אמש יצאה לדרך אליפות אירופה בכדורסל ה־41 והראשונה שמתקיימת מאז 2017, בשל משבר הקורונה. באליפות, שתימשך כשבועיים וחצי, ישתתפו 24 נבחרות לאומיות, שיחלו את השלב המוקדם בארבעה בתים שונים ברחבי אירופה. העולות מהבתים המוקדמים יגיעו לשלבי ההכרעה, שיתקיימו בברלין.

נבחרת ישראל, שעד היום החמיצה רק ארבע אליפויות לאורך ההיסטוריה (1955, 1957, 1989, 1991) תחל את משחקיה בפראג, בירת צ'כיה, באליפות הראשונה שבה יעמוד גיא גודס כמאמן על הקווים. האליפות היא הזדמנות מצוינת לחזור לרגע להופעות העבר של הנבחרת, שכללו כמה רגעים היסטוריים בלתי נשכחים, ואין אדם טוב יותר להיזכר ברגעים הללו מאשר מיקי ברקוביץ', הכדורסלן הישראלי הטוב בכל הזמנים.

"עבורי זה תמיד היה כבוד גדול להיות בנבחרת כשחקן ובהמשך כקפטן ובכל פעם, לא משנה איפה או מול מי שיחקנו ובאיזו מסגרת, כשהשמיעו את התקווה, ההתרגשות שלי הייתה גדולה מאוד", נזכר ברקוביץ', שרשם במדים הלאומיים 164 הופעות (שישי בכל הזמנים, ד"מ), בהן קלע 2,842 נקודות (שני רק לדורון ג'מצ'י) עם ממוצע של 17.3 נקודות למשחק, בנוסף לכמה סלי ניצחון בלתי נשכחים בשניות הסיום, מה שהפך אותו לווינר נצחי ולגיבור לאומי.

מיקי ברקוביץ', היום בן 68, נולד בכפר־סבא לזוג הורים שעלו מרומניה. הם עברו איתו בגיל חצי שנה לקריית־טבעון ובגיל שש לתל־אביב. כשהיה בן 11 הוא הצטרף לקבוצת הילדים של מכבי תל אביב ושש שנים מאוחר יותר, ב־1971,  כבר היה חלק מהקבוצה הבוגרת של המועדון. שנה לאחר מכן כבר היה חלק מהנבחרת הצעירה, והוביל אותה למקום הרביעי המכובד באליפות אירופה, כשהוא סיים כמלך הסלים.

"אני לא שואף להחזיק בשיאים לכל החיים ומאחל לנבחרת להגיע לגמר או להישג גדול. זה בהחלט דבר שמפצה על שנים, חודשים וימים ארוכים של עבודה קשה והרבה זיעה. אם זה יקרה, אני הראשון שאמחא להם כף"

"היה לי מזל לעבוד תחת שלושת המאמנים הגדולים ביותר בכדורסל הישראלי. החל מיהושע רוזין, שאימן אותי בגיל 13 ובאימון השני אמר לי שאני ילד פלא, ושאיזהר שלא ייעלם הקסם ויישאר רק הילד. הוא התכוון שרק בעבודה קשה אוכל להמשיך להתקדם", הוא נזכר, "אחריו עבדתי עם רלף קליין, שהיה כמו אבא בשבילי והיה איתי יחד ממש עד הסוף. הוא דאג לי, נתן לי ביטחון ויחד עם אריה דוידסקו הדריך אותי בקדטים, בנבחרת הנוער, בבוגרים ובמכבי תל־אביב. הם לימדו אותי מה זו מקצוענות, נתנו לי דקות משחק רבות ובזכותם הגעתי למקומות יפים".

לאחר ששיחק בנבחרת הקדטים והנוער, צורף ברקוביץ' גם לנבחרת הבוגרת והפך גם שם במהרה לגורם מוביל. לאורך השנים הוא שיחק במדים הלאומיים בשבע אליפויות אירופה ובאליפות עולם אחת ב־1986, השנייה והאחרונה עד היום של ישראל במעמד הזה. ברקוביץ' היה האחראי הראשי להגעת הנבחרת לאליפות העולם, שבה סיימה ישראל שביעית, לאחר שקלע סל ניצחון דרמטי במשחק המכריע מול צ'כוסלובקיה שהתקיים באצטדיון יד אליהו.

"עד היום אני זוכר היטב את כל אחד מסלי הניצחון שקלעתי, וכשאני מדבר עליהם אני ממש חי את הרגעים האלה מחדש", משתף ברקוביץ'. הוא הגיע לשיאו במדים הלאומיים עם הנבחרת באליפות אירופה ב־1979, שנערכה בטורינו. לאליפות הזו העפילו רק 12 קבוצות, חצי מהמספר היום. הנבחרות חולקו לשלושה בתים בני ארבע קבוצות, כשהמטרה הייתה לסיים בין שתי הראשונות, כדי להעפיל למקומות בדירוג 1-6. המשחקים התקיימו בעיר גוריצה, שבה עבר בזמנו הגבול בין איטליה וצ'כוסלובקיה. התנאים באולמות היו קשים, ללא מיזוג ועם לחות גבוהה מאוד. במשחק הפתיחה גברה ישראל על פולין, 78:86, אך במשחק השני שמטה יתרון מבטיח של 14 נקודות והפסידה לנבחרת צרפת 83:92, כאשר ברקוביץ' מסיים עם 33 נקודות.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 2/08/10138258-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

ההפסד הזה קבע שכדי להעפיל לבית העליון, תהיה חייבת ישראל לנצח את אלופת העולם דאז, יוגוסלביה, משימה שנחשבה כבלתי אפשרית. "מעולם לא עליתי למשחק כדי להפסיד, זה לא היה חלק מהלקסיקון שלי. גדלתי במכבי תל־אביב, מועדון עם מנטליות מנצחת והבנה שאף אחד לא זוכר את המקום השני", מצהיר ברקוביץ', "ועדיין, כשראיתי בחימום את הכוכבים שלהם, שחלקם היו הגיבורים שלי,  אני מודה שהרגשתי פחד אמיתי, כולנו הרגשנו את זה אבל התכנסנו לפני הפתיחה ואמרנו שנעשה הכול כדי להפתיע את כל העולם".

האווירה במשחק, שהתקיים ב־11 ביוני, 1979, הייתה קשוחה. האולם היה מלא אוהדים איטלקים, שעודדו את ישראל בעיקר כדי להרגיז את אוהדי יוגוסלביה. למגרש נזרקו חפצים ושקיות משקה ללא הפסקה, מה שגרם ל־20 עצירות של המשחק לפחות, אבל למרות הקושי, החום והלחות, הצליחה ישראל להישאר קרובה לנבחרת העוצמתית מולה.

כשנותרו יותר משתי דקות, הובילה יוגוסלביה 76:71, ישראל הצליחה לצמק לנקודה ואז קרה מהלך, שנחשב עד היום לנס. "באותם ימים אם כדור פגע בשלט פרסומת וחזר אליך, לא הפסיקו את המשחק, ואחרי שסטיב קפלן השתלט על כדור כזה, הוא מסר לאביגדור מוסקוביץ' ואמרתי לו שאני פותח מבערים ושימסור את הכדור קדימה, הוא עשה את זה, תפסתי את הכדור וקלעתי את סל הניצחון", משחזר ברקוביץ' את הניצחון שהדהים את העולם כולו.

בועז ינאי קלע 18 נקודות באותו בערב, ברקוביץ' הוסיף 17 ואת הלילה סיימה הנבחרת בחגיגות, בדיסקוטק במרתף המלון ששהתה בו.

יום לאחר מכן נסעה הנבחרת 500 קילומטר לטורינו, שם התקיימו משחקי ההכרעה. לאחר הפסד לאיטליה, 90:78, גברה ישראל על ספרד החזקה, 84:88, כשברקוביץ' שוב מככב עם 33 נקודות. לאחר ניצחון 93:94 על צ'כוסלובקיה בהארכה, הובסו הישראלים בידי ברית המועצות 92:71, אך עדיין שמרו על סיכוי להעפיל לגמר, במידה והמעצמה הסובייטית תנצח את המארחים מאיטליה.

הסובייטים עמדו במשימה וקבעו היסטוריה – הופעה ראשונה של נבחרת ישראלית בגמר אליפות אירופה. "זו הייתה הנבחרת הכי חזקה וטובה שהייתה לנבחרת ישראל בכל הזמנים. מעבר לכישרון, היינו מאוחדים ומאוזנים מקצועית. היה לנו אופי ושיחקנו מצוין", מנתח ברקוביץ'.

מי שאימן את הסובייטים היה המאמן היהודי האגדי אלכסנדר גומלסקי. "לגומלסקי ולי הייתה מערכת יחסים מצוינת שהיינו צריכים לשמור אז על אש קטנה ובחדרי חדרים, בגלל שהקג"ב עקבו אחרי כל צעד של אנשי הנבחרת בברית המועצות, בעיקר בכל מה שהיה קשור לתקשורת שלהם עם ישראלים. הוא תמיד היה אומר לי שאני לא ישראלי, אני מייקל ואני משחק כמו אמריקני. ואני אמרתי לו שאני לא אמריקני, אני ישראלי מכפר־סבא", צוחק ברקוביץ', "הוא מאוד אהב אותי ואחרי שהוא נפטר, המשפחה שלו הזמינה אותי לאזכרה שלו במוסקבה ונסעתי לשם עם אשתי לכמה ימים. כחלק מאירועי הזיכרון התקיים משחק בין כוכבי הליגה הרוסית לנבחרת. במחצית, הכרוז סיפר להם שאני באצטדיון ושבאתי לכבד את משפחת גומלסקי וכולם נעמדו ומחאו כפיים".

ביום הגמר, ב־20 ביוני, לבשה ישראל חג. 180 אוהדים יצאו מהארץ בטיסת צ'רטר מיוחדת, שידור מהדורת מבט הוקדם ולראשונה הועבר בארץ אירוע ספורט בצבע, בזכות אישור מיוחד שהשיג מנכ"ל רשות השידור דאז, טומי לפיד משר התקשורת, יצחק מודעי. במקביל נדחו אירועי תרבות רבים, בין השאר גם קונצרט של אריק איינשטיין ושלום חנוך בהיכל התרבות.

בגמר עצמו מול הסובייטים האימתניים, שבו כיכב ולדימיר טקצ'נקו, שהתנשא לגובה 2.20 מטר, הובסה הנבחרת 76:98 וזכתה במדליית כסף יוקרתית. "לצערי הגענו לגמר אחרי טורניר ארוך וכבר באפיסת כוחות. שחקני ברית המועצות היו מצוינים וגם קצת יותר רעננים מאיתנו אבל עדיין, להגיע לגמר אליפות אירופה עם נבחרת ישראלית זה הישג גדול", קובע ברקוביץ', "החגיגות החלו כבר במטוס, וכשנחתנו לקח אותנו אוטובוס לכיכר מלכי ישראל, ואורי זוהר הנחה את הערב. אנשים קפצו לבריכה שם והייתה שמחה אדירה".

"היום הכדורסל האירופי הרבה יותר מהיר ואתלטי, נתונים שבהחלט היו לי כשחקן. הכדורסל שלנו היה יותר קבוצתי ומבוסס תרגילים, והיום הדגש הוא יותר על יכולת אישית"

ברקוביץ' סיים את הטורניר כמלך הסלים ועם בחירה יוקרתית בתואר ה־MVP של האליפות. ההצלחה הפכה אותו למבוקש בכל העולם. "כבר במהלך הטורניר חיכו לי סוכנים שהציעו לי חוזים לקבוצות טובות באירופה בסכומים יפים, אבל הייתי חתום במכבי לשלוש עונות והם לא הסכימו בשום אופן לשחרר אותי", נזכר ברקוביץ'. "בסיום הטורניר ניגש אליי במלון יובי בראון, מאמן שהפך לאגדה ב־NBA, שלא הכרתי אז. הוא אמר שעקב אחריי במשך הטורניר, התרשם ממני מאוד ושאם אסכים, הוא ישלח לי כרטיס טיסה למחנה אימון של אטלנטה הוקס. החלטתי לצאת למחנה, משם המשכתי גם לאימונים עם ה'נטס', הרגשתי טוב מאוד ועם הרבה ביטחון, קיבלתי הצעות לחוזה אבל שוב, מכבי סירבה לשחרר אותי. חזרתי הביתה קצת מאוכזב כי יכולתי להיות האירופי והישראלי הראשון ב־NBA, אבל לשמחתי המשכתי להגיע עם מכבי תל־אביב להישגים יפים מאוד, אז אני שלם עם כל מה שקרה".

כעת ישראל תחל את הופעותיה באליפות הנוכחית במשחק מול פינלנד. "אני אוהב כדורסל כחול־לבן, הולך למשחקים, עוקב ומפרגן וחושב שיש לנו נבחרת טובה ומוכשרת", מחמיא ברקוביץ'. "כרגע המובילים אצלנו מבחינה מקצועית הם דני אבדיה, שמביא לנו הרבה כבוד בארצות הברית, וים מדר, בתקווה שיצטרף גם הוא לבוסטון סלטיקס שבחרה אותו בדראפט. השניים האלה הובילו את נבחרת העתודה להישגים יפים, ויחד עם העבודה הטובה של גיא גודס ופיני גרשון, אני מאמין שגם הנבחרת הבוגרת תגיע למקומות טובים".

אתה מאמין שיש סיכוי לשחזר את ההישג שלכם בטורינו?

"אני לא שואף להחזיק בשיאים לכל החיים ומאחל לנבחרת להגיע לגמר או להישג גדול. זה בהחלט דבר שמפצה על שנים, חודשים וימים ארוכים של עבודה קשה והרבה זיעה. אם זה יקרה, אני הראשון שימחא להם כף".

מה דעתך על הכדורסל הישראלי בימינו?

"בכדורסל בארץ, לטעמי, יש יותר מדי שחקנים זרים שמשחקים על חשבון השחקן הישראלי, וזה דבר שאני לא אוהב. יש לנו צעירים מוכשרים וצריך לתת להם דקות על המגרש, כי רק ככה הם יוכלו להמשיך להתפתח ולהתקדם. אני חושב שצריך לדחוף אותם הרבה יותר. אותו תהליך קורה לצערי גם בספרד וברוסיה ואני מקווה שזה ישתנה".

הכדורסל השתנה מאוד מאז ששיחקת, אתה מאמין שהיית משתלב בו היום?

"היום הכדורסל האירופי הרבה יותר מהיר ואתלטי, נתונים שבהחלט היו לי כשחקן. הכדורסל שלנו היה יותר קבוצתי ומבוסס תרגילים, והיום הדגש הוא יותר על יכולת אישית. אני מאמין שהייתי יכול להשתלב בו גם היום, ויחד עם קו הזריקה לשלוש, שלא היה בזמני, אולי גם הייתי משיג נתונים גבוהים יותר".

ברקוביץ' סיים בגיל 41 קריירה מפוארת עם זכייה בשתי אליפויות אירופה לקבוצות, 16 אליפויות מדינה, 13 גביעים ושבע הופעות בנבחרת אירופה, שערכה לכבודו משחק פרידה מפואר ביד אליהו. ב־1991 נבחר ל־50 הגדולים של פיב"א באירופה, וב־2017 צורף להיכל התהילה שלה. "חשוב לי תמיד לציין שלא הייתי טניסאי או ג'ודאי אלא עסקתי בספורט קבוצתי, והחברים המוכשרים ששיחקו איתי עזרו לי למצות את הכישרון שלי ולהגיע יחד להישגים שמהם אנחנו עדיין מתמוגגים".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?

"אני גאה מאוד ששלי ואני הקמנו שבט שלם. יש לנו שלושה ילדים, שמונה נכדים והתשיעית, מספר המזל שלי, בדרך. אני עדיין מרגיש את האהבה אליי באופן יומיומי, מילדים ברחוב שמבקשים להצטלם איתי, ממבוגרים שמודים לי על רגעים מרגשים שעברו בזכותי, ובכל שבוע אני מתבקש לשלוח כמה ברכות מצולמות. אני מרגיש שנכנסתי לתולדות עם ישראל וזה המון בשבילי. אני בחמש".

The post קולע ממרחק הזמן: מיקי ברקוביץ' מתרגש בפעם השנייה מאליפות אירופה appeared first on מקור ראשון.