פרסום |
קשרו אלינו
נט4יו
נט4יוכל הרשת הישראלית במקום אחד
נט4יויש משהו במבט הילדי שמתקשה לראות את ההבחנות המלומדות בין סוגים שונים של חיים ובין הקשרים שונים של מוות או כאב. כמו במעשייה של הנס כריסטיאן אנדרסן, הוא חודר את הבגדים והכיסויים שהתרבות מתאמצת להלביש בהם את מעשה ההרג ומכריז כי המלך הוא עירום. בד בבד יש משהו בנוכחות של הילד שמעורר בנו, המבוגרים, תשוקה לשוב אל עולם בראשיתי שבו אין פער בין רצוי למצוי ובין חלום למציאות. עולם שבו לא הורגים חיות כדי להשתמש בגוף שלהן.
במשך שנים לא הייתי חלק פעיל במסע הזה. התבוננתי בו מבחוץ בעיניים מפוכחות, הלכתיות, שעבורן מה שמותר – מותר. ודווקא מתוך העיניים ההלכתיות, כשנדרשתי להשיב על שאלות של טבעונים על קטניות בפסח או לדון במעמד הבשר המתורבת, התגלתה לעיניי הצמחונות היהודית, והיא עשירה ומורכבת ומעוררת השראה. 15 שנות לימוד בישיבה לא הכינו אותי לשפע המקורות, מן העת העתיקה ועד העת המודרנית, שמתחבטים בסוגיית הצמחונות, מתוך רגישות ומורכבות והרבה מאוד חמלה. כשהעושר הזה נחשף בפניי ידעתי מיד שהוא חייב לצאת החוצה, ובמשך חודשיים כתבתי כמעט ברציפות את הטיוטה הראשונה של "צמחונות יהודית" שיצא זה עתה לאור בהוצאת ידיעות ספרים. ככל שהתחככתי עם המקורות, הפכה הסקרנות האינטלקטואלית לתהייה אישית, קיומית. עד שבסופו של תהליך אני מתקשה להשיב אפילו לעצמי, קל וחומר לכל מי שתוהה, על השאלה הפשוטה לכאורה: האם אני צמחוני?
פילון היה מנהיג ופילוסוף בקהילה היהודית באלכסנדריה בימי הקיסרות הרומית, ואף פקד בגופו את בית המקדש. יצירתו השפיעה רבות במרחב היווני והנוצרי, אך יהודים מיעטו לעסוק בה עד העת המודרנית. פילון ראה באכילת בשר פעולה אכזרית הנובעת מתאווה בלתי מרוסנת, הביע בכתביו עמדה צמחונית ברורה, וגם תיאר תנועות צמחוניות יהודיות בנות זמנו. הוא ביאר מצוות שונות כביטוי לדאגה לבעלי החיים, ואת היתר אכילת הבשר לנח ובניו הסביר כאילוץ שפג תוקפו.
מגדולי התנאים בדור חתימת המשנה. הגמרא מתארת מערכת יחסים רגישה בינו לבין האתון שלו, כאשר זו סירבה לאכול מזון לא מעושר והוא הגיב במילים "ענייה זו הולכת לעשות רצון קונה". בנוסף, הוא מנע מרבי יהודה הנשיא להמית את הפרדות שלו או לעקור את פרסותיהן, משום צער בעלי חיים. רגישותו לבעלי החיים מגיעה לשיא בספר הזוהר, שם מסופר שלא הניח לעופות השמיים לפרוש כנפיים ולהגן עליו מן השמש, באמרו: "טורח של בעלי חיים איני רוצה".
רבי יוסף ג'יקטיליה, מגדולי המקובלים בספרד, כתב שההצדקה היחידה לאכילת בשר היא התיקון הרוחני שמבצע האדם בשעת האכילה.
בהמשך לכך נכתב בחיבור הקבלי האנונימי "ספר הפליאה והקנה" שמי שאינו צדיק גמור, שביכולתו לתקן תיקונים רוחניים, אסור לו באיסור חמור לאכול בשר.
האר"י הקדוש המשיך במסורת זו, תוך מיתון מסוים שלה, וקבע כי "צריך האדם ליזהר מהרבות אכילת הבשר", והנחיה דומה הובאה אצל חברו ובן זמנו רבי יוסף קארו: "אל תאכל בשר כי אם פעם אחת או פעמיים בשבוע ויהיה מעט מזעיר".
זוהי ראשיתה של מסורת קבלית־חסידית הנמשכת עד ימינו, שאיננה צמחונית לחלוטין אך מנסה להמעיט בצריכת הבשר ולהגביל אותה לשבתות וחגים בלבד.
הנציג החריף ביותר של תנועת הצמחונות היהודית בראשית המאה ה־20 הוא הרב יצחק הבנשטרייט. בספר "קברות התאוה – תורת הצמחוני" הוא מתאר בלשון ציורית את השאיפה היסודית של התורה, "שלא ירצח האדם שום בריה ולא יהרוג כל אשר רוח חיים בקרבו", ומשום כך הוא כותב שראוי לכל "הירא ורך הלבב" כי "יאסור על נפשו היתר הזה ויקדש עצמו במותר לו".
הרב הבנשטרייט היה מודע היטב לכך שדעת הקהל עדיין אינה נכונה לשמוע את דבריו. במשחק מילים נוגה על שמו הפרטי הוא מודה כי "כל השומע לי – יצחק". אך הוא מביע את התקווה כי ברוב הימים ימצאו דבריו אוזן קשבת ותגיע "העת הנעימה שיגורו יחד הגיבור והחלש, הטורף והנטרף".
בשעה שהראי"ה קוק ראה בצמחונות חזון רחוק ואוטופי, תלמידו הגדול "הרב הנזיר" עשה את הצעד הנוסף, והפך לאחד הצמחונים החשובים בהיסטוריה היהודית. הוא אימץ בתחילה את אורח החיים הצמחוני בשל מצב כלכלי דוחק, אולם דבק בו גם בהמשך חייו יחד עם בני משפחתו, בהם בנו, הרב שאר־ישוב הכהן, וכן חתנו, הרב שלמה גורן.
הרב הנזיר ערך את "חזון הצמחונות והשלום" של רבו, הרב קוק, ופיתח על גביו משנה רוחנית שרואה בצמחונות חלק מדרך חיים של רדיפת שלום עולמי. בין השאר טען שהעיכובים בבניית בית המקדש השלישי הם אות משמיים לכך שאין זה ראוי לעבוד את ה' תוך המתת בעלי חיים.
הרב חיים דוד הלוי, רבה הראשי של תל־אביב, לא קיים אורח חיים צמחוני. יחד עם זאת, הוא כתב שהטבעונות הולמת את דרכה של היהדות, ולעתיד לבוא נחדל כולנו מאכילת בשר ואף מהקרבת קורבנות מן החי. כמו כן, קרא לבטל את מנהג תרנגול הכפרות על מנת שלא להרבות בשחיטה. בנוסף, הוא הכריע כי יש להימנע מעטיית פרוות משום שהשימוש בהן לא מצדיק את הצער הנגרם לבעלי החיים עבורן.
בספרות חז"ל יש אמירות מאוד ברורות בעד צמצום צריכת בשר. "לא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון (דהיינו בשעה שהוא חש צורך עז בבשר)"; "לא יהא אדם לוקח ליטרא של בשר עד שיהא נמלך בביתו". הבסיס של רוב המימרות הללו הוא כלכלי: בשר נחשב הוצאה מיותרת וממכרת, וחכמים ביקשו להדריך את האדם לכלכל בתבונה את משק הבית שלו: "יכול יזבח כל צאנו ובקרו? תלמוד לומר 'מבקרך', ולא כל בקרך". כיום, מחיר הבשר צנח דרמטית, ונתחי בשר פשוטים לא נחשבים מאכל יוקרתי. ויחד עם זאת, הבשר מגלם מחיר כלכלי עקיף שמופיע דרך נזקים סביבתיים ונזקים בריאותיים.
לפי דו"ח של האו"ם משנת 2006, תעשיית הבשר היא אחד המפגעים הסביבתיים הגדולים ביותר. בין השאר מזהיר הדו"ח מפני פליטת גזי חממה, זיהום האוויר והמים והיווצרות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. לדעת רב סעדיה גאון, על אדם הראשון נאסרה אכילת הבשר משום שהיה בכך כדי להפר את המאזן האקולוגי העדין שהתקיים בראשית ההיסטוריה. בהתאם לכך, הרמב"ן מסביר את מצוות שילוח הקן כהגבלה שנועדה למנוע הכחדה של מינים מסוימים. הצמחונות האקולוגית היא אפוא יסוד שנוכח ביהדות, ואפשר שראוי בתנאים הנוכחיים להרחיב את השימוש בו.
ויכוח עז ניטש בין גופי מחקר מודרניים בשאלת ערכו התזונתי־בריאותי של הבשר. הגישה הרווחת יותר בקרב אנשי מקצוע היא שצריכת בשר בכמות גדולה, בפרט כשמדובר בבשר מתועש, כרוכה במגוון נזקים בריאותיים. גם בדברי חז"ל אפשר למצוא סוגים רבים של בשר שנחשבים ככאלו "המחזירים את החולה לחוליו". הרב יצחק הבנשטרייט טען שלא מדובר במקרה בעלמא: "מפני שאכילת הבשר הוא כנגד טבע האדם, על כן אכילת הבשר מזיקתו ומקצרת שנותיו, כי מובן מאליו שאם הוא מתנהג כנגד הטבע אי אפשר שהטבע ישא לו פנים וישלים עתו; הטבע אינה סובלת המתגרים בה".
על מנת לאכול חתיכת עוף כשרה אתה צריך שיהיה לך מזל. 72 פגמים גופניים שונים (טריפות) עשויים לאסור את העוף באכילה, ובתנאי הגידול המודרניים הפכו חלק מהם לנפוצים מבעבר. גם קצב השחיטה והבדיקה בתעשייה מקשה על בדיקה קפדנית כפי שנהגו אבותינו. לא באנו לקטרג על ישראל חלילה, וחזקה על גופי הכשרות שהם עושים מלאכתם נאמנה ונסמכים על פסיקות מבוססות, אך יש מסורת ותיקה אצל גדולי ישראל, בהם הגאון מווילנה, למעט בצריכת בשר בשל שיקולי כשרות.
אין לראות בכך שיקול חיצוני, טכני. שהרי עצם קיומן של דרישות הלכתיות מדוקדקות כל כך בהקשר של אכילת בשר עשוי לשקף את רצון התורה להקשות עליה ולצמצמה.
התורה קשרה באופן הדוק בין אכילת בשר לתאווה: "כי תאווה נפשך לאכול בשר". בן סורר ומורה מוגדר כ"זולל וסובא" כאשר הוא אוכל (בתנאים מסוימים) נתח גדול של בשר (כ־200 גרם). זה אינו קישור אקראי. האנתרופולוג ניק פידס הראה שבתרבויות רבות מגלמת אכילת הבשר את החוויה הכוחנית של ההשתלטות האלימה של האדם על הטבע. ואכן, רבים מגדולי ישראל קשרו את ההימנעות מצריכת בשר עם תנועה רחבה יותר של ריסון תאוות האכילה.
כשלהקת הסמית'ס בחרה לכנות את האלבום המצליח ביותר שלה בשם "בשר זה רצח" (Meat is Murder), הדבר נתפס כפרובוקציה, ועד היום זו אחת הסיסמאות הכי שנויות במחלוקת של התנועה הצמחונית. אך התייחסות עקרונית לאכילת בשר כאל שפיכות דמים ממלאת את המקורות היהודיים, והיא נזכרת אצל הרמב"ן, הרשב"א, האר"י והרב סולובייצ'יק. לפי תפיסה זו, נקודת המוצא הבסיסית היא צו מובהק ברור הרואה בבעלי החיים יצורים שווי זכויות, והיתרי האכילה המסויגים ניתנו לאנושות רק בלית ברירה.
כשהא־לוהים מתגלה אל האדם הוא בדרך כלל עושה זאת כדי להטיל עליו חובות וסייגים. החל מאיסור האכילה מעץ הדעת, וכלה במעמד הר סיני וספיחיו. יוצאת דופן בולטת היא ההתגלות בפרשת נח, שבה דיבר ה' אל נח ובניו דווקא כדי להתיר להם את אכילת הבשר, שנאסרה (לפי חז"ל) לאדם הראשון. זו הזדמנות טובה לתהות: מה טעם הדבר? האם היו אלו אילוצים טכניים, כגון דלדול המשאבים החקלאיים בזמן המבול או שמא מדובר בשינויים מהותיים יותר ביחס בין אדם לחיה? והאם ההיתר הוא היתר נצחי, בלתי תלוי או שמא יש לבחון אותו בכל דור מחדש?
האם לבעלי חיים ישנן "זכויות"? האם הם ישויות משפטיות שהגיוני להתייחס אליהן באמצעים של שכר ועונש? האם חלה עליהם ההשגחה הא־לוהית? המנהג החסידי לזכור בשבת שירה, היא שבת פרשת בשלח, את מעשי הציפורים שסייעו לעם ישראל במדבר, ולחלק פירורי לחם לצאצאי צאצאיהן, יכול אולי ללמד משהו בעניין. גם אם איננו יודעים חשבונות שמיים, הוטל עלינו, בני האדם, לראות את בעלי החיים כמי שיש משמעות למעשיהם ולא כיצורים מעין רובוטיים הפועלים באופן אוטומטי.
היצרנים הגדולים ורשתות השיווק נערכים היטב בכל שנה לקיים את מנהג ישראל לאכול מאכלי חלב בליל חג שבועות. עם זאת, כשמסתכלים בדברי רבים מן הפוסקים (כמו המשנה ברורה, למשל) אפשר לראות שהעניין הוא לא לאכול מאכלי חלב אלא לא לאכול בשר (וממילא, בעולם דל תחליפים, מה שנותר זה מאכלי חלב).
ומדוע להימנע מן הבשר בליל שבועות? אכילת הבשר, מבואר בספרים, היא פעולה הראויה רק למי שעוסק בתורה, ובאכילתו הוא מרומם את הבשר ומנצל את כוחות החיים שבו לעבודת ה'. אך בליל שבועות אנו משחזרים את הרגעים שקודם מתן תורה, וברגעים אלו אין כל הצדקה לאכילת בשר.
ההימנעות מאכילת בשר בימים הראשונים של חודש אב אינה מנהג אבלות בעלמא. שורשה הוא במנהג הפרושים שטענו כי יש להימנע כליל מאכילת בשר ושתיית יין לאחר חורבן הבית, כי איך אפשר לאכול "בשר שקרב על גבי המזבח ועכשיו בטל".
ההימנעות מן הבשר אינה רק זיכרון להיעדר הקרבנות, היא משקפת תפיסה שכורכת את היתר הבשר לנח בכך שהקריב קורבן, ואת היכולת להמית בעלי חיים בחוויה של התבטלות של אדם וחיה מול הא־לוהי. אך אפשר גם לראות בכך טיעון מהותי, כפי שביאר המהר"ל מפראג: "כי הבשר נברא שיהיה קרב על המזבח, והיין לנסך אותו על המזבח. ולכך עתה שאין מנסכין היין, ואין מקריבין הבשר על המזבח, ראוי הוא שיתבטל האדם מאכילת בשר ומשתיית יין.
כל עוד מדובר ברעיון תיאורטי מופשט, יהדות וצמחונות צועדות יחד בהרמוניה. אך כאשר הצמחונות יורדת מן המחשבה אל המעשה, התמונה הופכת מורכבת קצת יותר. מצד אחד, לצמחונות או טבעונות יש יתרונות רבים מנקודת המבט של שמירת תורה ומצוות. קיום הלכות כשרות הופך פשוט יותר, ופעמים רבות גם מהודר יותר, כשנמנעים כליל מאכילת מוצרים מן החי.
יחד עם זאת, עשויים להיווצר גם חיכוכים מסוימים. החיכוך המשמעותי ביותר יתקיים רק לעתיד לבוא, סביב מצוות הקורבנות ובפרט סביב קורבן הפסח שכל אדם מישראל חייב לאכול מבשרו. במציאות הנוכחית החיכוכים קלים ומקריים יותר, אך הם עדיין קיימים.
ביחס למצוות השמחה בחג נאמר כי "אין שמחה אלא בבשר ויין", וגם את מצוות עונג שבת וכבודה נהוג לקיים עם "ברבורים ושליו ודגים". אולם לדעת רוב הפוסקים מדובר בחובה סובייקטיבית בעיקרה, ומי שאכילת בשר אינה משמחת או מענגת אותו יכול לקיים את המצווה בדרכים אחרות.
יחד עם זאת, יש חובה לקיים בשבת וחג סעודות הכוללות לחם בשיעור כזית או כביצה. משום כך, טבעונים צריכים לדאוג מראש שיהיה ברשותם לחם ללא ביצים או חלב.
ילד טבעוני המגיע לגיל מצוות עומד מול סיטואציה מורכבת: השמחה לקראת קיום מצוות תפילין מעורבת ברתיעה מן השימוש בעור של בהמה. רתיעה מובנת מאוד, שבגללה כתבו פוסקים רבים שאין לברך על קניית תפילין את ברכת שהחיינו. יחד עם זאת, אפשר גם לראות בכך שותפות של בעלי החיים בעבודת ה'.
פתרון הלכתי למתח יכול להיות באמצעות שימוש בעור של בעלי חיים שמתו מוות טבעי, אשר גם הוא כשר לתפילין ומזוזות. פתרון פרקטי יותר הוא להשיג תשמישי קדושה מיד שנייה.
בפסח הראשון של הקורונה מצאו את עצמם אנשים רבים, ביניהם צמחונים וטבעונים, כשהם עורכים לראשונה סדר פסח עצמאי. במקביל, התקיים מחסור זמני בביצים במשק, וכך התעוררה סוגיית הזרוע והביצה בקערת הסדר.
לדעת רוב הפוסקים, על קערת הסדר לכלול שני תבשילים, ואין זה משנה איזה. לדעת הרמב"ם יש צורך בשני מיני בשר, והמנהג המובא בשולחן ערוך הוא להביא בשר וביצה, אך אין חובה לנהוג כך. בכל מקרה, יש לשים שני תבשילים אמיתיים, ולא זרוע וביצה עשויות פלסטיק.
האתגר ההלכתי הגדול ביותר עבור טבעונים יוצאי אשכנז הוא מנהג הקטניות בפסח. קטניות הן המקור העיקרי לצריכת חלבונים עבור מי שנמנע מבשר, ביצים וחלב, והסרה שלהן מן התפריט עשויה להותיר אותו כשהוא דל למדי. הפתרון ההלכתי הרצוי הוא להקל לפי הצורך בשאלות הנתונות במחלוקת: מינים שיש ספק אם הם בגדר קטניות (כגון: בוטנים, סויה, קינואה); קטניות חיות (כגון שעועית ירוקה); שמן קטניות; תערובת קטניות (שהתערבה קודם הפסח) וקטניות שהוכנו ללא מגע בנוזלים (פריכיות; פופקורן).
לדעת המעורבים בתעשיית הבשר הסינתטי, קרוב מאוד היום שבו בשר כזה יהיה זמין וזול הרבה יותר מבשר טבעי, ובהדרגה הוא עתיד לכבוש את השוק.
המוצר החדש מעורר שאלות הלכתיות רבות. קודם כול ביחס לעצם ההיתר לאכול אותו וגם באשר להגדרה שלו כבשרי או כפרווה. אלו שאלות כבדות משקל ומורכבות, והן תלויות גם במקור שממנו נלקחו התאים הראשונים שמהם הופק הבשר, וגם בתהליכים הכרוכים ביצירתו.
בסופו של דבר תימצא הדרך לייצר בשר שייחשב "כשר פרווה" לפי רוב הפוסקים, אך כשהשאלות ההלכתיות ידעכו, יתעוררו השאלות הערכיות: האם האיפוק והריסון שהתורה מחנכת להם לא ייפגעו בהיעדר המתנה בין בשר לחלב? והאם הזהות היהודית בתפוצות לא תאבד מעוצמתה בעולם שאין בו מוצרים מן החי, שרוב הלכות כשרות סובבים סביבם?
The post כשר פרווה: הצמחונות היא לא רק "חזון הצמחונות והשלום" של הרב קוק appeared first on מקור ראשון.
| השולח | דיון |
|---|
