בחלל השחור שאורות צהבהבים תלויים בו, ומדמים את הכוכבים לרוב, אני הולכת בזהירות רבה, כמעט בחרדת קודש, כדי שלא אעשה חלילה סקנדל באמצע כל השואה הזו אם אדרוך על שולי שמלתה הוורודה של מיס פוארטו ריקו. היא מושכת באפה כשאנחנו יוצאות מ"יד לילד" במוזיאון יד ושם. טוויסט בעלילה. מתברר שיש לה שורשים יהודיים. סבה ניצל מאושוויץ והגיע לבוליביה אחרי השואה.

תחרות מיס תבל (מיס יוניברס) תתקיים ביום שני הבא באילת. אחת מהמדריכות במוזיאון, שליוו את המתמודדות בביקורן שם ביום חמישי שעבר, מספרת לי שהמתמודדות בתחרות הקשיבו קשב רב, אך שאלות לא היו להן. "זה הרבה לעכל בפעם אחת", היא מלמדת עליהן זכות. בעיניי החיבור בין יד ושם למלכות היופי מקשה על מתיחת ביקורת על תחרות מיס תבל, אבל ביד ושם כנראה לא מתסבכים את העניין: הם שמחים ביפות כמו במכוערים שבאים ללמוד מלקחי העבר. הרי השואה היא עניין אוניברסלי, כמעט כמו יופי.

"אני מבינה את ההשפעה שיש לנו. מיס יוניברס בישראל, ואני אסירת תודה על הזכות להיות פה יחד איתכן", אומרת בדמעות מיס פוארטו ריקו היפה, החמה, החכמה והלבבית לחברותיה לתחרות. היא באמת אישה נהדרת. האיפור שלה נמרח. הקליפה שלי קצת נסדקת. אני מזכירה לעצמי למה באתי. בראשי מהדהדות מילותיה של העורכת: תבואי מלכת קרח. אל תיפלי במניפולציה, אל תקני את הניסיון לעטוף תחרות בלתי מוסרית במשמעות.

אבל היופי לא מספיק. לחברה לפיתוח ירושלים היה חשוב לשוות תחושה נאצלת וחברתית לימים שקבוצת המתמודדות בילתה בבירה. לכן ארגנו להן גם תצוגת אופנה ב"בוידעם", חנות בגדי יד שנייה, וביקור במוזיאון ישראל.

בשנים האחרונות נשמעות ביתר שאת טענות על החפצת נשים בוטה, על מוסריות לקויה, ועל כך שתחרות כזו אינה צריכה להתקיים עוד. תופעות שהחליקו לעולם בגרון רק לפני עשור או שניים או שלושה לא עוברות בעולם עם מודעות גבוהה לנושאים מסוימים. אבל מול הביקורות יש ניסיונות הפוכים, כפי שנעשה בירושלים, לדבר על נשיות חזקה ומועצמת ותיקון עולם במלכות ש־די. אבל כל בעל אופי מבין: תחרות יופי היא דבר משונה למדי.

להנציח את הפער

אנחנו מגיבים ליופי, והיופי מפעיל אותנו. למעשה, הוא מנוע עוצמתי מאוד בעולם (ובמקרה של תחרות מיס תבל הוא גם מנוע כלכלי חזק). התשוקה ליופי היא ליבת האמנות. אנחנו מתוכנתים לחיפוש אחר היופי. כשמלכות היופי הסתובבו בירושלים, בכל מקום עצרו אותן וביקשו להצטלם איתן. אולי מתוך מחשבה לא רציונלית שמשהו מהן יידבק בנו לו רק נעשה סלפי עם היופי בכבודו ובעצמו.

אבל מה הוא בעצם היופי, אותו מושג שאנחנו מרבים להשתמש בו ומייחלים להיות קשורים בו כמה שיותר? על אף השימוש המרובה שלנו במושג, בתולדות האנושות ניתנו לו מעט מאוד הגדרות. כבר בראשית הפילוסופיה המערבית נחשב היופי לאחד משלושת המושגים היסודיים בהגות האנושית – האמיתי, הטוב והיפה. אומנם הוא נחשב לנחות מביניהם, אבל סימן לכאורה כיצד נתפסים האמיתי והטוב באמצעות החושים. והאמת היא שזה לא נכון. יש לנו רצון בסיסי שליופי יהיה יחס ישיר לאמת, שיהיה גשר בינו ובין האמת. אבל אין. היופי נפרד מהאמת.

אז מה הוא כן? נעורים, סימטריה, סדר ופרופורציות, אור ובהירות, חד־פעמיות וייחודיות, הרמוניה ושלמות, נקיות ובריאות. כל אלו הם מבחנים שהאנושות ניסתה ועודנה מנסה לבחון בהם ולהגדיר באמצעותם את היופי. אולם כבר הבנו שכל ההגדרות ליופי, וליופי האנושי בפרט, חולפות ומשתנות. כל אחד מצליח להגיד בקלות אם משהו יפה בעיניו או לא, אבל ההגדרה רבת פנים ומסובכת. אם יש דבר אחד שמוסכם על כל העוסקים בניסוח ההגדרה ליופי במאות האחרונות, הרי הוא שהגדרה כזאת היא בלתי אפשרית.

יש עוד משהו שאפשר לומר בוודאות נחרצת על היופי: רוב תיאוריו בהיסטוריה הספרותית מופיעים ביחס לנשים. עד היום משתמשים במושג "המין היפה" כשמתכוונים לנשים. אנאקראון, המשורר היווני, כתב שהטבע העניק לגבר אומץ לב ולאישה רק את היופי שיגן עליה. יותר משהתפיסה הזו משקפת את המציאות היא מעידה על בני האדם, שכן יש גברים יפים בדיוק כמו שיש נשים יפות; היא משקפת פער מעמדות.

ככל שהחברה מעמדית יותר והאישה חלשה יותר, כך מתמעטים תיאורי היופי של הגבר, והדגש החברתי מתמקד ביופי הנשי. כך שאפשר לומר שכל עוד מתקיימות ברחבי העולם תחרויות יופי לנשים בלבד (למעשה יש גם תחרויות יופי לגברים, אך הן שוליות וכמעט חסרות מעמד תרבותי), אנחנו משמרים – ויותר מכך, משמרות ומנציחות – את הפערים המגדריים החברתיים.

אנחנו כבר לא מפרידים כיום אוטומטית בין יופי לחוכמה. בדיחות על בלונדיניות פסו מן העולם. האדם הסביר לא יחשוב שיש סתירה בין אישה יפה לאישה חכמה. ובכל זאת, נשים שליוו את הקבוצה בירושלים כמה ימים טרחו לציין באוזניי כמה אינטליגנטיות המתמודדות בתחרות מיס תבל. חלקן בעלות תארים במדעי הטבע, רובן בעלות מודעות חברתית גבוהה. במעט שיחותיי עם כמה מהן מצאתי נשים מעניינות ועמוקות.

אז איפה בכל זאת האבסורד? איזו סתירה אנחנו מנסים ליישב כשאנחנו מסבירים לעצמנו שאין סתירה בין יופי לחוכמה? נראה שאנחנו מתקשים להבין למה אישה חכמה תבחר לבזבז זמן ומשאבים רבים כל כך על היופי, שחלקו אומנם ניתן לה במתנה משמיים אבל למען חלקו האחר היא משקיעה שעות רבות ומקריבה קורבנות אינספור.

כמה משקל אנחנו רוצות לתת ליופי הנשי בעולם? כמה מקום תופס היופי בהגדרת המגדר שלנו? ובכן, נראה שעדיין יותר מדי. אפשר להתנגד לזה? אני לא יודעת, אבל שווה לנסות. וגם צריך לומר ביושר: אין ספק שהיופי פותח דלתות, השאלה היא אם הוא סוגר דלתות אחרות. כאלו שלא ננסה לפתוח כי יש לנו רק שתי ידיים וגוף אחד.

בואי חלה

המלכות מצטופפות בסלון ביתה – האפוף אמנות ויופי – של נחמי גפני (50), חסידת חב"ד נמרצת ומלאת כריזמה, עם קשר לתחרויות יופי בעצמה, שכן אמה נבחרה בצעירותה להיות מיס ג'מייקה. "אין לנו פה חיים פרטיים", היא מספרת להן, "אין לי פיג'מה, הבית תמיד פתוח. לפעמים אנשים דופקים באחת בלילה רק כדי לדבר". רחש התפעלות נשמע מצד המלכות. "יש בכל העולם 7,000 שלוחים. בכל מקום שהגעתן ממנו יש בית כזה". ווואההה, הן מתפעלות שוב.

"הבנתי שהייעוד שלי הוא לטפל בנשמה של האדם, אף שבעצם גוף ונשמה לא באמת מופרדים". ושוב ווואההה. "אנחנו מאמינים שבכל דבר יש מעֵבר. בכל חומר יש גם עניין א־לוהי. כשמישהו אומר לך 'איזו יפה את', זה אומר שיש משהו מאחורי היופי הזה, וככל שנהיה מחוברים יותר לעניין הפנימי, היופי יזהר מתוכנו יותר. לא חייבים להיות מיס יוניברס בשביל זה", היא אומרת לקול צחוקן.

נחמי ממשיכה להרביץ בהן תורה בזמן שהיא מכינה את הבצק לקראת הפרשת החלה שלשמה הן התכנסו בבית הזה, ובזמן שהיא מוסיפה את החומרים לקערה, היא מסבירה ש"לכל דבר יש משמעות. שמן – כדי שהכול יהיה חלק כמו השמן. ביצים מסמלות את ההפריה – שפע ותינוקות לרוב. המים מחברים את הכול ומסמלים את התפילה לחיים שיש בה חיבור ושלום עם עצמנו".

נחמי מדברת בעברית והמלווה של הקבוצה מתרגמת לאנגלית. "הן מסתכלות עליי כאילו נפלתי מהירח", היא מפטירה חצי לעצמה. והנה סוף־סוף הקסם קורה: מלכת היופי של ישראל מברכת על הפרשת חלה מן העיסה, וכשהמלכות מעבירות את חתיכת הבצק זו לידיה של זו, נחמי מסבירה להן שעכשיו השמיים פתוחים. זה הזמן לבקש משאלות.

קל ללעוג ולצקצק כשאנחנו מקבלים החפצת נשים על סטרואידים כמו בתחרות מיס יוניברס, אבל האמת היא שעולם הרשתות החברתיות גרוע והרסני לא פחות, אולי אף יותר.

בסוף היום, כשאני יוצאת מביתה של נחמי בעין־כרם וזוהר במנשא על הגב שלי, אני צופה בהן, מהדסות על נעלי עקב מוגזמים, משוקעות בטוטאל לוקים מהונדסים, מחייכות חיוכים מושלמים, ותאמינו או לא, אני שמחה בחלקי: הבינוני, האנושי, העדין, היפה אך הלא מסנוור. אשריי ומה טוב חלקי. ויאללה למחוק את האינסטגרם.

The post השואה היא עניין אוניברסלי, כמעט כמו יופי appeared first on מקור ראשון.