1.

"אלחם בשביל מי שאינם יכולים להילחם למען עצמם" [דיאנה פרינס, "וונדרוומן"]

היא שונה מגיבורי־העל שהכרתם עד היום. וילו צימרמן – אתם לא טועים, השם שלה מעיד על יהדותה – היא גם "ויסל", משרוקית: גיבורת־העל היהודייה הראשונה שזכתה לככב בספר קומיקס משלה. ב"ויסל: גיבורה חדשה בעיר גות'האם", וילו לא מסתובבת בעקבים כמו דוגמנית־על אלא עוטה קפוצ'ון, לא נוסעת במכונית מתוחכמת אלא מהלכת ברחובות בשיער מתולתל כשלצידה הכלב ליבוביץ, ולא מנסה להגן על כל העולם אלא רק על השכונה שלה.

בואו נציג אותה רגע. כנהוג בספרי קומיקס, גם לוויסל יש סיפור מקור, או "כך נולדה גיבורת־על". וילו, נערה בת 16 משכונת דאון־ריבר בעיר גות'האם, היא לוחמת צדק חברתי: בעמוד הראשון בעלילון היא מפגינה למען הגדלת המימון לבתי הספר, ואחרי הלימודים היא מתנדבת במקלט לכלבים נטושים. היא לא דתייה כלל, אף שאמה הגרושה שומרת מצוות. האם גם חולה בסרטן, ובהיעדר ביטוח בריאות ראוי, וילו מחפשת דרכים להרוויח כסף כדי לממן את הטיפולים.

ברגע קשה נכנסת הנערה לבית הכנסת השכונתי כדי להרהר, אולי אפילו כדי להתפלל. שם מתחולל האירוע המכונן שהופך את וילו לוויסל: היא נתקלת בקילר קרוֹק, אחד מהנבלים הירוקים והאכזריים שמאכלסים את העולם הבדיוני של חברת הקומיקס די־סי. הם נאבקים; כשווילו והכלב ליבוביץ מתעוררים אחרי המתקפה, הם יכולים לפתע לדבר זה עם זה – ולא זו בלבד, אלא שווילו מסוגלת לרחרח כמו כלב, ואף לשרוק ולגייס לעזרתה את כלבי השכונה בעת צרה. מכאן ואילך היא מנהלת חיים כפולים – חייה של הנערה וילו, וחייה של האלטר־אגו, גיבורת־העל ויסל, שעוצרת פושעים קטנים וגדולים ברחבי השכונה.

2."גות'האם היא מנהטן מדרום לרחוב 14, בשעה שלוש בלילה, ב־28 בנובמבר בשנה קרה" [דניס אוניל, מיוצרי באטמן]

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... stle-4-e1640254785371.jpg 602w" sizes="(max-width: 300px) 100vw, 300px" />

"באטמן הוא גיבור־על שיש לו צוות שלם שעובד איתו. אין מה להתחרות בזה", מסבירה בריאיון וידאו הסופרת אמילי ג'נקינס, היא "אי לוקהארט" שחתומה על עלילות ויסל. "חשבתי ללכת דווקא על גיבורה שמראש יש לה גבולות: השכונה שלה. אזור קטן, חלקת אלוהים הקטנה שלי בגות'האם, עם הטעם המיוחד שלי. ובכל זאת, חשוב להבהיר שהיא גיבורה, והשכונה שלה צריכה אותה".

השכונה של וילו היא בדיוק האזור שדניס אוניל התייחס אליו: דרום מנהטן, ובפרט דרום־מזרח מנהטן, הלואר־איסט־סייד. במקרה של וילו צימרמן, זו סביבה מתאימה מאוד: מהגרים יהודים רבים השתכנו באזור בסוף המאה ה־19 ובתחילת המאה ה־20, ובמשך שנים רבות נחשבה השכונה ליהודית. "סבא שלי הגיע מרוסיה וסבתא שלי מפולין, והם ניהלו חנות מכולת בשכונה. ההיסטוריה של המשפחה היהודייה שלי הייתה שם, ושם התקיימה מערכת היחסים המורכבת והמרתקת שלהם עם ניו־יורק", אומרת ג'נקינס. היא מתכוונת למשפחתו של אביה – אמה אינה יהודייה, אלא "חברה בדת ניו־אייג'ית שקיימת רק בקליפורניה או משהו", צוחקת ג'נקינס. "ההורים שלי התגרשו כשהייתי ילדה, ואבי התגורר סמוך ללואר־איסט־סייד, אז ביליתי שם הרבה. נהניתי להביא לקומיקס את השכונה כפי שנראתה בשנות השמונים, כשהאזור עוד לא היה שיקי וטרנדי כמו שהוא היום. היו שם הרבה כתובות גרפיטי ובניינים רעועים ומתפוררים, ויכולת להרגיש את ההיסטוריה היהודית מתחת לשכבות הצבע ובין הלבֵנים, בשכונה שהיה בה בעבר רוב יהודי מוחלט".

"אבי התגורר סמוך ללואר־איסט־סייד, אז ביליתי שם הרבה. נהניתי להביא לקומיקס את השכונה כפי שנראתה בשנות השמונים. היו שם הרבה כתובות גרפיטי ובניינים רעועים ומתפוררים, ויכולת להרגיש את ההיסטוריה היהודית מתחת לשכבות

אחת מהעדויות המובהקות לכך היא בית הכנסת שמופיע במרכז ספר הקומיקס: הוא בעל דמיון מובהק לבית הכנסת "קהל עדת ישורון" שברחוב אלדריג' 12 במנהטן – מבנה מרהיב שנבנה ב־1887 בסגנון ניאו־מורי, מעוטר בהשראת ספרד המוסלמית, ובעל חלונות עגולים המקושטים בפרחים ובמגיני דוד. "עשיתי תחקיר על ההיסטוריה היהודית של הלואר־איסט־סייד", מספרת ג'נקינס. "לפני מאה שנה היו בשכונה לא פחות מ־500 בתי כנסת. בין 1910 ל־1920 חיו שם יותר יהודים למטר רבוע מאשר בכל מקום אחר בעולם. כל קבוצה שהיגרה הקימה פה מניין משלה, על פי המנהגים והנוסחים שלה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... tock_76381009-750x502.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

3."המניע העיקרי של החתול הוא להפוך ל'יהודי טוב שאינו משקר'" [מתוך דף הוויקיפדיה בצרפתית על הקומיקס "חתולו של הרב"]

"הדמויות הן תערובת של כל סוגי האנשים שגרים כיום בשכונה", אומרת ג'נקינס על ספר הקומיקס שלה. החבר של וילו, גארפילד, הוא אמריקני שגדל בניגריה ולאחר מות הוריו חזר לגור בארה"ב עם דודו; החיבור בינו ובין וילו הוא סמל לרב־תרבותיות נטולת השורשים המקובלת בחברה האמריקנית כיום. וילו מבקרת בבית הכנסת, אך לא ממש מכירה אותו; ישראל כלל לא מוזכרת בעלילה; והיהדות של הגיבורה מתקשרת בעיקר לאוכל. היא לוקחת את גארפילד למעדנייה יהודית, "האחים רוזן", אוכלת איתו כריך יהודי ("זה כנראה האוכל הכי טעים שאכלתי", הוא אומר לה), אופה רוגלך קינמון לשבת, וקונה לאמא שלה בייגלים עם "לקס", סלמון מעושן.

ישראל כלל לא מוזכרת בעלילה, והיהדות של הגיבורה מתקשרת בעיקר לאוכל. היא לוקחת את החבר שלה למעדנייה יהודית, "האחים רוזן", אוכלת איתו כריך יהודי, אופה רוגלך קינמון לשבת, וקונה לאמא שלה בייגלים עם "לקס", סלמון מעושן

דמותה של ויסל יכולה להשתלב בקלות בקלישאת הצעירים היהודים הפרוגרסיבים שמבחינתם יהדות היא בעיקר "תיקון עולם". "כתבתי מפרספקטיבה של ילדי ניו־יורק בימינו – צעירים שמפגינים ומפיצים עצומות למען שוויון זכויות וצדק חברתי. אלה הילדים שאני פוגשת בהרצאות שלי ברחבי ארה"ב", אומרת ג'נקינס – שהוציאה עד היום אינספור ספרי ילדים ונוער מצליחים. "נושא הצדק החברתי הפך למהותי ביותר אצל הצעירים האלה, ולכן היה לי חשוב שזה יהיה חלק מהותי מהספר. יצרתי דמות יהודייה כזאת, כדי שתציג את הצד היהודי של הזהות שלי".

ויסל תגיע לישראל?

"אני לא יודעת, אבל זה רעיון מרתק!", מתלהבת ג'נקינס מההצעה.

ביקרת פעם בישראל?

"לא. סבים שלי היו בישראל, אבל אני חושבת שאבא שלי לא היה. לגבי ויסל – לא הייתי כותבת פרק כזה בלי לבקר בארץ בעצמי. אבל אני לא בטוחה עד כמה יש לכם נבלים בישראל".

4."כוחותיו של שרף נובעים ישירות מחפצים מיתיים שהוא מאמין שהעבירו אליו דמויות מהתורה" [אתר המעריצים של די־סי קומיקס]

הקומיקס האמריקני משופע ביהודים ובישראלים – בעיקר בכתיבה וביצירה, אבל גם בדמויות עצמן. "שרף" של די־סי ו"סברה" (צבר) של מארוול הם שני גיבורי־על יהודים וישראלים שהופיעו בחוברות קומיקס בשנות השבעים והשמונים; "מגנטו" ו"שאדוקאט" (חתולת הצללים) בסדרת אקס־מן ו"הדָבָר" בארבעת המופלאים הם יהודים. השחקניות היהודיות גל גדות וסקרלט ג'והנסון כיכבו לאחרונה בסרטי גיבורות־על משלהן – "וונדרוומן" ו"האלמנה השחורה".

רבים מיוצרי הקומיקס האמריקנים הגדולים ביותר היו יהודים: בוב קיין, היוצר של באטמן; סטאן לי, שהמציא את ספיידרמן; ג'ק קירבי, המאייר של הענק הירוק, ארבעת המופלאים ואקס־מן; וג'ו סיימון, אביו־מולידו של קפטן אמריקה. וכמובן, אי אפשר לשכוח את דמות גיבור־העל החשוב מכול, ואת שני היהודים שהגו אותו: ג'רי סיגל והמאייר ג'ו שוסטר הביאו לעולם את סופרמן, בנו של קאל־אל, גיבור שהגיע מכוכב אחר אל החברה האמריקנית והשתלב בה טוב עד כדי כך שאף אחד לא שם לב להיותו זר.

כיוצרת של עלילה שמתקיימת בעולם הבדיוני של די־סי, הורשתה ג'נקינס לשלב בספרה את הדמויות שיצרו קומיקסאים אחרים עבור המותג. "רק  בבאטמן אסור היה לי להשתמש, אבל שילבתי את הנבלים שאנשים מכירים מהספרים ומהסרטים שלו. קילר קרוק, למשל, ואיש החידות, שמתברר שהוא חבר של אמא של וילו מהקולג'"

"עם כל הכבוד לסופרמן ולוונדרוומן, אני מתחברת לסיפורים עמוקים יותר", אומרת ג'נקינס. "אני חושבת שאנחנו רואים יותר עומק בקומיקס בשנים האחרונות, וכך גם ויסל מעוררת שאלות מורכבות יותר מאלה שעולות אצל גיבורי־על קלאסיים. היום יש גם גיבורת־על מוסלמית ראשונה, 'מיס מארוול', ולדעתי ליצור גיבורה מוסלמית זה מורכב לפחות כמו גיבורה יהודייה, אם לא יותר. אני גם חושבת שיש הרבה מקום לעוד גיבורות־על נשיות".

היו ניסיונות ליצור גיבורי־על יהודים, אבל זה לא תמיד משך קהלים גדולים.

"הדמות היהודית המפורסמת והפופולרית ביותר בפנתאון הקומיקס היא דווקא הנבל מגנטו ביקום של מארוול. הוא ניצול שואה, והכוחות שלו נבעו מטראומת השואה. 'שרף' בספרי די־סי קומיקס הוא חיים לבון, מורה יהודי שקיבל כוחות־על מחפצים יהודיים – המטה של משה והטבעת של שלמה המלך".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 001_15227_766-750x493.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אצלך אפילו הכלב יהודי. למה קראת לו ליבוביץ?

"על שם פראן ליבוביץ, קומיקאית יהודייה־אמריקנית. אין אצלה אחד בפה אחד בלב, היא הומוריסטית מצוינת, ואני שאלתי ממנה קצת תכונות אופי".

5. "הוא הגיבור שגות'האם ראויה לו, אבל לא הגיבור שהיא זקוקה לו כרגע" [ג'ים גורדון, "האביר האפל"]

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 724768-e1640254474886.jpg 614w" sizes="(max-width: 300px) 100vw, 300px" />

ג'נקינס, ילידת 1967, היססה לרגע כשהציעו לה ליצור גיבורת־על יהודייה שתצטרף ללקט הדמויות המאכלסות את גות'האם הבדיונית. "חשבתי: מה יש לי להביא לעיר הזו שלא היה בה עדיין?", היא מספרת. "יש לה היסטוריה של שמונים שנה בספרים ובסרטים, ולא אוכל לעבור על הכול, אבל רציתי לפחות להבין מה חסר". שורשי היכרותה עם הסוגה נטועים בחוברות קומיקס משנות החמישים והשישים שראתה בילדותה אצל אביה, אבל "ויסל: גיבורה חדשה בעיר גות'האם" הוא ספר הקומיקס הראשון שלה.

היא גדלה בקיימברידג' שליד בוסטון ובסיאטל שבוושינגטון, למדה ספרות מאוירת במכללת העילית ואסאר קולג' בעיר פוקיפסי בניו־יורק, ועשתה דוקטורט בספרות אנגלית באוניברסיטת קולומביה בניו־יורק. לאורך השנים היא חיברה כאמור אינספור ספרי ילדים ונוער, וגם רומאן אחד למבוגרים. כשהוציאה לאור את "ויסל", התגובה בכלי התקשורת העוסקים בעולמות הקומיקס למיניהם הייתה נלהבת, וגם התקשורת היהודית־אמריקנית קיבלה בברכה את הגיבורה החדשה. הרב שמחה ויינשטיין, חסיד חב"ד ויוצר קומיקס בעצמו, כתב בעיתון הג'ואיש סטאר ש"על אף המודרניזם של וילו, היא נטועה בעבר. לדוגמה, למטבח היהודי המסורתי יש תפקיד חשוב בסיפור… גם כיבוד ההורים מעיד על השקפת עולמה". מלבד זאת, הוא מזכיר, אמה של וילו "מספרת לכיתתה את תולדות השואה, ומשווה בין קהילות מהגרים יהודיות באמריקה לקהילות המהגרים בימים אלה".

"אני חושבת שאנחנו רואים יותר עומק בקומיקס בשנים האחרונות, וגם ויסל מעוררת שאלות מורכבות יותר מאלה שעולות אצל גיבורי־על קלאסיים. היום יש גם גיבורת־על מוסלמית ראשונה, 'מיס מארוול'. ליצור גיבורה מוסלמית זה מורכב לפחות כמו גיבורה יהודייה, אם לא יותר"

בביקורת שפורסמה באתר Geek Dad נכתב כי ויסל הוא "ספר יהודי מאוד, וזה חלק גדול מהסיבה שאני אוהב אותו כל כך. הפרטים הקטנים הקשורים ליהדות מדויקים ומתוארים באהבה, ממושגים כמו 'תיקון עולם', דרך הסלנג היידישאי ועד ההמולה של מעדנייה יהודית מסורתית. השכונה הוותיקה, שהייתה יהודית במקור וכיום הרבה יותר מגוונת, נדמית כשכונה שהסופרת גרה בה באמת".

לדברי ג'נקינס, היא עצמה נמנעת מקריאת ביקורות. "אני לא קוראת על הספרים שלי אחרי שהם יצאו. אני מסתפקת בכל התגובות וההערות שקיבלתי מעורכים, מבני משפחה ומחברים בתהליך הכתיבה".

לאחר פרסום הספר יצאה ג'נקינס למסע הרצאות בשיתוף "המועצה למען הספר היהודי באמריקה", והופיעה גם בשני פסטיבלי קומיקס. לשאלה אם יש סיכוי שוויסל תעובד לסרט, היא משיבה: "כשאתה יוצר דמות קומיקס לחברה גדולה כמו די־סי, אתה נותן לה את כל הזכויות. כשאני כותבת ספרים אחרים, לרוב הזכויות הן שלי, אבל פה זה שונה. יכול להיות שבעוד כמה שנים מישהו אחר ישתמש בדמות הזו איך שירצה. אם יהיה סרט יציינו שאני היוצרת, אבל התסריטאים יוכלו לעשות בחומר כאוות נפשם".

6. "אני חושבת שאת יכולה לשקר ולהיות אדם טוב. מכירה את הביטוי 'תיקון עולם'? המפתח הוא לא אמת או שקר, אלא שאדם חש אחריות לתקן את מה שמקולקל" [אמה של וילו, מתוך "ויסל"]

גם ג'נקינס עצמה, כיוצרת של עלילה שמתקיימת בעולם הבדיוני של די־סי, הייתה רשאית לשלב בספרה את הדמויות שיצרו קומיקסאים אחרים עבור המותג בעל ההיסטוריה הנרחבת. "רק  בבאטמן אסור היה לי להשתמש", היא מספרת, "אבל שילבתי את הנבלים שאנשים מכירים מהספרים ומהסרטים של באטמן. קילר קרוק, למשל, ואיש החידות, שמתברר שהוא חבר של אמא של וילו מהקולג'. גם פויזן אייבי מופיעה בספר". החירות האמנותית שדי־סי מעניקה ליוצרים מאפשרת מרחב פעולה רב בעיבוד הדמויות בהתאם לצורכי הסיפור, וכך פויזן אייבי ("קיסוס רעיל"), נבלת־על שמכסה בניינים בשכבה עבותה של צמחייה, נראית אחרת מכפי שהוצגה בספרים קודמים.

את "ויסל" כתבה ג'נקינס יחד עם המאייר מנואל פרייטאנו, ועוד שני שותפים – אחת שאחראית על צביעת האיורים, ואחד שממונה על הקליגרפיה המדויקת של האותיות בכל הספר. "זה ממש כיף. אני כותבת תסריט, ואז מפרקים אותו ל'פאנלים', משבצות, ואני מחליטה כמה פאנלים צריכים להיות בכל עמוד – בהתאם לסיפור ולעלילה. אני יכולה גם להנחות את המאייר: מאיזו זווית אני רוצה שיראו את הגיבור, או האם צריך קלוז־אפ על משהו".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/12/כתבת-צביקה_01-750x464.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בתור המחברת היא גם הנחתה את המאייר לגבי המראה הכללי של הדמויות, בין השאר באמצעות הצבעה על מקורות השראה: בעמוד הפינטרסט שלה מציגה ג'נקינס חלק מהתמונות ששלחה לפרייטאנו, ובהן תמונות של המתעמלת סימון ביילס, הזמרת ריהאנה, הדוגמנית ג'יג'י חדיד, השחקנית אומה ת'ורמן ועוד. "הסברתי לו איך נראית הדירה של משפחת צימרמן, ואיך וילו עצמה נראית – גוף ממוצע, גובה נמוך ושיער מתולתל. לא רציתי שהיא תיראה כמו דוגמנית. היה לי חשוב שהילדים היהודים שאני מכירה יוכלו לזהות את עצמם בסיפור. לגבי הנבלים נתתי לו יותר חופש יצירתי. אני יודעת ששם האמנים אוהבים להתפרע".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il

The post גיבורת-העל היהודייה שתציל את תושבי ניו יורק appeared first on מקור ראשון.