הנפקת אישורי בנייה חדשים ביישובי יהודה ושומרון פורצת לתודעה הציבורית, בדרך כלל כאשר מדינות זרות מגנות אותה, ובראשן ארה"ב. כך קרה השבוע, כשניתן אישור בנייה לאלפי יחידות דיור ביו"ש, בתום תהליכים מסורבלים שנמשכו חודשים ארוכים. אלו סיפקו הצצה למסלול המכשולים שנאלצת לעבור כל תוכנית בנייה מחוץ לקו הירוק. נקודת הקצה של התהליך נמצאת תמיד בלשכת ראש הממשלה ושר הביטחון. רק אחר כך, ובדרך כלל אחרי הרבה זמן, היא עוברת אל שולחנו של הגוף המוסמך לאשר אותם רשמית: "מועצת התכנון העליונה" במנהל האזרחי ביו"ש, או בקיצור מת"ע.

מת"ע היא סמכות סטטוטורית שהייתה קיימת ביהודה ושומרון עוד בתקופת השלטון הירדני. לאחר מלחמת ששת הימים נכנסו צה"ל וגורמי הביטחון השונים בנעליהם של הירדנים, והם מפעילים את אותו מנגנון משפטי שניהל את נושא הבינוי באזור. מת"ע מקבילה למעשה לוועדות המחוזיות הפועלות מטעם משרד הפנים, ומאשרות מיזמי בנייה בכל רחבי הארץ. בדומה להן היא מרכזת את כל סמכויות ואישורי הבנייה בהתיישבות שמחוץ לקו הירוק. אלא שביהודה ושומרון כל שינוי בשטח, ואפילו המזערי ביותר, טעון אישור מפורש מהדרג הפוליטי והמדיני.

כינוס מת"ע הוא אמנם צעד טכני בלבד, אבל בלעדיו אף תוכנית בנייה ביו"ש לא יכולה להתקדם. בעבר הופנו טענות נגד ראשי ממשלה ושרי ביטחון שגם אם אינם מכריזים על מדיניות של הקפאה או עיכוב הבנייה ביו"ש, באמצעות דחיות של כינוס המועצה הם בולמים את הבנייה בפועל.

כינוס המועצה השבוע, כדי לדון ביחידות הדיור החדשות שאושרו על ידי הדרג המדיני, עמד בשלב מסוים בסימן שאלה בעקבות סכסוך עבודה ושביתה במנהל האזרחי. באופוזיציה היו מי שהאשימו כי העיכוב מגיע מלמעלה ותלו אותו בלחצים מצד הממשל האמריקני, ש"הביע דאגה" מהתוכנית להרחיב את ההתיישבות. אלא שבהמשך דווח כי הסכסוך נפתר והישיבה כונסה. גם לפני כחודשיים הוכרז סכסוך עבודה, וכינוס המועצה נמנע מיד לאחר פרסום רשימת יחידות הדיור שתכננה הממשלה לאשר.

אחת האבנים הכבדות בדרכה של ההתיישבות ביו"ש הונחה בשנת 1996, בזמן ממשלת נתניהו הראשונה. בהחלטה שעברה אז בישיבת ממשלה ומספרה 150, נקבע כי מועצת התכנון העליונה כפופה לאחריות ישירה של שר הביטחון, וכל החלטה שלה מותנית בחתימתו. האחריות הבלעדית של שר הביטחון לכל אישור בנייה הפכה את תהליך האישור לממושך, מורכב ומורט עצבים, כאשר לאורך הדרך, שום דבר בנוגע לאישור הסופי של התוכניות שנרקמו אינו בטוח.

מטרת ההחלטה, כפי שנוסחה בשעתה, הייתה "להסדיר ולהבהיר את ההליכים הנדרשים למימוש החלטת הממשלה לקידום הליכי תכנון בתחומי ההתיישבות הישראלית באיו"ש". אבל פעיל ההתיישבות הוותיק בועז העצני מצביע על מניעים אחרים שלטענתו הביאו אותה לעולם.

"זה מנגנון שמשמש היום בעיקר כדי לעכב את הבנייה ביהודה ושומרון", טוען העצני. "משתמשים בו בעיקר ממניעים פוליטיים. בתוך הקו הירוק, כשמגיע לממשלה ראש עיר או ראש מועצה, מציג עמידה בתנאים מוניציפליים ומבקש אישור לטאבו, הוא מקבל מיד. אם לא, הוא יכול ללכת לבג"ץ והממשלה תחטוף על הראש על חוסר הענייניות הזאת". אבל ביהודה ושומרון הכללים אחרים. "בהתיישבות כל אישור יושב על מניעים פוליטיים. אם שר הביטחון לא חותם על אישור, אין טאבו. ובניגוד למה שקורה ברוב חלקי הארץ, כאן הוא לא חייב שום דבר ואי אפשר לעתור על כך לבג"ץ".

לדברי העצני, "החלטה 150 יצרה מצב אבסורדי. במקום להוריד את הסמכויות ביו"ש מהממשלה לרשויות המקומיות ולתת ליישובים להתנהל כסדרם, עשו ההפך. העלו את הסמכויות מהמועצות לניהול המנהל האזרחי ולמועצת התכנון העליונה, ולאחריות ישירה של שר הביטחון. למעשה מחייבים כל אישור בנייה לעבור חמישה שלבים, שכולם חייבים בכל צעד לקבל את אישורו של שר הביטחון. זו החלטה מבית מדרשו של נתניהו, שכבר אז הכניס את ה־CIA כבורר בינינו ובין הרשות. עשו פה חסמים מלאכותיים כדי לעכב את קצב הבנייה, ויצרו מצב שהממשלות יכולות להחזיק את ראשי ההתיישבות בגרון. ראשי ממשלה מבקשים שבחים ותודות על כל פיסת בנייה, ולוקחים את ראשי המועצות כבני ערובה פוליטיים שלהם. כדי ללחוץ ולהשיג אישורי בנייה ראשי המועצות צריכים הזדמנות פוליטית כמו בחירות, במקום לאפשר את הבנייה בלי חסמים".

בלי הפתעות

אם בכל מקום בישראל אישור בנייה כרוך בהליך בירוקרטי מתיש, דרך החתחתים ביהודה ושומרון סבוכה פי כמה. קובי אלירז, שכיהן כעוזר לענייני התיישבות תחת כמה שרי ביטחון שחתמו על האישורים, מפרט את השלבים השונים. "כדי לקבל אישור לתכנון בנייה או להקצאת קרקע, צריך בשלב ראשון שהמיקום יוגדר כאדמות מדינה", מתאר אלירז. "אדמות המדינה הן כאלה שרשומות בטאבו כאדמות מדינה, על פי הטאבו הירדני שאותו המשכנו, וחלקן הן אדמות שעברו הליך ׳הכרזה׳ כאדמות מדינה. ככל שמדובר באדמות מדינה, בשלב הראשון צריך לקבל אישור ׳קידום הליכי תכנון׳, אישור שניתן מהדרג המדיני. השלב הבא הוא 'הפקדה' של התוכנית, שזה בעצם שלב הדיון בתוכנית.

"בישראל שבתוך הקו הירוק – רוב התוכניות שבתוך תחום היישובים ושהן לא משמעותיות יותר מדי – מאושרות בהליך קצר בוועדה המקומית או המחוזית, ועדות שפועלות מכוח משרד הפנים. גם ביהודה ושומרון יש ועדה מקומית שמנוהלת על ידי המועצות, אבל היא כמעט לא רלוונטית. האישור המשמעותי ניתן בפועל בהליך שמנוהל על ידי משרד הביטחון, שאחראי על מת"ע. ביהודה ושומרון תהליך ההפקדה קורה במועצת התכנון העליונה, ולא בוועדה מקומית במועצה האזורית".

בנוגע לעבודת המועצה עצמה אומר אלירז כי "בסך הכול ראוי לציין לשבח את העבודה המקצועית של מת״ע, שבאופן יחסי היא ידידותית למשתמש. צריך להציג בפניה בעיקר עמידה בקריטריונים של הליכי התכנון". צוואר הבקבוק איננו תלוי בעבודת הוועדה, אלא בדרג המדיני.

"אחרי אישור ההפקדה", ממשיך אלירז, "יש צורך לפרסם את התוכנית כדי שהציבור יוכל להתוודע אליה. אם התוכנית אושרה ללא התניות והפרסום יכול לצאת, אין צורך באישור נוסף מהדרג המדיני. אבל ככל שעובר זמן בין הדיון לפרסום, יש לקבל שוב אישור מהדרג המדיני שלא רוצה להיות מופתע. 60 יום אחרי הפרסום, יש לדון בהתנגדויות שהוגשו ולתקן את הדרוש תיקון. לעיתים יש התנגדויות מטעמים טכניים ויש גם מטעמים קנטרניים. יש גופים אידאולוגיים שמחפשים בכוח סיבות תכנוניות להתנגדויות. לפעמים התנגדויות שנדחו על הסף מביאות את המתנגדים גם לפנות לבג"ץ.

"לאחר שלב ההתנגדויות, התוכנית עולה לשלב הבא שהוא ׳דיון למתן תוקף׳, שמצריך את אישור הדרג המדיני. לאחר מכן התוכנית מפורסמת שוב ל־15 יום, ובפועל נכנסת לתוקף. לאחר מכן, ביישובים עירוניים כמו אריאל, מעלה־אדומים ודומיהם, אחרי התהליך שתואר יש לצאת לשיווק, שגם הוא דורש את אישור הדרג המדיני. ביישובים במגזר הכפרי זה שונה כי הקרקע הוקצתה לחטיבה להתיישבות של ההסתדרות הציונית, והיא הקצתה את הקרקע לאגודות השיתופיות ואין צורך במכרז בעת היציאה לבנייה".

כפי שמבהיר אלירז, שרשרת האישורים לא נועדה לבחון את התוכנית מבחינה ארכיטקטית או אורבנית. "מדובר בתהליך ארוך ומייגע ששלבים רבים בו דורשים אישור דרג מדיני, שבפועל הוא בעצם אישור פוליטי לתוכניות ביו״ש. ההליכים האלה לא מקילים על הרצון להתפתח ולגדול, והם תלויים ומושפעים גם מאידיאולוגיה שלעיתים באה מעבר לים״.

The post ישיבה של מת"ע: הדרך לבנייה ביו"ש רצופה בקשיים ומחסומים appeared first on מקור ראשון.