המשמעות של התוכנית הזאת היא ששום דבר מערכתי לא יבטיח שתלמיד ישראלי יפגוש את דוד המלך או את אברהם אבינו, ידע מי זה ש"י עגנון או יבין מהם עקרונות היסוד של הדמוקרטיה. בשיח על החינוך נשמעת לא פעם גישה הרסנית שלפיה בפדגוגיה של העולם החדש לא צריך ידע, מאחר שהוא זמין בוויקיפדיה. אומרים שידע ושינון הם 'אולד פאשן', ועכשיו צריך להכווין את הצעירים ליצירתיות ובין־תחומיות. יש למחשבה הזו מקום, אבל כמו שלא תוכל להיות עורך דין פלילי מצטיין בעזרת גיגול וכניסה לוויקיפדיה בכל פעם שאתה זקוק לפסק דין כלשהו, כך גם מקצוענות בכל תחום יכולה להירכש רק על ידי בקיאות עמוקה בעובדות הקשיחות. רק כך נקנית היכולת לבנות קומה נוספת, לשכלל וליצור. שום פריצת דרך מדעית ואמנותית לא התחילה מאפס, אלא רק מהשתלבות במסורת של ידע", אומר ד"ר אסף מלאך, יו"ר ועדת המקצוע בלימודי אזרחות.

"הרעיונות ששרת החינוך מדברת עליהם קיימים כבר בשטח בהיקפים מצומצמים, אבל אם היא מתכוונת להחיל אותם על כלל התלמידים, זה עלול להיות הרה אסון. התוכניות האלו לא מתאימות לכל תלמיד. זה יהרוס גם לאלו שכבר הולכים בדרך הזו, ובוודאי לתלמידים שתיכפה עליהם שיטה שלא מתאימה להם", אומר פרופ' שמחה גולדין, ראש ועדת מקצוע ההיסטוריה בחינוך הממלכתי.

"אנחנו עדים כבר תקופה ארוכה לכרסום במעמד מקצועות הרוח. הרפורמה הנוכחית עלולה להיות גזר דין מוות עבורם", אומרת ד"ר עדה גבל, היו"רית הטרייה של ועדת המקצוע בהיסטוריה בחמ"ד.

יושבי הראש של ועדות המקצוע במערכת החינוך אינם עובדי משרד החינוך. הם אף אינם מקבלים משכורת כלשהי על תפקידם; זו תרומה לקהילה, שהאקדמיה מבקשת מחוקריה לעשות. המחשבה מאחורי צורת ה"העסקה" הזאת ברורה: שמירה על חופש מקצועי רחב ככל האפשר. בשגרה גם אין קשר בין היו"רים האחראים על המקצועות, וכל אחד מהם עובד מול גורמים אחרים במשרד החינוך. אבל משהבינו שהמשרד רץ כאחוז אמוק לקראת רפורמה, החליטו יושבי ראש ועדות המקצוע של המח"ר (מורשת, חברה ורוח – כלומר היסטוריה, אזרחות, תנ"ך, ספרות ותושב"ע) לשתף פעולה כדי להתריע בשער. קל לפטור את דבריהם כשמרנות יתרה, אבל כשמקשיבים להם מבינים שהם מוכנים לשינויים, ואפילו מעוניינים בהם מאוד. המסלול שבחרה השרה יפעת שאשא־ביטון הוא שמעלה באפם של כמה מאנשי המקצוע ריח של פופוליזם ושל שיקולים פוליטיים, אולי רצון להטביע חותם כלשהו על המערכת ויהי מה. בשבועות האחרונים הם יצאו לקרב מאסף במטרה לבטל את הרפורמה המתוכננת במקצועות המח"ר, או לפחות להאט את הרכבת כדי לצמצם את נזקיה העתידיים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1648109708819-360x504.jpg 360w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 57-min-e1648109708819.jpg 486w" sizes="(max-width: 215px) 100vw, 215px" />

פרופ' ניצה בן־דב, יו"ר ועדת מקצוע הספרות: "יומרני לדבר על כתיבת עבודה סמינריונית שמתחילים להתעסק בה בכיתה י"א. כגודל היומרה, כך גודל הנפילה שתהיה. עבודה סמינריונית בודקת את יכולות הקריאה, ארגון החומר והסקת המסקנות, וכן את התוספת המקורית שהתלמיד מביא – אבל כל זה צריך להיות מבוסס על ידע שצומח מלימוד רחב"

אף ששרת החינוך מתכננת להחיל את הרפורמה כבר בשנת הלימודים הקרובה, הפרטים המדויקים עדיין לוטים בערפל. רק הקווים הכלליים ידועים: צמצום מספרן של בחינות הבגרות ה"חיצוניות", אלה שעורך משרד החינוך, ומעבר לצורת למידה שונה בתכלית. עד מחצית כיתה י"א ילמדו התלמידים קורסי יסוד בכל התחומים ההומניסטיים, ואז ייבחנו עליהם בבחינות פנימיות שיפוקחו על ידי משרד החינוך. לאחר מכן יבחרו התלמידים שני מקצועות שילמדו עד אמצע י"ב. במקצועות האלה הם יידרשו לכתוב – בזוגות או בשלשות – עבודת גמר בין־תחומית, שתוערך בהערכה חיצונית.

אם תשאלו את השרה ד"ר יפעת שאשא־ביטון, השינוי המתרגש לבוא לעולם רק יעצים את מקצועות מדעי הרוח וירומם את קרנם. "אם היינו רוצים לחזק את המתמטיקה והפיזיקה – שגם הן חשובות כמובן – היינו הולכים ועושים שם את התהליך, אבל בחרנו את המקצועות ההומניסטיים שנמצאים בשפל", אמרה השרה בתחילת החודש בדיון שנערך בכנסת. "בארבע השנים הקרובות לפחות, כל מערכת החינוך תעסוק רק במקצועות האלו. אם זה לא יעלה את היוקרה שלהם, אני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות".

מצדדי המהלך מציגים אותו כבשורה: לא עוד שינון ולימוד תוך יישור קו של כל תלמידי ישראל לאותם תכנים, המצטמצמים לכדי בחינת בגרות אחידה. במקום זאת יזכו התלמידים בלימודים מגוונים הכוללים רכיבים של חקר וכתיבת עבודות מקוריות, תוך חיזוק יכולת ההבעה בכתב ובעל פה. לכאורה, רוחות מרעננות של שינוי וניעור אבק, הדרושים עד מאוד במערכת החינוך. ובכל זאת, כאמור, ראשי ועדות המקצוע מגלים ספקנות ופסימיות, ומזהירים שזו תהיה מכה אחת יותר מדי על הענף השברירי ממילא.

"לא מדובר על שינוי תוכנית לימודים בתחום דעת מסוים, ולא על שינוי צורת ההיבחנות. זו רפורמה עמוקה מבחינת ההבנה איך לומדים לימודי רוח במדינת ישראל", מסביר ד"ר מלאך, ראש המכללה למדינאות בירושלים ומרצה במרכז האקדמי שלם. גם הוא סבור שביטול הבחינה האחידה ינחית מכת מוות על מקצועות המח"ר, וחושש שבבתי ספר שיבחרו להתמקד במקצועות הריאליים, רמת הלימוד של מקצועות הרוח בהכרח תרד פלאים. אבל יש ברפורמה היבטים שמדאיגים אותו אפילו יותר. "הבעיה הראשונה במעלה היא שאין לנו יכולת לבקר ולנהל דיון ציבורי רציני, מכיוון שלא נעשתה עבודת מטה וממילא לא הוגשו תוכניות עבודה מסודרות. בספטמבר כל בתי הספר התיכוניים בארץ אמורים להחיל רפורמה בסדר גודל היסטורי, בלי שקיבלו ממשרד החינוך מכתב, חוברת או מצגת, אפילו לא פתק שמודיע להם שבכלל קורה דבר כזה. אין לזה שום מקבילה בעולם. ככה שלפני הכול, הביקורת שלנו היא לא על תוכן התוכנית, אלא ביקורת על כך שאי אפשר לבקר אותה".

בין קודש לחול

על הרפורמה המתרקמת למדו יושבי הראש של ועדות המקצוע בסוף נובמבר 2021. מירי שליסל, יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, הזמינה אותם אז לפגישה להצגת התוכנית בקוויה הכלליים. "בפגישה ההיא נכחו גם המפמ"רים (מפקחים מרכזי מקצועות), שהיו כבר בסוד העניינים", אומרת ד"ר גבל. "לנו, ששמענו על התוכנית לראשונה, הייתה הרבה מאוד ביקורת".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0520NRF06-min-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בסיום הפגישה נתבקשו ראשי הוועדות לשמור על חשאיות, "אלא שאז התוכנית הודלפה לתקשורת, והבנו שפשוט שוכחים להתייעץ איתנו. הרי אנחנו נתנו סל של הערות וביקשנו כבר אז פגישה עם השרה, אבל לא דיברו איתנו. השאירו אותנו באמצע הדרך".

לתחושה הזו היו שותפים גם עמיתיה, וכך הלכה והתגבשה בין היו"רים של ועדות המקצוע חזית אחידה. במכתב ששיגרו לשרת החינוך כתבו כי "הרפורמה בצורתה הנוכחית תגרום בצורה מיידית וישירה לקריסת רמת הידע של התלמידים בתחומים המדוברים. מצב הידע הקיים בתחומי ההומניסטיקה איננו טוב, אך למיטב הבנתנו הרפורמה המוצעת תחמיר אותו מאוד".

המכתב הצביע על שורת ליקויים: היעדר עבודת מטה מסודרת ומקיפה שתסתכם במסמך ברור, המאפשר דיון וביקורת על המתווה הכללי ועל פרטיו; הזזה חדה ומהירה של כל מערכת החינוך אל עבר שינוי גדול כל כך; והכוונה להחיל את הרפורמה כבר בשנה הבאה, כשבשלב זה אין למוסדות החינוך די פרטים ודי זמן להיערך לקראתה. "תהליך מעין זה דורש שינויי רוחב ניכרים, לא רק כלפי התלמידים אלא גם בהכשרת המורים בפועל ופרחי ההוראה", נכתב.

בעקבות המכתב הוזמנו ראשי הוועדות לפגישה עם מנכ"לית משרד החינוך, ואחר כך לפגישה עם שאשא־ביטון. "לאחר מכן הוצאנו מכתב נוסף", אומרת גבל, "אלא שאז פרצה המלחמה באוקראינה. התקשורת כבר לא מצאה בנו עניין, ומאז לא קיבלנו תגובה מהשרה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 07-min-e1648109613536.jpg 368w" sizes="(max-width: 197px) 100vw, 197px" />

לדברי המרואיינים לכתבה, ההחלטה על הרפורמה התקבלה בניגוד מוחלט לדעתם של כלל עמיתיהם, יושבי ראש ועדות המקצועות ההומניים במשרד החינוך. "אנחנו פתוחים לשינויים", מוסיפה גבל. "אנחנו יודעים כנראה טוב מכולם שהמצב של מדעי הרוח לא טוב, ונשמח מאוד לתמוך ברפורמה, אבל אנחנו לא מצליחים להגיע לכך שיקשיבו לנו".

דלית שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך: "כתוצאה מאופן הלימוד של מקצועות הרוח, ילדים לא אוהבים אותם. הם לא הופכים לבוגרים המשכילים שהמערכת מפללת אליהם, ולא בוחרים ללמוד את המקצועות האלה באקדמיה. המטרה שלנו היא להימנע מריצה מטורפת אחרי הספקים, ולהעניק לתלמידים חוויה של העמקה, חקר והתנסות, תוך חיבור לעולם האמיתי"

גבל, מרצה בחוג לחינוך במכללת שאנן ומדריכה פדגוגית, מצביעה גם על נתק בין מנסחי הרפורמה לאנשי השטח – המורים ואנשי המחקר החינוכי בישראל. ארגון המורים אף שלח לשרת החינוך מכתב שבו הוא מאשים אותה במחטף: שאשא־ביטון, כך לפי המורים, "החליטה לבטל את כל בחינות הבגרות במקצועות ההומניים… תוך הסתרה מכוונת של המהלך חסר האחריות והפוגעני הזה".

יש לציין שלימודי המקצועות ההומניסטיים ידעו טלטלות קשות מאז פרוץ הקורונה. בעקבות הסגרים הממושכים, המעבר להוראה בזום והשינויים התכופים במתכונת הלימודים ובחיינו בכלל, השתנה גם מערך בחינות הבגרות של מקצועות המח"ר. בשנתיים האחרונות בחר כל תיכון מקצוע אחד שהתלמידים ייבחנו בו בבחינה חיצונית, ובכל שאר המקצועות ההומניים התקיימו בחינות פנימיות. גם בשנת הלימודים הנוכחית ובזו שאחריה, כך הוחלט, ייבחנו תלמידי ישראל בשיטה דומה. "כל ההקולות שזועקים מרה על הרפורמה – איפה הם היו בשנתיים האחרונות? למה לא שמענו מהם מילה על שיעורי הנבחנים בשנים האלו?", אומרים גורמים במשרד החינוך.

דלית שטאובר, מנכ"לית משרד החינוך, מבטיחה שהרפורמה נהגתה מתוך דאגה עמוקה לעתידם של מקצועות הרוח. "כתוצאה מאופן הלימוד של המקצועות הללו, ילדים לא אוהבים אותם. התלמידים לא הופכים להיות הבוגרים המשכילים שהמערכת מפללת אליהם, וגם לא בוחרים ללמוד את המקצועות האלה באקדמיה. אנחנו הולכים אומנם לקראת מדיניות של גמישות, שבה המנהל יקבל סמכות להחליט על הרבה אלמנטים של ניצול המשאבים, אבל בתי הספר לא יוכלו לקצץ בשעות הלימוד. המטרה שלנו היא להימנע מריצה מטורפת אחרי הספקי חומר, ולהעניק לתלמידים חוויה של העמקה, חקר והתנסות, תוך חיבור לעולם האמיתי והאקטואלי".

"זה נכון שסך שעות הלימודים לא ישתנה", אומרת ד"ר גבל, "אבל בפועל נצטרך להוריד חמישית מהחומר כדי לפנות זמן עבור ליווי כתיבת העבודה. אם יש תוכנית לימודים שאותה צריך ללמד בשש שעות לאורך שנתיים – התלמידים יצטרכו ללמוד על חשבון השעות הללו גם איך לכתוב עבודה, וכך בפועל יהיו פחות שעות ללימוד חומרי הרקע. מצד שני, כדי לכתוב עבודה סמינריונית בין־תחומית צריכה להתקיים למידה טובה מאוד של החומרים. הדבר דורש תוספת שעות, ובמקום זאת הן נלקחות מאיתנו בפועל.

"גם ככה שעות הלימוד של מקצועות הרוח הצטמצמו בשנים האחרונות. הרי יש מקצועות קודש, שהם מתמטיקה ואנגלית, ויש מקצועות חול – כמו תנ"ך, ספרות ותושב"ע", אומרת גבל בחיוך חמוץ. "רוצים לעשות רפורמה? מצוין, נא לתקצב אותה בשעות. העובדה היא שמספר השעות שהוקצה למקצועות האלה בשנות התשעים היה כפול כמעט ממספרן כיום. לטענת השרה, אף שהיקף השעות אצלנו הוא מהגבוהים ב־OECD, תלמידי ישראל מדורגים במקומות נמוכים יחסית במבחנים הבינלאומיים, משמע שהלמידה אינה יעילה דייה. אבל הדבר הזה מושפע מהרבה משתנים, כמו למשל היחס המספרי בין תלמידים למורה, שגם בו מדינת ישראל מככבת במובן השלילי. הדברים האלה דורשים תקציבים ושינוי תשתית במערכת החינוך, הרבה לפני שניגשים לשאלה אם לקיים בחינות בגרות".

פרופ' שמחה גולדין, יו"ר ועדת מקצוע ההיסטוריה: "פירון אמר שבתוך שנתיים יבקשו ממנו להעביר את הוראת ההיסטוריה למתכונת הלמידה המשמעותית. עקבנו אחר הניסיון הזה ומצאנו כישלון מוחלט, אבל כבר לא היה למי להוכיח את זה, כי פירון לא היה במשרד החינוך. עכשיו אני מנסה לצעוק לאן אנחנו עלולים להגיע, אבל לא נראה שיש מי שמקשיב"

"אני כבר הרבה שנים בתחום החינוך, ומעולם לא הצלחתי להתחקות אחר השעות האבודות של מקצועות המח"ר", אומר פרופ' גולדין, מרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת תל־אביב. "לאן הן הלכו? הרי הילדים נמצאים בבית הספר אותו מספר שעות. בסופו של דבר, אם קיצצו חצי משעות ההוראה של הלימודים ההומניסטיים לא צריך להתפלא שסטודנטים מגיעים לאוניברסיטה בלי לדעת איך כותבים פסקה. לא לימדו אותם – אז הם לא יודעים".

דרושה מסגרת

יש גם מי שמזהיר מפני עצם הרעיון של מטלת כתיבה בסדר גודל כזה, שתחרוץ את ציוניהם של תלמידי התיכון במדינת ישראל. "יומרני לדבר על כתיבת עבודה סמינריונית שמתחילים להתעסק בה בכיתה י"א", אומרת פרופ' ניצה בן־דב, יו"ר ועדת מקצוע ספרות בחינוך הממלכתי, ופרופסור אמריטה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. "כגודל היומרה, כך גודל הנפילה שתהיה. עבודה סמינריונית בודקת את יכולות הקריאה, ארגון החומר והסקת המסקנות, וכן את התוספת המקורית שהתלמיד מביא – אבל כל זה צריך להיות מבוסס על ידע שצומח מלימוד רחב. הבחינה של ידע כזה צריכה להיות כמה שיותר פתוחה וחיצונית. ראיתי טופסי בחינות של השנים האחרונות – הן פתוחות מאוד, נגישות, מאפשרות לתלמידים לעשות מה שהם רוצים, ועדיין יש בחינה, יש אחריות. מה רע בבחינה באמצע י"א, ובנוסף לזה כתיבת עבודה? אלו שני דברים שונים שמשלימים זה את זה".

בן־דב גם מודאגת מהיבט נוסף של התוכנית: כתיבת העבודות בזוגות ואף בשלשות, ככל הנראה כדי להקל על המערכת. "הרי תמיד יהיה מישהו דומיננטי ועוד שניים שלא עושים כלום ויקבלו על זה ציון. מעבר לכך, יש כאן פתח לכל מיני דברים שקריים – יקנו עבודות, מישהו אחר יעשה את העבודה. זה לא ילך, אני מכירה את הדברים האלה מבפנים. זו בכייה לדורות".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0908FFF07-min-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

גולדין מציין ששינויים בשיטת ההוראה ומעבר מבחינות לכתיבת עבודות הם מהלכים שנעשים כבר היום, בעקבות התלונות המתמשכות על התמקדות בשינון בלבד. "גם אני הייתי שותף לתחושות האלו", הוא אומר. "בעשר השנים האחרונות שינינו את התמונה לחלוטין". הוא מספר על שתי תוכניות גדולות בתחום לימודי ההיסטוריה, "סחלב" ו"יהלום", בהשתתפותם של כ־50 בתי ספר. המשמעות היא ש־14 אלף תלמידים בחטיבה העליונה לא ניגשים לבחינת בגרות "רגילה" בהיסטוריה, אלא מקבלים משימת כתיבה.

ראשי חוגים ומחלקות להיסטוריה באוניברסיטאות שלחו השבוע מכתב לשרת החינוך בבקשה להמתין עם הרפורמה כל עוד נערך הניסיון של תוכניות הלימודים הללו בתחומם: "יהיה נכון לשקול את קיומה של הבחינה ואת מתכונתה רק בשעה  שיצטברו די נתונים וניתן יהיה להעריך את הצלחתו של המאמץ החשוב… ביטול הבחינה כעת משמעו ביטולה של עבודה מקצועית חדשנית ומבטיחה", כתבו לשאשא־ביטון מרצים דוגמת פרופ' דורון אברהם מאוניברסיטת בר-אילן, פרופ' אייל בן־אליהו מאוניברסיטת חיפה, פרופ' כנה ורמן מאוניברסיטת בן־גוריון בנגב, פרופ' מאיר חזן מאוניברסיטת תל־אביב ואחרים. תוכניות מקבילות ל"סחלב" ו"יהלום" יש גם בחמ"ד – "באר" ו"תמר", בהשתתפות כ־2,500 תלמידים. "יש הסכמים עם המנהלים וצוותי המורים על כך שבתוכנית הללו לא לוקחים שעות, אלא להפך", מסביר גולדין.

"בבית הספר שאני מלמדת בו קיים זה כמה שנים תהליך של כתיבה וחקר", אומרת טליה ריבקין, מורה לספרות באולפנת נווה חנה. "המרת בגרויות חיצוניות בכתיבת עבודה בין־תחומית היא רעיון מבורך. אבל אם יש שאיפה אמיתית שהתלמידים יכתבו ברמה גבוהה, ושתהיה להם כתובת להתייעצות לצורך ניסוח שאלת המחקר, איתור מקורות איכות וסינתזה ביניהם – תהליך כזה דורש אינספור שעות ליווי. יהיה צורך בצוותים ייעודיים שיובילו את המהלך וילוו אותו. אני חוששת שבסופו של יום תינתן האפשרות להמיר את העבודה בעוד מבחן רגיל, כי בתי הספר לא יעמדו באתגר. כך קרה גם עם הרפורמה של שי פירון ויוזמת 'ההערכה החלופית'".

ריבקין, בעלת 16 שנות ותק במקצוע, מביעה אף היא חשש מהידרדרות רמת הידע של התלמידים, אם לא יידרשו לבחינה חיצונית. "אי אפשר להכחיש שבלי הערכה משמעותית בסוף התהליך, קשה עד בלתי אפשרי לרתום בני נוער ללמוד ברצינות. גם אנשים בוגרים נזקקים למסגרת מובנית בלימודים או במקום העבודה כדי למצות את כוחותיהם. נדיר למצוא מקום שמושתת רק על רצון טוב ומשמעת עצמית. מבנה הנפש של האדם לא מותאם לזה.

"אם היינו רוצים לחזק את המתמטיקה והפיזיקה – שגם הן חשובות כמובן – היינו הולכים ועושים שם את התהליך, אבל בחרנו את המקצועות ההומניסטיים שנמצאים בשפל", אמרה השרה בתחילת החודש בדיון שנערך בכנסת. "בארבע השנים הקרובות לפחות, כל מערכת החינוך תעסוק רק במקצועות האלו. אם זה לא יעלה את היוקרה שלהם, אני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות"

"בנוסף, כיום המערכת מתקצבת שעות הוראה כנגזרת של מספר יחידות הלימוד לבגרות. כל עוד אין שינוי עומק בשיטת התקצוב, שעות ההוראה במקצועות שהבגרות החיצונית תבוטל בהם ילכו ויצטמצמו עד שייעלמו מהנוף. הבחירה לייקר את מקצועות המתמטיקה והאנגלית על פני מדעי הרוח היא גם בחירה לתת דגש ללימודים תכליתיים ומעשיים, ולוותר על כל מה שיש בו ערך ברבדים שהם מעבר לפרקטיקה פשוטה. תפיסת העולם התכליתית מאפיינת את התרבות שלנו היום, ומצער שהיא הגיעה עד לתוכניות הלימוד".

ספר מוסתר מאחורי הגב

כפי שהזכירה ריבקין, כבר היה לנו לפני שנים לא רבות שר חינוך שביקש לחולל מהפכה במערכת. שר קצת היפראקטיבי, שאהב לנגן בגיטרה ויצא נגד שיטת השינון. הוא הכריז על רפורמת "למידה משמעותית", וביקש להזיז את חרטום הספינה העצומה על מיליוני נוסעיה לכיוון אחר, אולי כזה שתואם את כישוריו שלו. גם אז נשמעו דיבורים על העולם החדש, על פיתוח יצירתיות וסקרנות ועל מעבר מהנחלת ידע לרכישת מיומנויות, שכן הדאטה נגיש וזמין לכול בהקלקת עכבר.

ואז הגיע שר החינוך נפתלי בנט. בניגוד לפירון בנעוריו, בנט דווקא אהב מתמטיקה, או לכל הפחות התחבר ללימודים ריאליים. בבגרותו הרי עשה את הונו בתעשיית ההיי־טק, ולכן השר בנט האמין כי פיצח את התשובה לשאלה הגדולה, לאן צריכה לשוט מערכת החינוך. כשתפס את ההגה, הוא הסיט את הספינה ב־180 מעלות, והכריז על מהפכה מסוג אחר: "לתת חמש", כך נקראה התוכנית שלו שנועדה להכפיל את מספר הנבחנים על חמש יחידות לימוד במתמטיקה.

ועכשיו הגיעה שאשא־ביטון, שרה שבעבר לימדה ספרות ותנ"ך בצורה אינטגרטיבית. בדיון שהתקיים בכנסת בנושא ביטול בחינות הבגרות במקצועות הרוח, היא התפעלה מח"כ עמיחי שיקלי, שציטט ממילות השיר "עקרה" של רחל המשוררת. "ככה לימדתי ספרות, עם העמקה ונגיעה בתחומי דעת אחרים", אמרה. היא הסבירה שהתרגשה מהציטוט כי "על זה בדיוק אנחנו מדברים (ברפורמה – ב"ק). בשיר של רחל יש עניין של התנ"ך, והוא מזמין את הילדים ללמוד מהשיר בהסתכלות רחבה. לא להסתכל עליו בראייה צרה כשיר של רחל – אלא לראות מה עוד יש בו. אני אומרת את זה מכיוון שככה לימדתי ספרות ותנ"ך, בצורה רחבה". יצא המרצע מהשק: כמו קודמיה, גם שרת חינוך הנוכחית מאמינה שהשיטה שהכי התאימה לה, במסלול האישי שלה, צריכה להפוך לחזות כל מערכת החינוך הישראלית. שוטי שוטי ספינתי שלי.

כל המרואיינים בכתבה, יש לציין, דיברו טובות על השרה. "היא מרשימה ויעילה, ואני חושב שכוונותיה טובות", אומר גולדין, "אבל היא החליטה על רפורמה בלי לספק לנו הסברים, ובלי לקיים שיח רציף ושקוף. אנחנו לא חושדים שלא אכפת לה ממדעי הרוח. היא מציעה רעיונות שנועדו להתאים את הלמידה למאה ה־21 – שזו מגמה מצוינת, אבל היא צריכה להיעשות בשום שכל, בצורה שקולה והדרגתית, ותוך שיתוף הדרג המקצועי".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0105YS101-min-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"השרה אומרת שהיא רוצה לחזק את מדעי הרוח, ולמען האמת, התרשמנו מכנות כוונותיה", מודה גבל. "המחלוקת היא על הדרך. מבחינתנו, חלוקת מקצועות הבגרות לסוג' א וסוג ב' היא צעד שסותר את האמירה על חיזוק מדעי הרוח. הניסיון שלנו מהרפורמה של פירון מלמד שהמעבר לשני סוגי הערכה שונים יפגע ביוקרתם של המקצועות שאין בהם הערכה חיצונית".

"בפגישה עם השרה אמרנו לה: 'אנחנו פה, מי שנתיים בראש תחום ומי עשר – בואי, ספרי לנו עוד על התוכנית'", אומר מלאך. "היא ענתה לנו שבינתיים לא מפרסמים דבר, עד שיוציאו אותה לתקשורת. אולי היא מסתירה מאחורי הגב ספר גדול ובו תוכנית סדורה, אבל להגיד לראשי ועדות המקצוע שהם ילמדו על התוכנית רק כשהיא תצא לתקשורת – זה לא נשמע טוב. לפי התרשמותנו, היא לא שיתפה אותנו כי פשוט אין תוכנית סדורה. עדיין משחקים ברעיונות".

פרופ' גולדין מתאר תחושת דז'ה־וו קלה. "המאבק מול שי פירון בנושא 'למידה משמעותית' היה דומה לזה שמתנהל עכשיו. גם לו אמרנו – אם לבטל את הבגרויות, שיעשו את זה בכל המקצועות. לא יכול להיות שחלק יבוטלו וחלק יישארו. השגנו פשרה, הלא היא מתווה השבעים־שלושים – על שבעים אחוז מהחומר התלמידים היו אמורים להיבחן בבחינה חיצונית, ועל השאר לעשות עבודה של 'למידה משמעותית'. פירון החוגר התהלל כמפתח, ואמר שהוא יוכיח שהניסוי יצליח, ושבעוד שנתיים כבר יבקשו ממנו להעביר את כל הוראת המקצוע למתכונת הלמידה המשמעותית.

"שכנעתי את חבריי לדרך לשים בלמידה המשמעותית את כל היחידה של הוראת השואה. המחשבה הייתה שזהו נושא חשוב וערכי כל כך, נושא שהתלמידים פוגשים בכל שנה ביום השואה וגם במסעות לפולין, ולכן הלמידה שלו לא תיפגע. עקבנו אחרי הניסיון הזה, ומצאנו כישלון מוחלט. ברגע שהמנהלים ראו שאין בחינה חיצונית, הם עשו שמות בשעות הלימוד. גם המדריכים של יד ושם וגם מדריכי המסעות לפולין אמרו שהתלמידים לא למדו כלום. היו כמובן בתי ספר שעשו דברים מופלאים, אבל הם היו מעטים.

ד"ר אסף מלאך, יו"ר ועדת מקצוע האזרחות: "לא נעשתה עבודת מטה, ולא הוגשו תוכניות מסודרות. בתי הספר התיכוניים אמורים להחיל רפורמה בסדר גודל היסטורי, בלי שקיבלו ממשרד החינוך מכתב, חוברת או מצגות, אפילו לא פתק. אין לזה שום מקבילה בעולם. לפני הכול, הביקורת שלנו היא לא על תוכן התוכנית, אלא על כך שאי אפשר לבקר אותה"

"לאחר שלוש שנים שינינו בחזרה. הניסוי הזה הוכיח שאפילו בתחום חשוב כל כך כמו הוראת השואה, אם אין בחינה חיצונית – הורגים את המקצוע. אבל כבר לא היה למי להוכיח את זה, כי פירון לא היה במשרד החינוך. עכשיו אני מנסה לצעוק לאן אנחנו עלולים להגיע שוב, אבל לא נראה שיש מי שמקשיב".

מדלגים ישר לקינוחים

בקרב אנשי החינוך יש גם מי שתומכים ביוזמת השרה ורואים בה ברכה של ממש. "כל כך הרבה שנים מדברים על הצורך בשינוי ובחשיבה ובהוראה אחרת, וכשזה מגיע, אנחנו שומעים בעיקר חששות", אומר חיים בדש, המופקד על חינוכם של כ־1,600 תלמידים בתור מנהל תיכון יהוד, מבתי הספר הגדולים בארץ. "פחד משינוי הוא טבעי, אני מבין את הקולות האלו, ויחד עם זאת אני חושב שהרפורמה תאפשר בדיוק את מה שהלמידה החדשה והעולם החדש מזמנים לתלמידים שלנו. הגי

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 154734023-min-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

ע הזמן לפרוץ את הגבול. להישאר כל הזמן בפחד, זה לא מה שייקח אותנו קדימה. גם אם הרפורמה של השבעים־שלושים נחלה חוסר הצלחה לכאורה, אני לא רוצה שנהפוך את זה לחזות הכול.

"אני לא מאלה שמשתמשים במילים מכובסות ובביטויים נמלצים, וכמורה אני פרונטלי מאוד, אבל אני יודע שאפשר לעוף גבוה עם ילדים. אני רוצה שעולם הערכים של בוגר שיצא מהתיכון שלי יהיה בנוי על ידע עמוק ורציני, שמדבר גם על ההיסטוריה היהודית שלנו אבל לא במנותק מהקונטקסט העולמי. צריך להאמין בעצמנו, באמת המקצועית שלנו וביכולת לעשות את זה עם הילדים. זה דור שחשוף לכמויות אינסופיות של מידע, בואו ננצל את זה. למה לכבול אותו לעגל הזהב של בחינות הבגרות? למה לחנוק אותו בידע מצומצם? למה לא מאמינים שהתלמידים מסוגלים לייצר סינתזה בין שני תחומי ידע? אני לא יכול לחתום מראש שזה יעבוד בצורה מושלמת, אבל כן יכול לחתום שאם יוצאים לדרך, עושים גם תיקוני דרך. מה שבטוח זה שאסור לתת לפחד לנווט אותנו".

ולמה לא להתחיל בפיילוט? למה להריץ את הרפורמה מיד בכל המערכת?

"אנחנו חיים במציאות הישראלית, וכבר למדנו שפיילוט הוא הדרך הטובה ביותר להרוג יוזמה. זה לא שבאחד בספטמבר תלמידי י"א יצטרכו לכתוב עבודה. מתחילים עם כיתות י', ותהיה תקופת למידה מעניינת לכולנו".

אם כולם מודים שנדרש שינוי, תהיתי באוזני מתנגדי הרפורמה, מהי בעצם החלופה שהם מציעים? "אין לי מתכון מנצח לכל תחומי הדעת ההומניסטיים", אומר ד"ר מלאך. "לאורך השנים עלו רעיונות ומתבצעים ניסיונות בתחומים השונים. זה כמובן הכרחי וחיוני, וגם חשיבה מחדש על שאלות יסוד היא רצויה. אבל אין פתרון של זבנג וגמרנו. מנסים למכור לנו שמישהו מצא רעיון טוב עד כדי כך שהוא הולך לפתור את כל הבעיות בלי שום צורך בניסויים ובהכשרות מתאימות. זה גרוע מאוד".

במכתבם השני לשרת החינוך הציגו ראשי ועדות המקצוע שלושה תנאים שלדעתם יהפכו את התוכנית לסבירה ומאוזנת: ראשית, מציאת מקורות מימון חלופיים לצורך ליווי הכתיבה של העבודה הסמינריונית, וזאת כדי לשמור על היקף תוכנית הלימודים במקצועות הרוח ועל יוקרתם של המקצועות האלו בציבוריות הישראלית; שנית, קיום בחינה או הערכה חיצונית על "קורסי המבוא" שיילמדו עד סוף המחצית הראשונה של כיתה י"א (מלאך: "אפשר בהחלט לגוון את תוכן המבחנים, ועדיין לקיים מבחנים חיצוניים שיאפשרו סטנדרטיזציה של הידע ובסיס מוצק לתהליך החקר והכתיבה של העבודה המסכמת"); ושלישית, להחיל את התוכנית בשלב הראשון כבחירה.

חיים בדש, מנהל תיכון יהוד: "פחד משינוי הוא טבעי, אני מבין את הקולות האלו, ויחד עם זאת אני חושב שהרפורמה תאפשר בדיוק את מה שהלמידה החדשה והעולם החדש מזמנים לתלמידים שלנו. הגיע הזמן לפרוץ את הגבול. להישאר כל הזמן בפחד, זה לא מה שייקח אותנו קדימה"

"בתי ספר שירצו לבצע את השינוי, יידרשו לעמוד ברף שיציבו אנשי המקצוע בכל הנוגע להכשרת מורים, היקף הלימודים, ההיבטים הטכניים ועוד", מסביר מלאך. "לחלופין, יש לערוך פיילוט בחלק מבתי הספר במשך השנתיים הראשונות, לבדוק היטב שהתוכנית עובדת – שיש דיווחי אמת של היקף ההוראה, ושהמורים והתלמידים מקבלים את סל המשאבים הדרוש להם – ורק אז להחיל את הרפורמה בכלל בתי הספר".

את שאלת החלופה הפנינו גם ליוסי לונדין, ראש המחלקה להיסטוריה ואזרחות במכללת אורות ישראל וחבר ועדת המקצוע באזרחות. "הגישה שלי היא שהחיים מתנהלים באבולוציה ולא ברבולוציה", הוא אומר. "הבסיס של החינוך – ולא משנה באיזה מקצוע, מגזר או מדינה – מורכב ממורה, תלמיד, כיתה וחומר לימוד. חומר במשמעות המיושנת שלו, כלומר איזשהו קאנון של ידע היסטורי ויצירות ספרותיות, בסיס בתנ"ך ומורשת ישראל וידע עולם שצריך לעבור מדור לדור. שאף אחד לא יספר לי סיפורים על תלמיד ממוצע שיפתח ויקיפדיה בשעות הפנאי וישאב ידע משם".

האם תהיה עבודה כזו אחרת, בגרות חיצונית או פנימית – כל אלו זוטות לעומת ליבת העניין, אומר לי לונדין. "המחלוקת האמיתית היא לא על הפרקטיקה. יש מחלוקת עקרונית האם יש ערך לידע או שאין ערך לידע והעיקר הוא טיפוח המיומנויות, היצירתיות והביקורתיות. בסופו של דבר הלב מגיע למקום שהידע הוא אמצעי והמיומנויות הם המטרה. לצערי זו גם המחשבה החינוכית השולטת ברוב האקדמיה בעולם.

"אני מכיר את כל הרעיונות שהיו בלימודי היסטוריה ואזרחות – הם נחמדים מאוד, אבל אין שם חידוש מהותי. כולם בגדר רפרפות. הם לא המנה העיקרית. רוצים למנוע משבר במערכת החינוך ולהגביר את המוטיבציה ללמידה? רוצים שמספר הסטודנטים להוראה יפסיק לרדת משנה לשנה, ושמורים לא יברחו מהמערכת? יש לזה פתרון. כיתות יותר קטנות, מורים שלא משגעים אותם כל שנה ברפורמה חדשה, ותגמול ראוי לעוסקים בהוראה. זה מצטלם פחות טוב מרפורמה שהופכת את העולם, כי זה צעד ועוד צעד והתוצאות נראות רק בטווח הרחוק, אבל זו הדרך".

לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il

The post קוצר רוח מועד ב': המחיר של רפורמת שינויי הבגרויות appeared first on מקור ראשון.