מותה של עיתונאית אל־ג'זירה שירין אבו־עאקלה במהלך פעילות צה"ל שלשום במחנה הפליטים ג'נין הפך מיד לפסטיבל הסתה נגד ישראל, תוך סירוב לשתף פעולה בחקירה של נסיבות מותה. במוקטעה ברמאללה התנהל אתמול טקס אשכבה ממלכתי שלא היה כמותו זה שנים. 

אנשי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים, לבושים מדים מצוחצחים, נשאו ארון עטוף בדגל אש"ף וצעדו איתו למרכז הרחבה. ברקע ניגנה התזמורת הפלסטינית בחמת חלילים אירית, בחצוצרות ובתופים. הארון הונח על בימה מיוחדת, ואנשי המנגנונים הצדיעו לאות כבוד.

מסע הלוויה הממושך, שהחל אתמול בג'נין והמשיך לשכם ולרמאללה, אמור להסתיים היום בקבורת העיתונאית בירושלים. עיתונאי אל־ג'זירה, ובראשם מנהל התחנה בישראל וליד אל־עומרי, התקבלו בטקס האשכבה במחיאות כפיים. המשתתפים אחזו שלטים ועליהם תמונתה של אבו־עאקלה, ובין ההספדים צעקו "ברוח, בדם, נפדה את דמך, שירין". 

יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן קד בפני הארון והאשים את ישראל במותה של העיתונאית. "שירין אבו־עאקלה, קדוֹשת פלסטין, ירושלים וחופש הביטוי, סמל האישה הפלסטינית הלוחמת ששילמה בחייה, הייתה קול לאומי לאימהות השהידים והאסירים, לירושלים ומחנות הפליטים", אמר. "סירבנו ונסרב לחקירה משותפת עם רשויות הכיבוש הישראליות כי הן אלו שביצעו את הפשע הזה. נפנה באופן מיידי לבית הדין הבינלאומי כדי שיטפלו באשמים". אבו־מאזן גם הודיע שיעניק למשפחתה של העיתונאית ההרוגה את עיטור "כוכב ירושלים". 

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 5/AFP_329V68M-750x472.jpg 750w" sizes="(max-width: 291px) 100vw, 291px" />

שירין אבו־עאקלה, בת 51 במותה, הייתה אייקון תקשורתי מפורסם בקרב הפלסטינים. היא הייתה הכתבת הפלסטינית הראשית בשנות הזוהר של אל־ג'זירה, בין 1998 ל־2010; בתדמיתה כאישה פורצת דרך היא הייתה נערצת על נשים פלסטיניות רבות. אחת המגיבות למותה הייתה מלכת ירדן ראניה, שמוצאה מטול־כרם. "היא סיכנה שוב ושוב את חייה כדי להעביר את סיפור העם הפלסטיני וסבלו. הריגתה היא התנקשות בעקרונות האמת והצדק", צייצה בטוויטר. הכבוד שזכתה לו העיתונאית בלוויה הבהיר את הכוח והמקום שניתנו לה בציבוריות הפלסטינית. ההוקרה הייתה יותר מאישית: היה בה סמל להזדהות הפלסטינית עם האג'נדה שלה.

אבו־עאקלה נולדה בירושלים למשפחה נוצרית שמקורה בבית־לחם. אחרי תואר ראשון בעיתונות בירדן היא למדה עיתונות כתובה וטלוויזיה באוניברסיטת ביר־זית הסמוכה לרמאללה, ועבדה בתחום העיתונות, בין השאר ברדיו "קול פלסטין". בשנת 1997 החלה לעבוד בערוץ אל־ג'זירה. היא מעולם לא נישאה. עמיתיה למקצוע אמרו שהעבודה הייתה כל חייה, ושהמטרה – מתן קול לנרטיב הפלסטיני – הייתה חשובה לה יותר מכול.

עם המצלמה והמיקרופון של הערוץ שבו עבדה 25 שנים, היא הקפידה להשמיע את הגרסה הפלסטינית באופן חד וברור. "לפני שהייתה עיתונאית וחברת מערכת באל־ג'זירה, היא הייתה פלסטינית. זהו עם של התנגדות", ספד לה עבד אל־קאדר עיאד, שדרן ידוע בתחנה.

בהתאם לכך היא התעלמה מכזבים פלסטיניים ובעצמה השתתפה בתעמולה שקרית, למשל כשדיווחה על ירי חי לעבר מפגינים אף שלא היה ירי כזה. באחד מדיווחיה האחרונים היא שידרה מהכפר סילת אל־חארתייה ממערב לג'נין, לאחר הריסתו החלקית של בית המחבל עמר ג'רדאת, מרוצחי יהודה דימנטמן מחומש. בדיווח כינתה הכתבת את המחבל "האסיר", ואמרה שהוא "עצור בכלא הכיבוש הישראלי עם חברו באשמת ביצוע פעולת חומש שהובילה למותו של מתנחל". 

מצלמת אל־ג'זירה שתיעדה את הבית, לאחר שנהרס חלקית בידי כוח הנדסה, זיהתה כתובות שרוססו כקבלת פנים לחיילי צה"ל, כמו "אתם תראו מוות ואנחנו ניקח את נשמותיכם" וכיתוב בעד חמאס, אבל אבו־עאקלה לא התייחסה אליהן. "הרס הבית הוא חלק ממדיניות הנקמה שנוקט הכוח הכובש הישראלי נגד המשפחות הפלסטיניות שאותן מאשימים ברשלנות בהרג ישראלים", ציינה בדיווחה. 

אבו־עאקלה הייתה ראשונת העיתונאיות הערביות שהורשו להיכנס לבתי כלא בישראל. ב־2005 ראיינה מחבלים בכירים בכלא אשקלון, התעלמה מעילת מאסרם והתרכזה בסבלם ובסבל משפחותיהם. בשנת 2012 שידרה כתבה על הפגנת נשים פלסטיניות לרגל יום האישה הבינלאומי סמוך למעבר קלנדיה. "הנשים הפלסטיניות לא תעמודנה בשקט עד מימוש חלומותיהן", הבהירה. כדוגמה לאישה שחלמה על חופש ראיינה אבו־עאקלה את סנאא שחאדה מקלנדיה, שסייעה לרצח שלושה ישראלים בפיגוע ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים מרץ 2002. היא דיווחה ששחאדה שוחררה בעסקת שליט, אבל נמנעה מלציין את מעורבותה בפיגוע הרצחני. 

במהלך גל הטרור של השנים 2015־2016 ביצעו הפלסטינים מאות פיגועים, ובהם נרצחו 47 ישראלים ושלושה אזרחים זרים. בדצמבר 2015 פרסמה אבו־עאקלה כתבה שכותרתה "כוחות הכיבוש הרגו ארבעה פלסטינים ברחבי הגדה המערבית", ש"כוחות הכיבוש טענו כי ביצעו פעולות דקירה ודריסה". באותה תקופה היא גם פרסמה עלילת דם תחת הכותרת "ישראל שותלת סכינים בידי פלסטינים", שבמהלכה ראיינה צעירים שטענו כי נעצרו לאחר שחיילים שתלו בכליהם ובמכוניתם סכינים כדי לעצור אותם. 

בחודש שעבר דיווחה אבו־עאקלה על הפיגוע ברחוב דיזנגוף בתל־אביב, והקפידה לכנות את המחבל "מבַצע" ואת הפיגוע "פעולה" – מינוחים שיטתיים שנועדו למחוק את השיפוט המוסרי המוטל על רוצחים, וליצור למחבלים תדמית של לוחמי חופש.

דיווחיה של אבו־עאקלה תאמו היטב את המדיניות של רשת אל־ג'זירה, שמבקשת לכאורה לשדר מקצועיות ואובייקטיביות. בתחנת הטלוויזיה הקטרית התראיינו במשך השנים אישים ישראלים, ובהם ראש הממשלה ה־11 אריאל שרון ופוליטיקאים, קציני צבא ופרשנים אחרים. אנשי התחנה מקפידים לבטא בכל ריאיון כזה את האידיאולוגיה הקטרית, הדוגלת בתמיכה חסרת פשרות בלאומיות הפלסטינית ובמאבק נגד "הכיבוש הישראלי".

The post מות העיתונאית בג'נין: שירין אבו־עאקלה גייסה את המיקרופון למאבק בישראל appeared first on מקור ראשון.