מצלמה, למרבה הפליאה, לא מאוד נוכחת במשפחת סימון. אני מגלה שהטלפון נמצא מולי בלי הרבה גינונים כשהוא שעון על צנצנת מיונז במצב סלפי, והעדשה קולטת את ההתרחשות במטבח של מיה לי (3.5), ים גבריאל (2.3) ואבא שלהם, צח סימון (36). אם השמות האלו לא אומרים לכם כלום מן הסתם הצירופים "אמאל'ה אני אבא" ו"שאמהמה" יעשו את העבודה.

כבר שלוש שנים צח מתחזק את הבלוג "אמא'לה! אני אבא", שם הוא מכין אוכל עם שני הקטנטנים. העוקבים מצטרפים לארוחות שלהם משלב הקנייה בסופר ועד להכנה המבולגנת, המשמחת, המצחיקה ומעוררת מיצי הקיבה של הארוחה המשפחתית. התפריט כולל פסטה טריפוליטאית פיקנטית, סלט קיסר, שניצלים ואפילו שווארמה עסיסית שנקנתה בקיוסק. את האהבה למטבח קיבל צח מהבית. "גדלתי עם אמא טריפוליטאית ואבא מרוקאי, וסבתא שלי דיברה דרך האוכל. היא הייתה הולכת אחרינו ומאכילה אותנו עם צלחת קוסקוס ועוף שיום קודם עוד הסתובב בחצר. במשפחה שלי אין דבר כזה שיש מפגש בלי אוכל, זה עבר לאמא שלי ואחר כך עבר אליי. תמיד אני צריך שיהיו סירים ואוכל בבית.

"כשמיה לי הייתה בת שנה וחצי היא הייתה מושכת לי במכנסיים כי רצתה לעשות מה שאני עושה. אז אמרתי בוא ננסה. בהתחלה בכלל לא בישלתי איתה, רק שטפנו כלים יחד והיא כמעט שרה מרוב אושר. מוכרים לנו כל כך הרבה צעצועים ואנחנו לא צריכים את כל הדברים האלה. ילדים עפים מדברים כל כך פשוטים. מים – זו שעה של פעילות. איזה צעצוע היום מחזיק ילד שעה? ולאט־לאט התחלתי לצרף אותה לכל מה שאני עושה במטבח".

"אתה נכנס להורות עם התמונה הזו של היד הקטנה על היד הגדולה ויש מלא לייקים, אבל מהר מאוד זה נעלם. אתה נשאר עם בית שמשתנה וזוגיות שכמעט נעלמת"

במהרה מיה לי הפכה למיני שף וצח, כמו כל מי שחי בעידן הנוכחי, היה חייב לתעד. "זה היה כל כך חמוד ומתוק שלא יכולתי להשאיר את זה אצלי, רציתי להוציא את זה החוצה כי הרגשתי שגיליתי סוד מטורף. שמתי את המצלמה והעליתי את הסרטון, והוא התפוצץ.

"מה שקורה לנו במטבח זה עולם שלם, מתוך צילום של דקה אנחנו שעה במטבח ובזמן הזה הם מספרים לי ושואלים אותי ולומדים ואנחנו צוחקים. כשאני איתם במטבח אני בריכוז מוחלט, בלי הסחות, כי אם לא אין לי סיכוי, המטבח חרב. רותי ברודו ממאסטר שף יותר קלה מהילדים שלי במטבח אבל כשאתה נכנס למוד של שטות ופאן אלה הרגעים הכי כיפיים".

ואכן הפאן עבר מסך ומהר מאוד הדף של סימון הפך להיות ויראלי, הסרטונים זכו לאלפי עד מיליוני צפיות והדרך לסרטונים ממומנים הייתה קצרה.

לא פחדת מההתמסחרות?

"זו הדרך היחידה שלי לממן את המשך העשייה. להיות יוצר תוכן זו עבודה מאוד סיזיפית, כל יום אתה צריך להמציא את עצמך מחדש וכל עוד אין פלטפורמה שהעוקבים מממנים לך את הפעילות יהיו פרסומות. הבנתי שזה חלק מהעניין אבל יש לי גבולות ברורים. למשל קיבלתי הצעה שבה ביקשו שהילדים יטעמו ויגידו וואו, אמרתי להם שאין חיה כזו, יש סיכוי שהילד יטעם ולא יאהב את זה ואני לא הולך לומר לו מה להגיד. אני שומר על אותנטיות, לכן גם הסרטונים עוברים".

הילדים מתייחסים לזה שמצלמים אותם?

"ברור. מיה לי מופיעה פחות ופחות בסרטונים מבחירה, אני אף פעם לא מכריח אותם להצטלם. התחלתי לצלם בקורונה והיינו בבועה בבית. אחרי תקופה ארוכה יצאנו מהחלל החיצון ונפגשנו עם חברים ואז אנשים באו למיה לי והתחילו לומר לה 'את עושה ככה' וכולי. קלטתי את התגובה שלה ובפנים נשברתי, כי הבנתי את ההשלכות של חשיפת העולם הפרטי שלה. היא מאוד מודעת, היא רואה את עצמה, המצלמה תמיד מצלמת בסלפי ואני אף פעם לא מצלם רק מהכיוון של המצלמה, היא גם יודעת שאחר כך אנשים רואים".

מחיר החשיפה בא לידי ביטוי גם כשיום אחד כשבילה צח עם מיה לי על חוף הים גבר רץ לכיוונם בהתלהבות ורצה להרים את מיה לי כדי להראות לאשתו את ילדת הטיקטוק המפורסמת. "היום היא יודעת להגיב אם מישהו בא אליה ואומר לה שהוא רוצה איתה סלפי, היא יודעת לעמוד על שלה. אבל אלה מקרים ששותלים אותי, שממש גורמים לי להרגיש רע, זו הנקודה שאני הכי פחות שלם איתה בתהליך יצירת התוכן. אני כל הזמן שואל את עצמי אם כן להמשיך, אבל כמות הטוב והאהבה שנוצרת מזה היא פסיכית".

רוב הסרטונים נמצאים בטיקטוק שידוע כמושך קהל צעיר, אבל למרות העיסוק באבהות צח מתקבל בחום על ידי הצעירים. "גבר צעיר אחרי צבא כתב לי, 'כזה אבא אני רוצה להיות. אבא מעורב וקרוב לילדים שלי, לדבר ולשחק איתם'. בנות אומרות לי שהן חושבות על איך לבחור בן זוג שיביט אחרת על ההורות. פתאום הבנתי שאני חושף זווית על ההורות שהיא משנה חיים והרווח הוא ענק, זה לא בן אדם אחד או שניים שאתה נוגע בהם, אלה מאות אלפי אנשים. מעבר לנונסנס רואים גם אבא שלא מתעצבן שהילדים בלגנו".

את הדרך להיות אבא מכיל ומעורב יותר עשה צח כשהפך לאב לראשונה והחליט לצאת לחופשת לידה במקום אשתו שני, שהמשיכה לעבוד בעסק הפרטי בסטודיו לעיצוב שמלות כלה שנמצא בקומה העליונה של ביתם.

מהר מאוד הוא גילה, כמו כולם, שהמונח חופשת לידה מוטעה מיסודו. "כשנכנסתי לעולם האבהות היה מאוד מלחיץ להגיד 'קשה לי' ולהוציא את זה החוצה, כי התפיסה היא שלאבא לא קשה. מה זה קשה לך? ילדת? יש לך ילד, מה קרה? אבל זה קשה.

"באחת מקבוצות הפייסבוק לאבות מישהו כתב, 'יש לבת שלי קצת אדום בטוסיק, מה אני יכול לעשות'. שאלה טכנית לחלוטין, והגיבו לו שימרח לה חומר משמן צירי דלתות. הסתלבטו עליו, אבל עכשיו אותו אבא לא יכתוב שם יותר. גם כשאתה יושב עם חבר'ה, הם לא מדברים על ילדים בכלל. אתה עובר תהליכים כשנולד לך ילד, הוא משנה לך את החיים מקצה לקצה, ואתה יושב עם חברים ומדברים על דרום אמריקה, על כסף ועל עבודה. בשלושת השבועות הראשונים עם הילדה היה לי נפשית קשה, החיים שלי השתנו ב־180 מעלות ולא היה לזה מקום.

"אנשים שאלו אותי, נו אז איך ההרגשה להיות אבא ולא הרגשתי שאני יכול לענות להם שמדהים. אתה נכנס להורות עם התמונה הזו של היד הקטנה על היד הגדולה ויש מלא לייקים ותגובות, אבל מהר מאוד זה נעלם. אתה נשאר עם בית שמשתנה, זוגיות שכמעט נעלמת ואין לך עם מי לדבר על זה כי זה לא לגיטימי ובתפר הזה אני הרגשתי שאני צריך להוציא הכול החוצה. ככה כתבתי את הטקסט הראשון שתפס תאוצה מאוד מהר".

מה תפס את האנשים?

"פתאום הם ראו את עצמם במילים, מישהו אחר אמר דברים שהם הרגישו שלא לגיטימי להגיד. יש מינון של כמה אתה מוכן לחשוף החוצה והרבה אנשים שומרים את הדברים בפנים ולא מוציאים. אבא שמדבר על רגש היה קצת חריג ואבא שיוצא לחופשת לידה היה מאוד חריג".

צח שיתף את הקוראים בסיפורים מצחיקים, רציניים ורגישים. אחד מהם קרה כשמיה לי הייתה פעוטה והוא נתקל בספר הורות שהיה פופולרי באותה תקופה שמסביר איך להרדים את התינוק שלך תוך שלושה ימים. בספר מתוארת שיטה שבה נותנים לילד לבכות עד שיתרגל ויירדם. מה שאמור לקחת שלושה ימים גג. "כשנכנסים למסלול ההורות אין לך מושג מה לעשות עם תינוק שלא ישן בלילה ואז ראיתי את הספר וחשבתי – מדהים, אני אעשה את זה, אתן מתנה לאשתי. שמתי את מיה לי לישון והיא צרחה את נשמתה. שני חזרה אחרי חצי שעה וקלטה את הסיטואציה, הרגשתי האבא הכי גרוע בעולם. הבנתי שאין שום היגיון בשיטה הזו. לפעמים אתה מתרחק מהאינטואיציה שלך. התינוקת קוראת לך, אין לה אף אחד בעולם, היא לא יכולה לצאת, היא לא יכולה ללכת, היא צריכה אותך? אז לך אליה. הרבה אנשים נופלים למלכודת הזו, הם לא יודעים מה לעשות כי מישהו מומחה בעל סמכות אומר משהו וכולם עושים. חלק מהשליחות שלי בתוך הבלוג הזה היא להביא קול שפוי ולהאיר את המקומות שלי היו חסרים".

במשך שנה הוא המשיך לכתוב ולשתף סיפורים שכולנו מכירים אבל אבות פחות מדברים עליהם. "לקחתי את מיה לי למכולת בלי מוצץ והיא התחילה לבכות, כולם הסתכלו עליי ולא הצלחתי להרגיע אותה, הבאתי אותה לאמא שלה ובשנייה היא הניקה אותה והיא נרגעה. באותו רגע כתבתי על זה. הטקסט מאפשר לי להראות את כל המסע שאני עובר ואנשים מאוד מתחברים אליו".

בתחילת דרכו של הבלוג אחוז הגברים שעקבו אחריו היה בודד והיום הוא עומד על 25 אחוז גברים עוקבים. "כשאתה פותח את הלב ואומר שקשה לך אז אוטומטית זה שמולך מרגיש הרבה יותר בנוח לעשות את אותו הדבר. היום יש מעגלי גברים ואבות בדרך כלל בגיל 40 וצפונה, הם עוברים תהליך ואומרים אוקיי, כדאי שאני אדבר על הדברים שאני עובר. המזל שלי שכשהתחלתי לדבר על זה נכנסתי לשדה לא חרוש. עד אז התייחסו לנושא  ממקומות של סטנדאפ ואני מדבר ממקום של רגש, כמובן עם הומור כי אי אפשר לדבר על נושאים כאלה בלי הומור".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02213_45_39-4-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מה למשל?

"שני נסעה ללילה עם חברה ואמרתי, קטן עליי שני ילדים. זו הייתה תקופת הקורונה והיה אלכוג'ל בכל מקום, רק סובבתי את הראש ומיה לי פתחה את הבקבוק והביאה לים גבריאל שלוק, שטפתי לו את הפה בכיור ותוך כדי שאני מסובב את הראש אני רואה את מיה לי לוקחת כוס מהכיור ומנפצת אותה על הרצפה. אותו ערב שניהם עלו ל־40 מעלות חום. אתה מגיע עם הילדים לקצוות ואם אתה לא מסתכל על הדברים האלה בהומור אתה יכול לאבד את עצמך. אותי הכתיבה הצילה, כשאני כותב כל הקלפים מסתדרים ויש זום־אאוט מהסיטואציה. זה היה לי הכי קריטי בהתחלה, כי אז באמת הרגשתי אבוד".

אחת מהתובנות של צח בתחילת הדרך מאפיינת בתים רבים, "בסוף כשהאמא מניקה, הילד יעדיף אותה. אתה רוצה להיות מעורב ובא אליו בלילה אבל הילד צורח לך 'אמא' וזה מבאס רצח וכשאמא מגיעה הוא מתלהב ושמח ואתה עומד מהצד ומרגיש קבוצה ליגה ג' ואין יותר מדי לעשות. בהתחלה זה שבר אותי וגם אם הילד היה צורח ואומר אמא אז הייתי מסביר לו ואומר לו אבא איתך עכשיו. כשאתה חווה את הדברים האלה אז עולות לך הרבה שאלות וכאן הריפוי בכתיבה ובשיתוף".

"לימדתי את מיה לי לאכול שווארמה, היום היא בכלל לא זוכרת שהיא אכלה אותה וקראה לה 'שאמהמה', הסרטון ההוא הגיע ל־6 מיליון צפיות. זה היה פסיכי"

אחרי תשעה שבועות של חופשת לידה חזר צח לעבודה אבל הוא כבר היה אדם אחר, ומהר מאוד החליט לצאת לדרך חדשה ועזב משרה מלאה של מכירות אונליין בחברה גדולה שלא באמת עניינה אותו. "בחופשת הלידה, כמה שהיה קשה, הרגשתי עם כוחות־על, התינוקת נתנה לי תחושה שאני מאוד אהוב. היא הייתה מסתכלת עליי ונקרעת מצחוק מתגלגל, הרגשתי טוב ואז הגעתי לעבודה והייתי כלום, עוד בן אדם שלא מעניין אף אחד. שמתי לב שאני כל הזמן רוצה לחזור הביתה ומאוד רוצה להיות איתה ושם התחיל סוויץ' בתוך הראש. עם הכוח שהיא הביאה לי הרגשתי מספיק בטוח ללכת על כיוון של שינוי קריירה. במקום שהלב שלי באמת נמצא, ביצירה, בכתיבה ובתוכן".

היום הוא שוקד על ספרו הראשון ורוצה בעתיד גם לפתוח סדנאות בישול לילדים והורים במטבח שלו. "פעם התארחו אצלנו חברים וישב שם ילד בן חמש, כל שאר הילדים היו הרבה יותר קטנים ממנו והוא אמר לי, אני מרגיש שאין לי אף אחד בעולם. אמרתי לו בוא למטבח וכאילו פתחנו מסעדה, הוא נכנס לזה, הכנו פיצה ושמתי מוזיקה איטלקית והילד עף באוויר. הבנתי שמטבח הוא עולם שלם ושמתי עליו פוקוס".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... ndroid-e1667976085958.jpg 432w" sizes="(max-width: 308px) 100vw, 308px" />

כל החיבור של ילדים ומטבח כמובן התחיל מהטעימות של הילדים שלו ."לימדתי את מיה לי לאכול שווארמה, היום היא בכלל לא זוכרת שהיא אכלה אותה וקראה לה 'שאמהמה', הסרטון ההוא הגיע ל־6 מיליון צפיות. זה היה פסיכי, הגענו לשש עם עודד בן־עמי, הצינור, סטטוסים מצייצים.

"זה היה כל כך גדול שאיך שזה התפוצץ רציתי ללחוץ על סטופ. כשחשיפה הופכת להיות גדולה מדי אני מתחיל להילחץ ממנה. אני כבר לא עושה סרטוני אוכל כאלה אפילו שאני יודע שהם יגיעו למיליוני צפיות, כי מבחינתי הערך שלהם הוא לא כמו כשאנחנו עוברים תהליך במטבח, מכינים משהו או מנהלים שיחה. ברמת ההצלחה, הוויראליות אולי פחות גבוהה, אבל כשאני מנהל שיחה עם ים הקטנצ'יק, מה שהורים יכולים לקחת מזה הוא הרבה יותר מסרטון שיגיע למיליון אנשים".

מה אתה עושה עם מגיבים רעילים?

"אני פשוט מוציא אותם. ברשת אין שומר בשער ובסוף אני חושף את הבית שלי, וכשבן אדם נכנס אליך הביתה ומתחיל לשבור דברים אתה אומר לו, לא מתאים לך? בסדר, אני לא מכריח אף אחד להיות פה. מצד שני אני משתמש בבמה הזו להעביר מסרים שהם בעיניי משני חיים ואלה רוב התגובות שאני מקבל".

אתה מצליח לענות לכל התגובות?

"לא, יש אלפי הודעות שלא עניתי להן אבל אני לא תופס את הגודל של זה בכלל, מצלמים אותי ברחוב ואני אומר 'איך? מה?' אני יודע ש־40 אלף איש ראו אותי אבל זה מספר, זה מטורף לדמיין שכל האנשים האלה פה. כמו שבן פרקר אומר לפיטר בספיידרמן 'עם כוח גדול באה אחריות גדולה'. יש לי במה והמון אחריות כלפי המסרים שאני מעביר וגם כלפי הילדים שהם חלק מהם".

לא כל הסרטונים של סימון ורודים. הוא שיתף, לדוגמה, את העוקבים שלו במקרים שבהם הילדים צבעו את כל קירות האמבטיה בטושים או הפכו את המטבח כי רצו להכין לו קפה והוא לא הגיב ברוגע. מצד שני גם סרטונים תמימים ומצחיקים לא חמקו מביקורות של הורים. "הייתה לי פעם פרסומת לארטיק ומיה לי בחרה משהו וים גבריאל לקח משהו אחר, היא נתנה ביס ואמרה שהיא לא רוצה יותר את הארטיק שלה והיא רוצה כמו של ים. בהתחלה אמרתי לה לא, כי הרי היא בחרה וצריכה לקחת אחריות. אבל אז חשבתי, אולי לא טעים לה כי הרי אף פעם היא לא אכלה ארטיק מלון זו פעם ראשונה שהיא טעמה, שחרר. ואז היו לי תגובות על אחריות הורית".

מה שני אומרת על זה?

"היא רואה הכול לפני הפרסום ומאשרת, אם לא היא, אז הייתה פה הרבה יותר חשיפה. יצרתי תעודת זהות וירטואלית לילדים שלי והיא תהיה הכי מתוקה, הכי מצחיקה, הכי חמודה והכי מוצלחת שאחר כך הם ירצו להסתכל עליה ויגידו איזה כיף".

The post מאחורי הסרטונים ששוברים את הרשת: צח סימון הופך את התפיסה על אבהות appeared first on מקור ראשון.