הבית // בית פרטי בלב כפר הילדים בחורפיש. 80 מ"ר, מנוצלים היטב ומרוהטים בצניעות: שני חדרי שינה, סלון, מטבח, חדר אורחים ומחסן. הבית הוא חלק מבניין ההנהלה, וסמוך למטבח, לספרייה ולמשרדים. מסביבו מדשאות ועצי פרי. הכפר עצמו מורכב מכמה בתים פרטיים ובהם משפחתונים. לכל משפחתון יש חצר גדולה.

סדר יום // מדיאן מתעורר בשש וחצי בבוקר, ויוצא לסיור בין המשפחתונים. הוא בודק שכולם אכלו ארוחת בוקר. "הבוקר עמוס אצלנו, יש המון הכנות וצריך לדאוג שכל הילדים יעלו בזמן על ההסעות לבתי הספר. בשעה שבע כולם עולים להסעות, ואז אני בודק שכל החדרים מסודרים והכול מתקתק". מאג'דה ואמאני מתעוררות בשבע וחצי. אחרי ארוחת בוקר אמאני יוצאת ללימודים ומאג'דה מתחילה בניקיונות ובישולים.

סבתא // מאג'דה היא עקרת בית, ומנהלת מעין צהרון. הילדים הקטנים של הכפר מגיעים אליה בכל צהריים: הם יושבים אצלה בסלון או על הדשא בחוץ, היא מספרת להם סיפורי מורשת והם משחקים ביחד ונהנים: "אני מספרת להם סיפורים, הם אוהבים לבוא לפה וקוראים לי סבתא".

במהלך היום היא מבלה עם הנשים בכפר, מלמדת פסוקים של העדה הדרוזית ועוזרת בהכנות במטבח של כפר הילדים: "אני מלמדת את הטבח להכין מאכלים מסורתיים דרוזיים. יש דברים שבעיקר הנשים יודעות להכין, במיוחד לפני החגים". מדיאן: "יש לי אישה יוצאת דופן שהקריבה הכול בשביל המשפחה שלה – בשביל ההורים שלה, בשבילי ובשביל אמאני. היא אישה אצילית ומסורה ומגיעים לה כל הכבוד וההערכה. היא בחרה להקדיש את חייה לבית ועדיין אין לה רגע דל".

מבשלת // במשך השבוע הם אוכלים ביחד ארוחת בוקר וערב. את ארוחת הצהריים מדיאן אוכל עם סגל העובדים, ואמאני ומאג'דה אוכלות בבית. "בשבתות מאג'דה מבשלת לנו אוכל אותנטי טעים במיוחד".

אחריות // מדיאן מנהל את כפר הילדים: "אין יום ואין לילה בעבודה הזו. יש לי הרבה אחריות על הכתפיים. מנהל הכפר צריך לשלוט בתקציב ובכוח האדם, לדאוג שכולם יעשו את העבודה שלהם, ובעיקר שלילדים יהיה כל מה שהם צריכים ושהם יהיו הכי מאושרים שאפשר".

שמונה // מדיאן גדל בירכא ("היום זה כבר מקום תיירותי ותעשייתי מהמדרגה הראשונה") במשפחה עם שמונה ילדים – חמישה בנים ושלוש בנות. "המשפחה שלי לבד יכולה להקים בסיס צבאי: שלושה אחים בדרגת רב־סרן, אח אחד שהוא סגן־אלוף, ואני בעצמי גמלאי צה"ל וגמלאי שב"ס וגם נכה צה"ל". ב־1986, אחרי שסיים את לימודי התיכון, התגייס לצה"ל. הוא שירת במשך עשור במגוון תפקידים.

שירות // בתחילה שירת בגדוד 299, "גדוד על טהרת העדה הדרוזית, שהוקם בשנות החמישים עם קום המדינה, כשרק החלו ללמוד את השפה העברית אצלנו. אחר כך הגדוד התפרק ועברתי לשרת בגדוד 405 של התותחנים. שירתי שבע שנים ברמת הגולן והשתחררתי בדרגת רס"ר. בין שלל תפקידיי הייתי גם אחראי משמעת ואחראי המנהלה בגדוד – הנראוּת, הטקסים, האוכל וכל ענייני הלוגיסטיקה".

חינוך וביטחון // אחרי השירות פנה ללימודי הוראה. ב־1997 עבר לעבוד במועצה המקומית ירכא, וניהל את היחידה לקידום נוער, ואחרי שנתיים התגייס לשירות בתי הסוהר. "התחלתי כסוהר במגדל השמירה וסיימתי כקצין. מילאתי מגוון תפקידי קצונה בתחום החינוך והביטחון, והייתי מפקד קורס קצינים וקצין אג"ם". הוא השתחרר ב־2014, אחרי שנפצע, ואז עבר לכפר הילדים. מאג'דה: "ההחלטה להגיע לכפר הילדים הייתה משותפת. רצינו לתת מעצמנו ותמכנו בו לחלוטין".

כפר הילדים // הילדים בכפר הופנו אליו על ידי רשויות הרווחה. מדיאן: "זה בעצם בית לילדים ונוער בסיכון, שקיים כבר 77 שנה". בכפרי הילדים פועלים משפחתונים עם מגוון גילאים בכל בית, "בין גיל שלוש לגיל עשרים, ולכל ילד וילדה יש צוות שלם שמאמין בו ומוביל אותו להצלחה. כשהגעתי לכאן נחשפתי למגוון סיפורים של ילדים שהוצאו מבתיהם: יש לנו שבעים ילדים ולכל אחד סיפור משלו. ילדים יצאו מהבית בעקבות גירושים, קשיי פרנסה או משפחה שהתפרקה, יש יתומים מהוריהם או כאלו שההורים שלהם בעלי צרכים מיוחדים ולא יכולים לגדל אותם לבד. פעם בשבועיים הילדים יוצאים לשבת בבית או אצל משפחות מארחות. החיים פה הם כמו בקיבוץ קטן – כולם מכירים את כולם ויש אווירה משפחתית נעימה".

הצד הנשי // מאג'דה גדלה בירכא, בבית עם ארבעה בנים וארבע בנות. כל הבנות נשואות, עקרות בית ולא עובדות. "התחנכנו בחינוך דתי וככה נהוג אצלנו, שנשים לא ממשיכות ללמוד אלא נשארות בבית ומנהלות את משק הבית. גם כל האחים שלי התגייסו לצבא". היא למדה בתיכון עד כיתה י', ואז נשרה מהלימודים ועבדה במתפרה לתפירת מדי צה"ל. מדיאן: "היא עזבה את בית הספר אחרי שהכרנו, ונשארה בבית עם אחותה שהיא גיסתי".

ההיכרות // הם בני דודים, אבל מעולם לא נפגשו עד שהכירו בשנת 1989 באירוסים של אחיהם. "אחותה התחתנה עם אחי. באותה תקופה היה נהוג אצלנו בעדה להתחתן בתוך המשפחה, היום זה נפוץ פחות. ההורים שלנו החליטו ביניהם שאנחנו מתאימים כשהיינו ממש צעירים – אני הייתי בן 16 והיא בת 15. היינו מאורסים במשך חמש שנים עד שהתחתנו". הם התחתנו כשהוא היה בן 21 והיא בת 20, והתגוררו בירכא. עד היום יש להם שם בית: "פעם בחודש ביום שישי אנחנו נוסעים לסוף שבוע בכפר".

היריון // מאג'דה המשיכה לעבוד עד שנכנסה להיריון הראשון שלה, שהיה מלווה בהרבה קשיים ושבסופו העובר לא שרד. היא לא חזרה לעבוד אחר כך, ובחלוף עשור נולדה אמאני ומאג'דה הקדישה את כל זמנה אליה ולבית. מדיאן: "נעדרתי המון בגלל העבודה שלי, והיא הייתה מסורה לחלוטין". מאג'דה: "תמיד תמכתי בו ועזרתי לו כדי שהוא יצליח, ההצלחה שלו היא גם ההצלחה שלי. היו הרבה לילות שנאלצתי להישאר לבד בבית כשהוא היה רחוק בשב"ס ובתפקידים קשים, אך ידעתי שהוא עובד קשה בשבילי, וכדי לבנות לנו בית עם יסודות איתנים וחזקים. לי אישית לא ניתנה ההזדמנות לצאת ולרכוש השכלה, ולכן תמכתי בלימודים של מדיאן ואני שותפה גאה לכל תעודה שהשיג. מאז שנולדה אמאני אני תומכת בשניהם, גם ההצלחה שלה מקנה לי שקט ורוגע. הנה היא אוטוטו מסיימת תואר ראשון ומתחילה תואר שני, ואין גאה ממני".

להשתתפות במדור: dyokan@makorrishon.co.il

The post "אני מלמדת את הטבח להכין מאכלים מסורתיים דרוזיים" appeared first on מקור ראשון.