"כרשות מקומית אנחנו מתכוננים לחירום, למלחמות, לרעידות אדמה, לטילים. אבל אף אחד לא מכין אותך לאירוע אכזרי שבו אתה רואה מראה נוראי של גופות עם סימני גרזן. גם השוטרים, שחוו דברים, אמרו שזה היה אחד האירועים הקשים בשירות שלהם", מודה מנכ"ל עיריית אלעד שי נתן, שניסה השבוע להחזיר את העיר לשגרה ככל האפשר.

ההלם ניכר השבוע ברחובות אלעד. גם אחרי לכידתם של שני המחבלים שביצעו את הפיגוע הרצחני בעיר בשבוע שעבר, נראה כי תושביה מתקשים לשוב לשגרה. גני המשחקים אינם מלאים כמו בימים רגילים. אתרי בנייה רבים מושבתים, בשל החלטת העירייה למנוע כניסת פועלים פלסטינים לעיר בימי השבעה, בניסיון להוריד את מפלס המתח. לראשונה מאז ייסודה התמודדה העיר החרדית־דתית עם פיגוע טרור, שגם גורמי הביטחון מעידים כי הוא מהקשים שחוותה ישראל מבחינת אכזריות הרוצחים.

"איפה אני יכול לבדוק רעש במנוע?" שמענו אדם שואל מכר שפגש ברחוב. "יש אהה… אה, סליחה, בעצם אין את אחינו", השיב לו האיש, מתכוון ליונתן חבקוק, מנרצחי הפיגוע, מוסכניק ודמות מוכרת בעיר, שנקרא בפי כולם "אחינו". רגע קטן שדוקר בלב, ומשתלב באווירה המתוחה.

במוצאי יום העצמאות הגיעו שני תושבי הכפר רומאנה שבאזור ג'נין, אסעד רפאעי וסובחי אבו־שקיר, מצוידים בגרזינים, לפארק באלעד, ורצחו באלימות קשה את אורן בן־יפתח, תושב לוד, ואת יונתן חבקוק ובועז גול – שניהם תושבי אלעד. הם פצעו במכות גרזן ארבעה בני אדם נוספים, שלושה מהם במצב קשה. לאחר מכן נמלטו המחבלים רגלית והסתתרו בחורשות הסמוכות לעיר, עד שנתפסו ביום ראשון בבוקר.

הימים הללו, שבין הפיגוע ללכידת מבצעיו, הציבו אתגר קשה לתושבי העיר ומנהיגיה. החשש שהרוצחים עדיין שוהים בתחומי העיר ועלולים לצאת למסע קטל נוסף, הדיר שינה מעיניהם. "התלבטנו בשלב הזה איך להמשיך", מספר נתן. "מצד אחד יש שני מחבלים שלא נתפסו, מצד שני היה חשוב לנו לשמור על שגרה מסוימת. אחרי החופש של יום העצמאות ושבת, לא רצינו שהילדים יישארו בבית גם ביום ראשון. ראש העיר ישראל פרוש התייעץ עם מפכ"ל המשטרה, עם גורמי ביטחון נוספים וכן עם גורמי חינוך ורווחה, כדי לחשוב יחד מה הכי נכון לעשות בסיטואציה הזאת. אחרי שהובהר לנו שהכוחות שהיו כאן 'הזדכו' על העיר, ושכ־1,800 חיילים שהגיעו לאלעד סרקו כל מקום וכל פינה, קיבלנו הערכה שהמחבלים לא נמצאים בשטח העיר, ובעצת הפסיכולוגים ואנשי החינוך החלטנו לפתוח את הלימודים, בהנחה שרצף ימים גדול כל כך בבית יגביר את המתח. ילדים שרצו באו למסגרות, והיה להם ליווי של הצוות ושל פסיכולוגים. הנחנו שלא כולם יגיעו, אבל היה חשוב שיהיה מענה וחזרה לשגרה למי שיגיע".

"עדיין יש ילדים שפוחדים לרדת לפארק שבו היה הפיגוע, וגם למקומות בילוי אחרים. אנחנו חושבים איך להתגבר על זה"

אחרי תפיסת המחבלים, העיר חזרה לשגרה?

"עדיין יש ילדים שפוחדים לרדת לפארק שבו היה הפיגוע, וגם למקומות בילוי אחרים. אנחנו חושבים איך להתגבר על זה. בודקים למשל איך לקיים שם בל"ג בעומר אירוע גדול עם צעדת חב"ד המסורתית, כדי לחזור לפעילות מלאה. נכון שצריך להיות ערניים יותר, אבל זה החוסן והחוזק של עם ישראל – לשמור על החיים ועל פעילות החיים גם בזמנים כאלה".

זול שהוא היקר ביותר

תושבים בעיר העידו כי פניהם של המחבלים היו מוכרות להם, וכי נראה שהשניים עבדו בעיר בשיפוץ בתי כנסת ובתים פרטיים, לאחר שנכנסו לתחומי ישראל באופן לא חוקי. השבוע בכניסה לאלעד, מחלקת האכיפה העירונית בדקה רכב אחרי רכב, ומאבטחים עלו לאוטובוסים ולטנדרים לוודא שאין בהם אורחים לא רצויים. אבל לבכירי העירייה ברור כי קשה לייצר פתרון הרמטי.

"אנחנו מנסים להיאבק בכניסת השוהים הבלתי חוקיים לעיר ולתת לתושבים תחושה של ביטחון, אבל לא נמנע לגמרי כניסה של פועלים", אומר נתן. "יש אתרי בנייה שנבנות בהם מאות יחידות דיור, העיר בשלבי פיתוח, ואנחנו לא יכולים לעצור את כל זה. יש מאמץ לבדוק שלא נכנסים פועלים לא מורשים, אלא רק כאלה עם היתר מסודר".

כניסת שב"חים היא תופעה מוכרת בעיר? היה בעירייה שיח בנושא לפני הפיגוע?

"כל הזמן יש מִבצעי אכיפה נגד שב"חים. במקרה של השניים האלה, גם אם היה שומר בכניסה והגדר הייתה חכמה, הם היו נכנסים. אי אפשר לסגור הרמטית עיר של עשרות אלפי תושבים. בסוף יש פה כביש, ואנשים שמסיעים אותם. התחלנו עם שמירות קפדניות יותר בכניסה ועם בידוק לכל רכב, אבל העיריות השכנות ומשטרת התנועה אומרות שזה עושה פקקים בכל הכבישים מסביב. זה מכביד על התושבים, וכנראה לא יימשך זמן רב. אדם שרוצה לקחת את הילד מהגן, לא יכול לצאת מהעבודה שעה קודם בגלל בידוק בכניסה לעיר. אנחנו חיים במדינה שלמדה לחיות עם איזונים גם בתקופות מתוחות, וצריך למצוא את הנוסחה הנכונה – לא להֶסגר עם גדר, וגם לא לפתוח לגמרי".

אלעד איננה העיר היחידה שמתמודדת עם שוהים בלתי חוקיים מתחומי הרשות הפלסטינית. "זו בעיה ארצית, יש שב"חים בכל הארץ", מציין נתן. "באתרי בנייה רשומים יש בדיקות בכל בוקר, אבל יש הרבה הרחבות של בתים או עבודות שלא קשורות לעירייה. ברגע שאתה נותן היתר בנייה, התושב מחויב להביא קבלן רשום. הבעיה מתחילה כשמביאים קבלני משנה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 5/AFP_329J894-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"שני המחבלים היו אנשי חשמל, והיו תושבים שזיהו אותם כמי שעשו אצלם בבית עבודות חשמל. התושבים צריכים לדעת שלא תמיד זול זה הכי טוב. זול יכול לעלות בחיים, ולחיים אין מחיר. כל אחד שמביא עובדים הביתה צריך לוודא שיש להם אישור. זה לא מבטיח מאה אחוז, אבל מוריד את מפלס הסכנה. כבר לפני חודש וחצי, כשגל הטרור החל, התחלנו בעירייה לעבור באתרי בניה ולבדוק את האישורים. מדי יום הוצאנו מהעיר 5־6 שב"חים. לצערנו יש מי שמשיקולי עלות בוחר להעסיק אותם, ויש כאלה שמסיעים אותם כי זה משתלם. בהזדמנות זו אני קורא לציבור שלא להעסיק עובדים לא מורשים, ובטח לא להסיע לעיר אנשים כאלה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2022/05/אורן-בן-יפתח-150x150.jpeg 150w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2022/05/אורן-בן-יפתח-75x75.jpeg 75w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2022/05/אורן-בן-יפתח-750x750.jpeg 750w, https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2022/05/אורן-בן-יפתח-90x90.jpeg 90w" sizes="(max-width: 254px) 100vw, 254px" />

"אחרי הפיגוע התחלנו לחשוב איך אפשר להגביר את האבטחה בצורה יותר קפדנית. הועלו אפשרויות של חיזוק הגידור מסביב לעיר, להציב שומרים בכניסה. חברי המועצה התפזרו ללא הכרעה, אבל כל אחד התבקש להעביר רעיונות ותובנות להמשך דיון, ויהיו גם התייעצויות עם גורמי הביטחון. אנחנו עיר רגילה, עם כ־60 אלף תושבים, מרחק קצר מאוד מפתח־תקווה ומשוהם, לא שונים מהן באופן מהותי, ולא בטוח שצריך לגדר את כל סביבות העיר. חלק מהיופי פה הוא הקרבה ליער נחשונים וליער קולה. התושבים נהנים מהמרחבים האלה, ולא בטוח שיהיה נכון לחסום את הדרך בגדר. צריך לשמור על איכות החיים, לצד שמירה על הביטחון".

אחרי הפיגוע נטען שבגלל האופי החרדי של העיר אין הרבה אזרחים חמושים, ולכן היה קשה למנוע את הפיגוע בשלב מוקדם יותר.

"במקום היה מאבטח של הלונה־פארק, אבל המחבלים פצעו אותו קשה. אחר כך הגיעו השוטרים".

ביישוב תקוע, תושב חמוש ירה השבוע במחבל וגרם לחבריו להימלט, והאירוע הסתיים בלי נפגעים.

"נכון שביהודה ושומרון לתושבים רבים יש נשק, זה אחד התבחינים במתן רישיון לנשק אישי. באזור שלנו זה שונה. ספציפית באלעד אני לא חושב שיש פחות אזרחים חמושים מאשר בראש־העין או בפתח־תקווה. יש בעיר אוכלוסייה דתית־לאומית, שבניה מתגייסים. גם בין החרדים יש לא מעט משפחות עם ילד ששירת בצבא, והרבה חוזרים בתשובה שהיו בשירות צבאי ולרבים מהם יש נשק. בשבוע האחרון קיבלנו מתושבים מאות פניות לקבל אישור תושב לצורך רישיון נשק. יש עלייה גם בתחום הזה. אנחנו יודעים שבנשק שמסתובב חופשי יכולה להיות גם סכנה, לכן חשוב לשמור על התבחינים הקיימים כיום ולא לתת לכל אחד לשאת נשק".

חיים בהרמוניה

העיר אלעד נוסדה לפני כחצי יובל, ונועדה להיות יישוב משותף לדתיים ולחרדים. עם הזמן השתנה הרכב האוכלוסייה, וכיום הציבור הסרוג מהווה 10 אחוזים מתושבי העיר. שי נתן, היום בן 51, הגיע לעיר לאחר נישואיו, בתחילת ימי העיר. הוא שימש חבר מועצה וסגן ראש העיר מטעם הסיעה המקומית של הבית היהודי. במשך תקופה עמד בראש מטהו של הרב אלי בן־דהן בעת כהונתו בתפקיד סגן שר הביטחון. בחודשים האחרונים הוא חזר לזירה המקומית, הפעם כמנכ"ל העירייה.

לדברי נתן, האוכלוסייה המגוונת חיה בהרמוניה הדדית. "אני גר בעיר כמעט 21 שנה, וחייב לומר שזה עובד נהדר. יש פה 10% דתיים־לאומיים, 45% חרדים־ספרדים, והשאר אשכנזים – ליטאים וחסידים. אין פה מאבקים בין קבוצות כמו שרואים לצערנו במקומות אחרים. ילדי כל המגזרים מסתובבים יחד, משחקים באווירה רגועה. זה עובד וזה פשוט כיף".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /020202020200-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

האופי הייחודי של אלעד, מספר נתן, בא לידי ביטוי באירוע טרור אחר: החטיפה של שלושת הנערים בקיץ 2014. "איל יפרח ז"ל היה תושב העיר, וגם אנשים מבחוץ ראו אז איך התושבים פה חיים יחד. מחזקים זה את זה, תומכים זה בזה. לצערנו זה בולט יותר באירועים כאלה, אבל זה קיים גם בשמחות. ראש העיר נוהג לומר שחבל שמגיעים למצבים כאלה כדי שיראו את היופי שיש פה, ושאפשר לחיות יחד בצורה נעימה. יש בעיר הזאת ייחודיות של הכלה כלפי הציבורים. באירועים של יום העצמאות או יום הזיכרון היו אלפי אנשים באמצע העיר, חרדים ולא חרדים. כל העיר דגלים, וכולם מגיעים, מכבדים ומחבקים. בשבת כל אחד מתפלל בבית הכנסת 'שלו', אבל ביום חול כולם מתפללים אצל כולם".

הכוחות הרבים שמילאו את העיר בסוף השבוע האחרון חוו אף הם את רוח האחווה השוררת בה. אלפי לוחמי צה"ל, משטרה, שב"כ ויחידות מיוחדות פעלו באלעד, תחת החמ"ל שהוקם בעיר, והתושבים פתחו את ליבם וביתם אל הכוחות. מגשי אוכל ושתייה זרמו ללוחמים בעמדות השונות, וגם הזמנות לסעודות שבת.

אחד מאנשי המילואים ששהה בעיר פרסם בפייסבוק בתום הפעילות פוסט של הכרת תודה: "חווינו שלושה ימים של מילואים במחיצתכם ורצינו לחזק אתכם ולומר תודה. התרגשנו אתכם בתפילת ליל שבת בכיכר העיר, שכללה את כל המגזרים, הלבושים והעדות. היינו עדים לרצון שלכם לארח אותנו לסעודות שבת. האוכל והפינוקים זרמו ללא הפסקה: עוגות, פיצות, שתייה, פיצוחים, חטיפים ואני לא סגור אם התבשיל היה צ'ולנט או חמין… מזרנים כדי שנישן בנוח, ואפילו המקווה היה חם ופתוח. הרגשנו עטופים באהבה, אז ממש ממש תודה. שניפגש בשמחות ונמשיך את האחווה גם אחרי שוך הסערה. תהיו חזקים ואמיצים".

מאז הפיגוע הגיעו לאלעד גם נוער מהשומרון ותושבים מלוד לחזק את התושבים. התארגנו מעגלי שיח, שיעורי תורה, צעדות וריקודים, וחלוקת שי לילדי העיר. העירייה תרמה אף היא את חלקה. "ברגע שתפסו את המחבלים נשמנו לרווחה, ויכולנו לשים יותר דגש על הליווי של המשפחות האבלות", אומר נתן. "הקמנו אוהלים ליד כל משפחה, עם ציוד וכיבוד. ראש העיר לקח את זה על עצמו. אסף תרומות למען היתומים מהפיגוע, דאג למשחקים ועזרה גם לילדי הפצועים. יש צוותי רווחה, פסיכולוגים, זמינות לכל בקשה".

ביום ראשון אותרו שני המחבלים, תשושים ורעבים, ביער נחשונים, בין אלעד לפתח־תקווה. "צריך להודות לכוחות הביטחון", מסכם נתן. "שעה אחרי הפיגוע הגיעו לכאן מיטב הכוחות. צבא, משטרה, שב"כ, גורמים מיוחדים. הביאו את המכשור הכי חדיש, לא חסכו בכלום. שישים שעות של עבודה למען הביטחון שלנו. המפכ"ל היה כאן מרגע הפיגוע ולא עזב עד שמצאו את המחבלים. ראינו פה אכפתיות ודאגה מעוררת הערכה, כל התושבים חשו בזה. הייתה גם התחשבות באופי העיר. ביום שישי המשטרה הוציאה את החמ"ל מתוך העיר כדי לא לפגוע באווירת השבת. למרות שאמרנו להם שזה פיקוח נפש וזה לא מפריע. הם באו לשמור עלינו, וקיבלו את כל הקרדיט והחיבור שיש לתושבים פה לתת. הלוואי שנראה את זה גם בדברים שמחים".

The post בעיר אלעד מתמודדים עם הדי הפיגוע הרצחני: "ילדים פוחדים לרדת לפארק" appeared first on מקור ראשון.