"לאחר שדרס אותנו והשאיר אותנו לדמם, הדורס וחברו הלכו לאכול פיצה. מיטל ואני שכבנו כמו שתי אבנים על הכביש, אנשים המשיכו לנסוע ולא ראו אותנו", כך מתארת מלי יזדי שנפצעה קשה בתאונת פגע וברח בשנת 2008 יחד עם חברתה מיטל אהרונסון ז"ל שנהרגה באירוע. אהרונסון שילמה בחייה, יזדי נותרה בכיסא גלגלים. הדורס שלהן, שי סימון, שנהג תחת השפעת אלכוהול וגם ניסה לטשטש ראיות מהתאונה, נדון תחילה לעשרים שנות מאסר, אך בית המשפט העליון קיצר את עונשו ל-14 שנה ובסופו של דבר הוא שוחרר שחרור מוקדם לאחר קיצור נוסף של שליש מעונשו וכיום הוא אדם חופשי.

מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:

עורכת יהודייה ב"נ"י טיימס" התפטרה ומאשימה: "ויתרו על השאיפה לאמת"

סיפורי סבתא: כשהפוליטיקלי קורקט נפגש עם שנת 1946

בשורה ליהודי התפוצות: תתאפשר כניסה לישראל לחתונות, לוויות ובר מצווה

במדינת ישראל מתרחשות בממוצע שתי תאונות פגע וברח ביום. לא כולן קטלניות, אבל פעמיים ביום (בממוצע) ייווצר מצב שבו אדם פוגע בדרכים במישהו אחר ובהחלטה של רגע נוטש את הזירה מבלי להושיט עזרה. הדורסים המפקירים זוכים במקרים רבים, רבים מידי, לעסקאות טיעון במסגרתן הם מודים בעבירות מופחתות וזוכים לעונשים מקלים. גם אם לא תיעשה עמם עסקת טיעון, עונשם יקוצר והם יזכו במקרים רבים לשחרור מוקדם.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201622_54_15-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"בשל העומס המוטל עליה, הפרקליטות עושה הכל כדי 'להעיף' את תיקי הפגע וברח מעל שולחנה במהירות המירבית", אומרת יזדי בתסכול בהתייחס לעסקאות הטיעון ולקולת העונשים. "גם בבתי המשפט לא מבינים שברגע שהם יתחילו לעבוד באמת ולהכניס אנשים לכלא לתקופות ממושכות מבלי אפשרות לשחרור מוקדם אנשים יחשבו פעמיים אם לקום ולברוח ממקום התאונה. במצב הנוכחי, כיום משתלם יותר במקום לרצוח פשוט לעלות על ההגה, לדרוס ולברוח, כי העונש יהיה מגוחך, ובהמשך יגיע השחרור המוקדם. עד שלא יינתנו למפקירים האלה עונשי מאסר לכל החיים, שום דבר לא ישתנה".

הדורסים המפקירים יוצאים לחופשי, והם חיים בקרבנו. האם הייתם מעסיקים למשל עובד שברזומה שלו עבירת דריסה והפקרה למוות? האם הייתם סומכים כחבר על אחד כזה? הצצנו בימים האחרונים לפרופיל הפייסבוק של אדם שדרס והפקיר אדם אחר למוות באחת מפרשות הפגע וברח המפורסמות והמתוקשרות במדינה. גם הוא הורשע ונשלח לעונש מאסר בפועל שקוצר לבסוף. בפרופיל שלו תמונות יפות עם משפחתו הצעירה על חוף הים וגם תמונות מאירועים וחגיגות.

למרות שישב בכלא ואף הביע חרטה, ולמרות שהרשת החברתית נוטה ליפות את המציאות, יש משהו מתריס בתמונות האלה, ודאי אל מול כאבם של בני משפחת הקורבן שלא אחת אמרו בראיונות עמם כי משהו בתוך ליבם מת לתמיד. "שנה עברה, סיכום מהיר", כותב הדורס בעמוד הפייסבוק שלו בסוף שנת 2019."חינה, חתונה, תואר שני, קריירה, ירח דבש…ימי הולדת, מפגשים ו..חופש", הוא גם מפרט את המיזמים העסקיים בהם הוא מעורב כיום ואחד החברים כותב לו בתגובה: "העיקר שאתה חופשי ומאושר ומחייך ונהנה, אין דבר יותר חשוב וכייפי מזה בשבילי".

"תפוס אותו, הוא פגע בבת שלך"

כדי להבין מה עובר על משפחות שיקירם נפגע או נהרג בתאונת פגע וברח, פנינו אל משפחות בשלבים שונים של התהליך. אחת כזו היא משפחת פבלוצקי מקרית אונו. בת המשפחה, ליאן בת ה-12, נפגעה קשה בתאונת פגע וברח במאי האחרון. בני המשפחה לא צריכים יותר מידי כדי לקבל תזכורת יומיומית למה שקרה להם. התזכורת נמצאת לא רק בצלקת שעל ראשה של ליאן, תוצאה של ניתוח מסובך שנאלצה לעבור, אלא גם אורבת מעבר לפינה, כי התאונה הקשה והבריחה של הדורס אירעה בזמן שליאן חצתה את הכביש במקום אותו חשבה לבטוח במיוחד: מעבר החציה הקרוב ביותר לביתה.

"ליאן יצאה לטייל עם שני הכלבים שלנו", מתאר אביה, ד"ר פליקס פבלוצקי, רופא עור ומנהל בכיר בבית החולים שיבא. "כדקה בלבד אחרי שהיא יצאה פתאום שמענו רעש נוראי וצעקות. הרגשנו שמשהו רע קרה, שזה קשור אלינו ויצאנו במהירות החוצה". אמה של ליאן, מריאנה: "רצנו כמו משוגעים ואז ראינו את ליאן שרועה על הכביש עם הכלבים לצידה. היא לא זזה. זה היה מחזה מאוד קשה".

בצילומי מצלמת האבטחה של בית המשפחה נראים בני הזוג פבלוצקי, ששבריר שנייה קודם לכן עסקו בהתעמלות בחצר ביתם בימי הסגר של הקורונה מזנקים החוצה בבהלה. כמוהם השכנים שלהם, ארז לוין ואשתו שבדיוק עשו אימון כושר משותף ברחוב, חולפים בדיוק ליד מעבר החצייה ברחוב הנשיא בו חצתה ליאן.

"ראינו את ליאן ניגשת לחצות את מעבר החציה עם שני הכלבים שלה", מתאר לוין. "שני רכבים משני צידי הכביש עצרו לה, היא החלה בחציה, ואז קטנוע שעבר בסללום בין שתי המכוניות פגע בה והעיף אותה לכביש. האופנוען רצה להמשיך לנסוע מבלי להושיט עזרה, אבל חסמתי לו את הדרך ואמרתי לו שיעמוד בצד. חזרנו לכיוון ליאן ששכבה על הכביש בחוסר הכרה, אבל פתאום ראינו את הדורס בורח". באורח מקרי, ברח הדורס ממש לתוך הרחוב שבו מתגוררת משפחת פבלוצקי. פליקס: "כשרצנו החוצה, הקטנוע נסע במהירות גדולה לעברי ואנשים צעקו: 'תפוס אותו, הוא פגע בבת שלך'. רצתי לעברו, אבל הוא נסע מהר כשהוא כמעט דורס גם אותי, עד שהצליח לברוח".

ליאן אמנם חזרה להכרה על הכביש, אך כשהגיעו לבית החולים החלה להקיא והייתה בהכרה מעורפלת. דמם אותר בראשה והיא הובהלה לחדר ניתוח עם סכנה לחייה. היא נותחה בראשה לאחות שבר בגולגולת. "אני לא מאחלת לאף הורה לחוות את מה שחווינו", משחזרת מריאנה בדמעות. "רגע אחד הכל בסדר, וברגע השני הילדה בחדר ניתוח. זו הרגשה של להיות בקרקעית הים מבלי יכולת לנשום. זו ילדה שקיבלנו אותה במתנה בחזרה, כי התאונה יכולה הייתה להסתיים בפגיעה קשה בהרבה. הדורס ברח והפקיר ילדה והיו לו שתי הזדמנויות לחזור בו: האחת כאשר דרס את ליאן ובשנייה- כשצרחנו לו שיעצור, והוא כמעט דרס גם את בעלי".

את הדורס, בן 22 תושב גני תקווה, עצרה המשטרה כעבור מספר ימים, ואף נתגלה כי אין לו כלל רישיון נהיגה. הקטנוע של החשוד היה מיוחד במינו, מה שהקל על איתורו. כשנתפס, הכחיש בתחילה את המיוחס לו, וטען שמישהו אחר גנב לו את הקטנוע וביצע את הדריסה והבריחה. לבסוף הודה, שיחזר וגם הוביל את החוקרים לאופנוע שהחביא לאחר שדרס את ליאן.

מבדיקה שערכה עמותת "אור ירוק"  ב-71 פסקי דין שעסקו בתאונות פגע וברח, עולה כי העונש הממוצע שנגזר על הדורסים המפקירים עומד על שנתיים ושבעה חודשים בלבד. לעתים מדובר אף בעונש קטן יותר

למרות כל זאת, שוחרר הדורס לאחר ימים ספורים, ובערבות כספית מינימלית, כי בני משפחתו טוענים לקשיים כלכליים ונסיבות משפחתיות קשות. החומר בעניינו הועבר לפרקליטות., שאמורה להחליט האם יוגש כנגדו כתב אישום. "התיק בבחינה וטרם התקבלה החלטה", מסרה לנו השבוע הפרקליטות, שסירבה לבקשתנו לראיין מי מהפרקליטים שעובד על תיקי פגע וברח, כדי לשפוך אור כיצד מתקבלות ההחלטות שמביאות לבסוף, במקרים רבים, להודאה של הנאשמים בעבירות מופחתות במסגרת עסקאות טיעון ולעונשים קלים בעבירות אלו.

"כרגע הדורס אדם חופשי בעוד הקורבנות ובני משפחותיהם צריכים לשלם את המחיר הנפשי והפיזי", אומרת מריאנה. "כולנו בטראומה עדיין. שינינו הרבה מהתוכניות שלנו, כדי לטפל בבת שלנו. ליאן חזרה לבית הספר וגם יוצאת שוב לטייל עם הכלבים, אבל קשה לה מאוד וגם לנו", ופליקס מוסיף: "אני לא רואה פה אפשרות לנסיבות מקלות בעבור הדורס, ואין פה טעות, כי אדם שנוהג בלי רישיון הוא אדם שמראש ובכוונה תחילה יצא מביתו כדי להרוג".

התקשורת משפיעה על היחס לתיק

בפועל, למרות שמאז שנת 2011 מתיר המחוקק עונש מקסימלי של עד 14 שנה רק על עבירת ההפקרה, החוק בנוי בצורה מדורגת, ורבים מהמפקירים מצליחים איכשהו ליפול בקטגוריות המקלות שלו, שמתחשבות בנסיבות שליוו את ההפקרה, וכך זוכים לעונשי מאסר מופחתים. לא אחת, אדם שדרס והפקיר כלל לא יילך לכלא, אלא עונשו יומר בעבודת שירות או בעבודות לתועלת הציבור (של"צ).

מבדיקה שערכה עמותת "אור ירוק"  ב-71 פסקי דין שעסקו בתאונות פגע וברח, עולה כי העונש הממוצע שנגזר על הדורסים המפקירים עומד על שנתיים ושבעה חודשים בלבד. לעתים מדובר אף בעונש קטן יותר: כך למשל, על מאור גמליאל שדרס והפקיר למותו את הילד בנימין ביגלאייזן מירושלים בשנת 2019, נגזר במסגרת עסקת טיעון מקלה עונש של 15 חודשי מאסר בלבד.

"לפי הרושם שלי, החקירה תפסה תאוצה של ממש בעיקר אחרי שהיה עמנו ראיון טלוויזיוני. כמה דקות לאחריו קיבלתי טלפון מהמשטרה. זה לא אומר שהם לא עשו דבר עד אז, אבל רק אחרי הריאיון פתאום ראינו תנועה ערה של שוטרים בסביבה

מרבית המרואיינים לכתבה זו, אם זה מומחים או בני משפחה, דיברו כמעט פה אחד על תפקידה המכריע של התקשורת בפרשות פגע וברח ואמרו שככל שהתיק יהיה מתוקשר יותר, כך יושפעו מהרעש כל המעגלים המטפלים בתיק: החל בקצב חקירת המשטרה, דרך עבודת הפרקליטות וכלה בערכאות בית המשפט וברמת העונש.

חקירת תאונת פגע וברח מתחילה כמובן במשטרה. משפחת פבלוצקי מרגישה כי ניתן היה לעשות יותר כדי שהחקירה של תאונת בתם תהיה יעילה יותר. פליקס: "לפי הרושם שלי, החקירה תפסה תאוצה של ממש בעיקר אחרי שהיה עמנו ראיון טלוויזיוני. כמה דקות לאחריו קיבלתי טלפון מהמשטרה. זה לא אומר שהם לא עשו דבר עד אז, אבל רק אחרי הריאיון פתאום ראינו תנועה ערה של שוטרים בסביבה ורק אז הם החלו לאסוף את כל הצילומים מהמצלמות של הבתים בסביבה.  כרופא אני שומע לא מעט סיפורים על תאונות שלא נחקרות עד הסוף, ועל כך שהמשטרה לא תמיד מגיעה לזירת תאונה שאין בה נפגע בגוף ולא משנה כמה העבירה היא קשה".

המשפחה גם לא עודכנה בשלבי המעצר והחקירה ביוזמתה של המשטרה, אלא רק כשבני המשפחה יזמו את הפניה. "האישום הוא של המדינה נגד הפוגע", מתאר פליקס. "אתה זה שנפגעת אבל אתה לא צד בעניין. מצד אחד אפשר להבין את זה, כי לא רוצים שתפריע לחקירה, אבל הם גם לא מעדכנים אותך מרצונם. השוטרים מאוד אמפטיים כשאתה מדבר איתם, מתחשבים גם אם אתה נסער, אבל לא מנדבים לך מידע, ואתה לא יודע כלום על החקירה אלא אם כן תברר בעצמך, וגם לא תמיד תקבל את המידע בזמן הנכון".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01611_23_40-1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

וכך, אפילו על מעצר החשוד בדריסה של ליאן שמעו פליקס ומריאנה לראשונה בתקשורת. למרות שבשנים האחרונות הושקה מערכת מנ"ע (מערכת נפגעי עבירה) שבמסגרתה מקבלת משפחה שיקירה נפגע בעבירות כמו תאונות פגע וברח סיסמה למערכת שבה מוזן מידע אקטואלי על החקירה ועל התקדמות עבודת הפרקליטות, את הסיסמה למערכת קיבלה המשפחה רק כשפנתה וביקשה, ולא ביוזמת המשטרה. כדי לוודא שקולם ישמע, נעזרים בני משפחה רבים שיקיריהם נפגעו בתאונות פגע וברח בעורכי דין שמייצגים אותם, מדברים בשמם ודואגים לעדכנם בהתפתחות התיק, גם בני משפחת פבלוצקי נעזרים בליווי משפטי צמוד שכזה, אך מדובר בהוצאה ניכרת שלא כל משפחה יכולה להרשות לעצמה.

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "בניגוד גמור לנטען, מיד עם קבלת הדיווח במשטרה, הגיעו שוטרים ובוחני תנועה למקום, פתחו בחקירה במסגרתה פעלו לאיתור זהותו של הנהג הפוגע. החקירה התנהלה במקצועיות וביסודיות תוך שימוש באמצעים גלויים וסמויים, ובמסגרתה נעצר הנהג. עם סיום החקירה הועבר התיק לעיון והחלטת הפרקליטות. נציין כי היחידה החוקרת נמצאת בקשר רציף עם משפחת הנפגעת ואף נמסר לאב מספר הטלפון האישי של ראש צוות החקירה. נמשיך לאכוף את החוק בנחישות, בדגש על עבירות תנועה מסכנות חיים, למען שלום הציבור ומשתמשי הדרך".

סנ"צ משה כהן: "ההתייחסות לתאונת פגע וברח שכזו מבחינתנו היא כמו לתיק רצח. אנחנו משקיעים שם את כל המאמצים ואת כל האמצעים הסמויים, הגלויים והמודיעיניים שברשותנו כדי להגיע לדורסים. בידינו צעצועים משוכללים שעוזרים לנו להגיע לדורסים, ואנו עומדים על מאה אחוזי גילוי בתאונות פגע וברח הקטלניות"

לא הסתפקנו בתגובת המשטרה לתיק המסוים הזה, ופנינו אל סנ"צ משה כהן, ראש מדור תאונות דרכים באגף התנועה של המשטרה כדי להבין כיצד מטפלת המשטרה בתיקי פגע וברח. גם הוא יודע לומר כי בשנה האחרונה ישנה עליה מדאיגה בכמות התאונות של פגע וברח, עליה שגם מגפת הקורונה לא מצליחה, למרבה הצער, לטשטש או להפחית.

"בתקופה המקבילה אשתקד היו לנו שתי תאונות קטלניות", מסביר כהן. "נכון להיום, אנו עומדים על שש תאונות קטלניות פגע וברח שבהן אנו מודעים לזה שמדובר גם בהפקרה בה נהג היה מודע לכך שהוא פוגע ובורח. אלו נתונים קשים מאוד. יש הבדל בין מי שעזב את מקום התאונה ולאחר עשר דקות או רבע שעה התעשת, חזר למקום והודה שהוא הדורס ובין מי שדרס, הפקיר, וגם העלים ושיבש ראיות. השנה יש לנו עליה מדאיגה גם באלו שמשבשים את הראיות מתוך רצון להימלט מאימת הדין".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0/07/DSC_0001-750x498.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

כהן מדגיש כי לדידו הפרסומים בתקשורת לא משפיעים כהוא זה על המוטיבציה לחקור: "ההתייחסות לתאונת פגע וברח שכזו מבחינתנו היא כמו לתיק רצח. אנחנו משקיעים שם את כל המאמצים ואת כל האמצעים הסמויים, הגלויים והמודיעיניים שברשותנו כדי להגיע לדורסים. בידינו צעצועים משוכללים שעוזרים לנו להגיע לדורסים, ואנו עומדים על מאה אחוזי גילוי בתאונות פגע וברח הקטלניות ועל כ-93 אחוזי גילוי בתאונות הקשות. גם בתאונות הפחות קשות אנו עומדים על אחוזי גילוי גבוהים מאוד".

אך גם כהן מודה שאין באפשרותם להגיע לכל התאונות שמתרחשות. "לא לכל אירוע אנחנו מצליחים להגיע לנהג אבל כמו בכל דבר יש סדר עדיפויות. כמובן שמירב המשאבים מושקעים בתאונות הקשות ביותר, אבל להגיד לך שאנחנו מצליחים להגיע לכל תאונה קלה שבה מישהו נפצע ולשים עליו את היד? התשובה היא לא, אבל עדיין אחוזי הגילוי גם בתיקים האלה הם גבוהים מאוד".

אך מה קורה עם מי שנופל מחוץ לסטטיסטיקה? פליקס ומריאנה פבלוצקי כבר יודעים את התשובה היטב: לפני כעשר שנים נפגעה גם הבת הבכורה במשפחה, אלינה, בתאונה שהתרחשה גם היא על מעבר חציה בעירם. הנהג במקרה הזה לא ברח. אלינה, שהיתה רקדנית, נפגעה בגבה ולא שבה עוד לרקוד. המשטרה, מצידה, סגרה את התיק מחוסר עניין לציבור.

הם רואים כיצד גם מקרה הדריסה וההפקרה של ליאן עלול להתמסמס, בעיקר לאור העובדה שהחשוד עושה שימוש מוגבר, כאמור, בעובדה שהוא מגיע ממשפחה קשת יום. טיעון זה עתיד ודאי לשחק לטובתו, כי הפרקליטות וגם השופטים, בבואם לשקול את העבירות ואת העונשים שיושתו על דורסי פגע וברח בהחלט לוקחים בחשבון את הרקע האישי של הנאשם תוך שהם מניחים שמרבית הדורסים הם אנשים מהיישוב שעשו טעות אנוש וברחו, וככאלה, יש מקום להתחשב בהם.

הנחיית פרקליט המדינה מספר 2.27 מינואר 2017, שעוסקת במדיניות הפרקליטות והתביעה בכלל בהעמדה לדין וענישה בעבירה של הפקרה לאחר פגיעה, קובעת בין השאר כי: "לאור חומרתה של עבירת ההפקרה, הסיכון הגלום בה, הכשל המשפטי-מוסרי שעומד ביסודה והצורך בהרתעת הרבים, יפחת המשקל שיינתן לשיקולים אישיים של החשוד, וככלל ישנו אינטרס ציבורי בהעמדה לדין".

עו"ד אלי אנושי, שופט תעבורה לשעבר: "אני באופן אישי מעדיף לעבוד עם אנשים נורמטיביים, אבל בעבירות של תאונות דרכים כמעט כולם נורמטיביים. אף אחד לא יוצא מהבית בידיעה שיסיים את היום כשהוא מתחבא באיזשהו מקום"

ובו בעת, ההנחיה קובעת שורת נסיבות מקלות על נהג שדרס והפקיר, ומעניקה משקל רב לנסיבות ביצוע העבירה, לחומרת הפגיעה, לאופי ההפקרה, למידת שיתוף הפעולה של המפקיר עם רשויות החוק ועוד. החקיקה מבחינה בין מי ש"היה עליו לדעת שבתאונה נפגע אדם או עשוי היה להיפגע", לבין מי "שהיה מודע בפועל לכך שנפגע אדם", ושנות המאסר שיקבל מי שיצליח לשכנע שלא ידע כלל שדרס או שלא שם לב שהייתה פגיעה, ירדו בהתאם.

"חשבתי שיש לי פנצ'ר. אם הייתי מקשר את הפגיעה לתאונה הייתי עוצר להגיש עזרה בוודאות", אמר למשל יצחק אספה, שחקן קבוצת הכדורגל מ.ס. אשדוד שדרס למוות את הנער ארי נשר ז"ל, פצע את חברו, אך המשיך לנסוע. אספה נדון לעונש מאסר של 4.5 שנות מאסר, ובני משפחתו של נשר חשים, ולא בכדי, כי אספה "יצא בזול".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0811140012006-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"בבואם להחליט, בתי המשפט שוקלים מספר רב של טיעונים", מתאר עו"ד אלי אנושי, שופט תעבורה בדימוס שכיום מייצג, בין השאר, אנשים שהואשמו במעורבות בתאונות פגע וברח. "טיעונים כגון: האם הנהג פחד שהוא יעצור וייפגע מן הסובבים שבאזור התאונה, האם ראה שמגישים עזרה ראשונה או לא, האם הוא נשאר במקום והסתלק רק לאחר מכן ועוד. באופן אישי, ברור שאני כעורך דין מעדיף לייצג אנשים מהיישוב שנכנסו לפאניקה רגעית וברחו מאשר אנשים שבצורה מחושבת עשו הכל כדי להתחמק".

יצא לך לייצג אנשים שבצורה מחושבת עשו כדי להתחמק?

"זו שאלה מאוד קשה, כי אנשים לא באים ואומרים את זה. רובם מספקים תירוצים מכל הכיוונים האפשריים למה זה קרה להם. וזה תמיד קרה להם, לא הם עשו, ויש הבדל גדול כאשר מנסחים את הדברים בדרך זו. אני באופן אישי מעדיף לעבוד עם אנשים נורמטיביים, אבל בעבירות של תאונות דרכים כמעט כולם נורמטיביים. אף אחד לא יוצא מהבית בידיעה שיסיים את היום כשהוא מתחבא באיזשהו מקום".

גם בקרב שופטי בית המשפט העליון יש מי שמעניקים רוח גבית לתפיסה שרואה בדורסי הפגע וברח אנשים נורמטיביים: בשנת 2014 החליט בית המשפט העליון לקצר עונש מאסר שהוטל על נהג משאית שהורשע בעבירת הפקרה בה נהרגו בני הזוג חי-זיו ושני קריאף ז"ל וזאת בנימוק שמראה תאונת דרכים יכול לשתק אדם ויכול לגרום לו להחלטות חפוזות שהן אנושיות בבסיסן.

השופט נועם סולברג נימק אז את החלטתו באומרו, כפי שצוטט באתר האינטרנט: "The car.co.il":  "כשם שפרצופיהם שונים, כך חוסנם הנפשי של בני אדם שונה. ההתמודדות עם זירת תאונת דרכים לאחר התרחשותה, היא קשה, לאנשים נורמטיביים ולעבריינים כאחד. מראה נפגעי התאונה, שותתי-דם, לעתים בין חיים למוות, יכול גם לשתק…לצורכי ענישה, ראוי אפוא להתחשב במידה מסוימת, מועטה, בחולשה האנושית".

"אני כופר מכל וכל בתפיסה שהדורס בתאונת פגע וברח הינו אדם נורמטיבי", אומר קובי אמסלם, מי ששימש הממונה על השכר באוצר, שבנו אילון ז"ל נהרג בתאונת פגע וברח בשנת 2018. "ישנם פסקי דין שערורייתיים שניכר מהם שאין הפנמה שמדובר במקרים של עבריינים של ממש, שעושים מעשים מאוד חמורים וקשים. לדאבוני, בחלק ממקרים מסרבים חלק מהשופטים והפרקליטים להפנים שלא מדובר באנשים נורמטיביים והם מתייחסים אל תאונות פגע וברח כאירועים שמתרחשים כתוצאה מלחץ בעת הדריסה, וכך זה גם משתקף בענישה. העונש הקבוע על ביצוע העבירה הוא 14 שנות מאסר, והענישה המירבית הנפסקת מגיעה לפחות משליש. בעוד המחוקק מחמיר את הענישה בעבירות תעבורה, בתי המשפט אינם מחמירים בעקבות המחוקק".

"אני מסכים שבתי המשפט בעבירת הפקרה יותר נוטים לתת פסיקות מינימום", אומר אנושי, כשופט תעבורה לשעבר. "עבירת הפקרה הינה חמורה ביותר, וגרוע מכך מדובר בעבירה חברתית. אך בסופו של דבר, כשבאים ליישם בשטח את העקרונות הנעלים מתגלעות בעיות. יש כיום עומס עצום על בתי המשפט וכן לא תמיד הפרקליטות יודעת אם יש לה תיק מוצק מבחינה ראייתית שיביא להרשעה. בנושא הפקרה לא תמיד מצליחים להגיע למסקנה האם האדם שדרס היה יכול לדעת שהפקיר ולעיתים קשה מאוד להוכיח זאת. לעיתים יושבת הפרקליטות או התביעה המשטרתית לדון בראיות והיא מגיעה למסקנה שעדיפה ציפור אחת ביד משתיים על העץ, ולכן נוצרים הסכמי הטיעון. החוק על עבירות ההפקרה בנוי בצורה מדורגת, ועובדים לפי הקריטריונים שבחוק כאשר במקרים רבים ניתן למצוא דרכים להקלה בעונש.

"אחרי מספר מקרים חמורים שהיו, בתי המשפט הגיעו למסקנה שהגיע הזמן להחמיר את הענישה, אבל החמרת הענישה גם בפסיקה אמורה להתבצע באופן הדרגתי: אי אפשר לקחת פסיקה שהיא נמוכה יחסית ולהרים אותה למעלה בעשרות אחוזים. בתי המשפט כבר קבעו שההחמרה בענישה תתבצע באופן הדרגתי ויש החמרה בענישה".

אבל למה שבית המשפט לא יעשה מהלך ענישה קיצוני למען יראו ויראו?

"זה לא עובד ככה במערכת שלנו. המחוקק לא בא ואמר להרים את הענישה בבת אחת. מערכת המשפט היא כמו נושאת מטוסים ענקית. לא מדובר בספינת מרוץ קטנה שקל לסובב בה את ההגה. בית המשפט אומר: 'נלך לאט לאט, תקדים פה, תקדים שם'".

האדם הזה דמו בראשו כפשוטו

משפחת אמסלם ממתינה בימים אלה לגזר הדין שיקבע איזה עונש יושת על אלי בן זכאי, הדורס של בנם. במקרה הזה לא הייתה עסקת טיעון. הפרקליטות המליצה על עונש של 13 שנות מאסר, שהוא כמעט העונש המקסימלי. בן זכאי אמנם הואשם בהריגה, חבלה חמורה, נהיגה בשכרות, הדחה בחקירה, שיבוש הליכי משפט וניסיון להשמדת ראיה, אך בו בעת, לא הוסיפה הפרקליטות לכתב האישום סעיף של עבירת ההפקרה, היות ובן זכאי נשאר בזירה, אך לא דיווח לאיש על המקום בו נמצא אילון הפצוע, עד שזה אותר על ידי עוברי אורח, והיה כבר מאוחר מידי. הוריו של אילון אף עתרו בזמנו לבג"ץ כדי שזה יורה לפרקליטות להוסיף את עבירת ההפקרה לכתב האישום, אך בג"ץ בחר שלא להתערב בעבודת הפרקליטות.

אמסלם: "ישנם שני סוגים של עבירות הפקרה: ישנה הפקרה אקטיבית, שבמסגרתה הנהג שדרס ברח מזירת האירוע, וישנה עבירה נוספת שנקראת: 'הפקרה פאסיבית' במסגרתה הנהג נשאר בזירה, אבל לא הזעיק עזרה. מה שלי הסתבר, לצערי, זה שהפרקליטות כלל לא מעמידה לדין בעבירת הפקרה פאסיבית. זה היה גילוי מקומם ביותר, כי זו העבירה שהכי התבקש לעשות בה שימוש במקרה של אילון: אילון הועף 26 מטר ממקום הדריסה ונמצא על ידי עוברי אורח כעשר דקות ויותר מזמן הפגיעה בו, כשהוא כבר דימם שם למוות ולא היה לו כל סיכוי להינצל. לו הנהג הפוגע רק היה אומר לאן הוא העיף את אילון, היו מוצאים אותו הרבה יותר מהר ואפשר אולי להציל את חייו. אין כפרה להפקרה כזו, שהיא מעשה מאוד אלים. זו הייתה תקלה חמורה מאוד של הפרקליטות".

את עסקאות הטיעון שרוקחת הפרקליטות במקרים לא מעטים של תיקי פגע וברח שופטים נוטים לרוב לאמץ. מתיק שבו פענוח מפואר של המשטרה, נותרת הודאה של הדורס בעבירה מופחתת ועונש עלוב, מה שגורם לנו לשאול את סנ"צ כהן מהמשטרה האם העובדה שבמקרים רבים לא ממוצה הדין עם הדורסים שהפקירו פוגעת במוטיבציה של המשטרה להשקיע בחקירת תיקים אלו.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /07/Capture-6-360x180.jpg 360w" sizes="(max-width: 678px) 100vw, 678px" />

כהן: "ודאי שלא אמתח ביקורת על הפרקליטות. תפקידנו לחקור את העבירות, להביא את העבריין וכל הנושא המשפטי כל נושא הענישה מונח לפתחו של בית משפט. אני סבור שבסופו של דבר יש למצות את הדין עם מי שעושה את העבירות האלה גם למען יראו ויראו. יש לזכור כי אדם שבורח מזירת תאונה מחמיר את מצבו עשרות מונים לעומת נהג שנשאר בזירה. עצם הבריחה וההפקרה היא עבירה של 14 שנות מאסר ועל נהגים לדעת שמדובר בעבירה חמורה בפני עצמה. תאונות דרכים קורות, אך אדם שבורח מזירת תאונה הופך להיות עבריין גם במישור הפלילי. היו לנו מקרים שגם אחרי שנה או יותר הצלחנו לתפוס נהגים שנמלטו. התיקים האלה לעולם לא נסגרים, עד למציאת הדורס".

הרב אבי גיסר: "אי אפשר לתת לאנשים כאלה ליהנות מהמחילה הציבורית בלי שיישאו עליהם כתם מסוים לכל ימיהם. זה דבר מאוד משמעותי על מנת להיאבק בתופעה"

יש משהו תמוה ואפילו מאכזב בעובדה שתאונות פגע וברח הפכו למכת מדינה דווקא בישראל, בה לומדים המשרתים בצבא על הערך העליון של אי הפקרת פצועים בשטח. ערך זה, במקרים רבים, לא מיתרגם גם להתנהגות בכבישים. "אני באמת חושב שלשירות צבאי יש חלק בחינוך אדם לאחריות ולרעות ולעזרה הדדית", אומר הרב אבי גיסר, רב היישוב עפרה. "עם זאת, לא ניתן עוד להניח שהאתוס הצבאי הקרבי הזה הינו אתוס כלל חברתי, בין היתר בגלל שאחוז גבוה מאוד מהשנתון של בני ה-18 כלל לא משרת בצבא".

מבחינה הלכתית, כפי שמסביר הרב גיסר, עבירת ההפקרה נחשבת פשע חמור, כולל איסור מוחלט של מצוות התורה "לא תעמוד על דם רעך", שמשמעותה הוא עצם הציווי המוסרי להושטת עזרה למי שנפגע וזקוק לה. אך לציווי המוסרי הזה נוסף בשנת 1998 "חוק לא תעמוד על דם רעך" ביוזמתו של איש מפד"ל והאיחוד הלאומי, חבר הכנסת המנוח חנן פורת. סעיף א' לחוק זה קובע כי "חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו".

הרב גיסר: "'לא תעמוד על דם רעך' מתייחס גם לאדם שלא אתה פגעת בו, אלא לאדם במצוקה או בסכנה באשר הוא, קל וחומר כשאתה הגורם לפגיעה, לפציעה, לסכנה ולשפיכות דמים. במקום שאדם גם שפך דם וגם נתן לדם להמשיך להישפך במובן הזה שלא עצר ולא הגיש עזרה ולפעמים בוודאות יכול היה למנוע מוות, האדם הזה דמו בראשו כפשוטו וככזה, מגיע לו עונש חמור מאוד. אני קורא לבתי המשפט להחמיר ולהעניש בחומרה יתרה את המפקירים ואת הפוגעים הן אם התאונה לא קרתה באשמתם כמו במקרים בהם לפתע קופץ להם הולך רגל מול הרכב. הבריחה, גם במקרה שכזה, היא במלוא אשמתם.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201814_01_37-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"מי שעולה על רכב בלי רישיון נהיגה ומי שנוהג במהירות מופרזת בהלכה זה נקרא אפילו שוגג הקרוב למזיד. מבחינה הלכתית, לאיש שכזה אין אפילו הגנה מפני גואל הדם בעיר מקלט. החברה ובתי המשפט הם שצריכים להיות גואלי הדם של הפצועים והנפגעים וההרוגים האלה בתאונות פגע וברח, ואני לא מדבר על אלימות חלילה אלא על הצורך לגזור על הפוגע לא רק גלות אלא החמרה יתרה בעונשו וגם קנס כספי מוגדל. גם אם אדם שכזה בא ומסגיר את עצמו, במידה מועטה מאוד אפשר לקבל את דבריו, ובלבד שהגיע והודה במעשה לאחר מספר דקות. אי אפשר לתת לאנשים כאלה ליהנות מהמחילה הציבורית בלי שיישאו עליהם כתם מסוים לכל ימיהם. זה דבר מאוד משמעותי על מנת להיאבק בתופעה".

האם בכוחה של הביקורת הציבורית והדהודה בתקשורת לגרום בסופו של דבר להחמרה בענישה בתאונות פגע וברח, כעבירה חמורות במיוחד מבחינה פלילית ומוסרית כאחת? אנושי: "לאחרונה אני שומע יותר ויותר מראשי מחלקת תביעות ומפרקליטים בכירים שאומרים: 'עדיף לנו שבית משפט יגיד שאדם זכאי מאשר אני אגיע להסדר טיעון שאני לא יכול להסתכל בעיניים של מישהו'. זה קורה בחלק קטן מאוד מהמקרים, אבל זה הולך וצובר תאוצה בכל הנוגע לעבירות חמורות".

"לפני עשר שנים, כשבתי אלינה נפגעה בתאונת דרכים והתיק נסגר, עזבתי את זה ולא עשיתי כלום", אומר פליקס פבלוצקי. "אולי בגלל שוויתרנו אז ולא התעקשנו שימוצה הדין עם הדורס, קרה מה שקרה גם לליאן. אם גם היום לא נעשה דבר, העבירות החמורות הללו ימשיכו להתרחש, כי הן קורות ללא הרף. אבל אם יהיו כמה מקרים ברצף של אנשים שדרסו, פגעו וברחו וקיבלו את העונש המקסימלי של 14 שנים בכלא והתקשורת תפרסם אותם בהבלטה, אולי העונש ירתיע אנשים והם יחשבו פעמיים לפני שהם דורסים ונמלטים. נילחם בכל מצב שבו לא יהיה עונש מספק".

The post פגע והפקיר: "במקום לרצוח יותר משתלם לדרוס ולברוח" appeared first on מקור ראשון.