את קארה, תושב נעלֶה שבבנימין, זה לא מטריד. אחרי שסיים לברך שהחיינו בשם ובמלכות על המפלגה החדשה שהשיק בסינמה סיטי בירושלים, הוא התפנה לשוחח איתנו. "אני איש ימין. חי בהתיישבות כל חיי, ותומך בהחלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון. אבל זה לא הנושא המרכזי שלי", הוא אומר. "כרגע אין אף ממשלה שיכולה לעשות משהו בכיוון של פינוי יו"ש. כשתהיה היתכנות כזאת, יהיה על מה לדבר".

"הליכוד של היום זה לא הליכוד של אבא שלי וסבא שלי. הוא הפך להיות כמו מפא"י, הבית של הוועדים וההסתדרות. התפיסה השלטת במדינה היום היא שאם תלחץ – תרוויח, תתאגד – תצליח, תתפקד – תכריח. זה צריך להיפסק"

השקת את הרשימה בבית קולנוע. אנשים תהו: אתה חי בסרט?

"יותר משלוש שנים אומרים לי שאני חי בסרט. אומרים לי שלא נצליח, שאי אפשר במדינה הזאת לקדם, להקים, לעשות. אבל עובדתית, בשנה האחרונה, בממשלה שלא היה לי כל כך נוח בה מטעמים אידאולוגיים, הצלחתי להביא הישגים אדירים עם שבע רפורמות אדירות – ברישוי עסקים, במכון התקנים, בתמרוקים, בייבוא, בהקמת רשות הרגולציה, בכיבוי, ובתפיסה הממשלתית שהולכת לכיוון של 'מכס אפס'. נכנסתי לכנסת עם רשימה של עשרה דברים שאני רוצה לקדם בשנה. שבעה מתוכם הפכו למדיניות הכלכלית של הממשלה. מבחינתי אלה דברים מטורפים".

בשורה התחתונה קשה להגיד שזה מיתרגם לתמיכה ציבורית רחבה.

"יש לי תמיכה ציבורית מאוד רחבה ביחס לחבר כנסת, של עשרות אלפים. אני צריך להביא עכשיו מעל 160 אלף איש שיצביעו בקלפי. לצערי הרב, בישראל לא מתעסקים מספיק בנושאים המהותיים. אני רוצה להניח תוכניות עבודה, אבל פה התחילו לחשוב בשנים האחרונות רק ב'כן ביבי, לא ביבי'. אני מביא רפורמה במזון, אז שואלים: רגע, אתה ביבי או לא ביבי? מה אתה מציע, בכלל לא מעניין אותנו. אתה הופך להיות צבוע בצבע מסוים, ולכן מאוד קשה בישראל".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 9/F220904OF16-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

קארה (39) גדל בקרוואן במאחז סמוך ליישוב גבעון החדשה, שמצפון לירושלים. הוא מעולם לא אהב להיות שכיר. בנערותו הקים בסטות למכירת פרחים בבירה, ולאחר שחרורו משירות צבאי בפיקוד העורף הקים עסק לרחיצת מכוניות. בהמשך עבר לחוות סוסים ליד בית־שמש, ואז פנה לתחום המסעדנות. בסוף 2019 פרץ קארה לתודעה הציבורית כשהקים את דף הפייסבוק "אני שולמן", שצבר יותר מ־200 אלף תומכים, עצמאים.

טענת אז שאתה שווה שישה־שבעה מנדטים. אבל בסוף גם עצמאים מעדיפים כנראה להצביע לפי מניעים אחרים.

"אני חושב שהבחירות האלה יהיו שונות, ויכול להיות שבסוף נביא פה ארבעה או חמישה מנדטים. אני לא מכחיש שזאת הולכת להיות משימה מאוד מאוד קשה, אבל אני רואה את התנועה האדירה אצלי בעמוד ובקבוצות הווטסאפ. הצטרפו אלינו 1,200 איש בשלושה ימים, זה המון. גם ב'שולמנים' זה לקח הרבה מאוד זמן עד שהגיעו הרבה אנשים. ב'ימינה' אף פעם לא היה לי דבר כזה, בטח לא ב'רוח הציונית'. יש בישראל מאות אלפי אנשים שאין להם באמת בית פוליטי כרגע, לכן אני משוכנע שאנחנו נהיה בכנסת הבאה".

"אנחנו" אלה אביר קארה והמועמדים שהוא הכריז עליהם עד כה: ד"ר עידית רז־קלישר ממכון אהרן למדיניות כלכלית, אשת העסקים סוזי בר, והכלכלן גלעד אלפר, שהוצב ברשימת זהות של משה פייגלין, שלא עברה את אחוז החסימה. לאחר שפייגלין הכריז כי מפלגתו לא תתמודד בבחירות לכנסת ה־23, הקים אלפר את מפלגת "עוצמה כלכלית־ליברלית", וגם היא לא עברה את אחוז החסימה.

"תראה, בזהות הביאו 120 אלף קולות", מתלהב קארה. "יש להם תשתית מטורפת, זה קטע אדיר. יש לי את השטח של השולמנים שהולכים איתי דרך מאוד ארוכה, לזהות יש ראשי מטות וקבוצות שהולכים איתי. אלה חבר'ה שבאים עם אנרגיות, קהל ליברלי גדול, מלא צעירים, כיף".

עשית סקר?

"עוד לא".

אז על בסיס מה הקמת את המפלגה?

"ראינו סקרי עומק שמדברים על כך שיש בין שמונה לעשרה מנדטים שמאסו בשיח הזה של 'כן־לא־ביבי', ולא מעניין אותם ימין או שמאל. הם מבינים שהבחירות האלה זה על הכיס שלהם. ראינו סקרים שקובעים ש־50% מהציבור יצביעו למפלגה שחורטת על דגלה את הטיפול ביוקר המחיה וביוקר הדיור. אני לא חושב שהיו אי־פעם מספרים כאלה. לדעתי, המצע של 'חופש כלכלי' הוא המצע הכי חברתי שהיה אי פעם במדינת ישראל. לא נחלק כסף ממסוקים, אבל הדרך היחידה להוריד מחירים היא להגדיל את התחרות ולהגדיל את ההיצע, גם בדיור וגם במוצרי צריכה. האם יש לזה כוח אדיר? כן. לאנשים נמאס מהפוליטיקאים".

אחד האתגרים של קארה יהיה לבדל את "חופש כלכלי" ממפלגות נוספות שפונות לתומכי שוק חופשי. לאחרונה נהיה צפוף שם. רק לפני שבועיים הוא פרש מ"הרוח הציונית" של איילת שקד ויועז הנדל, לאחר שאמיתי פורת, מזכ"ל הקיבוץ הדתי, שוריין במקום השלישי. בסביבתה של שקד טוענים שקארה דרש את המקום הרביעי וסורב, ועל רקע זה הוחלט על הפרדת כוחות.

לקארה יש גרסה אחרת. "איילת חברה שלי. עשינו יחד את הרפורמה ברישוי עסקים ואין לי כעס עליה. יכולתי להישאר והיא גם רצתה את זה. היא אמרה לי שהיא עשתה טעות כשהיא חתמה עם הנדל והאוזר, כי היא סידרה שם מקומות שפחות היו לה טובים, למרות שאני דאגתי שיועז יהיה בתוך המפלגה. לא יכולתי להישאר במפלגה שהלובי החקלאי משתלט עליה. מזכ"ל הקיבוץ הדתי מגיע מהלובי החקלאי. התלבטתי כמה ימים בעניין הזה. תבין, אני שנה שלמה במלחמה מול הלובי הזה. ביקשתי מהם להתחייב למצע כלכלי, אמרתי 'בואו תחתמו עליו', והם לא הסכימו.

"הפתרונות למשברים בישראל פשוטים, אבל פוליטית היישום מסובך. כל המבנה גורם לפוליטיקאים להפסיק בשלב מסוים לשרת את הציבור, כי הם צריכים להתחיל לכוון את הדרך הבאה שבה יוכלו להיבחר"

"אני רוצה לעשות בממשלה הבאה רפורמה שתפתח את שוק המזון לתחרות. מי שמונע מאיתנו לקבל דבש, ביצים, חלב ומוצרים אחרים במחיר זול – אלה אנשים שדואגים לקבוצה מצומצמת על חשבון כלל הציבור. אני לא מוכן להכניס לכנסת עוד לוביסט של יוקר המחיה. לכן כל מי שלא יכול להתחייב בכתב על המצע הכלכלי שאביא – זה לא יקרה. אצל בנט הוא נתן לי יד חופשית בכל הנושא הכלכלי".

איילת שקד מסרה בתגובה: "אביר הוא חבר, ובשנה האחרונה נלחמנו יחד ברגולציה. האידאולוגיה הכלכלית שלי ושל המפלגה לא השתנתה, אנחנו מאמינים בשוק חופשי ובהסרת חסמים. נעניתי לבקשה לחתום על מסמך עקרונות, אבל בסוף המחלוקת לא הייתה אידאולוגית אלא על המיקום בלבד. אני מכבדת את החלטתו ומאחלת לו בהצלחה בדרכו החדשה".

בדיעבד, אתה מתחרט שלא פירקת את הממשלה עם עידית סילמן ונענית להצעות של הליכוד לתפקידים בכירים?

"מה פתאום? אומנם כאיש ימין לא היה לי פשוט בקואליציה, אבל נכנסתי במסגרת קבוצה מסוימת וראוי שיהיה אמון בינך לבין החברים שלך, וראוי שתהיה נאמן לעצמך. דבר שני, הליכוד של היום זה לא הליכוד של אבא שלי וסבא שלי, של גוש־חירות־ליברלים. היום קבוצות לחץ ואינטרס שולטות במרכז הליכוד. אני גדלתי בבית של עצמאים. אבא שלי היה נהג מונית עד לפני כמה שנים, סבא שלי היה עצמאי, אני נין לסבא־רבא, יזם מהעדה האורפלית, שהיה סוחר בדים עצמאי בעיר העתיקה בירושלים. הדברים שאני מדבר עליהם קיימים לי בשורשים. סבא שלי היה באצ"ל ולא קיבל פנקס אדום. הליכוד של היום הפך להיות כמו מפא"י, הבית של הוועדים וההסתדרות. התפיסה השלטת במדינה היום היא שאם תלחץ – תרוויח, תתאגד – תצליח, תתפקד – תכריח. זה צריך להיפסק".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _202119_05_20-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אבל נתניהו היה "מר כלכלה". כשר אוצר ב־2003 הוא צמצם את הקצבאות, ודיבר גם על "השמן והרזה".

"היום הוא דואג לשמן", צוחק קארה. "הוא ניסה להתמודד מול קבוצות לחץ, וזה מה שהוא באמת מאמין בו. בעיניי אז הוא היה מנהיג לתמוך בו, שעשה את מה שצריך למען האזרחים. אבל אז הוא התרסק בבחירות וירד ל־12 מנדטים, ובשנים האחרונות הוא למד את הלקח פוליטית. אגב, ראיתי איך כל המבנה גורם לפוליטיקאים להפסיק בשלב מסוים לשרת את הציבור ולשרת רק את עצמם, כי הם צריכים להתחיל לכוון את הדרך הבאה שבה יוכלו להיבחר. מי בוחר בהם? קבוצות לחץ מפה ומשם, והם פשוט לא רוצים להתעמת עם כלום".

לפי ההיגיון הזה, אם תממש את הבטחותיך גם אתה תתרסק פוליטית כמו נתניהו.

"אני לא בונה על שלושים מנדטים ואני לא מתכוון לרמות את הציבור. אני מתכוון להגיד מה אני הולך לעשות, והציבור יחליט אם הוא רוצה לבחור בזה או לא".

עד לאן מגיעה ההתמקדות בנושא הליברלי בלבד? אם תינתן לך אפשרות להשפיע בצד הכלכלי במסגרת ממשלת שמאל־משותפת, תיקח אותה?

"לא. על המשותפת אין מה לדבר. החבר'ה האלה נמצאים בטעות בכנסת, ואנחנו צריכים לדאוג שהם לא יהיו. נוכל להיות בממשלה רק עם מפלגות שמבינות שמדובר במדינה יהודית ודמוקרטית, ולא עם קבוצות שבאות לייצר פה בכנסת ישראל ייצוג ללאומנות של עם זר, קיים או לא קיים".

לאורך שיחתנו ח"כ קארה יורה נתונים בקצב מסחרר. השפה שלו קולחת, מהירה, והוא מרבה לשבץ את המילה "אחי" בדבריו. "חלק גדול מהמצע שלי הולך להתייחס לצעירים. קשה להיות היום צעיר בישראל, הצעירים מנוצלים. יש 50% מהציבור שנושאים בנטל, משלמים מיסים, מתגייסים לצבא ולוקחים חלק. ב'חופש כלכלי' נתמוך בהעלאה משמעותית של שכר החיילים, שכרגע הוא שכר רעב ובפער מטורף. 47% מהגברים הולכים לצבא, ו־40% מהנשים – זה אמור להיות צבא עם! פעם היו 70־80 אחוזי גיוס. זה אותו חלק שאחרי זה הולך ותורם ומשלם מיסים מאוד כבדים, כדי לממן קבוצה אחרת על חשבון הגב שלהם".

השבוע דיווח עמיאל ירחי באתר כיפה שקארה צלצל להדר מוכתר, יו"ר מפלגת "צעירים בוערים", שטרם הגיעה לגיל החוקי המאפשר להיבחר, והציע לה ריצה משותפת. מוכתר סירבה ונימקה שלא תשתף פעולה עם מי ש"התלכלך" כבר בפוליטיקה. קארה מכחיש: "לא פניתי אליה. מכל המועמדים, לאף אחד לא פניתי", הוא אומר, בעודו מחזיק בקובייה הונגרית. "יש לי הרבה פניות, גם מהקהל הרוסי וגם מדמויות מפתח בקהלים נוספים, ואני חושב שבסוף תהיה לנו רשימה טובה וליברלית". לאורך השבוע הבהיר קארה שהוא לא פוסל חיבורים, אבל הכחיש מגעים עם ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן ושלל על הסף איחוד עם ירון זליכה. את הקובייה אתה לא יודע לפתור, הערתי. "אני מצליח איכשהו שיהיו לי שתי שורות של אדומים", צחק קארה.

"הדר מוכתר היא בדיוק מה שאני מדבר עליו. אם לא נפתור את הבעיה מהשורש, כל שלוש שנים תראה פה מחאה כזאת של הדר מוכתר כאלה. המחאה של יוקר המחיה ב־2011 הייתה מחאה מוצדקת, אבל היא עשתה נזק מאוד גדול. בסוף יצא משם מסמך דרישות שהמדינה תשלם. חשבו שנתנו לנו חינוך חינם, ובסוף התקציב טס למעלה ולא רק שהחינוך לא חינם, הוא עולה לנו הרבה יותר והוא יותר גרוע".

מה הלקח הכי משמעותי שלך משנה בתוך הממשלה?

"המסקנות הכי ברורות הן שהפתרונות למשברים בישראל הם פשוטים, אבל פוליטית היישום שלהם מאוד מסובך. האמת היא שכל התוכניות שאני מדבר עליהן, נמצאות כבר על השולחן בצד המקצועי במשרדי ממשלה, אבל יש בכנסת 100 ח"כים שמשרתים קבוצות לחץ ואינטרס במקום את הציבור. ברור שצריך לבטל את המוסד של קביעות בעבודה, לטפל בחוסר היכולת לתגמל עובדים מעולים במגזר הציבורי, ולאפשר פיטורים של עובדים גרועים בצורה יותר גמישה. התייעלות במגזר הציבורי תזניק פה את הכלכלה בצורה מאוד משמעותית, וגם תסייע להפחית מיסים.

"מפלגת 'חופש כלכלי' בעד להגדיל את הרווחה של האזרחים, אבל אני חושב שהדרך להגיע לשם היא שוק חופשי, קפיטליסטי. כלכלה חופשית זאת הדרך היחידה להגדיל רווחה. יש אנשים שחושבים שהמדינה צריכה לתת להם כסף, ואם היא תיתן להם – הרווחה שלהם תגדל. פה יש לנו מחלוקת. יש 50% מהציבור שלא רוצים שהמצב פה ישתנה. למה? כי הם מסובסדים. אם אתה עובד בנמל ומקבל משכורת סתם כי אתה יכול להזיק לאחרים, אין לך שום אינטרס שזה ישתנה. בוועד של חברת החשמל מתים שתטפל בנמל, אבל אל תבוא אלינו. והמורים לא מוכנים שתטפל אצלם. בסוף יש לישראל עובדים מעולים במגזר הציבורי, כמו העובדות הסוציאליות, והן מקבלות שכר מאוד נמוך כי לא מעניין אף אחד איזו שביתה הן יכולות לעשות".

התחושה היא שלציבור בישראל יש אינסטינקט מאוד חזק לכיוון "אטטיזם", האמונה שהמדינה צריכה להתערב ולפתור לנו את הבעיות. גם אם לאנשים אין תפיסת עולם כלכלית שמאלית או ימנית מגובשת, הם נוטים לצפות מהממשלה שתבוא לעזרם.

"כמעט בכל חוג בית שאני יושב בו, אצל רוב הציבור, אחרי בערך 45 דקות מבינים את הרעיון והם יותר לא חוזרים אחורה, גם אם אין להם תפיסה כלכלית מגובשת. גם אצלי זאת תפיסת עולם שאומנם גדלתי עליה בבית, אבל להגיד שידעתי אז לנסח אותה כמו שאני היום? לא. לפני שהקמתי את 'שולמן', כשהיה לי עסק והעסקתי עשרות עובדים, הרגשתי בכל בוקר שהמדינה עושה הכול בשביל לנצח אותי. ממש תחושה שמישהו מחזיק לי בחולצה ומושך אותי אחורה, ככה שאין סיכוי בעולם שאני יכול להצליח. מישהו צריך לשנות את זה, ואין אף מפלגה שמדברת את השפה הזאת. שמע, אני אחרי עבודת מחקר של כמעט ארבע שנים. גיבשתי תפיסות בצורה מאוד יסודית כמעט לכל תחום במדינה שיש לו בעיות, וגם פתרונות ברמה יצירתית מאוד. מה שכאב לי בתור עצמאי, היום אני יודע להגיד למה הוא כואב לכולם. זה לא רק אני, גם ה־OECD אומר שהבירוקרטיה והרגולציה בישראל חריגות".

אכן, יש פריחה ליברלית מסוימת בישראל בשנים האחרונות, בעיקר בקרב צעירים ובצורה מאוד ניכרת בתוך הציונות הדתית. אבל בכל זאת, בסופו של דבר מפלגת זהות, שהניפה את הדגל הזה, הייתה קיקיון שבן רגע היה ובן רגע אבד.

"בציונות הדתית זה מדהים. יש את הקיבוץ הדתי ואנשי שמאל, ויש ציונות־דתית שהיא ימין. כשאתה מסתכל על איתמר בן־גביר, למשל, שבישראל הוא נחשב איש ימין, בעולם אם תספר על הדעות הכלכליות שלו – יגידו עליו שהוא איש שמאל רדיקלי! בכלל, אם תתפוס בן־אדם ברחוב ותשאל אם הוא ימין או שמאל כלכלי, סוציאליזם או קפיטליזם – הוא יגמגם ויענה 'לא בטוח', אף פעם לא שאלו אותו את השאלה הזאת. ככל שאנשים נחשפים לתוכן ולחומרים, אני חושב שהציבור שלנו גדל. מאז זהות שהשיגה 120 אלף מצביעים, יש הרבה יותר קולות בישראל שמבינים שצריך מהפך ליברלי. גם 'אני שולמן' העיר את השטח בצורך בשינוי מסיבי".

ואם זה לא יספיק?

"אם הציבור לא יבחר בזה אני אקים מוסדות, אני ארוץ, אני אעבוד קשה בכל מקום, בשוחות. אני יודע לזחול בשוחות, לעבוד מאוד קשה ולהביא את הדברים מלמטה. נעלה את הפתרונות מלמטה למעלה, עם כוח יותר גדול. בסוף אתה צריך לייצר כוח פוליטי ליברלי שאף אחד לא השכיל לייצר עד היום. צריך להקים מוסדות נכונים, אולי אפילו תנועות נוער. אנחנו צריכים שהמהפך הליברלי יצמח מלמטה".