קצת על עצמי // שמי אורית קאופמן, גרה בפדואל, נשואה ליורם, מהנדס ביחידה הטכנולוגית של חיל מודיעין (אבל זה סוד…) אם לארבע בנות וסבתא לשלושה נכדים מושלמים. 27 שנים בחינוך באולפנות, ושמחה בכל שנה ושנה שאני עוסקת במקצוע המופלא הזה. כל שנות ההוראה שלי לימדתי ספרות וחינכתי כיתות. עד היום – טקסט טוב מנצח הכול מבחינתי, ותלמידה שחינכתי תמיד תהיה יחידה ומיוחדת בעבורי, גם אחרי המון שנים.

בשבתון יצאתי לקורס ניהול אבל סירבתי לנהל כי חששתי מהמרחק שהגדרת התפקיד יוצרת. הסכמתי לנסות למלא מקום בניהול לתקופה קצרה, ואז גיליתי שקשר תמיד מתאפשר כשיש מוטיבציה לקיים אותו. קשר מבחינתי הוא הפלטפורמה המשמעותית ביותר ליצירת התפתחות. וכל מה שאנחנו עושים בבתי הספר הוא השאיפה לייצר קהילה שכל חבריה חווים תהליכי התפתחות. הצוות, התלמידות וההורים – כולם יחד בגדילה.

למה חינוך? // כי מה עוד יאפשר לי לחוות כזו שמחה ביום יום? כי באיזה מקצוע גם בגיל 49 את רוקדת בהתלהבות של נערה "משנכנס אדר", או מוצאת את עצמך מזמזמת מנגינה לא מוכרת ומגלה שזה השיר החדש של נועה קירל… באיזה מקצוע אנחנו קרובים למעיין נעורים שוקק ומלא חיים? מי ששואל את זה, פשוט לא מכיר את הבנות באולפנת אמית גבעת-שמואל! בנות שגדלות באולפנה שפותחת לפניהן אפשרויות מופלאות לצמיחה ערכית, לימודית ורגשית. בנות מרשימות שבעוד כמה שנים יהפכו לנשים ענקיות פורצות דרך בכל תחום.

מהי קריעת ים סוף של תלמיד בשנת 2022? // להיפרד באופן מוחלט מהעולם הדיגיטלי ליותר משעה. וששום מבוגר לא יגיד לך שלו קל יותר, ואם יגיד – אל תאמין לו…

איך מצליחים לראות את התלמידים באמת ולגעת להם בלב? // תלמידות לא שונות מאיתנו. הן בני אדם עם אותם צרכים ועם אותה נשמה כמונו בדיוק. אם מי שמולנו מביא את עצמו באופן אותנטי, מביא בכנות, עם הקושי ועם השמחה כאחד -אז קורה הקסם והלבבות נוגעים. זה תמיד הדדי, וזה היופי. ורק ככה יודעים שזו אמת.

המקום שבו בחרתי להצטלם // חוף הים. לעמוד מול הים – בשבילי זה רגע של שקט, קבלת פרופורציות בחיים, הבנה של גודלו של העולם. רגעי אמונה צרופים. הלב שקט. הים נותן לי רגע של חוויית שלם.

החלום // לקבל אוטונומיה מלאה, כי הגיע הזמן לחדש. החלום הגדול שלי הוא לאפשר למידה במרחב אוטונומי של אחריות מלאה של התלמידות. לאפשר תנאים לפיתוח זהות משמעותית, להצמיח אווירה מאפשרת, שנותנת מקום גדול למשחק, לרוח, לערך, ללמידה מפתחת ומעשירה. להגשים את חלומן של התלמידות – "תנו לגדול בשקט". להשתיק רעשים של תחרות וכוחניות. לתת לתלמידות להבין את עצמן להתחבר לערכים ולצמוח מהם, להפוך את הלמידה למשמעותית ולהיות בעצמי, עם הצוות, חלק בלתי נפרד מהקסם הזה.

The post נוגעים בלבבות: אורית קאופמן, מנהלת אולפנת אמית גבעת-שמואל appeared first on מקור ראשון.