ישיבת הסיעה של יהדות התורה ביום שני לפני כשבועיים וחצי, עמדה להיות סוערת במיוחד. 11 ימים חלפו מאז אסון מירון, שהכה את המגזר החרדי בהלם ובאבל כבד. על סדר היום הפוליטי עמדה אז "ממשלת השינוי". רק חודש קודם לכן הסתיימה מערכת בחירות שבה הם הפסידו רבבות קולות מבית, והנה – כך היה נראה אז – הם בדרך לאופוזיציה. אחרי שנה של התמודדות עם מגפת הקורונה שהפילה חללים בציבור החרדי ופגעה באורח חייו ובדימויו, בא אסון מירון וטרף את הקלפים המעטים שעוד נותרו. פניהם הנפולות של חברי הכנסת ועוזריהם בפתח הישיבה אמרו הכול.

את הימים הראשונים אחרי האסון העבירו הנציגים החרדים בבתיהם של מאות האבלים ברחבי הארץ, ובביקור אצל הפצועים הרבים בבתי החולים. זו לא העת לחפש אשמים, תדרכו דובריהם את העיתונאים, אך כל הנוכחים בחדר ידעו ששעת הדין מתקרבת, וכי יהדות התורה, שעד אז מילאה פיה מים, תצטרך לגבש את עמדתה נוכח הדרישה להקים ועדת חקירה שתבדוק את המחדלים שהביאו לאסון.

רגע לפני הישיבה נשמע בחדר המבואה קולו של אחד מח"כי יהדות התורה: "חייבים לעזור לדרעי", אמר. דרעי, הסביר חבר הכנסת, עלול לשלם מחיר אישי בעקבות האסון, מתוקף תפקידו בשנים האחרונות כשר הפנים וכשר לפיתוח הנגב והגליל מאז 2015, ומחובתה של יהדות התורה לעמוד לצידו. האמירה האומללה הזו, שלא בהכרח הלמה את הדיון הסוער והממושך שהתנהל לאחר מכן מאחורי הדלתיים הסגורות, משקפת את סדרת המבוכות והשערוריות שמלווה את הנציגות החרדית הבכירה מאז האסון: היעדר מדיניות ברורה, התערבות של סיעה בנעשה בחברתה, ותדרוכים על גבי תדרוכים של עיתונאים ויחצ"נים, שיצרו מיאוס ציבורי נרחב מהתנהלות הנציגים החרדים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 015_11_00-6-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

חודש לאחר האסון, כאשר ועדת חקירה טרם קמה, ניסיונותיהם של העסקנים החרדים להתפלפל ולהסביר את עמדתם, המשתנה חדשות לבקרים, בנוגע לגוף חקירה רשמי ובעל סמכויות שיחקור מה היה, יסיק מי אשם ויקבע מה יהיה מכאן ואילך, מתקבלים בציבור בכלל ובקרב משפחות ההרוגים בפרט בחוסר אמון בוטה.

גם אם בשבועות הקרובים תקום ועדת חקירה – ויש להניח שתקום, באופי כזה או אחר – את חרפת החודש האחרון יתקשו הנציגים החרדים למחות. מירון, כפי שרבים מפוקדי המקום בל"ג בעומר ידעו, הייתה זירת אסון בהתהוות. חבית חומר נפץ שרק ממתינה לגפרור הבוער. ובכל זאת, רשימת "הגנרלים" של מירון רק התארכה מדי שנה. רמטכ"ל ההר, בולדוזר הציון, המנכ"ל ההוא והאחראי הזה; קרדיטים וכתרים נקשרו שוב ושוב לעסקנים הפועלים סביב ההילולה. חצי שעה לפני האירוע הם עוד הספיקו לחלוק מחמאות זה לזה ולהתהדר בהמונים ששבו להר לאחר שנת הקורונה, ואז נעלמו כולם. עד לרגע זה, כאילו בלעה אותם האדמה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 116_21_04-7-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אם את היעלמותם של העסקנים – אלה שחוששים לעורם ולחירותם ויודעים כי בקרוב יידרשו לספק תשובות לשאלות קשות – אפשר עוד להבין, את עמדת המפלגות החרדיות מתקשים רבים לעכל: האם לא אכפת לכם מגורל המתים החרדים? האם אינכם מבינים שטיוח אסון כזה משמעותו אור ירוק לאסונות עתידיים? האם אינכם ערים להלך הרוחות ברחוב החרדי ובקרב בני משפחות ההרוגים, ולדרישה הציבורית לחקירה נוקבת ללא משוא פנים?

בשיחות עם חברי הכנסת מש"ס ויהדות התורה, נראה כי הם עצמם מבוהלים ומתלבטים, קרועים בין אינטרס מגזרי לציבורי, בין הרצון לגונן ובין הצורך לחשוף, בין ההבנה שנדרשת חקירה מקיפה לחשש מהשלכותיה. ובכל זאת, בנקודת הזמן הנוכחית נראה כי הסאה הוגדשה.

שורה של שאלות קשות

עוד נחזור לישיבת הסיעה ההיא של יהדות התורה, ולציטוטים ממנה שנחשפים כאן לראשונה וממחישים את הלך הרוחות בין הח"כים החרדים. אך תחילה ננסה לעשות סדר במושגים שנזרקו לחלל האוויר בשבועות האחרונים.

הצעד הראשון שעליו הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו מיד לאחר האסון, היה בדיקה של מבקר המדינה את זירת האירוע. דו"חות המבקר מאז 2008 כללו התרעות חוזרות ונשנות בנוגע למתרחש במירון, אך למעט שינויים קוסמטיים לא נעשה דבר. המבקר הנוכחי מתניהו אנגלמן מתואר כידידותי לממשלה המכהנת, ובעבר התבטא בעד תפיסה "רכה" של תפקיד המבקר. בימים שלאחר האסון נצפו אנשיו מסתובבים באתר הקבר עם כמה מעסקני מירון – בהם כאלה שאמורים להיחקר בעצמם. בין הח"כים החרדים הצעירים היו מי ששיגרו למבקר מכתבים נרגשים, כביכול כדי לחזק את ידיו ולזרזו, אף שהיה ברור שאסון בסדר גודל כזה דורש צעדים מהותיים יותר מדו"ח מבקר נטול שיניים, שגורלו עלול להיות כגורל קודמיו.

הצעד החקירתי השני, שעליו הוכרז כשבוע לאחר האסון, הוא חקירה במשטרת ישראל בנוגע להיבטים הפליליים של אישור האירוע ואבטחתו. מכיוון שכבר בליל האסון נשמעו טענות כלפי תפקוד המשטרה עצמה, צוות החקירה המיוחד שהוקם משותף למשטרת ישראל ולמחלקה לחקירות שוטרים. הבדיקה הזו, יש לשער, פנימית בעיקרה, וללא סעד של בדיקה חיצונית ורצינית עלולה גם היא להתמסמס, בדומה לחקירות מהסוג הזה שנערכו באירועים אחרים.

מלבד שני המסלולים הללו, שכאמור כבר יצאו לדרך, הוצעו מאז תום ימי האבל כמה סוגים של ועדות חקירה ובדיקה. ההצעה המרכזית, שהפכה בשבוע האחרון להצעת מפלגת יש עתיד, אף שבתחילה היא נתמכה בידי יהדות התורה וכן בידי מפלגת הציונות הדתית – שתיהן הצביעו נגדה השבוע – היא ועדת חקירה ממלכתית בראשות שופט. ועדות כאלה הוקמו בישראל במהלך השנים כדי לבדוק אירועים מרכזיים כמו רצח רבין, הטיפול במפוני גוש קטיף ועוד. ועדה כזה תוכל לעמוד על המחדלים רבי השנים סביב אירועי ל"ג בעומר, ולהצביע אולי על האשמים והאחראים.

עוד לפני השלב הזה, תידרש הוועדה לתת מענה לשורה של שאלות עובדתיות מעיקות: מה קרה באותו לילה, שבו 45 אנשים שבאו להתפלל ולחגוג מצאו את מותם הנורא? מי פיקד על השטח? מי הורה על פתיחת אותו "שביל ר' דב", שבעבר נסגר למעבר וכעת נפתח והפך ל"מסדרון המוות"? כיצד התנהל הסנכרון בין גופי ההצלה והביטחון מיד לאחר הדיווח הראשוני על האירוע? מתי הבינו במשטרה שמדובר באירוע רב נפגעים? כמה שוטרים וסדרנים היו ערוכים בסביבה? כמה מהם הכירו את הסכנה ל"אירוע מחיצה" באזור רחבת ההדלקה של תולדות אהרן ועברו את ההכשרה הראויה? כמה זמן לקח לטפל ולחלץ את הנפגעים, וכיצד התנהל הליך הפינוי?

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 111_25_19-3-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אחרי התשובות לשאלות החשובות הללו, שבין הגורמים השונים שהיו במקום מסתובבות עד עתה כמה גרסאות שלהן, תצטרך הוועדה להרחיב את מבטה להקשר המקיף סביב האסון, ולבדוק בין השאר את חלוקת הסמכויות בין אותה "ועדת החמישה" שמנהלת את האתר כל ימות השנה, המרכז הארצי למקומות הקדושים והנהלתו, ההקדשים וגופי הצדקה השונים על ההר, ומשטרת ישראל; את הליכי אישור האירוע; את נתיבי העברת הכספים לקיומו, ייעודם ויעדם; ואת תהליכי קבלת ההחלטות, מהשרים הממונים ועד הפקידים בשטח.

בתרחיש מקסימלי, הוועדה תציג מסקנות ברורות בנוגע לשליטה על המתחמים השונים בהר ולשאלת ההפקעה מההקדשות, סוגיה שנידונה בעבר בבית המשפט העליון, ובאשר לשאלת האחריות לאירועי דת גדולים בכלל ולהילולה השנתית במירון בפרט. ככל שחברי הוועדה ייהנו מסמכויות חקירה נרחבות ומקרדיט ציבורי איתן, כך יהיה למסקנותיהם כוח לחולל שינוי ולמנוע אסונות נוספים.

לצד ועדת החקירה הממלכתית, הוצעו ועדות נוספות: ועדת חקירה "ציבורית" (ההצעה הרשמית של סיעת יהדות התורה, וככל הנראה גם של ש"ס) שסמכויותיה ונהליה מצומצמים, ושהעומד בראשה עשוי להיות ראש רשות מקומית, דיין ואפילו אלוף בצה"ל. יו"ר יהדות התורה ח"כ משה גפני אף הציע להקים ועדת מנכ"לים שתגבש המלצות בנוגע להר, ופחות תעסוק בחיפוש האשמים עד כה.

ועדה נוספת, שבאופן עקרוני יכולה לקום בכל רגע, היא ועדת בדיקה שממנה השר הממונה – במקרה זה השר אריה דרעי. ועדה כזו, אם תקום, עשויה למנוע את הקמתה של ועדה אחרת, אך מי שיעמוד בראשה ימונה באופן ישיר על ידי השר, שבמקרה הזה הוא אחד האנשים שפעילותם אמורה להיחקר.

זגזוג לא מפואר

"אני לא מבין את הח"כים החרדים, הם לא רוצים לדעת את האמת?" שאל השבוע השר לשעבר שלמה בניזרי, וביטא את תהייתם של חרדים רבים. מהו אכן הפחד הגדול של הנציגים החרדים מוועדת חקירה? אדם ששוחחתי איתו השבוע, גורם בכיר במירון שלדבריו אף צפוי להיחקר בעצמו, טוען כי בשונה מהנאמר בתקשורת, ניסיונו רב השנים מלמד שדווקא ועדת חקירה היא הדרך הבטוחה ביותר להגן על נבחרי הציבור החרדים, ואף למסמס כל החלטה שהיא. "כשלא מתקיימת חקירה, רשויות המדינה דורשות תשובות. המארגנים יצטרכו להעמיד פתרונות מיידיים – אף אחד לא יסמוך עליהם שוב", הוא מסביר. "אך כשיש ועדה שחוקרת, אנשים סומכים על המסקנות שלה. אך מסקנות כאלו, עד שיגיעו ואם בכלל יגיעו, צריכות עוד לעבור בכנסת ולעבור דיון ציבורי שיתרחש עוד שנים".

לדבריו, ההתנגדות לוועדת החקירה הממלכתית קשורה בכלל לכאוס ששולט במפלגות החרדיות, כהמשך ישיר להתנהלות בימי הקורונה. "כל אחד מצהיר על משהו אחר, הלחץ של הצעירים בטוויטר מבהיל את הפוליטיקאים, וכל אחד רוצה לעלות על השני ולשגר מכתבים. בשלב כלשהו יש עתיד הבינו שאפשר לנצל את הבוקה ומבולקה הזו כדי להביך את החרדים, ודי הצליחו".

אך באותה ישיבת סיעה שבה פתחנו, נשמעו קולות אחרים. סגן שר התחבורה אורי מקלב, איש דגל התורה, אמר שם דברים כהווייתם: "יהיו אנשים שאנחנו מכירים שעלולים להיפגע. אנשים במשרד לשירותי דת, אנשים שאחראים על ההילולה ועל מירון". נדמה לי שרצון מפורש מזה לטיוח טרם שמענו. ובכל זאת, עמדתה של דגל התורה, שמקלב משתייך אליה, מגוונת יותר, ליתר דיוק מבולבלת ומזגזגת. היו"ר משה גפני תמך תחילה בוועדת חקירה ציבורית, אך בהמשך חתם על הצעתו של ח"כ יעקב אשר לוועדה ממלכתית. אחר כך הציע ועדה ציבורית בראשות רב ראשי, כשהוא רומז למקורבו הרב דוד לאו, ובעקבות לחץ ציבורי שיגר מחדש דרישה לנתניהו לוועדה ממלכתית.

בשיחות עם הח"כים החרדים נראה שהם מבוהלים ומתלבטים, קרועים בין אינטרס מגזרי לציבורי, בין ההבנה שנדרשת חקירה מקיפה לחשש מהשלכותיה האישיות והציבוריות

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-12.37.56-750x501.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

פינדרוס, לעומתו, הגן מלכתחילה על החובה בהקמת ועדת חקירה ממלכתית, ונסוג מעמדתו רק בהצבעה על הצעת יש עתיד, ומיד אחריה שיגר מכתב לנתניהו ובו שב וביקש ועדה ממלכתית. דגל התורה, יש לומר, איננה קשורה באופן ישיר לאירועי מירון – ודאי לא כמו ש"ס ואגודת ישראל, שבכירים בהן נושאים באחריות אישית, אך בכל זאת החליטו במפלגה לנסות ולהוביל מהלך מוסכם, מה שבינתיים מציב אותם לפני שוקת שבורה.

השר דרעי, ששותק מאז אירועי מירון, שולח את הח"כים הצעירים בש"ס לתדרך נגד ועדת חקירה ממלכתית, אך עד כה נמנע בעצמו מלהקים ועדת בדיקה כלשהי. באותה ישיבה של יהדות התורה טען אחד הבכירים החרדים שנתניהו עצמו מבקש למנוע את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית, סגן השר מאיר פרוש האריך בדבר "הסכנות" הגלומות בוועדת חקירה כזו וגרר את חבריו להתנגד, וליצמן, שלא השתתף בדיון המלא, הודיע כי הוא מצדד בוועדת חקירה ממלכתית.

הוויכוח הפנימי סביב הנושא הרגיש, מציף את המתחים בתוך יהדות התורה אל פני השטח. בימים האלה אין מלך בסיעה, ואיש האינטרס בעיניו יעשה. במצב עניינים זה, אך טבעי שהצעתה של יש עתיד להקמת ועדת חקירה ממלכתית הביאה לפוליטיקאים החרדים מבוכה רבה. במקום לומר שהם מתנגדים לה בגלל משמעת קואליציונית, נאלצו להמציא הסברים מפולפלים מדוע הצביעו נגדה. בציונות הדתית, אגב, נסוגו אף הם מהרעיון (כדי "לא להעניק כוח לשופטים") והמליצו על הצעתו של ח"כ שמחה רוטמן לוועדת חקירה פרלמנטרית.

בבוקר יום רביעי השבוע כבר הבינו במפלגות החרדיות שאם במאבק הפרלמנטרי הם עשויים לנצח, הרי שבזירה הציבורית הם כשלו. מאמציהם של משרדי הפרסום ודוברי העסקנים לדברר את העמדה המתנגדת לחקירה רצינית, נתקלו בחוסר אמון ובבוז. בימים שלאחר האסון הוקם "פורום משפחות ההרוגים", שחברים בו בני משפחות ההרוגים כולם. דיוניו מתנהלים גם בקבוצת ווטסאפ בשם "בקרובי אקדש", שחברים בה בני משפחה גרעינית של כל ההרוגים, כאשר מי שאין ברשותם ווטסאפ מינו קרוב משפחה אחר להביע את דעתם בזירה הזו. בדיון שהתקיים שם השבוע, בני המשפחות דחו שוב את הניסיון למסמס את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.

העיתונאי עקיבא ווייס חשף בכאן 11 כי מסביבת העסקנים החרדים הופעלו לחצים על המשפחות כדי שיביעו התנגדות לוועדת חקירה. הגילוי הזה גרר תוצאה הפוכה: במקום שינוי בדעת הקהל, גברה תחושת המיאוס נוכח הדרכים שנוקטים שואפי הטיוח, בשליחות פוליטיקאים ועסקנים שנלחמים על עתידם.

אל תעירו ואל תעוררו

אך נראה שמעבר לדיון על אירועי מירון, יש כאן רובד מהותי נוסף. ועדת חקירה ממלכתית עשויה לבחוש בקרביה של העסקונה החרדית, מקום שאור השמש לא הגיע אליו מעולם. מירון היא שיקוף אופייני של הקלחת החרדית על עסקניה ובתי רבניה. הדילים, הקומבינות, העמותות, המינויים, המקורבים והמקורבים למקורבים – כל אלה פעמו שם בעוצמה מאז ומעולם, וכעת הביאו לאסון נורא.

החשש הוא שברגע שייחשף לאור עולם כיצד הדברים עובדים, ברגע שהזרקור יוטל על שיתוף הפעולה ההדוק של העסקנות החרדית עם המשטרה, משרד החינוך, משרד הבריאות והרשויות האחרות, יהיה קשה להמשיך להתנהל במחשכים, בקריצה, מאחורי גבו של הציבור. אם להזדקק לדימוי היסטורי, כשם שפרשת "עסק הביש" טלטלה את מפא"י בשנות החמישים והשישים, כך ועדת חקירה לאסון מירון עשויה להציף שורה ארוכה של נורמות בעייתיות במגזר החרדי. מאחורי הניסיון לבלום את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית עומד אפוא חשש רחב יותר: שלא יחטטו יותר מדי, שלא ימקדו בנו את הפנסים, שלא יגלו איך העסק מתנהל. בחודש האחרון התרבות הזו גבתה, פעמיים, מחיר דמים כבד.

The post המחדל והטיוח: מאחורי התנגדות החכ"ים החרדים לחקירת אסון מירון appeared first on מקור ראשון.