חושך שרר עדיין כששיירת כלי הרכב הצבאיים יצאה מבסיס החטיבה המרחבית שומרון, מעט אחרי חמש וחצי בבוקר יום רביעי. אבל רבע שעה אחר כך, כשהשיירה התפתלה ברחובות שכם, כבר עלה עליה השחר.

בדרך לאבטחת עבודות השיפוץ בקבר יוסף אמר ברשת הקשר מח"ט שומרון, אלוף־משנה רועי צוויג, את הדברים המרגשים שזכו בהמשך לתפוצה ברשתות החברתיות. אנחנו בדרכנו אל שכם, הוא מסר לחייליו. "במקום הזה הובטחה הארץ לאברהם אבינו, כנאמר 'לזרעך אתן את הארץ הזו', ואנו פועלים היום ביד רמה כאבותינו שיצאו ממצרים בפסח.

אומר הכתוב 'בעצם היום הזה, לא כגנבים בלילה אלא כבני מלכים'. וכך אנו זוכים להשיב את כבוד הארץ ועם ישראל".

דבריו הציוניים מאוד של המח"ט, המלאים ברוח היהודית, העירו מרבצן בהמשך היום רוחות ביקורת עזות, שטפלו עליו עובדות לא נכונות. מדיווח בהארץ השתמע שהצבא הוא שיזם את עבודות השיפוץ, וגילה בעניין את אוזנו של ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן. האמת היא שמרגע שנודע על ההרס שזרעו פורעים פלסטינים בקבר הייתה זו המועצה שפנתה אל הצבא וביקשה להכניס עובדי בניין פנימה כדי לתקן את הנזק.

שגויה גם הטענה שהמח"ט הוא שהזמין את אנשי התקשורת הספורים שהתלוו אל הכוחות. עם זאת, ההיענות הצבאית לקיים את מבצע השיפוץ אכן הייתה מהירה: ביום שני הוחלט על כניסה ביום רביעי.

נלעגת למדי גם הטענה שבשל הידיעות על העבודות במתחם, שהתפרסמו בשעה שהקבוצה שהתה בתוכו, החלו התפרעויות בשכם. כאשר שיירה צבאית ארוכה נכנסת בשעת בוקר לעיר, נוסעת ברחובותיה ואז חונה במשך למעלה משלוש שעות ליד מתחם הקבר, השבאב של שכם לא זקוקים לציוצי טוויטר של כתב ישראלי כדי להבין מה מתרחש. זאת ועוד – אבנים יודו אל כלי הרכב הצבאיים כבר בכניסתם אל העיר, הרבה לפני שדיווח כלשהו התפרסם בכלי התקשורת.

בתוך אחד מכלי הרכב ישבה מכונסת רבקה לבנת, אמו של בן־יוסף לבנת ז"ל. לפני 11 שנה, בפסח, הוא נורה למוות בידי שוטרים פלסטינים אחרי שנכנס להתפלל במתחם קבר יוסף. כשהשיירה הגיעה ליעדה היא מצאה פינה במתחם כדי לשבת ולהתפלל. במשך כעשרים שנה, סיפרה, לא הייתה פה בשעות היום. "השיפוץ הוא לא התיקון, אלא זה שאנחנו כאן באור יום. והלוואי שנזכה להיכנס קבוע. הרבה אומץ של הצבא הופגן כאן היום, אבל כואב לראות שאנחנו לא נכנסים חופשי אלא רק ככה, בליווי כבד", היא אומרת, וזוכרת ימים אחרים של שבתות וחגים במתחם הישיבה שפעלה פה.

כשלושים עובדים בארבעה צוותים – טיח, תיקון המצבה, שרברבות וחשמל, רובם מחברת "הר כביר" שבאלון־מורה, יורדים בזריזות מכלי הרכב, מיד לאחר שהם חונים ליד מתחם הקבר קצת לפני שש בבוקר. הם מתחילים מיד בעבודה. ציון הקבר מנותץ באחד מצדדיו ומפויח. חלקי אבנים שחורות מפוזרים סביבו. הידיים רועדות קצת והבטן מתכווצת למראה ההרס המכוון והאלים הזה. השנאה שפעמה כאן מורגשת כמעט באוויר.

אחד העובדים עולה על גג המבנה כדי להתבונן משם בתיקונים הנדרשים. כמה יריות נשמעות פתאום, מפריחות אל השמיים להקת ציפורים מבוהלת. ההוראה הצבאית החד־משמעית כעת של קצין ההגנה המרחבית של חטיבת שומרון רס"ן עזריאל פרלמן היא להתכנס בתוך המבנה, העשוי אבן בלבד. בהמשך יתגלו שתי פגיעות ירי בחומת המתחם, ליד שער הכניסה. התיקון על הגג יצטרך לחכות לפעם אחרת.

לוחות השיש המנותצים מוּסרים במהירות מהציון. בחוץ צובעים בלבן טרי את האבנים החיצוניות של המבנה שהשחירו, ומחליפים את ארון החשמל שהושחת. בין העובדים גם נתנאל שניר ממנהלת קבר יוסף והמקומות הקדושים, שאחראי על מבצעי הכניסות השוטפים לכאן בתיאום עם המועצה.

הסיכום עם הצבא הוא שהעבודות יימשכו עד תשע בבוקר, אבל לכולם ברור שאם המצב יסלים, ייתכן שיצטרכו להתפנות משם מהר יותר. כמה מכלי הרכב אפילו נותרים בחוץ כשהמנוע פועל. וכך תחושת הגאווה הלאומית על תיקון ההרס מעורבת בתסכול על שהדבר יכול להיעשות רק תחת אבטחה כבדה ולזמן קצוב. ההחלטה לקיים את התיקון בשעות הבוקר המוקדמות נובעת אולי מהבנה שהפעם, אחרי השחתה נוספת של הקבר, יש לפעול בו באור יום – אבל במקביל היא מגיעה לא פחות מהערכת מצב הקובעת שבעת צום הרמדאן, שעות הבוקר מתאימות יותר לכניסה כזו מאשר הלילה, שבו מתקיימות בדרך כלל הנסיעות המאובטחות אל קבר יוסף.

ריח כבד של צבע וחומר הדבקה ממלא עד מהרה את המתחם. בין ענני האבק שמעלות עבודות חיתוך השיש והצביעה המהירה באמצעות התזה, פניהם של כל העובדים מלבינות. תוך כדי, מי שמספיק מתפלל תפילת שחרית זריזה. אחרים ממלמלים שמות לברכה בזמן שהם עובדים. משמיעים לצד קברו של יוסף בקשות לרפואה, לזיווג, ובכלל כל הישועות הנדרשות.

יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, מדבר על הרס ברברי מכוון "בסגנון דאעש" שנעשה כאן, וכוון ישירות למקום בעל ערך דתי לעם היהודי. "באנו לשפץ את קברו של יוסף", הוא אומר, "וגם להחזיר את הכבוד הלאומי לעם ישראל".

איך אפשר לדעת שלא תיאלצו לעשות את זה שוב?

"אני מאוד מקווה שלא, אבל אני בהחלט מודאג. זו כבר הפעם השלישית שזה קורה מאז ההחלטה המחפירה של אהוד ברק לנטוש את המקום בשנת 2000. שוב אנחנו רואים הוכחה שרק מדינת ישראל יכולה לשמור על המקום הקדוש הזה. אפילו לפי הסכמי אוסלו הארורים, קבר יוסף והדרך אליו אמורים להיות בשליטה ישראלית. צה"ל שולט היום בכל מקום ביהודה ושומרון, אבל לממשלה אין אומץ ועוצמה לחזור אל הקבר באופן מלא ולבנות אותו מחדש.

"אין עם שלא שומר על אתרי המורשת המקודשים לו. אנחנו במועצה לקחנו על עצמנו את המשימה לקיים את הקשר שעם ישראל רוצה עם מקום קברו של יוסף הצדיק", הוא אומר, ומציין שב־17 הכניסות השנתיות לקבר מגיעים אליו עשרות אלפי מתפללים "מכל גוני הציבור".

מעבר לחומה כבר נשקף עשן שחור שמיתמר ככל הנראה משרפת צמיגים. דוידי בן־ציון, סגן ראש מועצה אזורית שומרון, מסביר מדוע המועצה מתנגדת לכך שהרשות היא שתשפץ. "אנחנו בעלי הבית, ולכן לא הסכמנו ולא נסכים לעולם שהפורעים הם שיתקנו את קבר יוסף. מיד אחרי פסח מתוכננת כניסה נוספת, וציון הקבר והמתחם צריכים להיות מסודרים ומוכנים כדי לקבל את המתפללים".

בשמונה וחצי כבר מתחילים לנקות ולקפל את הציוד. מים נשפכים על הרצפה, ונגרפים החוצה בעבודת צוות מהירה. רגע לפני שעוזבים, מדליקים כאן את נר השמן הגדול, מעל המצבה שעומדת שוב שלמה. דגן אוחז בדגל ישראל, וכולם שרים התקווה ואני מאמין, אומרים עוד קדיש אחרון. "הדגל הזה צריך להתנוסס כאן", אומר דגן. "הממשלה צריכה להשיב את הנוכחות הרציפה פה".

ענן האבק מתפזר מעט, המטאטאים וכלי העבודה מועמסים על כלי הרכב. בדרך החוצה מלווים את השיירה נערים. הם רצים ומטיחים בה שוב ושוב אבנים. פיצוצים מאיימים נשמעים עם כל פגיעה בדופן. נסיעה קצרה ואנחנו בחוץ.

ציון הקבר נותר מאחור, קרוב כל כך ורחוק כל כך.

The post מבצע שיקום קבר יוסף בשכם: המועצה האזורית ארגנה, המח"ט חטף ביקורת appeared first on מקור ראשון.