האתלטית הישראלית לונה צ'מטאי-סלפטר הייתה קרובה מאוד לזכייה במדליה אולימפית בשבת האחרונה. שיאנית אירופה בריצת 10 ק"מ, הייתה במקום הרביעי במרתון האחרון, אך ארבעה ק"מ לפני קו הסיום היא קרסה לפתע. בפוסט אמיץ שכתבה לאחר מכן חשפה שכאבי מחזור חזקים הם אלו שהכריעו אותה: "המחזור השפיע עליי מאוד ולא נתן לי הפסקה, סבלתי מאוד עד שלא יכולתי לרוץ יותר, אבל בכל מקרה החלטתי לסיים את המסלול. לכל אורך היום הרגשתי עייפה וחלשה. אני חושבת שצריך להתחיל לדבר על מה שקורה לספורטאיות ולשבור את הטאבו סביב הדיבור על המחזור החודשי. צריך להתחיל לדבר על זה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 21527755412-1-750x461.jpg 750w" sizes="(max-width: 502px) 100vw, 502px" />

המשחקים האולימפיים מביאים את הגוף האנושי כמעט עד לקצה היכולת שלו, אם לא מעבר לו. גברים ונשים מנסים להגשים את המאוויים הכי גדולים שלהם בכמה שבועות גורליים, אך בדרך משלמים מחירים נפשיים ופיזיים. הקיץ, אולימפיאדת טוקיו סיפקה כמה כותרות שמבשרות על ניצנים של שינוי. סדקים בשאיפה לשלמות והסרת הלוט מעל האשליה הפיזית המרהיבה והמרגשת. 

מלבד צ'מטאי-סלפטר גם המתעמלת סימון בייליס, זוכת חמש מדליות אולימפיות ואחת המתעמלות המצליחות בעולם, לא עמדה בלחץ הנפשי והודיעה על פרישה. אף נבחרת הנשים הישראלית בהתעמלות אמנותית, שסיימה במקום השישי והמכובד, הודיעה על פרישה מהענף. 

"עבדתי עם נשים שעסקו בספורט מקצועי לאורך שנים ששילמו על כך מחיר מאוד כבד כשהפכו להיות נשים מבוגרות. אחת מהן, ספורטאית מאוד בכירה של מדינת ישראל, הגיעה אליי במשך תקופה ממושכת אחרי שני ניתוחי רצפת אגן, אך כבר לא היה ניתן לעזור לה", מספרת מירה ארצי פדן שחוקרת במשך למעלה מ-30 שנה את האנטומיה הנשית, פיתחה את "היוגה הנשית" והכשירה מורות רבות. "היא הייתה לגמרי מיואשת ואמרה לי- 'איך עשיתי לעצמי את הדבר הזה?'. בסופו של דבר להיות אישה מבוגרת עם חיתולים זו חוויה איומה".

מירה ארצי פדן (57) החלה את דרכה בגיל ארבע בהתעמלות מכשירים, התעמלות אמנותית ובהמשך הדרך עברה לרכיבה מקצועית על סוסים.  "אם אני מסתכלת אחורה הכאב הפיזי תמיד היה נוכח. תמיד כואב משהו כשאתה מתאמן באופן רציני, אבל בתור אדם צעיר אתה מתגבר על זה והגוף יודע לשקם את עצמו מאוד מהר. במקרה שלי, החוויה הקשה שבסופו של דבר הביאה אותי לחפש דרכים אחרות עם הגוף שלי, היא הכאב הנפשי. זה נבע גם מהמשמעת שהייתה קצת קרובה לדיכוי וגם התחרותיות היום יומית מול הקבוצה והחברות", אומרת ארצי פדן. "אני לא הייתי מהטובות לכן הרבה פעמים הייתי מושפלת. המאמנת הייתה מעמידה אותי במרכז האולם ומדגימה באמצעותי מה לא עושים. אלו חוויות טראומטיות שממש נצרבו בי. בנוסף היה המשקל, בתור מתעמלת נחשבתי כשמנה למרות שהייתי ילדה מאוד רזה. זה נורא מדכא לחזור מאימון מתה מרעב ואסור לאכול כל מיני דברים".

זה לא רק ספורט

שנתיים אחרי השירות הצבאי שלה ארצי פדן פרשה סופית מהספורט התחרותי. "סבלתי מכאבי גב ומסוג של דיכוי גוף. לקח לי שנים להבין את זה. רק כשהגעתי ליוגה הבנתי מה עשיתי לגוף שלי".

אף אחד מהמאמנים לא מדבר על זה? 

"לא מספיק. זה מאוד מורכב, כי למרות שיש לנשים צרכים שונים מאלו של הגברים, אם פתאום נכניס למחזורי האימונים גם את המחזור החודשי של האישה, זה יפגע באימונים. מתעמלת בווסת לא יכולה לוותר על שגרת אימונים או לדחות תחרות. זה לא יעבוד. מצד שני, אין לנו גוף אחר לחיות בו. הגוף שלנו הוא היחידי שמלווה אותנו עד יום מותנו וחשוב לטפל בו כשאנחנו צעירות, לדאוג לו בשביל שבבגרותנו לא נסבול מכאבים מיותרים. לצערי, זה לא משהו שנלקח בחשבון".

לאורך השנים הגיעו אלייך הרבה נשים, שחלקן מתעמלות מקצועיות. אלו מחירים את רואה שנשים משלמות בספורט התחרותי?

"בראש ובראשונה רצפת האגן שלהן משלמת מחיר כבד מנשוא. זה ממש קטסטרופה. לכל אישה חשוב להבין איך לעבוד נכון עם רצפת האגן, אבל ספורטאיות על אחת כמה וכמה. לצערי הן לא מקבלות שום הנחייה בנושא. זה אזור מאוד מוזנח. בסופו של דבר הנזק הולך ומצטבר לאורך השנים. זה לא משהו שקורה ברגע אחד. לאט לאט יש שחיקה ועוד שחיקה ועוד. חיזוק רצפת האגן חייב להיכנס ככלי תחזוקה לבריאות הנשית, לא רק בפן הפיזי. אישה שדולפת וכואבת,  שצנחו לה איברים בגוף, פרט לנזק הפיזי שהיא חווה גם הבריאות הנפשית נפגעת.

"מלבד רצפת האגן יצא לי להיתקל גם בנזקים שנגרמו למפרק הירך אצל נשים שעסקו בספורט לאורך שנים. המפרק הזה מאוד רגיש לשינויים הורמונליים, אז הוא מגיב בכל מחזור חודשי, אבל מגיב גם בירידת האסטרוגן בגיל המעבר".

מה ירידת האסטרוגן גורמת? 

"בתוך מפרק הירך יש הרבה קולטנים לאסטרוגן ואז כשהאסטרוגן יורד המפרק מתייבש וטווחי התנועה שלו קטנים. כשהוא שחוק כל התנועתיות שלו נשחקת אף היא. יש כאב כרוני, בעיות ביציבה, כאבי גב והימנעות מיחסי מין. איך אפשר בכלל לעשות משהו בכל אזור האגן כשמפרק הירך כל כך כואב? ביוגה הנשית אני מלמדת איך למנוע את השחיקה של מפרק הירך ואיך לשקם את רצפת האגן. ככל שיש הבנה של שינויים הורמונליים אפשר להתאים את הפעילות הגופנית ואת איכות החיים שלנו למחזוריות החודשית ולהורמונים המשתנים. כשזה לא קורה לאורך שנים, אז מגיעים לגיל המעבר כשהגוף שחוק, עייף ומותש".

מה לגבי פוריות האישה? אומרים שרקדניות ומתעמלות קרקע יש להן יותר קושי להיקלט ולהחזיק הריונות. זה מיתוס או שזה נכון?

"זה לא מוכח באופן ישיר אבל מה שבטוח זה שבמצב של נזקים ברצפת האגן יהיו נזקים גם ברחם. כאשר קיים לחץ תוך בטני לאורך שנים בלי תמיכה של רצפת האגן אז יש דחיסה של האיברים. פעם היו מכנים את זה 'רחם עצבנית'. כלומר פעילות יתר שיכולה לגרום להפלות מוקדמות. ראו שספורטאיות ורקדניות יש להן נטייה להפלות יותר מרובות מהממוצע, אבל אני לא יודעת אם מישהו חקר את זה. זה יכול להיות בגלל פעילות מוגברת וזה יכול להיות בגלל שאזור האגן כל הזמן חווה דחיקה ולחץ. ויש עוד משהו. לעתים קרובות רקדניות ומתעמלות בשלב הלידה הפעילה, צוואר הרחם שלהן לא נפתח, ואז יש נטייה מוגברת ללידות מכשירניות או ניתוחים קיסריים".

למה הוא לא נפתח?

"מתח גדול מאוד באזור. אזור האגן זה מרכז ההוויה והחיים של האישה. זאת הליבה שלנו, וכשהאזור הזה נמצא במתח מאוד גדול הוא מגיב אצל נשים. זה יכול להתבטא בדחיסה או צניחות של איברים, תפקוד לקוי כמו בעיות בסוגרים, מה שגורם לדליפות שתן או כאבים כרוניים באגן. הרבה מאוד מתעמלות וספורטאיות שעושות ספורט תחרותי לא מקבלות וסת בכלל או שהיא נעלמת להן עד גיל מאוחר. זה כמובן פוגע בהתפתחות המינית וביתרונות של האסטרוגן בגוף. אך מעבר לכך, זאת פגיעה אנושה במיניות ובנשיות של האישה. העלמות הוסת קשורה גם למשקל נמוך וגם למאמץ יתר של הגוף".

לא כל הנוצץ זהב

למרות הביקורת והנזקים הרבים שארצי פדן מצביעה עליהם שעלולים להיגרם משחיקה מתמשכת של הגוף דרך מאמץ יתר ומשקל נמוך, היא בכל זאת מבקשת להגיד משהו חיובי על עולמן של המתעמלות המקצועיות. "אני חושבת שיש לספורט ערך נפלא לנשים, ילדים, נערים ונערות שגדלים בתוך המחויבות, המשמעת, הרצינות והאחריות הקבוצתית שהם חלק אינהרנטי מענף זה. אני קיבלתי המון מהשנים שלי כספורטאית וחינכתי גם את ילדיי לאהוב פעילויות ספורטיביות. זה נותן מסגרת והיחס למאמן מאוד משמעותי. כבוד לעוד אדם מבוגר שאתה לומד ממנו והוא לא ההורה שלך זה דבר חשוב בעיניי".

אפשר לצמצם את המחירים שנשים משלמות בספורט המקצועי? 

"זו באמת בעיה. השאלה היא מה את מציבה בתור מטרה. אם המטרה היא המדליה אז כל האמצעים כשרים. אבל תראי את האולימפיאדה בטוקיו, איך הנבחרת הנשית של ההתעמלות האמנותית אמרו פה אחד- 'די, גמרנו'. הן הגיעו למקום מדהים אבל בחרו לא להמשיך. תראי את מה שבייליס עשתה וצ'מטאי- סלפטר. סוף סוף שמים את הקושי הנפשי במרכז. זה נפלא. מצד שני, את אומרת- רגע, אם כולם יהיו כאלה אז מי בסוף יתחרה? זה באמת מאוד מורכב.

אין לי ספק שכל עוד המטרה תהיה לשפר תוצאות ולהביא מדליות, אז האדם בתהליך הזה הוא פחות חשוב. הוא רק כלי להשיג את התוצאה. הלוואי ותהיה הסתכלות יותר הוליסטית. אנשים צעירים בסוף צריכים גם להזדקן בכבוד עם הגוף והנפש שלהם. זה בעיניי הדבר שהכי חשוב לזכור".

The post המדליה זהב, הגוף פחות appeared first on מקור ראשון.