אנחנו חווים בימים אלו את הרגע המותנה הגדול ביותר אי פעם.

בתחילת מרץ, לאחר שינוי מהמם במצבו הפוליטי של ג'ו ביידן, היה נראה שהמרוץ לנשיאות הפך לברור. או שהנשיא דונלד טראמפ, שמספרי התמיכה בו תמיד היו נמוכים, ינצח בשל היתרון הנשיאותי שלו, כלכלה חזקה, ובייס חזק ואנרגטי של מצביעים, או שסגן הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, שהשתלט על המערכה ב"סופר טיוזדיי", ינצח בתור סוג של בחירה בטוחה עבור מצביעים עייפים. אולם שלושה חודשים לאחר מכן, נראה שהבחירות יהיו סביב מגפת הקורונה והמחאות נגד גזענות – שני אירועי ענק שאפילו לא היו על הרדאר הפוליטי שלנו בתחילת השנה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– סוף הסגר: בריטניה תשקיע מיליארד דולר במרכזי תעסוקה

– דעה: רגע מכעיס של שיטור יתר הוא לא סיבה להתנגד לאכיפת מסכות

– גנץ בסיור בדרום: "מעבר אמ"ן לנגב הוא פרויקט לאומי"

אך המצב הוא לא כל כך יוצא דופן כמו שהוא נראה. אנחנו חווים כבר שנים ארוכות את הדרך בה השלכות לא ידועות והתרחשויות לא צפויות – אירועים אקראיים – יכולים לשנות את כיוון ההיסטוריה בדיוק כמו כל כוח מובנה או החלטה אנושית. אמנם לאחר מעשה אנחנו לעיתים קרובות משנים את הבנתנו של אירועים כדי לקבוע סיבה ותוצאה, אך אמריקנים חווים אירועים אקראיים שכאלו כל הזמן. חשבו, למשל, על הבחירות הנשיאותיות ב-2016, כאשר טראמפ הרוויח מתזמון טוב.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 03/AFP_1PH6FY-750x584.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

קלטת "אקסס הוליווד" הידועה לשמצה שלו פורסמה כחודש לפני הבחירות, וגרמה לירידה דרמטית בסקרים. שלושה שבועות לאחר מכן, מכתבו של ראש ה-FBI ג'יימס קומי לקונגרס החזיר לחיים את שערוריית המיילים של הילארי קלינטון, וגרם לצניחתה שלה בסקרים וסלל את הדרך לנצחונו של טראמפ. מה היה קורה אם התאריכים הללו הוחלפו, והקלטת של טראמפ היא זו שהייתה מתפרסמת אחרונה? או מה אם קומי לא היה שולח את המכתב? ישנו סיכוי לא מבוטל שלארה"ב הייתה נשיאה אחרת עכשיו.

היסטוריונים לא מרבים לכתוב על אירועים אקראיים מכיוון שבלתי אפשרי להסביר אותם. דברים רנדומליים ולא צפויים פשוט קורים. כשמסתכלים אחורה, לאחר מעשה, קל לשכוח אותם וההיסטוריה פתאום הופכת להגיונית. היא הופכת לייעוד. אכן, באמצע שנות ה-40 של המאה ה-19 היא הפכה ל"ייעוד גלוי".

ישנם מעט מאוד סמלים שחקוקים במוחו של כל אמריקני יותר מ-48 המדינות היבשתיות. הצורה הזו הפכה לסמל פטריוטי, לצד הדגל האמריקני והעיט הקירח. נראה לנו שארצות הברית תמיד נראתה ככה – אולם, כמובן, היא לא. כמעט כל החצי המערבי של אמריקה נוסף בחצי השני של שנות 1840, כאשר ארה"ב סיפחה את טקסס, הביסה את מקסיקו ולקחה לעצמה את כל השטח הצפוני שלה וחתמה עם הממלכה המאוחדת על הסכם שנתן לארה"ב את מה שהיה נקרא אז "מדינת אורגון". כיום אנחנו מתקשים לדמיין ארה"ב ללא טקסס וקליפורניה, ללא צפון המערב התיכוני וללא המערב ההררי.

אולם עד 1844, עשרות אלפי אמריקנים עשו בדיוק את זה. הכיוון של פוליטיקה אמריקנית מ-1830 הפך את הרעיון של ארה"ב שלעולם תהיה קטומה לא רק אפשרית, אלא התוצאה הסבירה הרבה יותר בסופו של דבר. אמריקנים סבלו את "תבהלת 1837", המיתון החמור ביותר עד אז בהיסטוריה האמריקנית. בינתיים, מעבר לגבול הדרומי בטקסס המקסיקנית, מהגרים טריים לאמריקה ניצחו את הצבא המקסיקני והכריזו על רפובליקה עצמאית. כאשר הם ביקשו להסתפח לארה"ב באותה שנה, הנשיא מרטין ואן-ביורן היה עסוק מדי בטיפול במיתון – ובמהלך המיתון, חושש מדי ממלחמה עם מקסיקו – כדי להסכים.

ואז, ב-1840, ויליאם הנרי הריסון, המועמד המנצח הראשון של מפלגת הוויגים, ניצח את ואן-ביורן. נקודה מרכזית אחת באידיאולוגיה המפלגתית הייתה שימת דגש שלא להרחיב את ארה"ב. שכן, שיפור מבית חייב לבוא לפני התפרשות נוספת.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 06/1251044508-750x499.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כאשר הריסון מת לאחר חודש בלבד בתפקיד, ג'ון טיילר, שתמך בהתרחבות אמריקניות יותר מהריסון, הפך לנשיא. אך מהר מאוד הוא הכיס את הוויגים ולכן לא הייתה לו התמיכה פוליטית לשימוש בדיפלומטיית חוץ אגרסיבית. ההתרחבות נותרה על גז נמוך.

לא פלא, אם כן, כי ברחבי המערב, אמריקנים שעברו מעבר לגבולות ארה"ב חזו שהם יחיו לנצח מעבר לגבולות אלה – מה שהתאים לרבים מהם. אחרי הכול, מאז 1837 ארה"ב לא נראתה כמו מדינה בעלייה.

במהלך שנים אלה, הרפובליקה של טקסס ניסתה להתרחב עד האוקיאנוס השקט. בקליפורניה שבשליטת מקסיקו לחמו מהגרים אמריקנים בצבא מקסיקו לאחר שהובטחו להם שטחים. במדינת אורגון, מהגרים אמריקנים שקלו הקמת רפובליקה עצמאית. בשטחים האינדיאנים, החלו מנהיגי שבטי צ'רוקי וצ'וקטאו לתכנן הקמת ברית אינדיאנית קבועה ולהקים רפובליקת ילידים אוטונומית. באילינוי, מנהיגי המורמונים הביטו מערבה במחשבה ליצור אימפריה עצמאית, שרצו שתישאר מחוץ לארה"ב לצמיתות.

כמובן, כל זה לא התרחש. למה לא? התשובה מוסברת בשורה של מקרים בלתי צפויים. נוכל להתחיל עם טעות לבוש ידועה לשמצה. ביום קר ורטוב בתחילת 1841 נשא האריסון, שעוד רק נבחר לנשיאות, נאום של שעתיים ללא מעיל או כובע, וחלה במהרה. תוך חודש הוא היה מת. אנו יודעים כעת כי החיידקים של איזו מחלה (שפעת? דלקת ריאות?) הם שהרגו את הריסון, ולא סתם בחירתו בביגוד לקוי – כפי שפורסם באותה תקופה. לא משנה מה המחלה, ההיסטוריה של ארה"ב עוצבה על ידי חלקיקים בלתי נראים, ולא שינוי מבני רחב.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... t-11.27.47-1-750x421.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אם הוויגים היו בוחרים בסגן נשיא שחלק את ערכיהם, אולי ההיסטוריה הייתה מתבררת אחרת, אך במקום זאת הם בחרו בטיילר, בעל עבדים מווירג'יניה, שמטרת בחירתו הייתה לאזן את הריסון ולזכות בתמיכה דרומית. בעוד טיילר והוויגים לא אהבו את המפלגה הדמוקרטית, זה היה הדבר היחיד שהיה להם במשותף. אז כשטיילר הפך לנשיא, במקום לתמוך בהעברת המדיניות הכלכלית של וויגים דרך קונגרס שנשלט על ידי הוויגים, טיילר הטיל וטו על מרבית הצעות החוק של המפלגה. עד שנת 1844, טיילר הוחרם על ידי שתי המפלגות, ומפלגת הוויגים נכשלה בקיום האג'נדה הפוליטית שלה, כשהיא מרחיקה את המצביעים הרבים שקיוו פעם שלמפלגה יהיו התשובות לסיום המיתון.

בשנת 1844 הדמוקרטים היו צפויים למנות את הנשיא לשעבר ואן-ביורן נגד הנרי קליי ממפלגת הוויג. ואן בורן, שבא מניו יורק, נזקק לתמיכת דמוקרטים הדרומיים שהחלו להשתוקק לסיפוח של טקסס והרחבת העבדות לשם. אך הוא כשל כשחיבר מכתב פומבי שלא היה נחרץ מספיק בעיני הדמוקרטים הדרומיים.

המכתב פגע בסיכוייו להיות המועמד לנשיאות, ובסופו של דבר המועמדות עברה לג'יימס ק. פולק ממדינת טנסי. למרות שכנראה שימיו הפוליטיים הטובים ביותר היו מאחוריו, פולק הבין שתמיכה ב"כיבוש מחדש" של אורגון לצד "סיפוח מחדש" של טקסס תרגיע את הדמוקרטים בצפון בגלל שהיא תהיה תמיכה בהתרחבות לאזורים שגם תומכים בעבדות וגם מתנגדים לה.

הוא ניצח את קליי בבחירות הכלליות בהפרש דק שבדקים – 5,000 קולות בניו יורק. לו קליי היה מנצח בניו יורק, הוא היה זוכה בבחירות – וההתרחבות האמריקנית הייתה נשארת תקועה. זמן קצר לאחר בחירתו של פולק, כתב עיתונאי דמוקרטי בולט מאמר שהפך למפורסם כיום וטען כי הרחבת ארה"ב – לטקסס, אורגון, קליפורניה ומי יודע איפה עוד – היא בלתי נמנעת. זה היה "ייעוד גלוי".

מותו של הריסון. נשיאותו של טיילר. מכתבו של ואן-ביורן. הניצחון הצר של פולק. כל אלו היו דרושים להתרחבות ארה"ב ואז לאחר מכן נראו כגורל. אם כל ארבעת הדברים האלה לא היו קורים, אולי צורתה הפיזית של ארה"ב הייתה נראית אחרת היום. ומכיוון שההתרחבות החמירה את המתחים סביב עבדות, אולי מלחמת האזרחים הייתה מתרחשת בצורה אחרת מאוד.

תרגום: אלחנן שפייזר

The post ההיסטוריה מוכיחה: למרות הסקרים, הבחירות פתוחות appeared first on מקור ראשון.