מעל למיטתה של התינוקת תלויות שתי בובות־פייה שיצרה אמה. לפני שהיא הולכת לישון, שולחת הפעוטה נשיקה לפייה. "היא שומעת על אמא שלה ותדע עליה עוד בהמשך", אומרת ליאת פריימן, אחותה של מיכל סלה ז"ל. "כרגע אנחנו רוצים לבנות לה משהו יציב. לא לערער אותה".

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– הטילים שכופפו את רוח הלחימה

– יוצאים לדרך: מבול הצעות החוק כבר החל

– עומד למשפט: נתניהו אינו נציג הימין או ישראל השנייה

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02014_06_02-5-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אד שרבי מתיש הקיף בשבוע שעבר את הבית הכפרי והנעים, השוכן ביישוב בצפון הארץ. בית שמהווה מפלט רגוע לילדה שעולמה חרב, והיא אפילו צעירה מכדי להיות מודעת לכך. את שמה של הילדה מעדיפים ליאת וירדן פריימן לא לחשוף. להותיר לה פיסת פרטיות. הם הורים עכשיו לארבעה – שלושה, ועוד אחת. על אדן החלון במטבחם מונחת תמונתה של מיכל, ולידה עומד נר נשמה. הנר כבוי, אבל רוחה של מיכל מורגשת כאן היטב.

מיכל סלה הייתה אישה צעירה ואנרגטית, שמחה ואהובה מאוד, עובדת סוציאלית במקצועה. היא נרצחה יומיים לאחר ראש השנה תש"ף. בעלה, אלירן מלול, דקר אותה בביתם בשכונת מוצא והותיר אותה מדממת – כך על פי כתב האישום שהוגש נגדו. כעבור כמה שעות הופיע בפתח ביתה של אחת השכנות, ומסר לידיה את התינוקת, שהייתה אז בת שמונה חודשים. לאחרונה שודר במסגרת התוכנית "עובדה" בערוץ 12 סרט בשני חלקים, שמגולל את סיפורה של מיכל. בין היתר נחשפו שם מערכות היחסים האובססיביות והאלימות שניהל מלול עם בנות זוגו הקודמות. "השידור בטלוויזיה הביא הצפה רגשית גדולה מאוד", אומרת ליאת. "בבת אחת ראינו על המסך את כל הטראומה שלנו. ועם זאת, ראו שם גם את האור של מיכל".

מתוך הכאב העצום לקחו על עצמם בני משפחתה של מיכל, ואחיותיה בפרט, להעלות למודעות את נושא האלימות במשפחה ולא להרפות. הסיפור של מיכל שימש טריגר עבור נשים רבות לחשוף את מה שהן חוות, ובשבועות האחרונים הגיעו אל ליאת אינספור פניות. "נשים שאני לא מכירה יצרו איתי קשר בפייסבוק. כמה מהן סיפרו שהן כרגע במערכת יחסים אלימה, וביקשו ממני עזרה, או רצו לשתף. אני גאה בכך שהן רואות בי כתובת, אבל אני לא אשת מקצוע. אני רק מנסה לעודד, ומפנה אותן למקומות המתאימים.

"פנו אליי גם נשים שרצו להביע תמיכה והזדהות, או לשתף בדברים שקרו בעקבות השידור. אחת סיפרה לי שהיא התגרשה מבעל אלים, והיא דואגת מאוד לאשתו הנוכחית. הייתה גם מישהי שאחרי 'עובדה', אחותה באה וסיפרה שבעלה שבר לה את היד. אישה אחרת ראתה שאחותה נמצאת במערכת יחסים בעייתית, ועכשיו, בעקבות הסיפור שלנו, היא החליטה 'לדחוף את האף'".

רגשית, יש לך יכולת לתת מענה למישהי שדואגת בגלל חברה, בגלל עצמה?

"אומר בכנות שעד עכשיו היה לי קצת קשה. זה כמו לפתוח בכל פעם את הפצע מחדש. רציתי לעטוף את עצמי בשכבה של טוהר, של הגנה מסיפורים כאלו, כדי להצליח לשדר לעצמי ולילדיי שהעולם הוא מקום בטוח. לא להחליש את עצמי. עכשיו אני כבר מרגישה שאני במקום אחר. אני מסוגלת לשמוע ולגעת, וכבר לא מתכווצת כשמספרים לי. אני בדרך כלל מתחילה בחיזוקים למי שפונה אליי, אומרת לה 'טוב שאת משתפת'".

דווקא שיחת הטלפון הראשונה שקיבלה עם תום השידור, לא הייתה קשורה לאלימות במשפחה. בצד השני של הקו היו הורים שכולים שאיבדו את בתם וחתנם בפיגוע, ומאז גידלו בביתם את שני נכדיהם הקטנים. "הם אמרו שאנחנו צריכים לשים לב גם לילדים שלנו. לראות שהם לא נדחקים הצידה, לתת להם את המקום, לא להיות מרוכזים רק בילד שעבר את הטראומה. הם גם סיפרו שהם שמו כל הזמן את הדברים על השולחן, תלו בבית תמונות של ההורים שנרצחו".

עד כמה שזה נורא, פיגוע הוא דבר שקל יותר לתווך במציאות הישראלית. אבל איך מגדלים ילדה לסיפור כזה של אלימות בתוך הבית?

"לכל דבר יש עת וזמן. זה מתחיל בלומר שאמא לא תחזור. שהיא תמיד־תמיד איתך בלב. שעכשיו יש לך מקום חדש ובטוח, שאת לא לבד. לטעת בה את הביטחון שאנחנו כאן איתה. היא לא צריכה להיחשף בינתיים לסיפור. זה יקרה כשיגיע הזמן".

הראיון המלא יתפרסם מחר (ה') במוסף דיוקן של מקור ראשון

The post "אני אמא של מטה ומיכל אמא של מעלה" appeared first on מקור ראשון.