https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/מילה-וגלגולה-750x234.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />בשבוע האחרון התחוללה סערה סביב הדיווחים על הרוגלה שהושתלה בטלפונים של אישי ציבור, ונטען כי המשטרה השתמשה בכלים רבי עוצמה שנועדו לארגוני ביון. המילה ביון היא מילה מחודשת בעברית, ומי שחידשה הוא ככל הנראה ראש הממשלה השני, משה שרת.

שרת היה מאוהביה, ואפילו מקנאיה, של השפה העברית המתחדשת, והוא אחראי לחידושי מילים נוספות שרווחות כיום בעברית, כמו ביטוח, מידע ושכפול. אביו, יעקב שרתוק, היה מראשוני הביל"ויים ומבאי ביתו של אליעזר בן יהודה בירושלים – והוא הוריש לבניו את ידיעת העברית ואת הדאגה לשמירתה.

המילה ביון התחדשה בהשראת המילה המקבילה באנגלית – intelligence (כך למשל נקראת סוכנות הביון המרכזית של ארה"ב – ה-CIA: Central Intelligence Agency). פירושה של המילה intelligence הוא חכמה והבנה, אינטילגנציה – ומן השורש בי"ן חודשה המילה ביון, באותו משקל של ריגול ובילוש.

כמו במקרים רבים, היו שלא אהבו את החידוש. איש הלשון יצחק אבינרי מתח ביקורת על מילה זו בפינתו בעיתון בשנת תשי"ח, והביא מכתב שקיבל בעניינה: "אם האנגלים ייחדו אינטילג'נס גם לעניין בינת מרגלים, הרי אין אנו מחויבים ללכת בעקבותיהם, ולגזור שגם לנו תשמש הבינה לכך. לדעתי אין הדבר מעיד על בינה יתרה של המתרגם, ולא על בינתם והגיונם של העיתונאים הנזקקים לביטוי זה".

אבינרי עצמו מצטרף לביקורת, וכדרכו אינו חוסך מילים: "הביון הנדון אינו אלא ראיה נוספת עד כמה מוסיפים אנשי הפקידות לעשות מעשים זרים ולשעבד את שפתנו שעבוד גמור לרוח האנגלית. האנגלים הנהיגו אינטיליג'נס לעניין ריגול ובילוש משום לשון נקייה, ואנו מצווים לחקות כקופים כל מה שהם עושים?".

"קיצור נלעג ומגוחך"

משה שרת, כאמור, חידש מילים לא מעטות שנקלטו בעברית, אך נראה שהחידוש הבולט ביותר שלו הוא הדיווח (חידוש זה מיוחס לו בדיווחים של משרד החוץ משנותיה הראשונות של המדינה). הפועל לדווח נגזר מהמילה דו"ח – ראשי התיבות של הצירוף "דין וחשבון", שמקורם במשנה המוכרת מפרקי אבות: "עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר: הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה: דַּע מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ, וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן".

אבותינו אהבו להשתמש במליצות מן המקורות, ולכן כשהיו צריכים להכין פרוטוקול של ישיבה כלשהי, או לסכם את ההוצאות וההכנסות בחנות מכולת אי שם באירופה – הם קראו לסיכום זה בשם "דין וחשבון", ועם השנים הפך הצירוף הזה לחלופה הקבועה לרפורט הלועזי. עם רבות השימוש בו הצירוף נכתב בראשי תיבות, דו"ח, ובהמשך אף נהגה כמילה אחת – כפי שקרה לראשי תיבות נוספים כמו צה"ל, שב"כ, מפא"י ועוד. ואגב, על פי הדקדוק יש לומר דוּחַ ולא דוֹח – שכן בעברית כיום מילים שמסתיימות בחי"ת מוכרחות לקבל "פתח גנובה" כשלפניהן תנועה שאינה תנועת a. כשם שאנו אומרים רוּחַ ולוּחַ ותפוּחַ, כך אפוא יש לומר דוּחַ.

ואף על חידוש זה יצא קצפו של אבינרי. כך כתב בפינת הלשון שלו על הדוח והדיווח: "לא את הדוֹח בלבד יש לעקור, אלא גם את הדוּחַ. נסתפק נא ב'דין וחשבון', כאשר אמרנו עד כה, ואל נא נרדוף אחר המילה היחידה בשעה שיש לנו צירוף מצוין המקובל בלשון זה מאות שנים… לא פיללתי שקיצור נלעג, מגוחך וטומטומי, דווקא הוא עלול להכות שורשים. נלעג וטומטומי הוא מפני שיש בלשוננו פעלים דו"ח לעניין דחייה, וגם הדחה ושטיפה, שכל קשר אין להם עם הדין וחשבון. וכל אלה שהם מדווחים דיווחים דוחים את הביטוי העברי הנכון והברור, ודוחקים אותו מפני הקיצור האווילי דוח שאינו אלא מַדּוּחַ. מי ייתן ויקוים בדוח זה הכתוב 'דוחו ולא יוכלו קום'".

אך למרות הקצף הרב, היום הכול מדווחים דיווחים ואיש אינו פוצה פה ומצפצף, שכן כך דרכה של לשון – בתחילה המילים המחודשות נראות חריגות ומוזרוֹת, אך עם חלוף הזמן הן הופכות מקובלות וכשרוֹת.

The post איזה מנהיג חידש את המילה "ביון" ואילו עוד מילים הוא טבע בשפה העברית? appeared first on מקור ראשון.