לשירה קצב משלה. היא נכתבת בזמן מועט ביחס לפרוזה, ומשך התגובה שלה קצר. אף שלעיתים היא מתהווה באיטיות, משהו באורכה הקצר ובמיידיות של החוויה הפנימית שהיא מתארת, מאפשר לה להגיב בזמן קרוב על אירועים עכשוויים. ימי מגפת הקורונה עוד יתפסו את מקומם בהיסטוריה ובספרות; ספרו הארבעה־עשר של המשורר רון גרא הוא אחד הראשונים שעוסקים בהם.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– רומן רפאים: תעלומת הכפר האנגלי הנטוש

– הו גאולה: מהנחשים בפוליטיקה לחיים עצמם

– דעה: כחול לבן, מה עשיתם נגד המלחמה במגפה היום?

הספר נכתב כולו מנקודת מבטו של איש לא צעיר, שהתקופה וגילו גוזרים עליו בדידות. זוהי שירה הנכתבת מתוך חדר, לנוכח התפרקות העולם, וחמורה ממנה – התפרקות הגוף; שירה רפלקטיבית, מהורהרת מאוד, של אדם הבוחן את חייו, כמו בשיר הנושא את שם החוויה שכולנו מכירים כעת, "בידוד":

בְְּבִידוּדוֹ / לְבָבוֹ יָשִׂיחַ / עַל חַיָּיו. / עַל אִי הַסֵּדֶר. / עַל שֶׁנָּטַע וְלֹא / קָצַר פֵּרוֹתָיו. / עַל מֵתָיו. / עַל זוֹ שֶׁנִּשְׂרְכָה / עַל אַחֶרֶת שֶׁאָהַב. / עַל הַזְּבוּבִים / הַפַּרְעוֹשִׁים / שֶׁמֵּרְרוּ חַיָּיו. / עַל דְּיוֹקָנוֹ הֶעָצוּב / הַשָּׁרוּי בִּכְלוּב. // בָּא אָבִיב / שָׁמַיִם אֵין שֶׁמֶשׁ / שַׁלֶּכֶת סְתָו שׁוֹרֶקֶת / מִשָׁמַיִם נִשְׁמַע הַדִּין. / אֶרֶץ יְרֵאָה / הִלּוּךְ מָתוּן. // הוּא בְּיָד קְטַנָּה / חַמָּה / נֶאֱחָז בַּחַיִּים.

רון גרא הוא משורר ומורה לספרות, שלמרבה הצער אינו מוכר מספיק לקורא העברי. בעת האחרונה הוא מתמודד עם מחלת הלוקמיה שמחריפה את סבלו עם הבידוד שנכפה עליו, ומעמיקה את הדחיפות העומדת בבסיס כתיבתו ואת התשוקה שבה. גם בטרם פקדה אותו המחלה התאפיינה שירתו בהרהור ובקשב, ברגישות עצומה לכל מחווה של הקיום. "כָּל כָּךְ כָּשִׁיר לְהַרְגִישׁ", הוא כותב באחד משיריו, והרגישות הזו חופה על כל הספר. זו שירה שאינה מהלכת בגדולות ואינה מנסה לתפוס את האמירה או הרגע הדרמטי, אלא להדהד אסופה של רגעים – מאובדן האהבה והבדידות הקשה של ימי הקורונה, ועד התפוררות הגוף. מהלכי יומיום המתחדדים בעין הכותב הרגישה והופכים לשירה: "מוֹשִׁיט יָדַי לַמֻּסְתָּר / כַּמָה יֹפִי הָיָה שָׁם".

"ימים רעולים" הוא שם בעל משמעות כפולה: האם מדובר בכיסוי הפנים, במסכות הפנים שהם כרעלה שכולנו עוטים בתקופת הקורונה הזו, או שמא ברעל והארס המפעפעים בינינו, למרות הריחוק החברתי? תרגום שם הספר מכריע: Poisonous Days – ימים רעילים. אלא שהעברית ושפתו הנהדרת של גרא מאפשרים את המשמעות הכפולה: ימים של כאב, של צער הגוף והנפש, של כיסוי פנים שמאפשר גילוי נדיר וקשר דק, שהאנושיות שבו עמוקה כל כך עד שאף מסכה וריחוק חברתי לא יוכל לה:

רְעָלוֹת מְכַסּוֹת / בָּעֵינַיִם מַבְלִיחַ / צֵל תּוּגָה / אִיקוֹנִין תִּקְוָה. // בָּתֵּי מִסְכְּנוֹת בָּנִינוּ / נוֹשְׁכִים עִקְּבֵי יָמִים / מְחַבְּקִים אִישׁוֹנֵי לַיְלָה. // הַצָּרִי לְפִתְחֵנוּ / נוֹשִׁיט טוֹב אִישׁ לְרֵעהוּ.

The post בבידודו לבבו ישיח: ספרים ראשונים על הקורונה appeared first on מקור ראשון.