יום הולדתו ה־80 של שבתאי זיסל רוברט אלן צימרמן, הלוא הוא בוב דילן, שחל השבוע, מספק לנו הזדמנות לנסות לפצח את סוד דמותו של מי שנחשב על ידי רבים כגדול היוצרים בימינו ומאחרוני הנפילים של עולם המוזיקה המערבית.

כיצד הגיע אדם עם יכולת ווקאלית בינונית למקום השביעי ברשימת הזמרים הגדולים של כל הזמנים בדירוג של עיתון המוזיקה הנחשב "'Rolling stone"? כיצד הפך אמן שרוב להיטיו פרצו דווקא כגרסאות כיסוי על ידי אמנים אחרים, לאחד משיאני מכירות התקליטים בעולם? כיצד, למען השם, זכה פזמונאי בפרס נובל לספרות, באופן תקדימי?

מי יכול לומר דבר ודאי על דילן – איזה מין אדם הוא? האם דמוקרט או רפובליקן? דתי או חילוני? יהודי או נוצרי? ציוני או מתבולל? רומנטיקן או אנטיפת? מעורב או אדיש? לוהט או קפוא?  מאז תחילת דרכו מנסים עיתונאים, מעריצים ואקדמאים לפענח את דמותו רבת הפנים של דילן, כפי שהוא מעיד על עצמו בשיר "I Contain Multitudes" (אני מכיל ריבויים), מאלבומו האחרון. רבים ניסו לקשור לו כתרים, לתייג אותו ולהסביר את סוד הקסם הדילני. לרוב, ללא הצלחה.

והאחרון שיעזור במשימה הוא דילן עצמו. בכל ריאיון שנתן, לעיתונות או במסגרת סרט תיעודי, הקפיד באדיקות לומר כל דבר מלבד האמת, או לפחות – האמת שרצינו לשמוע. לדוגמה, סרטו האחרון של מרטין סקורסזה 'בחזרה אל הרעם המתגלגל' מספר על מסע ההופעות הבלתי נגמר של דילן. בסרט טוו סקורסזה ודילן מארג של היסטוריוגרפיה בדיונית של הזמר האהוב באמצעות שימוש במגוון הונאות מוקומנטריות מתוחכמות.

בכל פעם שהודבק לדילן תואר כגון "השופר של הדור", "נער פרחים" או אפילו "משיח", הוא הקפיד לבעוט בדימוי ולרסק אותו לחתיכות. בשנת 1965, לאחר שרכש את מעמדו כנביא המשורר של התנועה לזכויות האדם בארה"ב בשיא תהילתה, ביום שבו היה אמור לחגוג את העפלתו לפסגת הפולק העולמית בפסטיבל הפולק של ניו־פורט, עלה דילן לבמה עם, רחמנא ליצלן, גיטרת פנדר סטרטוקסטר חשמלית, ובאופן מטפאורי הפך את דלי השופכין על קהל מעריציו. לא peace ולא love – לא זכויות ולא חברה. רוקנרול אוונגרדי־אינדיבידואלי בועט. מי שחשב שמצא אחרי מי ללכת ואת מי להאליל, נוכח לדעת שהאדם שסגד לו אינו מעוניין לא בו ולא באהבתו.

בשנות השמונים גילה דילן את הנצרות והשתפך ביצירתו עם דימויים רליגיוזיים עזים, באופן בלתי פופולרי לחלוטין. במציאות מוכרת, אמן שכזה היה מוקע מהפסגה ונבעט היישר מזרועות התקשורת החמימות אל תהומות האנונימיות. לא דילן.

יכולתו של דילן ללכת אחרי מה שמעניין אותו באותו הרגע באופן טוטאלי, ללא שמץ שאיפה למצוא חן בעיני אף אחד, ויכולתו לשנות כיוון ברגע שיחפוץ ללא כל מחויבות לשום גורם, היא־היא שהפכה אותו למה שהוא. דילן הוא אדם שבנה את עצמו מאפס לאור דמיונותיו ורצונותיו האינטואיטיביים וללא כל תלות בנתונים הקיימים. הוא לא נתן למציאות להפריע לו כהוא־זה בקביעת זהותו. בעניין הזה, הוא הגדול מכולם.

יחד עם זאת, עדיין מהדהדת השאלה – כיצד מקבלות אותו החברה והמדיה ומותירות אותו בפסגת מלכותו שנים כה רבות? התשובה שאני רוצה להציע היא שלא משנה עד כמה גדולים האידיאלים שאנחנו אוחזים בהם, ועד כמה חזקות האמונות ותפיסות העולם שלנו – בסופו של דבר בכולנו קיים יסוד של חירות השואף שלא להיכבל בשום שלשלת, ובכולנו יש הערכה יסודית לכישרון המובע באופן אותנטי ומשוחרר.

לא משנה עד כמה שאפו העיתונאים והמעריצים לאלף את דילן לצורכיהם, הוא לימד אותם שהשיעור הגדול ביותר הוא שיעור החירות. הוא היה מוכן לשלם את המחירים הגדולים ביותר על הבעיטות שבעט בכל מוסכמה – ואף שילם – אך על החירות הוא מעולם לא ויתר. את זה, כנראה, עוד מסוגלת האנושות להעריך.

במוצ"ש זה בשעה 21:00 יתקיים במרכז האמנים החדש של תקוע המופע "גבורות לדילן" – ערב מחווה לא שגרתי לרגל יום הולדת 80 לבוב דילן, שיועבר בשידור חי בעמוד הפייסבוק ובאתר מקור ראשון.

* כרטיסים אחרונים לרכישה – "תקוע לייב" באתר התיירות של גוש עציון

The post בוב דילן הקפיד באדיקות לא לומר את האמת שרצינו לשמוע appeared first on מקור ראשון.