נמשיך השבוע בעיסוקנו בענייני פרשנות המקרא. הפעם נראה כיצד התפתח רעיון פרשני מעניין על הפסוק הראשון בתורה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱ־לֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ". בימי הביניים מוצאים מחלוקות על פירוש פסוק זה. מה הם השמיים והארץ הנזכרים כאן? האם מדובר בשמיים והארץ של העולם שלנו או במשהו אחר? כאן באה לידי ביטוי גדולתו של הרמב"ם.

הרמב"ם במורה הנבוכים (ב, ל) טוען שהמילים "שמיים" ו"ארץ" משנים את משמעותן במהלך הטקסט. משמעותן בפסוק הראשון תשתנה בפסוקים שלאחר מכן. אחרת, איננו יכולים להבין מה הכוונה "וַיִּקְרָא אֱ־לֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים". הרי בפסוק זה, היבשה שנבראה נקראת "ארץ", להבדילה מהשטח של הים. בעוד שבפסוק הראשון מתואר שה' כבר בורא את הארץ, והיא "תֹהוּ וָבֹהוּ". וכך כותב הרמב"ם:

וממה שאתה צריך לדעת, כי 'ארץ' – שם משותף [משמעות כפולה], נאמר באופן כללי ופרטי. באופן כללי – על כל מה שתחת גלגל הירח, כלומר ארבעת היסודות. ונאמר בפרט – על האחד האחרון מהם, והוא ארץ [=היבשה]. ראיה לכך, אמרו: "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים" – הרי קרא את כולה ארץ. ואחר כך אמר: "ויקרא אלהים ליבשה ארץ".

כלומר, ה"ארץ" שבפסוק הראשון כוללת את הכול – את הארץ שתיברא אחר כך, את הים ואת כל שאר היסודות הפיזיים שבעולם.

מסע בין עולמות

באופן כללי יותר טוען הרמב"ם שבכל מקום שמופיעה קריאת שם על ידי הקב"ה, יש בכך שינוי משמעות של המילה מהשימוש הקודם שלה. כך ביחס לשמיים וארץ, ביחס למים ועוד. ובלשונו של הרמב"ם:

וגם זה סוד גדול מן הסודות, שכל מקום שתמצאו אומר 'ויקרא א־להים לכך ככה', אינו אלא להבדילו מן הענין האחר, אשר שתף ביניהם בו שם זה.

כאן, ביחס לשמיים והארץ, מבין הרמב"ם ש"הארץ" בפסוק הראשון, הכוונה היא כאמור לכל העולם שלנו, מול משהו אחר שהוא השמיים:

ולפיכך פירשתי לך פסוק זה ["בראשית ברא א־להים את השמים ואת הארץ"] – בראשית ברוא ה' מעלה ומטה.

אם כך, הרמב"ם כבר פותח פתח להבנה אחרת של משמעות השמיים והארץ המוזכרים בפסוק הראשון. הארץ שבפסוק הראשון כוללת את העולם הפיזי כולו, כולל השמיים והארץ השייכים לעולם. אך השמיים שבפסוק הראשון הם משהו אחר לגמרי. הם מה שמעבר לעולם הפיזי שלנו, שהתורה לא מתארת ומשאירה בגדר סוד. בתחילת הבריאה ברא ה' את שניהם, אולם בהמשך, כשנבראת החלוקה בין שמיים לארץ שבעולם הגשמי, השמיים האלו הם כבר שמיים אחרים, פיזיים, הם חלק מהעולם הגשמי:

וכן אמרו "ויקרא א־להים לרקיע שמים" – כמו שבארתי לך לבאר שתוף השם, ושאין שמים האמור תחלה באמרו "את השמים ואת הארץ", היא זו אשר נקראה [כאן] שמים.

הרמב"ם מתייחס בדברים אלו לפסוק "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ… וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם". לפי הרמב"ם, הרקיע מייצג את קצה העולם הפיזי. מעבר לו נמצאים אנו במציאות אחרת, וגם המים שמעל הרקיע הם כבר לא מים פיזיים. הם המים שאליהם מתייחס ר' עקיבא בדרשה המפורסמת על ארבעה שנכנסו לפרדס. אל הרקיע הזה נחזור בהמשך.

בין השמיים הפיזיים לשמיים שבפסוק הראשון יש אך ורק שיתוף השם. ומדוע? מכיוון שגם בין השמיים והארץ הגשמיים מתקיים יחס המזכיר את היחס שבין השמיים והארץ של הפסוק הראשון – השמים הם מעבר, או מעל, לארץ.

בעקבות פירושו של הרמב"ם, הלכה והתפתחה לאורך הדורות הבנת המושגים "שמיים וארץ" כך שאינם השמיים והארץ שבעולמנו. המקובלים נתנו לשמיים והארץ משמעות אחרת לגמרי, למשל בעולם הספירות והמידות האלוהיות. בעולם החסידות, ובעיקר בחסידות חב"ד, התייחסו לשמיים ולארץ כעניין יחסי זה לזה. השמיים מסמלים דרגה אחת מעל הארץ. בקבלה מדברים על קיומם של "עולמות" שונים, זה מעל זה – אצילות, בריאה, יצירה ועשייה. במדרג זה של עולמות, בכל אחד מעולמות אלו השמיים מייצגים את העולם בדרגה שמעל, והארץ את העולם שמתחת.

מדרגות ברקיע

כעת חוזרים אנו לשאלת הפרשנות. לכאורה, פרשנות חסידית מסוג זה היא לחלוטין לא הפשט. יהיו אף מי שיאמרו שזה מצוץ מן האצבע. אולם אני רוצה לטעון כאן אחרת. פעמים רבות מופיעות פרשנויות שנראות לכאורה מנותקות מפשט הכתובים, אך בלימוד מעמיק יותר אפשר לראות שאין הדבר כך. ואחזור על טענתי שבפירוש "פשט" אין הכוונה לפירוש מילולי, אלא לניסיון להבין את כוונת "המחבר" העמוקה יותר.

אם נחזור למשמעות של שמיים וארץ, בואו נפתח את ספר יחזקאל פרק א, בתיאור מעשה מרכבה. יחזקאל רואה חזון בעולם השמיים. מה הוא רואה שם? יש שם חיות שנושאות על ראשיהן משטח, המכונה רקיע: "וּדְמוּת עַל רָאשֵׁי הַחַיָּה רָקִיעַ, כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא נָטוּי עַל רָאשֵׁיהֶם מִלְמָעְלָה". הקרח הנורא נמצא מעל ראשי החיות. יחזקאל רואה במחזה שלו משהו שדומה לעגלה שעליה נאמר בשיר "פלטפורמה ישנה". זוהי המרכבה שרואה יחזקאל, שיש לה פלטפורמה כזו שהיא הרקיע. ומה יש מעל הרקיע? "וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְמוּת כִּסֵּא, וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה". ממעל הרקיע יש דמות כיסא, ועליו כבוד ה'.

רואים אנו, אם כן, שהרקיע הזה מחלק את העולם בין החלק העליון שבו נמצא הכיסא עם כבוד ה', ובין החלק התחתון והוא עולם האופנים והחיות. יחזקאל רואה בחזונו עולם אחר, לא את העולם שלנו. הוא רואה עולם של מלאכים ומרכבה, וגם בעולם הזה שבחזונו, העולם העליון, יש הבחנה ברורה בין שני חלקים, בין העולם "התחתון" שבו נמצאות החיות והאופנים, ובין העולם העליון, השייך לכבוד ה'. הבדלה זו נעשית על ידי הרקיע.

אם כן, את המשמעות הזו לרקיע, שמבדיל בין רמות שונות של מציאות, בין עולם לעולם, נתן כבר לא אחר מאשר יחזקאל. זהו כבר פירוש למושג רקיע שנמצא בתוך המקרא עצמו. הבדלה זו, בין העולם שבו נמצא כביכול כבוד ה' ובין העולם הנמצא מלמטה, קשור עם אחד הרעיונות המרכזיים שבעולם הקבלה והחסידות, וזהו מושג הצמצום. הקב"ה צמצם את נוכחותו והשאיר בעולם חלל ריק כדי לאפשר את החופש האנושי. עוד על כך ברשימה הבאה בע"ה.

The post מדוע הפכה המילה "שמיים" למושג יסוד ביהדות appeared first on מקור ראשון.