https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /AFP_1TH5SJ-1-750x490.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מאפייה איראנית, טהרן, 7 ביוני 2020 | צילום: עטא קנארה, AFP: פיצוץ לילי מסתורי הרעיד את שמי טהרן בשבוע שעבר, והעלה שוב את בירת איראן לכותרות. סדרת ריגול מדוברת מציגה לצופים בישראל קולות מבירת האויב הרחוק, הבלתי נראה. אבל נניח למזימות גרעיניות, מה קורה אצל האיראני הפשוט? מה יש לו מאחורי דלת המקרר?

> לחם, עבודה. אם אין אורז תאכלו לחם, מציעים מנהיגי איראן לאזרחיהם. פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין עם האיראנים וחזרת הסנקציות על כלכלת הרפובליקה האסלאמית הקיצונית דרדרו וממשיכים לדרדר את הכלכלה המקומית. יוקר המחיה מורגש היטב. המחיר המאמיר של האורז הפרסי המפורסם העמוס בירק, שתחתיתו פריכה, מאלץ את האיראנים לבסס את ארוחותיהם יותר ויותר על לחם. תוכנית גרעין החיטה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 07/AFP_1TH5S3-750x518.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

> אוכל נפש. משרד הבריאות בטהרן דיווח בראשית השנה כי האיראני הממוצע צורך כ־310 גרם לחם ביום. הסוג הנפוץ ביותר הוא לחם בַּרְבָּרִי, "ברקה" (ברכה). הקסם מוכר:  קמח, מעט שמרים, מים ושמן. הוא שטוח ומהיר אפייה. אורכו בדרך כלל 70 עד 80 ס"מ, רוחבו 25 עד 30 ס"מ. כמו כולנו, גם האיראנים אוכלים עם העיניים. הלחם הסגלגל הגדול מחפה על ארוחה דלה ומגביר את תחושת השובע. מעין מצע חוזר לסעודות היום: בבוקר עם חתיכת גבינה ותה מתוק, ובצהריים יספוג מיצי קבב.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 07/AFP_1TH5SK-750x486.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

> הנחתום מעיד. אסמאעיל אשגרי  כבר בן 66, ועדיין מתייצב לפנות בוקר במאפייה שלו בלב טהרן. יחד עם שני אופים צעירים הוא לש את הבצק, מרדד אותו וחורש באצבעותיו  תלמים ארוכים לאורכו. אחר כך הוא מכסה אותו בזרעי שומשום. אחרי אפייה בכבשן הלוהט  ינעץ אסמאעיל את הלחם  על צמדי מסמרים. הקונים יגיעו מוקדם. תור ארוך ישתרך על המדרכה מחוץ למאפייה, לקנות את הלחם, טרי וחמים.

> כיבוש קולינרי. אולי זה מפתיע: איראנים שונאים ערבים הרבה יותר משהם שונאים יהודים. לא פחות מכך הם שונאים טורקים. בעיניהם הכיבוש בסוף המאה ה־18 בידי ברית שבטי נוודים טורקמנים כפה על איראן תרבות נחותה. בימי השושלת הקאג'ארית הטורקמנית הפך הלחם השטוח, שהגיע מהמזרח, לפופולרי בטהרן. את הכיבוש שלו הם טעמו ודווקא אהבו, אך הקפידו לכנות אותו בתזכורת מתנשאת: ברברי.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 07/AFP_1TH5T5-750x486.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

> לחם ושעשועים. זו אחת מהאמרות הידועות ביותר מאז ימי רומא העתיקה, והדרך הקלה של פוליטיקאים לדאוג לשקט מצד התושבים. ברומא חילקו לחם חינם לכול. אדם שבע לא ממהר למרוד בשלטון. באיראן של המהפכה האסלאמית אין לאייתולות הרבה להציע. לחם, וגם זה בקושי. שעשועים כמו אינטרנט חופשי ותרבות פנאי עלולים לגרור להפקרות דתית ולחשיפה לרעיונות מערביים. האיראנים במצור כלכלי כבר שנים, ובמלחמה – כמו בלחם – יש להסתפק במועט. תזונה בסיסית, דלה ולא בריאה במיוחד. אז איראן היא האויב הגדול ביותר של ישראל, אך גם לנו וגם להם יש אויב משותף: הפחמימות הריקות.

The post כיבוש קולינרי: אם אין אורז תאכלו לחם appeared first on מקור ראשון.