"הצחוק פה הוא מה שמאפשר את החיים המשותפים יחד"

הדירה: בשכונת קטמון, 6 חדרים, 3 מרפסות, ועליית גג רחבה שמשקיפה על ירושלים.

היכרות: בית החולים שערי צדק, לפני 32 שנים, כשתהילה נולדה. ההחלטה לעבור לגור יחד לפני שנה וחצי נבעה משילוב העובדות שהסבתא הייתה לבד, ותהילה הייתה באבטלה ורצתה לחזור לגור בירושלים. בדיעבד, הבחירה הכי טובה לשני הצדדים.

ניקיון: אסתר העוזרת היקרה, שהיא חלק מהבית והמשפחה יותר מ־40 שנה. אחת בדור. שמכינה את הקובה הכי טעים בעולם.

הווי: לפני הקורונה הסבתא הצטרפה לסצנת הרווקות של קטמון, והבית הפך למוקד המרכזי של הביצה הירושלמית. היא נעלבת כשאומרים שהן חברות של תהילה, הלוא הן גם חברות שלה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– המשכורת הראשונה של מנכ"ל קבוצת ACE

– "הקשר ביני ובין עילי לא מתבסס בהכרח על מילים"

– סדקים בחומת ההשתקה: האם יש שינוי בחברה החרדית ביחס לפגיעות מיניות?

אורחים לא רצויים: הציפורים שמגיעות לאדניות של הסבתא, והורסות לה את הגינון שהיא כל כך משקיעה בו.

חסד: הסבתא מנהלת בית חולים לסחלבים. יכולה להחזיר לחיים כל סחלב שהגיע זמנו. העניין הוא שלאחר טיפולה המסור בהם, היא נקשרת ולא מחזירה לבעלים.

דייטים: הסבתא טוענת שתהילה קמצנית באינפורמציה. יציאה לדייט מהבית של סבתא דורשת לפחות עוד כתבת עומק ותחקיר מקיף. הסבתא "סך הכול רוצה לזכות להיות בחתונה".

סכסוכים: העלים הירוקים. תהילה אוכלת עלים ירוקים רק של חסלט, לאחר השריה ארוכה בחומץ, מים, מלח, סבון ולאחר בדיקה מדוקדקת עלה־עלה. לעומתה, אצל הסבתא בבית "לא היו דברים כאלה".

סדרה משותפת: הטלוויזיה תמיד פתוחה ברקע. תהילה צפתה פה בטלוויזיה יותר משראתה בכל 32 שנות חייה.

שיר הדירה: שיר המעלות בשבת במנגינה המסורתית של סבא מנחם ז"ל תמיד מצחיק אותנו. מנגינה מהבוידעם, שהייתה הסימן לכך שסבא מיצה את הסעודה. בכללי הצחוק פה הוא מה שמאפשר את החיים המשותפים יחד ומאפשר לעמוד מול הכול.

סטייל: הסבתא מתלבשת מעולה, ותהילה אוהבת למצוא אצלה בארון פריטי וינטג' שהיא שומרת מתקופות קדומות, כמו החולצה שבתמונה.

The post בדירה אחת: אני והסבתא appeared first on מקור ראשון.