רוח באה מן הים אל החדר הקטן בעליית הגג בתל־אביב. על המיטה שוכבת חולה רחל המשוררת. השנה היא 1927. על השולחן בחדר הקטן מונח דף לבן ועליו מילה אחת בלבד – "ואולי". עיניה של רחל עצומות אך ליבה ער, וגעגוע עז עולה בו אל ימים ארוכים ויוקדים על שפת כנרת. ימים שבהם הייתה חלק מחבורת העלמות של חצר כנרת אשר עבדו ולמדו את הארץ. שם, במשעולים בין דגניה לכנרת, תנאי החיים היו קשים. הגוף היה שבור ורצוץ מימים ארוכים של עבודת האדמה, אך הלב היה גדוש ומלא בסיפוק.

אל הדף הלבן מתחילות להיאסף המילים. מילים של קושי גדול, מילים של זיכרון רחוק, מילים של געגוע יוקד. היד כותבת אך בלב מחשבה נוגה עולה. ואולי לא היו הדברים מעולם?

כנרת, הרים סביב לה ומכל הר מבט חדש וסיפור נוסף. כל תצפית מביאה איתה חלק קטן של פאזל גדול, שקט וכחול. פאזל ושמו כנרת. אנו נמצאים כעת בדרומה של רמת הגולן, בראשו של המדרון התלול הגולש מטה. סביבנו יער מבוא־חמה ובתוכו שוכן המצפה. "מצפה כנרת" שמו, ולא רק משום מה שרואים.

בת 23 הייתה כנרת מנדל במותה בידי מרצחים בצומת גוש עציון בשנת 2005. כנרת הייתה אצילית ושקטה. שקט המגיע בחסד וברוך, לא ברעש ולא ברוח, תמיד בקול דממה דקה. גם כשפירקה הרים ושברה סלעים, תמיד בשקט ובתום, ממש כמו כנרת.

כנרת נולדה, גדלה והתחנכה במושב כרמל אשר בדרום הר חברון. אהבתה לטבע, לאדמה ולארץ הייתה חסרת גבולות. היה לה חשוב להכיר כל צמח, כל פרח, כל יצור ובעל חיים בשמו ובתכונותיו. כנרת, שחיוך תמידי היה נסוך על פניה ולאן שלא הביטה רק טוב ראתה, רק טוב יצרה.

וכאן במצפה כנרת המבט פשוט מרהיב. מגובה של 400 מ' מעל בקעת כנרות המראה בלתי ייאמן. מולנו במערב הרי הגליל וטבריה. למטה עמק הירדן על יישוביו הוותיקים. הרחק באופק הרי הגליל העליון וגם חתיכת תבור ניבטת מבין ההרים. ובין כל אלו מסתתרת, זו שאמרו עליה חז"ל כי מתוקים פירותיה כקול הכינור. נוצצת, בוטחת וכל כך אמיתית – כנרת שלי.

ואולי // רחל

וְאוּלַי לֹא הָיוּ הַדְּבָרִים מֵעוֹלָם.

אוּלַי

מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁכַּמְתִּי עִם שַׁחַר לַגַּן,

לְעָבְדוֹ בְּזֵעַת אַפַּי;

מֵעוֹלָם, בְּיָמִים אֲרֻכִּים וְיוֹקְדִים

שֶׁל קָצִיר,

בִּמְרוֹמֵי עֲגָלָה עֲמוּסַת אֲלֻמּוֹת

לֹא נָתַתִּי קוֹלִי בְּשִׁיר;

מֵעוֹלָם לֹא טָהַרְתִּי בִּתְכֵלֶת שׁוֹקְטָה

וּבְתֹם

שֶׁל כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי… הוֹי, כִּנֶּרֶת שֶׁלִּי,

הֶהָיִית, אוֹ חָלַמְתִּי חֲלוֹם?

במצפה היפה אשר נחנך בשנת 2016, תמצאו ספסלי פיקניק, נקודות ישיבה, עמדות הסברה וספר מבקרים מרגש. המצפה נבנה בנגישות מלאה לבעלי מוגבלויות.

רמת הגולן, עליה אנו עומדים כעת, נוצרה כאשר קילוחי לבה עלו מעומק האדמה ומילאו אזור נמוך ורחב בין החרמון בצפון לגלעד בדרום. "רק" לפני כ־13,000 שנים קיבלה הכנרת את צורתה המוכרת, לאחר שים גדול יותר התייבש והשאיר לנו את ים המלח בדרום וימת כנרת בצפון. ולמה דווקא כאן? משום שהבקע הסורי־אפריקני, שבו נמצאת הכנרת, נשבר כאן בזווית שיצרה עמק רחב ושקוע, אליו באה לבסוף הכנרת שלנו.

"אם צו הגורל לחיות רחוקה מגבולייך, אבואה כנרת לנוח בבית קברותייך". רחל חזרה לבסוף אל כנרת שלה. שבה לנוח לצידה לעולמים. וכנרת? היא צופה לעד ממרומים על הימה שלה – כנרת אחת תכולה ושקטה, ימה של שתי נשים, ימה של חיים.

הכותב הוא מורה דרך

The post שיר על הדרך: בשקט ובתום appeared first on מקור ראשון.