החוויה של הריצה לחדר המדרגות, שרבים מאזרחי ישראל חוו על בשרם בסיבוב האחרון מול החמאס, הייתה לא פשוטה. אבל אם יש משהו שאנחנו טובים בו כעם, כחברה, זה לחפש ולמצוא גם את ההומור, גם את הזווית המצחיקה ברגעים קשים.

הסיטואציה של הריצה לחדר המדרגות עם הישמע האזעקה, וההתקבצות של השכנים שהם לעיתים ידידים ולפעמים זרים כמעט מוחלטים, תמיד מתחילה כחוויה לא נעימה, אבל לפעמים היא מצליחה להפתיע אותנו עם רגעים משעשעים, מעניינים, או מלאי סולידריות.

וגר חתול עם כלב // אלמוג בן–זיקרי, עומר

הגעתי למלון באשקלון כדי לסקר את העיר בזמן הלחימה. מתברר שהעירייה משכנת שם את כל התושבים שבתיהם נפגעו, חבורה של אנשים שלא ממש קשורה אחד לשני. לקראת הערב אזעקה נשמעה, ובמקלט התקבצו כולם: ילדים, זוגות צעירים ומבוגרים. בשלב מסוים ראיתי באותו מקלט גם כלב פיטבול ענק וגם חתול שמקפץ על הידיים של אחת הילדות. לא דווח על פצועים באירוע. יכול להיות שזה בגלל שהפיטבול, כך סופר לי אחר כך, נפגע מרסיסים של רקטה.

מסיבת מדרגות // בן עמית, תל–אביב

זה קרה באזעקה הראשונה באזור המרכז. יצאנו כל השכנים לחדר המדרגות, ואני התחלתי להתרוצץ בין הקומות כדי לאסוף את השכנות המבוגרות יותר שנמצאות לבדן, ולהביא אותן לשבת איתנו בקומה. אחרי שכולם כבר הגיעו לקומה שלנו, היה נראה שהחיבור בין הילדים שלנו לבין השכנות המבוגרות, דווקא במצב הזה, עושה טוב ומצליח להרגיע את שני הצדדים. הצצתי למטה, לקומות התחתונות, וראיתי את כל השכנות והשכנים שם יושבים על המדרגות בעייפות, עם הילדים על הברכיים, בזמן שאצלנו זה היה יותר כמו מסיבה לילית. אז צילמתי את התמונה למזכרת.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 5/F191113YS02-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

שיעור גיטרה // שני בירמן, פתח–תקווה

בקומת המשרדים שלנו אנחנו נכנסים לממ"ק (מרחב מוגן קומתי) שמושכר ביום־יום ללימוד תופים וגיטרה, עם סעיף שמאפשר לנו להיכנס בעת הצורך. באזעקה הראשונה בזמן העבודה, בשלוש בצהריים, נכנסנו כל עובדי המשרד לממ"ק וגילינו שם ילד חמוד בן שמונה באמצע שיעור גיטרה. כמובן שכל מי שנכנס היה בטוח שהוא מבריק ומקורי כשפנה לילד ואמר: "אולי תעשה לנו קונצרט". מביך.

יירוטים מגניבים // תמר גוטמן–עמיחי, אשדוד

באחד הערבים הזמנו משלוח של אוכל. אחרי כמה דקות השליח מתקשר, ומנסה להבין איפה הבניין ולא מוצא. תוך כדי שאנחנו מדריכים אותו בטלפון אנחנו שומעים אזעקה ואז יירוט. אנחנו עוד מתכופפים לחוצים במרחב המוגן כשהוא מגיע לדלת שלנו. שנינו חושבים שהוא נורא מסכן ומתכוונים לתת לו טיפ גדול, אבל הוא כולו מבסוט: "אתם לא מאמינים איזה יירוטים מגניבים יש לכם מחוץ לבניין, בואו בואו לראות". אז לבוא לא באנו, אבל הבנו שאפשר להסתפק בטיפ רגיל.

גוונים של אפור //  דימה, קריית–מוצקין

בקומת הכניסה לבניין המגורים שלנו יש מספרה. בצפון הצלחנו לשמור בתחילת המבצע על שגרה יחסית, ולכן האזעקה תפסה אותנו בהפתעה מוחלטת. יצאנו מהר לחדר המדרגות, אני והילדים, ויחד איתנו התחילו להיכנס ולהצטופף בערך עשר נשים, בשלבים שונים של גוונים, טיפולי שיקום לשיער והחלקה יפנית.

לחפוף לפני // טליה לוין, תל–אביב

אחרי שני לילות רצופים של אזעקות, החלטתי להגדיל ראש ולהגיד בצהריים לכל החברות שלי שייכנסו להתקלח ולחפוף, כדי שהאזעקות בערב לא יתפסו אותן באמצע. כמובן שאחרי כמה דקות, בשעה שלוש בצהריים ובדיוק כשנכנסתי בעצמי למקלחת, נשמעה אזעקה. אז בזכותי, כמה נשים ברחבי גוש דן הגיעו לחדר המדרגות כשהן רטובות ועם שמפו על הראש.

זה סופו של כל בלון // נועה ליברמן–פלשקס, רמת–גן

שלוש בלילה, אחרי סבב האזעקות השני של אותו יום, אנחנו יושבים בחדר המדרגות של הבניין, תשושים, עייפים ומבולבלים. פתאום אנחנו שומעים בוםםםםם ממש חזק, וכולם צורחים בהיסטריה. מסתכלים סביב בבהלה, ורואים את הבן הפעוט של השכנים, כשלידו הבלון שלו, שבזה הרגע התפוצץ. "אופס", הוא אומר לנו.

ותודה לילדה // יוסי, בני–ברק

בחברה שאני משתייך אליה מאוד לא מקובל שהשכנים יראו אותך בפיג'מה או בנעלי בית. האזעקה הראשונה תפסה אותי בלי בגדים, אז זרקתי על עצמי מכנסי פיג'מה וחולצה ורצתי לקחת שני ילדים מתוך המיטה ישר לנישה בחדר המדרגות. מתברר שכל הקומה הייתה בטוחה שזו הנישה הכי־הכי מוגנת בבניין, וכולם התקבצו שם. דקה אחר כך אני קולט שכולם מגניבים לעברי מבטים נבוכים. מתברר שלבשתי את המכנסיים הפוך. מיד התיישבתי על הרצפה, כדי לא למשוך תשומת לב, אלא שהבת שלי, המחוננת בת הארבע, התעוררה כבר מספיק כדי לשאול אותי למה לבשתי את המכנסיים הפוך ואם אני יודע שזה אסור. בקיצור, כל ניסיון שלי לא למשוך תשומת לב עלה בתוהו. הייתי הכוכב של חדר המדרגות בעל כורחי.

קחי משהו לתינוק // שירה קדרי–עובדיה, תל–אביב

יצאתי עם התינוק לסיבוב בעגלה, והאזעקה תפסה אותנו בחוץ. נכנסנו לבניין הכי קרוב ושם ראיתי את הרגע הכי תל־אביבי של היום: בזמן האזעקה שליח של וולט מסר לאישה את ההזמנה שלה, ואז שניהם ירדו יחד למקלט. באותה הזדמנות אחד השכנים ניסה לשכנע אותי לקחת איתי עגלה וציוד לתינוקות שהוא כבר לא צריך והיו שם. סירבתי בנימוס.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 8GY108-e1622099479169.jpg 737w" sizes="(max-width: 300px) 100vw, 300px" />

המשגיח // רם גלבוע, גבעתיים

הכלב התותח שלנו קרלוס תמיד שומע את האזעקות ראשון. הוא מתחיל לנבוח ולעבור חדר־חדר בדירה, בודק אם יש שם מישהו, ואוסף את כולם. הוא לא מסתפק בזה ורץ במהירות למטה במדרגות, דרך הדיירים האחרים. בסוף הוא גם מחכה בנביחות ליד דלת המקלט עד שהאחרון נכנס. קרלוס, מגיע לך צל"ש.

מקומות קבועים // רונה, תל–אביב

אני גרה בבניין דירות בשינקין, תל־אביב, ויש לנו ממ"ק – מרחב מוגן קומתי. באזעקה הראשונה יצאנו השכנים ואני, כל אחד תפס מקום אחר, עד שאפשר היה לחזור לדירה. בלילה שלמחרת הייתה שוב אזעקה, והפעם אני הייתי הראשונה שיצאה מהדירה. נעמדתי בפינה אחרת מהלילה הקודם, וחיכיתי. ואז יוצאים השכנים, ומסתכלים עליי במבט מזועזע, כי "זו הפינה שלהם". מתברר שגם בממ"ק יש מקומות קבועים.

לא נגמרה הקורונה? // נורית פלג, גבעת–שמואל

באחת האזעקות יצאתי לחדר המדרגות בנוהל. אחת השכנות בדיוק פתחה בקבוק בירה כשהאזעקה תפסה אותה, אז היא יצאה איתה החוצה והניחה אותה לידה, על אחת המדרגות. ופתאום קלטתי איך התמונה הזו, של בירה "קורונה" על רצפת חדר מדרגות בזמן אזעקה, היא התמצית של השנה האחרונה.

The post מסכמים את שומר החומות בחדר מדרגות appeared first on מקור ראשון.