בבית המשפט העליון החל אחר הצהריים (ה') הדיון בארבע העתירות נגד החתימה על ההסכם לקביעת הגבול הימי בין ישראל ללבנון. העתירות, אשר הוגשו על ידי פורום קהלת, ארגון לביא וגורמים נוספים, תוקפות את החלטת הממשלה שלא להביא את ההסכם לאישור הכנסת. בעתירת פורום קהלת אף נטען כי ההסכם זקוק לאישור במשאל עם מאחר שהוא כולל ויתור על שטח הכפוף לחוק ולמשפט הישראלי. העתירות מתבססות בין היתר על כך שהממשלה הנוכחית היא ממשלה יוצאת, אשר מחויבת בריסון בהפעלת סמכויותיה מאחר שאיבדה את אמון הכנסת.

המדינה צפויה לטעון מנגד כי החוק איננו מחייב הבאת ההסכם לאישור הכנסת, וכי מטעמים בטחוניים היתה דחיפות בחתימה על ההסכם. עוד תטען המדינה כי לא ניתן לחשוף את כל הח"כים לטעמים העומדים מאחורי החתימה דווקא במועד זה, ולנוכח הקושי הזה אי אפשר לחייב את הממשלה לאשרר את ההסכם בכנסת. הדיון בעתירה יתקיים בפני הנשיאה אסתר חיות, המשנה לנשיאה השופט עוזי פוגלמן והשופט נעם סולברג.

נשיאת העליון השופטת אסתר חיות, היושבת בראש ההרכב, אמרה בפתח הדיון כי "עולות כאן שלוש שאלות מרכזיות, האחת היא האם חוק יסוד משאל עם חל על השטח ולכן יש לקיים משאל עם או לאשר ברוב של 80 ח"כים, השאלה השנייה היא האם הממשלה שהיא ממשלת מעבר רשאית לחתום על הסכם כזה. והשלישית היא האם בהנחה שהתשובה לשאלה השניה היא חיובית, האם הממשלה פעלה כדין כאשר הממשלה החליטה לא להביא את ההסכם לאישור הכנסת אלא להסתפק בהנחה על שולחן הכנסת ובשלושה דיונים בוועדת חוץ וביטחון ובוועדת המשנה שלה".

צפו בשידור הישיר: 

עו"ד אריאל ארליך מפורום קהלת, אחד הארגונים שהגישו את העתירה, אמר בדיון כי "חוק יסוד משאל עם כולל כלל ברור, חוק שנועד להגביל את הממשלה והשאלה היא בינארית. האם המשפט, השיפוט והמנהל חלים באותו שטח שעליו מוותרים או לא. אנחנו כטוענים לא צריכים להוכיח היכן בדיוק עובר הגבול, מספיק שיהיה אזור כזה והחוק חל. השאלה היא שאלה עובדתית, האם חוק היסוד חל או לא. המשיבים מביאים פרוטוקולים של דיונים בכנסת. בפרוטוקוך מ-2010 מובהר כי החוק חל גם על תיקוני גבול קטנים. ח"כ יריב לוין ציין בדיון כי הוא לא אהב את מנגנון 80 מחברי הכנסת, אבל הוא נדרש למקרים של תיקוני גבול קטנים. העובדה שיש מחלוקת עם מדינות אחרות היא לא רלוונטית. השאלה היא מה הדין הפנימי. לשון החוק היא ברורה והתכלית ברורה, לסייג את ידי הממשלה. זה לא חריג בישראל. יש מנגנונין כאלו גם במדינות אחרות. זה לא באג, זה פיצ'ר, זה הרעיון של חוק היסוד, להגביל את הסמכות השיורית של הממשלה, וגם לא מדייקים בכוונה של חברי הכנסת כפי שמוכיחים הפרוטוקולים.

"אין ספק ואין מחלוקת על כך שהמשפט והשיפוט של מדינת ישראל חלה במימי החופין. המנשר שהחיל את החוק הישראלי על ראש הנקרה, ומרגע שיצא המנשר הזה אז מימי החופין שייכים למדינת ישראל".

הנשיאה חיות הגיבה: "דומני שאין מחלוקת שמימי החופין הם חלק מהמדינה. השאלה מה קורה כשיש סכסוך עם מדינה שכנה איפה עובר קן הגבול, והאם בהינתן המחלוקת לגבי אותו משולש, איזור 2, איזו אינדיקציה יש לנו שהשטח הזה חל בו השיפוט המשפט והמנהל וההסכם הנוכחי גורע אותו. המשיבים אומרים 'אנחנו החלטנו ב-2011 אבל לא באמת התכוונו'. ההחלטה היתה בהמלצת משרד החוץ במטרה לפעול באו"ם".

השופט עוזי פוגלמן: "דא עקא שיש דברי הסבר מזמן אמת".

ארליך: "החלטת הממשלה רק יישמה את קו הגבול במקום שבו הוא היה כבר בפועל עוד קודם לכך. דבר ראשון זה צו 100 משנת 2014 לסגירת השטח הצבאי 69א. הצו הזה כתוב בראשו "מכוח סמכותי לפי תקנות שעת חירום" תקנות שעת חירום חלות רק במקום שבו חלק החוק הישראלי. מחוץ לזה חלים רק דיני המלחמה. האזור הזה מגלה לנו מה התפיסה הישראלית לגבי השטח שעד קו 1".

לדבריו ארליך, "יש שתי שיטות לקבוע גבול ימי, אחת היא קו הניצב והשניה היא קו אמצע שווה מרחק. צו 100 מראה שמדינת ישראל מסתמכת על קו הניצב. ראש המל"ל אמר בתדרוך לכתבים שמדינת ישראל מוותרת בהסכם על 10 קמ"ר של מים טריטוריאליים. איפה האמירה הזו בתשובת המשיבים? מדינת ישראל גם חילקה את השטח הזה לבלוקים כי היא טוענת שזה השטח שלה. היא אמנם לא נותנת זכיונות כי יש סכסוך, אבל היא הבהירה בחלוקה שזה שטח שלה. טבעי שמשיבי הממשלה ירצו לתת לממשלה ירצו לאפשר לה חופש פעולה רחב ככל הניתן אבל לזה חוק היסוד נועד, לצמצם את חופש הפעולה של הממשלה. עצם זה שיש מחלוקת זה לא מוכיח שום דבר. שכנותינו לא מכירים ברבים מהגבולות. זה לא רלוונטי. אני אשאל את חברי, הצבתם גבול אחר? הנטל על המשיבים לטעון שזה לא הגבול הימי הוא כבד מאוד.

"ב-52 ממשלת ישראל מפרסמת מנשר שזה בדיוק מה שהוא עושה, וכמה חודשים אחר כך מחוקקת את חוק השטחים הימיים ולפיו מדף היבשת הוא חלק משטח מדינת ישראל. ופה נכנסים דבריו של עו"ד חיים כהן, היועץ המשפטי לממשלה בשנת 53, ובו הוא מסביר שיש סטיה ממה שמקובל במשפט הפרטי של תחולת ריבונות על קרקעית הים ולא על שטח המים שמעל". הוא הוסיף כי "חוק יסוד מקרקעי ישראל חל על שטח אלון D. ההסכם קובע שמדינת ישראל לא תפיק משאבי טבע בשטח הזה ותתקשר בהסכם עם החברה שלבנון תבחר להפקת תמלוגים. זה סותר את חוק יסוד מקרקעי ישראל וגם את חוק הנפט. אמנם לא מדובר רשמית בהעברת בעלות, אבל מלמדים אותנו מלומדי המשפט שמתן רישיון בלתי מוגבל בזמן לחברה שאנחנו אפילו לא יודעים מהי שווה להעברת בעלות".

"חובה להביא את ההסכם לאישור הכנסת"

עו"ד יצחק בם מארגון לביא, אחד הארגונים שהגישו את העתירה, אמר בדיון כי "לא מתייחס לאיכויות של ההסכם אלא רק דבר אחד. מי מחליט. המחלוקת שלי עם היועצת המשפטית מאוד מוגבלת. היא אומרת שרצוי להביא את ההסכם לאישור הכנסת, אך גם החלטת הממשלה לא להביא את ההסכם לאישור הכנסת היא סבירה. אני חושב שיש חובה להביא את ההסכם לאישור הכנסת. בטח ובטח במצב שנוצר".

לדבריו, "אנחנו כבר במצב שבו יש מנהג חוקתי להביא הסכמים כאלה לכנסת, במצב הנוכחי החובה היא על אחת כמה וכמה, והשיקולים שעליהם דיבר ראש הממשלה לא להביא את זה הם שיקולים זרים. כל שיטת המשפט המקובל קובעת שהמנהג הוא המחייב, ומהמנהג יוצאת הנורמה".

בם הוסיף כי "באופן רגיל הכנסת יכולה להפעיל סנקציות על הכנסת כמו הפלת הממשלה או במקרה קיצוני פיזור הכנסת. במקרה הנוכחי מה ממשלת המעבר יכולה לעשות? להפיל את הממשלה? לפזר את הכנסת? הרי יש בחירות עוד שבועיים פחות יומיים. אם ממשלת המעבר יכולה לעשות דבר כזה אז ממשלת מעבר תהיה הזדמנות פז למחטפים מדיניים. ממשלת מעבר שלא יכולה אפילו למנות ראש מועצה דתית יכולה לוותר ויתורים נרחבים כל כך מול מדינת אויב?"

השופט פוגלמן הגיב: "אדוני עושה לעצמו חיים קלים, כי מינוי ראש מועצתה דתית בקרית אונו לא חשוב ודחוף. אם פה יתברר מהחומר שיוצג לנו שזה דחוף ביטחונית אז המצב שונה". בם השיב כי "כדי לסגור את הפער בין הסמכות המוחלטת, הצורך הדחוף ולעומת זאת היעדר אחריות והתמודדות עם ההשלכות. הממשלה הזו כובלת את הממשלות שיבואו אחריה. כדי שלא נצטער פחות על השלכת אבן לבאר צריך שמי שישליך את האבן הוא הריבון או מי שפועל בשם הריבון כמו ממשלה שנהנית מאמון הכנסת. לכן לדעתי לא נכון לסטות מהנוהג".

בם: "מבין השורות עולה החשש שהכנסת לא תקבל את ההחלטה הנכונה".

פוגלמן: "החשש הוא שהכנסת אין לה את בסיס הנתונים שעומד בפני הממשלה".

בם: "האם לשרי הממשלה יש חכמה מיוחדת? השיקול של ממשלת ישראל, על פי התשובה, הוא חשש שלא יהיה רוב להחלטה הרצויה, והטענה הזו חותרת תחת המשטר הדמוקרטי של מדינת ישראל.

"כאשר ראש הממשלה בא להסביר מדוע ההסכם לא הובא לכנסת, הסתבר שחוץ מהשיקולים שהובאו קודם יש שיקול נוסף, התנהגות מופקרת של האופוזיציה. אז נכון, את האופוזיציה צריך להחליף. אבל זה לא הנקודה, הנקודה היא שזה חותר תחת העיקרון הדמוקרטי ולהפוך את הדמוקרטיה הפרלמנטרית לפרס לאופוזיציה, רק אם היא תתנהג יפה".

חיות: "הממשלה החליטה, 23 שרים, להביא מה שראש הממשלה אמר זה לא ממין העניין".

***

עו"ד זהבה גור, המייצגת את העותרים אורי עבודי ו-51 אחרים, אמרה בדיון כי "כל ההתנהלות של הממשלה בנושא ההסכם מנוגדת להנחיות בית המשפט הנכבד. פס"ד ויסמן ניתן תחת ההתחייבות של הממשלה להביא כל הסכם לכנסת. אם מו"מ הותנה בהבאת ההסכם לכנסת הממשלה לא יכולה לפעול בניגוד להלכות בית המשפט". לדבריה, "הממשלה פועלת בניגוד לחוק, יש פה ריח של תעמולת בחירות, הדבר הזה נועד לעשות הון פוליטי בתקופת בחירות, יש פה שיקולים זרים".

פוגלמן: "גבירתי מאשימה גם את מערכת הביטחון בשיקולים זרים".

גור: "אין בהם דבר וחצי דבר".

***

ח"כ עו"ד איתמר בן גביר, שביקש לטעון בדיון, אמר כי "הטיעון על הסודיות אומר לחברי הכנסת 'אנחנו לא סומכים עליכם'. אנחנו בתור ח"כים נחשפים לכל מיני מידעים, כל ח"כ במדינת ישראל רשאי להיבחר לועדת חוץ וביטחון. מה לעשות שהכנסת עשכשיו לא ממש מתפקדת, אנחנו בתקופת בחירות. אנחנו עכשיו ככנסת פחות יכולים לפקח, יש בעיה מהותית. יש כאן בעיה שאי אפשר להתכחש לה, אנחנו פחות משבוטעיים לפני הבחירות והתחושה פה היא שיש פה מחטף, שניסו להסתיר כמה דברים. חברי לא טרחו לספר שהמו"מ התפוצץ, המתווך לא היה מתווך. ב-20/6 יש החלטה שהולכים לבחירות, ב-24/6 מגיע המתווך לישראל. המו"מ התחדש אחרי שמדינת ישראל הולכת לבחירות".

חיות: "מה שאדוני אומר זה עובדות, אדוני צריך לבסס אותן".

בן גביר: "אני יודע שהמו"מ התפוצץ, ופתאום כשיש בחירות מתניעים אתץ המו"מ מחדש. זה לא סביר ולא חוקתי. יש חוות דעת ביטחונית, אנחנו לא רואים אותה. מהלכים כאלו הם מהלכים פוליטיים שנועדו לצרכי בחירות, זו הטענה שלנו".

עו"ד רן רוזנברג ממחלקת הבג"צים, המייצג את הממשלה, אמר בדיון כי: "אם עושים תיקוני גבול, באמת חוק משאל עם חל. אבל במקרה הזה אין גבול. לא היה כאן גבול שתוקן. מה שהיה בהחלטת הממשלה הוא הצבה של קו נוגד, ואת המחלוקת הזו ביקשו המדינות לפתור בדרכי שלום. במקום שבו אנחנו עוסקים בפרשנות של חוק יסוד שדורש החלה מפורשת של החלת השיפוט, המשפט והמנהל, זה לא המצב פה. גם מדברי ההסבר בשנת 2011 וגם מהתנהגות המדינה עולה שהשיפוט והמנהל לא חל. כמובן לא רק בפרקטיקה הצבאית יש כדי ללמד על היכן חל המשפט, השיפוט והמנהל, גם באופן שבו משרד האנרגיה פועל זה היה ברור. יש אינדיקציות כבדות משקל לכך שמה שקורה כאן הוא קביעה של קו הגבול ולא של תיקון קו הגבול".

סולברג: "ואם המדינה תרצה לשנות את ההסכם עוד שנה יהיה צורך במשאל עם?"

"רוזנברג: התשובה היא שבכל הנוגע לאזור 2 – כן".

לדברי רוזנברג: "אנחנו טוענים לקיומו של חומר סודי ומעבר לכך נמצאים פה גורמים ממערכת הביטחון שיבססו את הצורך החיוני להגיע להסכם בעת הנוכחית. הסמכות להתקשר בהסכמים נתונה לממשלה, זו סמכותה ואחריותה. חברי מנסים לבסס את החובה להביא לכנסת על דוקטרינת המנהג החוקתי, לשיטתנו הדוקטרינה לא אומצה וגם לא התגבש מנהג שכזה. יש פה גם שיקולים פוליטיים וציבוריים, אבל אין חובה משפטית שכזו. ניסיונות חקיקה מעלים שאין חובה כזו, הכנסת לא הצליחה ליצור אותה. אכן הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה מאוד יחודית. מלכתחילה הממשלה בחרה להביא את הנושא לפורום הבכיר ביותר של הרשות המבצעת בגלל שהמועד סמוך כל כך למועד הבחירות, אך לצד זאת, בשים לב לעובדה שחלק מהותי מהתשתית העובדתית הנדרשת חסויה, היא סברה שסעיף 10ה לא מתאים כי אין יכולת לגוף המפקח להפעיל פיקוח פרלמנטרי מתאים במקרה הזה. דיון במליאה זו לא הדרך המתאימה".

***

עו"ד ענת גולדשטיין, המייצגת את יועמ"שית הכנסת, ציינה כי לשיטתם ישנה חשיבות מאוד רבה להביא הסכמים כאלו לאישור הכנסת. "הממשלה פועלת מכוח אמון הכנסת, ומתן יכולת לח"כים להשתתף בתהליך קבלת ההתחייבויות הבינלאומיות משום שההתחייבויות האלו מגבילות את היכולת של המחוקק לחוקק בהמשך בניגוד להתחייבויות שמדינת ישראל נטלה על עצמה. עמדתנו היא שאין חובה ואין פה תודעת חיוב שמגבשת מנהג חוקתי, יחד עם זה לנוהג יש משקל בבחינת הסבירות של החלטה מנהלית. גם בימים שבשגרה יש חשיבות להבאת הסכמים חשובים לאישור הכנסת. פה יש גם את העניין שהממשלה היוצאת אינה נהנית עוד מאמון הכנסת, כך שבזמן בחירות יש לתת לנוהג הזה משקל רחב עוד יותר".

היא הוסיפה כי "דיון בוועדת חוץ וביטחון הוא לא תחליף לדיון במליאה ובוודאי לא תחליף לאישור במליאה. מבחינה תהליכית הוועדות שואבות את כוחן מהמליאה. לכנסת יש כלים להתמודד גם עם דיונים חסויים. ועדת משנה לענייני מודיעין קיימה דיונים רבים חסויים, אותו הסכם אושר לבסוף על סמך המלצתו של יו"ר ועדת חוץ וביטחון. אנחנו לא רוצים שיצא מפה תקדים".

The post על פי הערות השופטים, לא נראה שבג"ץ יעכב את חתימת ההסכם עם לבנון appeared first on מקור ראשון.