כל אלבום וכל מופע של הזמרת מורין נהדר הוא מסע. אין בו רק עיבודים חדשים לפיוטים עתיקים, אלא חוויה ייחודית שנארגה על ידיה בקפידה. עכשיו, בעשור השלישי ליצירה שלה, נהדר מגשימה חלום ומשיקה מופע חדש המוקדש לתור הזהב של מוזיקת הפופ והרוק האיראנית, שצמחה בשנות החמישים וגוועה בשלהי שנות השבעים, עם עליית השלטון האסלאמי הקיצוני במדינה.

באותם ימים הגיעה מוזיקת הפופ מהמערב לאיראן, ונתפסה כסמל לפתיחות ולקדמה שהובילו לגל יצירתי חסר תקדים של גדולי האמנים שפעלו במדינה באותה עת. מוזיקה שרבים מגולי איראן – היהודים והלא יהודים – מתגעגעים אליה ואל החופש שהיא סימלה עד היום.

"את תור הזהב של המוזיקה באיראן אפשר לזהות ב־20 השנים שלפני המהפכה של ח'ומייני, שהחלה בשנת 1979, שזו גם השנה שבה עלינו לארץ", מספרת נהדר. "האיראנים חוו אז תקופת התעוררות מבחינה תרבותית – אם זו המוזיקה ואם זו האופנה. מותגים שבאו מארצות־הברית שטפו את הרחובות באיראן. אמא שלי אומרת שהייתה שם אופנה מדהימה עד כדי כך שכשהיא הגיעה לארץ היא הרגישה בכפר נידח.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2001072076036-750x486.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"גרנו באספהאן בווילה וחיינו חיים ממש נוחים. הכול היה בסדר לכאורה. אלא שאז החלו לנשב רוחות של פחד. אמא שלי קלטה שמשהו לא בסדר עומד לקרות והחליטה שאנחנו צריכים להגיע לישראל". נהדר הייתה אז פעוטה, והן הגיעו לארץ לכאורה כדי לבקר את סבה וסבתה שעלו כמה שנים קודם לכן. "הגענו למעשה כתיירים עם שתי מזוודות", היא מספרת, "לא מכרנו שום דבר כדי לא לעורר חשד. אמא שלי סיפרה שראתה ברחובות איראן תהלוכות ענקיות של אנשים לבושי שחור מניפים דגלים של ח'ומייני. בלילה היה עוצר, וכשהיא הייתה צריכה לצאת מחוץ לבית היא הייתה צריכה לעטות את הצ'אדור ולהתכסות. היא אדם סופר־ליברלי והדברים האלו היו בשבילה סטירה מצלצלת. באינסטינקטים שלה, בחורה בסך הכול בת 24, היא הבינה שאנחנו צריכים לצאת משם".

"המוזיקה הפרסית הקלאסית היא הבסיס לכל המוזיקה ששומעים היום, בטח זו הערבית או הטורקית. הכלים שיצאו מפרס נדדו לאירופה"

הימים השמחים התחלפו בשבר גדול, כשבאיראן הטובה והנוחה גם ליהודים עלה שלטון מאיים ונוקשה. את המעבר החד הזה אפשר לחוש היטב במופע החדש של נהדר, שמורכב ממיטב שירי התקופה שלפני המהפכה, ומשירים שהפכו להמנון עבור העם האיראני המדוכא.

לשבור את הקרח

מופע ההשקה של האלבום, שהתקיים במסגרת פסטיבל העוד במועדון הזאפה בירושלים, נפתח בקינה דרמטית של הזמר דריוש הנקראת "ריח החיטה". "הוא מדבר בשיר הזה על הקפיטליזם, על איך שהוא רומס את האיכר הקטן – 'ריח החיטה שלי אבל כל מה ששלי שייך לך'. כלומר, השלטון נותן לך רק לנשום את ריח החיטה אבל את הכול הוא לוקח לעצמו. השיר מדבר על גורדי השחקים ששורטים את השמיים בציפורניהם החדות, וזה הכול בדימויים של טבע, זה שיר להתעלף".

לצד שבעה נגנים שעולים לבמה עם כלי נשיפה, כינור, גיטרות, תופים, קלידים ותוספות ממוחשבות, נהדר מביאה סיפור כואב ומלא געגוע. תעיד על כך הפתיחה הארוכה, השקטה והמרגשת של המופע. לאחר מכן מגיעה חגיגה סוחפת. השירים כולם בפרסית, אבל הם מצליחים לגעת גם בקהל הלא פרסי.

היא לא ממש תכננה את המופע הזה. "כל החומרים בו הם פסקול של הילדוּת שלי לפני שעלינו לארץ, וזה תמיד התחבר לי למקום מאוד־מאוד כואב. לעומת הפיוטים שאני מופיעה איתם, שהלחנתם נעשתה מתוך התלהבות לגלות משהו שצריך לחשוף אותו, גם לעצמי – את המוזיקה הפופולרית האיראנית אני לא חושפת, היא מוכרת וידועה. מה שהיה כאן בעצם זו הסכמה שלי להתעסק עם חומרים שכשאני שומעת אותם אני ישר פורצת בבכי".

מה מזכירה המוזיקה הזו שהיא מכאיבה לך כל כך?

"זו לא רק מוזיקה שהייתה ונגדעה, זו איראן שהייתה ומה שהיינו בה בתור יהודים. נכון שלא באמת חוויתי את זה בתור פעוטה, אבל מתברר שעל הנשמה שלי זה השפיע מאוד. הטראומה של אלה שעזבו את איראן היא גם טראומה שלי".

לכאב הזה התחברו שנתיים של קורונה והקשיים שהערימה על עולם המוזיקה הישראלית. "כל הרעיון לעשות את המופע התחיל מזה שישבתי בבית כשלא היו לי הופעות. בתקופה הזו התחדדה לי ההבנה שאני לא באמת שולטת בחיים שלי כמו שנדמה לי, שהעולם יכול להשתנות בשנייה ואפילו להיגמר. זה נתן מקום לסוג של חשבון נפש שעשיתי עם עצמי. האם עשיתי את כל מה שאני באמת רוצה, האם יש דברים שעדיין מפחידים אותי.

"אלו שירים שאני יודעת לשיר בעיניים עצומות. הם שכבו בתת–מודע שלי 40 שנה. זו הייתה תיבה שחיכתה להיפתח ושאני אתעמת איתה"

"נכון שתמיד ביטאתי את השורשים שלי ביצירה שלי, אני חיה ונושמת את זה, אבל עדיין הרגשתי שיש איזה מקום שאני מרגישה לא סגורה איתו, והבנתי בסופו של תהליך שאלה השירים האלה. המקום היחידי שבו אני יכולה להתעמת ולהתפייס עם הילדה בת השלוש שהייתי, שחוותה את מה שחוותה, זה להעז לשיר את השירים האלה שהם באמת קודש בשבילי. לא שרתי אותם עד היום, חוץ מ'גוֹלֶה סַָנְגַם' שהיה מתבקש להקליט אותו. שרתי כל החיים פולקלור, קצת מוזיקה קלאסית ואת הפיוטים שחקרתי והבאתי".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01611_43_52-2-750x501.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

איך התחלת לגשת לשירים האלה, לאסוף אותם?

"חיכיתי שהילדים ילכו לישון ואז התחלתי לצלול ביוטיוב ולחפש אחר השירים. זה דבר שעשיתי המון פעמים, ובכל פעם הייתי סוגרת מיד את המחשב כי זה כל כך הכאיב לי. אני לא יכולה לשים אותם בתור פסקול בבית כשאני עושה ספונג'ה, זה אמוציונלי מדי. ומדובר גם על שירים שמחים, כן? אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת להתפייס עם העבר".

לתובנה שהתגבשה התלוותה דחיפה של מנכ"ל בית הקונפדרציה והמנהל האמנותי של פסטיבל העוד, אפי בניה. "במשך שנים אפי היה אומר לי: 'מתי את עושה לי תוכנית לפסטיבל העוד עם שלוש דיוות מאיראן?' אני מכירה את אפי למעלה מ־20 שנה, ובכל שנה הוא ביקש ממני לעשות לו תוכנית כזו, וידעתי שזה גדול עליי. שהייתי צריכה לעבור משהו בחיים. כשהגיעה הקורונה הרגשתי שהגיע הזמן".

העבודה על השירים האלה באמת הביאה לך ריפוי?

"מאוד־מאוד. אני לא מבינה איך לא עשיתי את זה עד עכשיו. נכנסתי לזה בקלילות כי אלו שירים שאני יודעת לשיר בעיניים עצומות. הם שכבו בתת־מודע שלי 40 שנה. זו הייתה תיבה שחיכתה להיפתח ושאני אתעמת איתה. המוזיקה הזו קפאה בזמן, והבנתי שהמטרה והרצון שלי הם להוציא אותה מהקיפאון, וזה בדיוק התהליך שעברתי עם הפיוטים שהוצאתי לאור. קודם כול זה נועד להראות לילדה הקטנה שבי שאפשר לשיר את השיר הזה גם אחרת. זה גם היה תהליך של אבל, להבין שלא אוכל לחזור לבקר בכפר של סבתא או לשוב לראות את הרחוב היהודי שבאספהאן".

"אני מאוד מחוברת למילה העברית ותמיד חושבת מה אני אוהבת יותר – אבא או אמא, פרסית או עברית. אבל כל אחת מהשפות מוציאה ממני משהו אחר. אז אלבום ישראלי נמצא גם כן על הכוונת"

המדונה של איראן

נהדר (44), נשואה ואם לשניים, החלה את דרכה המוזיקלית בגיל צעיר מאוד. היא הצטרפה למקהלת "אנקור" הירושלמית, המשיכה באקדמיה למוזיקה ומשם אל האוניברסיטה העברית. במסגרת לימודי הדוקטורט חקרה את המוזיקה של יהודי איראן.

בזכות שנים רבות של יצירה ייחודית ומקורית, הצליחה נהדר לכבוש את לב הקהל הישראלי. לאורך השנים שיתפה פעולה עם אמנים כמו רונה קינן, אהוד בנאי, שלומי שבן ושאנן סטריט.

המופע החדש, וגם האלבום שמוקלט בימים אלה נקראים "הזריחה שלי", תרגום מפרסית לשיר המפורסם מאותה עת חופשית באיראן, "טוּלוּ הֶמַאן". זה יהיה אלבומה הרביעי של נהדר, והשני בפרסית. "המשוררים הפרסים כותבים באותה תפיסה של ר' יהודה הלוי ואבן גבירול", מתארת נהדר, "אלא שהעולם מפספס את ענקי הרוח האלה – עומר כיאם, ח'אפז, ג'לאל אל דין רומי הגדול. הם כתבו עצות לחיים, על טבע האדם והבריאה. התפיסות שלהם הן תפיסות של 'ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים'. תפיסות של אהבה ממקום של התעלות רוחנית".

השיר השלישי שמבצעת נהדר במסגרת המופע, "מורגה סהר" – ציפור השחר – הוא שיר מחאה שנכתב בשנת 1925 נגד המשטר והפך להמנון האיראנים הגולים בעולם כולו. "מי ששר אותו בסוף כל הופעה שלו הוא מוחמד רזה שאדג'אריאן (אחד הזמרים הגדולים שגלו מאיראן, א"כ)", מספרת נהדר. השיר, שהולחן על ידי מלחין יהודי מפורסם בשם נאייד דאוד, לא נחשב חלק מתרבות הפופ־רוק האיראנית, ומנוגן בדרך כלל בכלים מסורתיים כמו קמנצ'ה. "השיר מדבר על התקופה החשוכה ועל הרצון של הציפור, האנושות, להשתחרר מכבלים של עבדות ומהחושך".

מיד אחריו, מבצעת מורין את שיר הנושא של המופע וגם של האלבום – טולו המאן. "זו הזריחה שלי, בכמה מובנים, השירים האלה הם חלק מהותי ממי שאני, ואני רוצה שהם יזרחו דרך העיבודים החדשים שנתתי להם. הם גוועו שם באיראן אבל הם זורחים עכשיו דרכי במקום אחר. רציתי לתת להם חיים חדשים וגם לכל מה שמרכיב אותי, כולל הזיכרונות העצובים שלי".

תארי לנו קצת את סצנת הפופ־רוק באיראן של השנים הללו.

"ה־סמל של התקופה הוא זמרת בשם גוגוש, שעדיין חיה. היום היא מתגוררת בארצות־הברית וגם מופיעה הרבה שם. אישה יפהפייה שיש לה את הכריזמה הנדרשת להיות זמרת גדולה. היא הקליטה משהו כמו 30 אלבומים בכל מיני סגנונות. האיראנים קוראים לה בחיבה 'המדונה שלנו'".

"ישנו גם דריוש שעדיין חי, ואת האיידה שנפטרה באמצע שנות השמונים בגיל צעיר והייתה זמרת מיתולוגית. אם יש מישהי שאפשר להגיד עליה שהייתה עם יד אחת בעבר ויד אחת בעתיד זו היא. היה לה קול מדהים, אף אחד לא יכול לשיר כמותה, וגם אם אתה לא מבין מוזיקה פרסית אתה משתאה איך היא עושה את הלהטוטנות הזו. היא הייתה זמרת קלאסית, ואז הגיע השיר 'גולה סנגם' שחתם את התקופה והפך להמנון של איראן החופשית".

"התחלתי לחפש אחר השירים מפעם, אבל סגרתי מיד את המחשב כי זה הכאיב לי. אני לא יכולה לשים אותם כפסקול בבית כשאני עושה ספונג'ה, זה אמוציונלי מדי. אבל אמרתי לעצמי שאני חייבת להתפייס עם העבר"

נהדר מתארת את המוזיקה הפרסית כשורשית, כזו שעליה מושתת עולם הצלילים המוכר לנו. "המוזיקה הפרסית הקלאסית היא הבסיס לכל המוזיקה ששומעים היום, בטח זו הערבית או הטורקית. הכלים שיצאו מפרס נדדו לאירופה ושם עברו שינוי: הקמנצ'ה, הכינור העתיק שבמערב הורם לכתף. התופים שהגיעו מהדרבוקה וכמובן הסנטור שזה הפסנתר הקדמוני".

קרובים – רחוקים

בימים אלה יוצאת נהדר בגיוס המונים עבור האלבום החדש שיורכב משירי תור הזהב של הפופ והרוק הפרסי. "האלבום מתוכנן לצאת בפברואר 2022 אבל זה לא יקרה בלי התמיכה של כל מי ששומע אותי לאורך השנים ותומך ביצירה שלי. אני שמחה להזמין את כל מי שרוצה, להשתתף ולגרום לפרויקט המרגש הזה לצאת לעולם".

את מאמינה שיש ביקוש לאלבום פרסי?

"אני בטוחה שכולם יתחברו, כי לישראל היה קשר טוב עם איראן של לפני המהפכה. בנוסף, דרך האלבום אנחנו יכולים לקבל הצצה באמצעות המוזיקה, לאיראן בשיא תפארתה. זה לקחת חלק מההיסטוריה ולהאיר אותו בזרקור".

"אני יודעת ששומעים אותי באיראן. אזרחים איראנים כותבים לי כל הזמן ברשתות החברתיות. יש משהו שמאחד ומקשר אותנו"

לאילו קהלים את פונה עם המופע החדש?

"המופע תמיד יהיה משולב עם פיוטים ושירי משוררים שאיתם אני מופיעה במהלך כל השנים. זו מוזיקת חול שהתכנים שלה מתכתבים עם נצח ותפילות".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201607_20_08-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

שומעים אותך באיראן?

"אני יודעת שכן. בזמנו נרמז לי ששומעים אותי. איראנים כותבים לי גם כל הזמן ברשתות החברתיות". נהדר נזכרת שנסעה לגרמניה לשמוע זמרת פרסית נערצת. "האולם היה מלא בפרסים, אף אחד לא יהודי, ואני בלחץ שכתוב לי על המצח שאני באה מישראל. ישבתי ליד זוג צעיר מנומס מאוד ונחמד והחלטתי שאני אומרת להם שאני מישראל. בתגובה האישה התלהבה וסיפרה שיש לה חברה יהודייה ובסוף אמרה לי – אני חייבת להכיר לך את ההורים שלי. בסוף המופע באמת ניגשנו להורים שלה, והאמא פשוט לקחה את ידי ונישקה אותה. התחושה הייתה כאילו הגעתי לערב משפחתי או ישראלי, עד כדי כך התדר שלנו דומה. יש משהו שמאחד ומקשר אותנו".

יש לך גם המון לחנים לשירי משוררים שאת מופיעה איתם, אבל לא הוצאת כאלבום.

"זה הפרויקט הבא בעזרת השם. אני מאוד מחוברת למילה העברית ותמיד חושבת מה אני אוהבת יותר – את אבא או את אמא, את הפרסית או העברית. אבל כל אחת מהשפות מוציאה ממני משהו אחר. אז אלבום ישראלי נמצא גם כן על הכוונת".

את חושבת שאת מקבלת הכרה ראויה במוזיקה הישראלית?

"יש עדיין איזו תחושה שאני סוג של פנינה נחבאת כלשהי או משהו בוטיקי, למרות הביקורות הטובות שאני מקבלת על היצירה שלי. קשה לצפות שאהיה סוג של מיינסטרים בזמן שאני עושה מוזיקה שהיא פיוטים או שירי משוררים או מוזיקה פרסית. אני ברוך השם מאוד מחובקת, אבל כמובן אני תמיד שואפת כמו כל יוצר להגיע לעוד קהלים".

The post "השירים גוועו באיראן אבל הם זורחים עכשיו דרכי" appeared first on מקור ראשון.