קרוב ל־90 ספורטאים צפויים לייצג את ישראל במשלחת לאולימפיאדה בטוקיו, הגדולה אי פעם. ענף הג'ודו, אחד ההישגיים ביותר בהיסטוריה שלנו, ישלח הפעם קבוצה נכבדה של 12 ספורטאים, גם במקרה זה הגדולה בכל הזמנים. מי שהבטיחה את השתתפותה בקבוצה המוכשרת הזו היא רז הרשקו, שתהפוך לראשונה אי פעם שתייצג את ישראל במשקל הפתוח של מעל 78 קילוגרם, קטגוריה שבה אין הגבלה כלשהי על משקלן של המתמודדות. "הקושי הגדול בקטגוריה הזו הוא שאני מתמודדת בכל פעם מול מתחרה במבנה גוף שונה וכל קרב הוא סיפור שונה לחלוטין", מסבירה הרשקו. "לאפקט המשקל יש השפעה גדולה בג'ודו, והשיא עד היום היה כשהתחריתי בגמר הגרנד־פרי במונטריאול מול אלופת העולם מיפן ששוקלת קרוב ל־150 קילוגרם. שואלים אותי הרבה אם לא מפחיד אותי לעלות לקרבות מול נשים כל כך גדולות וחזקות, ואני מודה שלפעמים אני באמת חוששת, אבל אז מופיע קול אחר, שאומר לי להיכנס לזירה ולעשות את הכי טוב שאני יכולה במה שאני הכי טובה בו. אין אמצע, זה מה שבחרתי. לפעמים אחרי הקרב, כשאני מבינה מול מי נאבקתי, אני מתקשה להאמין".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /06/000_93F3JV-120x86.jpg 120w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 06/000_93F3JV-750x541.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

הרשקו עברה לקטגוריה הפתוחה רק לפני כמה שנים ועד אז השתתפה בתחרויות של עד 78 קילוגרם. "אחד הקשיים בענף הוא תהליך הורדת המשקל לפני תחרויות ולאורך השנים התמודדתי עם הורדות קשות או קלות יותר, אבל אז הגיע שלב שבו נפצעתי, עברתי ניתוח בברך והגעתי לסיטואציה שלא הצלחתי להוריד משקל. הצוות המקצועי שלי הבין שהתעקשות עלולה לגרום לפציעות נוספות, אז פשוט החליטו שאעלה מסת שריר ואעבור לקטגוריה הפתוחה", היא מתארת את התהליך. "היה לי קשה מאוד להתאקלם במסגרת החדשה והייתי צריכה לשנות את כל החשיבה שלי במהלך הקרב. זה הוביל לתקופה קשה של שנתיים שבהן צברתי רצף של הפסדים, נתון לא פשוט עבור ספורטאי הישגי, ובנוסף עברתי גם פציעה לא נעימה במרפק, שהובילה לניתוח נוסף ולהתאוששות של כמה חודשים. לפעמים אני חושבת שאולי בקטגוריה הקודמת היה יכול להיות קצת קל יותר".

להגשים את החלום

את פירות העבודה הקשה, המתסכלת לפרקים, החלה הרשקו לקטוף בשנה הנוכחית. היא חזרה מהפציעה במרפק לתחרות ה"גרנד סלאם" בתל־אביב, שם עלתה לרבע הגמר וסיימה במקום השביעי. בגרנד סלאם בטיביליסי הפסידה בקרב על הארד וסיימה חמישית, ובתחילת אפריל רשמה את שיא הקריירה עד כה, כאשר זכתה במדליית זהב יוקרתית בגרנד סלאם שנערך באנטליה, טורקיה, לאחר שניצחה בקרב דרמטי את הסינית שיאן שו. "זו מדליית הזהב הראשונה עבורי בתחרויות בוגרים, והאמת שההישג עדיין לא נקלט, זה היה פשוט מטורף. אני זוכרת שהפלתי אותה, הכריזו על הניצחון, הסתכלתי על שני המאמן שלי ועל החברות לנבחרת ופשוט צרחתי מאושר. הלב שלי דפק חזק והתרגשתי ממש", היא משחזרת. "מאז שהייתי קטנה חלמתי על זכייה בתחרויות גדולות והעפלה לאולימפיאדה. ידעתי שהדברים קורים בשלבים. תמיד ראיתי חברות שלי ונשים אחרות, שהן מודל חיקוי עבורי, מצליחות וזוכות, ופתאום זה קרה לי והייתי פשוט בשוק. לא היו לי מילים. תמיד כיף לשמוע את ההמנון כשנמצאים על הפודיום, בטח מחוץ לישראל, זו המנגינה הכי יפה שיש".

"זה הזהב הראשון עבורי בתחרויות בוגרים, וזה היה פשוט מטורף. אני זוכרת שהפלתי אותה, הכריזו על הניצחון, הסתכלתי על המאמן שלי ועל החברות לנבחרת ופשוט צרחתי מאושר"

הזכייה המיוחדת הזו קבעה שהרשקו העפילה רשמית לאולימפיאדה הראשונה בקריירה שלה. "האמת שרק אחרי שחזרתי למלון והתקלחתי, הבנתי שעשיתי את הקריטריון ושאני נוסעת לטוקיו", היא צוחקת. "אחרי המקום החמישי בגאורגיה, ידעתי שאני בכיוון, אבל לא ידעתי שניצחון בטורניר יבטיח את זה. תמיד האמנתי שזה יכול לקרות אבל חשבתי שאצטרך להמשיך להיאבק על הנקודות עד הרגע האחרון".

מאז התחרות, פרט למחנה אימונים של כמה שבועות בסלובניה, נמצאת הרשקו בהכנות בארץ. "התחרות הבאה שלי תהיה רק בטוקיו. הראש שלי מכוון כולו לשם ואני עובדת קשה ומנסה לשפר מה שניתן, בזמן הקצר עד שהכול יתחיל".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201610_59_14-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

רז הרשקו, 22, נולדה וגדלה בנתניה. העובדה שהיא האחיינית של שני הרשקו, מאמן הנבחרת וג'ודאי בעברו, הפכה את הג'ודו לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. "אני לא חושבת שיש אצלנו מישהו שלא ניסה ג'ודו בזכות שני, אבל רק אני שרדתי", היא מספרת בחיוך. "בתור ילדה הייתי טום בוי; תמיד טיפסתי על עצים, שיחקתי כדורגל ואהבתי להיות בחוץ. עם הג'ודו התחלתי בגיל ארבע ומאוד אהבתי את זה, כשבמקביל שילבתי גם כדורסל והתעמלות מכשירים. התאמנתי במועדון מיטב בנתניה, עם המאמן מרט מרגוליס, שגידל אותי, ומאוחר יותר עם מאיר חקלאי, והיו לי שם שנים נהדרות. אני אף פעם לא אשכח מאיפה באתי ולפעמים בימי שישי, כשאין אימונים, אני הולכת לבקר אותם".

בגיל 14 העבירה הרשקו הילוך בכל  הנוגע לעיסוק בג'ודו, שהפך לעיסוק הספורטיבי היחיד שלה. "הצלחתי בתחרויות, קיבלתי תגובות טובות, המאמנים פרגנו לי והבנתי שאני והג'ודו לא ניפרד, כי שם אני מרגישה אני במיליון אחוז", היא מסבירה. במקביל להתקדמות הספורטיבית, סביבתה לא תמיד פרגנה. "לא הייתי הרבה בבית הספר ושכבר הייתי מגיעה לא היו מתייחסים אליי מאוד יפה", היא משתפת. היו לועגים לי שאני עושה ספורט של בנים, קראו לי אבו־גבר, פנו אליי בלשון זכר והתעלמתי מזה, למרות שזה לא היה כיף גדול. במקביל, כדי לאזן, קיבלתי הרבה תמיכה ואהבה מהמשפחה שלי וזה עזר לי מאוד".

גברת הרשקולס

קפיצת המדרגה המקצועית של הרשקו התרחשה כשהייתה בת 15 בכיתה ט', אז זכתה באליפות הארץ לבוגרות, בקטגוריה של עד 78 קילוגרם, מה שהכניס אותה בפעם הראשונה לסגל נבחרת ישראל לקדטים. "ההישג הזה היה עבורי חותמת חשובה, שאני בהחלט יכולה להצליח ולהגיע למקומות יפים עם הג'ודו". זמן קצר לאחר מכן עברה לאקדמיה למצוינות במכון וינגייט, שם חיה במעונות ובמקביל למדה בתיכון בשפיים. "למדתי בכיתה שבה כל התלמידים היו ספורטאים, עם מערכת שעות שונה ושלושה ימים בשבוע שהחלו מאוחר בגלל אימוני הבוקר. המעבר הראשוני לפנימייה היה קשה מאוד עבורי, אבל לשמחתי מהר מאוד הצוות המקצועי והילדים שלמדו איתי עזרו לי להתאקלם וזה הפך לחלק מהחיים. עם הזמן הפכנו למאוד מגובשים, הייתה בינינו אחווה אמיתית ועברתי חוויה מדהימה שאני שמחה שקרתה, כמו טירונות ארוכה של שלוש שנים, עם חברים טובים שילוו אותי כל החיים". באקדמיה גם זכתה הרשקו בכינוי – הרשקולס – שמלווה אותה עד היום. "אחת הבנות שראתה אותי מתחרה, התלהבה נורא ובאה אליי נלהבת ואמרה לי "נלחמת פשוט מדהים, כמו הרקולס – כמו הרשקולס", וזה פשוט נדבק. ביומיום בדרך כלל לא קוראים לי ככה, למרות שאני אוהבת את הכינוי הזה".

היכולת הטובה של הרשקו העלתה אותה גם לנבחרת הבוגרת, מה שהפך את חייה הספורטיביים לעמוסים אפילו יותר. "כל החיים שלי מורכבים מטיסות ונדודים", היא אומרת. "יש לפעמים ימים קשים יותר או פחות, זה הקשה עליי לסיים את הלימודים כמו שצריך, למרות שהצלחתי בסוף, אבל עם הזמן התרגלתי. ההבנה שאני עושה את מה שאני אוהבת למען המטרה שלי גורמת לדברים להיות קלים יותר. הנבחרת שלנו היא כמו משפחה, אנחנו מכירות אחת את השנייה כל כך טוב שכבר לא צריך לדבר. לפעמים מורכב להיות כל כך הרבה זמן עם אותם האנשים, אבל למדנו לתת מרחב מחיה אחת לשנייה, לעודד בימים פחות טובים וגם לעשות כיף כשצריך. תענוג לדעת שיש לי כזו רוח גבית מהצוות המקצועי ומהחברות לנבחרת".

ב־2015 זכתה הרשקו באליפות אירופה עד גיל 18, והוסיפה מדליות כסף בפסטיבל הקיץ האולימפי לנוער בגאורגיה ובאליפות אירופה עד גיל 23. את ההישג הראשון הגדול בבוגרות רשמה ביולי 2019, אז זכתה במדליית הכסף בגרנד פרי מונטריאול. מי שליוותה את הרשקו מקצועית עד לפני כמה שנים היא ג'ודאית העבר איבון בוניש, שזכתה בזהב במשחקי אתונה 2004, ושימשה כעוזרת המאמן של שני הרשקו. "ביני ובין איבון נוצר קשר מיוחד מאוד. היא עשתה בשבילי הרבה, מקצועית ואישית. היא סיפרה לי על הדרך שעברה ומאוד התקרבנו. בזכותה למדתי הרבה והתבגרתי מאוד, ויש לה חלק נכבד בדרך שאני עוברת. היא מודל לחיקוי עבורי ואנחנו עדיין בקשר".

"החלום הגדול הוא מדליית זהב באולימפיאדה, לא משנה באיזו. אני רוצה להמשיך לעבוד קשה וליהנות מהדרך"

מה לדעתך הופך את ענף הג'ודו לכל כך מצליח?

"הכול מתחיל מבסיס טוב, עם צוות מקצועי חזק שתומך ועוזר, כשהכול מלווה על ידי איגוד מצוין שעוטף אותך. אני היום עובדת עם תזונאית, פסיכולוג ספורט, מסאז'יסט ופיזיותרפיסט. מגיל צעיר מלמדים אותך איך לעבוד נכון ודורשים ממך את הכי טוב שלך ולהגיע להצלחות. עם כל הישג של אחת מהבנות לאורך השנים אנחנו רק גדלות ומתפתחות יותר".

איך זה להתאמן תחת דוד שלך?

"כשאנחנו באולם האימונים או בתחרות הוא המאמן שני ואני הספורטאית רז, העבודה שלנו היא הכי מקצועית שאפשר ואני לא מקבלת אפילו אלפית אחוז של פריבילגיה או יחס מיוחד בזכות זה".

מה הציפיות שלך מטוקיו?

"לעלות לכל קרב, לא משנה מול מי, ולתת את כל מה שיש בי. אם זה יוביל אותי למדליה, אז בכיף. הכי חשוב לי זה להיות אני ולא לוותר על כלום. ג'ודו הוא ענף שהכול בו נקבע ביום נתון שבו התחרות מתקיימת והכול אפשרי, וגם אם יש רגעים קשים יותר, פשוט צריך להתנער מהם ולצאת מחוזקים".

מי שסחפה את נבחרת הנשים להצלחה במשחקי ריו ולא תהיה בטוקיו היא ירדן ג'רבי, שזכתה אז במדליית ארד והחליטה לפרוש מפעילות אחרי האולימפיאדה. "הייתה לירדן קריירה מופלאה ומבחינתי זה היה מדהים לחלוק מזרן ג'ודו עם מישהי ברמה כזאת, שהגשימה את המטרות והחלומות של כולנו", אומרת הרשקו. "היא השראה גדולה, אבל בשורה התחתונה המטרה שלי היא לא להיות יורשת של אף אחד. אני רוצה להצליח, לזכות ולעמוד בראש הפודיום בזכות עצמי".

על מה את חולמת?

"החלום הגדול הוא מדליית זהב באולימפיאדה, לא משנה באיזו. את כל הדברים האחרים שאני רוצה לעשות כרגע שמתי על הולד, אני לא מוותרת על כלום, רק להגשים את המטרות שלי. אין הרבה שזוכים לחוויות כאלה במהלך חייהם".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה את?

"הייתי אומרת גם שש אם היה אפשר, כי אני עוסקת במה שאני הכי אוהבת וזה כבר מביא אותי לחמש. אני עומדת להתחרות באולימפיאדה, שזה חלום גדול שיתגשם, יש לי משפחה אוהבת ותומכת, צוות מאמנים שנותן לי הכול כדי להצליח ובשנה האחרונה גם בת־זוג מדהימה. באמת שאין לי תלונות".

The post ג'ודאית הישראלית הראשונה במשקל פתוח בדרך לטוקיו appeared first on מקור ראשון.