאמנות, יש מגמת דרמה. התלבטתי לגבי זה, אבל כוכב הצפון שלנו הוא שמדובר בישיבה, מקום של תורה, שבו יינתן מענה נרחב ככל האפשר בשלל דרכים וצורות. הרב נריה נהג לצטט מדרש שאומר שכשקין רצח את הבל הוא לא ידע מאיפה הנשמה יוצאת, אז הוא דקר אותו מכל מיני כיוונים. קין לא ידע מאיפה הנשמה יוצאת, אומר הרב נריה, אנחנו לא יודעים מאיפה היא נכנסת, מה יחדור יחדור לליבו של הנער. אז אנחנו עושים השתדלות מכל מיני כיוונים, ומקווים ומתפללים שנדע להיכנס לתלמידים ללב. זו המטרה שלנו".

The post שוב נשלח למנהל: אריאל שנבל חזר לישיבה התיכונית בה למד appeared first on מקור ראשון.