עמית ברזיס נפרד מהעולם ביום כיפור בשנה שעברה. בחייו הקצרים סבל עמית ממום לב מורכב, שלא אותר בבדיקות האולטרה־סאונד במהלך ההיריון, והתגלה רק בגיל שנה. בשנתיים וחצי שלאחר מכן הוא אושפז, נותח, סבל מנזקים בלתי הפיכים – אבל גם ידע תקופות של שיקום וצמיחה, ומשפחתו הרשתה לעצמה לגלות מעט אופטימיות. ואז נגוזו כל התקוות, כשעמית הקטן הובהל שוב לבית החולים. השקט של היום הקדוש הופר בצפצופי מכשירים ובדמעות הכאב של אוהביו.

סבו של עמית, פרופ' מאיר ברזיס, החליט כבר אז לעשות הכול כדי שמקרים כמו אלה לא יישנו. כדי שהמומים יאותרו, והטיפול יגיע בשלב מוקדם. במקום לחפש אשמים הוא בחר לפלס דרך לתיקון, ויצא למסע אישי ומקצועי במטרה להביא להגברת הפיקוח על בדיקות האולטרה־סאונד. "מה שהעסיק אותי, כמי שהתמחה בבקרת איכות במערכות רפואיות, הייתה שאלה אחת – איך המום הזה הוחמץ?", אומר לנו פרופ' ברזיס. "ההסבר הוא שהמוח האנושי של מי שעורך את בדיקת האולטרה־סאונד עלול ליפול לשגיאות, במיוחד אם אתה נאלץ לעשות את ההליך בקצרה, ואתה צריך לבדוק המון דברים, לא רק את הלב. כשמוסיפים לכך חוסר תשומת לב – למשל, אם אתה מקבל הודעה בטלפון באותו הרגע – אפשר לצפות שיקרו טעויות. לפי מה שראיתי בספרות הרפואית, אם האולטרה־סאונד לא נעשה באיכות טובה מספיק, הוא יגלה רק 30 אחוז ממומי הלב המורכבים, אף שבאופן תיאורטי הוא אמור לגלות 90 אחוז. מומחה ישראלי בתחום העריך שמחצית הבדיקות הן באיכות ירודה. ככל הנראה יש בארץ מדי שנה כארבעים מקרים כמו זה של עמית".

הטרגדיה שהביאה למות נכדו כבר הולידה שינוי מסוים שאולי יציל אחרים. בדיונים שהתקיימו באיגוד לנאונטולוגיה בעקבות המקרה הוחלט שמכאן והלאה תיערך לכל יילוד בדיקת ריווי חמצן בגפיים – בדיקה שהייתה יכולה לזהות את המום בליבו של עמית, ולאפשר את תיקונו בעוד מועד. נוהל דומה מקובל בארה"ב זה שנים, ומחקרים רבים מצביעים על יתרונותיו.

פרופ' ברזיס: "לצערי, ברגע שיש לבנאדם תואר מומחה, אף אחד לא מבקר אותו. זה מופקר. ישראל היא שיאנית הבדיקות במהלך היריון, אבל האם אישה שהולכת לאולטרה־סאונד יודעת על מגבלות הבדיקה בפועל? האם היא מבינה עד כמה הבדיקה הזו קריטית, וכל שגיאה עלולה לגרור טרגדיה כמו זו שלנו – או לחלופין להביא להפלה מיותרת?"

השאיפה הנוכחית של פרופ' ברזיס היא כאמור להגביר את הפיקוח והבקרה על בדיקות האולטרה־סאונד, כדי למנוע טעויות אנוש או לתקנן במהירות. לדבריו, טעויות של המערכת הרפואית נמצאות במקום השלישי ברשימת גורמי התמותה, אחרי סרטן ומחלות לב. "זו מגפה עצומה", הוא אומר. "הרב יונתן זקס ז"ל אמר שאנחנו כל הזמן טועים, והשאלה היא מה אנחנו עושים עם הטעויות שלנו. יש לנו אפשרות לבנות ולהיבנות מהן, אבל זה דורש גדלות".

ואתה בעצם מנסה לתקן טעות שלא אתה עשית.

"נכון. אני חושב שהאתגר שלנו, כבני אדם שפוגשים טעות או טרגדיה, הוא לשאול את עצמנו מה אנחנו יכולים לעשות כדי להקטין את הסבל של אחרים. זה מה שמכניס משמעות לאבסורד".

ומה באמת אפשר לעשות כדי לשנות את המצב?

"בארצות הברית מדברים על זה יותר מעשרים שנה, ואף שהם עובדים בנושא בצורה שיטתית, ויש שיפור נקודתי מרשים, גם שם וגם אצלנו אין פריצת דרך מערכתית. בישראל יש מדדי איכות בקהילה, ואנחנו רואים שבעקבות ביקורת נרשם שיפור – ואז, אם לא מתמידים במדידה, לעיתים קרובות המצב חוזר לקדמותו. ייתכן גם שהשיפור בהיבט אחד יבוא על חשבון היבט אחר שלא נמדד. כשמשווים למה שקורה בתחום הטיפול בסרטן ובמחלות לב, שוב מתגלה דבר מדהים: בעוד שם אנחנו רואים ירידה ניכרת בשיעורי התמותה, אין כמעט שינוי בגורם המוות השלישי, הטעויות.

"הסיבה היא המחסום הפסיכולוגי שלנו. קשה לרופאים להודות שטעו ולנסות להשתפר. לא סתם נאמר 'טוב שברופאים לגיהינום', והמהרש"א מסביר ש'טוב שברופאים' הוא הרופא שחושב שהוא טוב. אנחנו רואים שהעניין הזה של קבלת ביקורת לא השתנה כבר מאות שנים. יש הרבה אגו בנוסח 'אל תפריעו לי, אני יודע לעשות את זה הכי טוב'. החמצת המום בליבו של עמית במהלך ההיריון הייתה כאמור טעות שנבעה מעומס, חוסר תשומת לב ומגבלות המוח האנושי, וספק אם מי שאחראי לה יודע על הטעות ועל השלכותיה. אבל ההחלטה להותיר את התחום הזה פרוץ, בלי בקרת איכות, היא מוּדעת. היא פוגעת בכבודו של עמית, הופכת את מותו לחסר משמעות, ומסכנת ילדים נוספים".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 11/000_1W37NC-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

להודות בטעות בפני שחקן

פרופ' ברזיס, בן 73, נולד בצרפת. בגיל 21, כשהיה בעיצומם של לימודי הרפואה, החליט לממש את האידיאולוגיה הציונית שלו ולעלות ארצה. הוא התמחה במחלקה הפנימית בבית החולים הדסה, שם הכיר את רעייתו רותי, שעבדה כאחות ראשית.

לצד עבודתו כרופא פנימאי מומחה בנפרולוגיה עבד ברזיס במגוון תפקידים הקשורים לבריאות הציבור, בעיקר בתחום בקרת האיכות על עבודתם של רופאים. במהלך הקריירה הוא ניהל בין השאר את המרכז לאיכות ובטיחות קלינית בהדסה. "אם בית חרושת לא מכניס לרוטינה שלו בקרת איכות, בתוך שנים ספורות הוא ייאלץ לסגור את שעריו, כי המתחרים שכן עושים את זה יעלו עליו", אומר ברזיס. "ברפואה, לצערי, זה עדיין לא עובד כך. כל נושא בקרת האיכות לשירות ולטיפול הרפואי החל להתפתח בעולם בעשורים האחרונים, ובישראל בעיקר בעשור האחרון, אבל עבור רופאים רבים יש בו אתגר פסיכולוגי. בקרת איכות מאלצת אותם להתגבר על האגו שלהם. אם אתה רוצה להעלות את האיכות, אתה צריך להיות מסוגל להסתכל במראה ולומר 'טעיתי', או 'אני צריך להשתפר'".

בשנים האחרונות עוסק ברזיס בחינוך רפואי במרכז לסימולציה רפואית בבית החולים שיבא, שעורך הדמיות של ניתוחים ופרוצדורות. קומה שלמה במרכז מוקדשת לתקשורת בין רופאים לחולים, והסימולציות בה נערכות בעזרת שחקנים. "אחד הפרויקטים שאנחנו עושים שם עוסק בטעויות רפואיות, הכרה בטעות והתנצלות. כרופאים לא קיבלנו שום הכשרה בנושא. מדהים לראות כמה קשה, אפילו בהדמיה, לומר: סליחה, זו טעות שלי".

עמית היה נכדו ה־12 של פרופ' ברזיס, בנם השלישי של אסף ויעל, תושבי תקוע. התפתחותו בשנה הראשונה הייתה תקינה, הוא אפילו החל ללכת, אבל אז הסבתות שמו לב שמשהו אינו כשורה. "הן הסבו את תשומת הלב לכך שכפות הרגליים שלו כחולות. ההורים לקחו אותו לרופאה, והיא המליצה על בדיקת אקו־לב, במקביל לבדיקת דם שגרתית של גיל שנה. בבדיקת הדם מצאו שרמת ההמוגלובין שלו היא 20, הרבה מעל לנורמה. עמית נשלח למיון בבית החולים שערי צדק, ושם גילו שרמת החמצן בדם שלו אינה תקינה. הכיחלון ברגליים היה הביטוי לחוסר חמצן בגוף. הסבתות למעשה גילו את מה שהאולטרה־סאונד פספס – או מה שבדיקת חמצן בדם לאחר הלידה הייתה מגלה".

ובאמת לא היה שום סימן מקדים?

"בתחילת החודש התשיעי, מכיוון שהעובר היה קטן יחסית, יעל הופנתה למרפאה להיריון בסיכון. שם הומלץ לה לעבור כמה בדיקות, ובהן גם אקו־לב. היא קבעה תור לבדיקה, אך בהמשך הוחלט ליילד אותה מוקדם. לאחר שעמית נולד ונבדק והכול נמצא תקין לכאורה, האם לא התבקשה להשלים את האקו־לב, וכך הוא התפספס".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1666934764772-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בדיקת האקו־לב שנערכה לעמית בגיל שנה אבחנה אצלו מום לב מורכב. הוא נשלח לניתוח, אך האיחור באבחון הוביל לסיבוכים של יתר לחץ דם ריאתי קשה. הפעוט נזקק לאקמו, מכונת לב־ריאה, ונגרם לו נזק נוירולוגי ושיתוק בפלג גופו התחתון.

"למרות כל זה, עמית נשאר ילד שמח", מספר סבו. "הוא היה מחובר לצינור חמצן, קיבל תרופות כל היום, איבד את היכולת ללכת – אבל לא התלונן אף פעם. הוא לימד אותנו לשמוח במה שיש, וזה היה שיעור מדהים לחיים".

ובתוך כל התקופה הזאת, מה אתה יותר – סבא או רופא?

"באשפוז אחרי הניתוח, שנמשך כחודש ימים, היינו סבא וסבתא במשרה מלאה. אבל כשהתלווינו לביקורי הרופאים אצל עמית, הרגשתי גם כאילו אני עושה התמחות בטיפול נמרץ ילדים. מצד אחד אני שם כסבא עבור הנכד, מלווה את ההורים אובדי העצות וגם אני בעצמי אובד עצות, אבל כן, אני גם רופא שמבין – או חושב שהוא מבין – את המשמעות של כל אבחון וכל טיפול".

צנתור שעבר עמית בגיל שנתיים לצורך אישור תרופה נוספת עבורו הסתבך, והרפואים נאלצו לערוך בו החייאה. הוא הורדם וחובר למכונת הנשמה ולאקמו, אך לאחר חודש בטיפול נמרץ התאושש באופן פלאי. ברזיס מתאר אותו כילד סקרן ופיקח, שכולם אהבו וכולם רצו לטפל בו. הוא למד בגן שיקומי ונראה שחייו עלו על מסלול מסוים, אך אז החמיר לחץ הדם הריאתי, וגרם לדום לב.

"זה היה בערב יום כיפור", מספר ברזיס. "באותו יום עמית עוד קרא לאמא שלו שתראה איך הוא מושך את עצמו כדי להתרומם. למרות השיתוק ברגליו, הוא ניסה לעמוד. אבל לקראת הערב, אחרי סעודה מפסקת, הוא הכחיל פתאום והפסיק לנשום. ההורים הזמינו אמבולנס, ועמית עבר החייאה והוסע לבית החולים. צלצלו אלינו, ואנחנו, במקום ללכת לבית הכנסת לכל נדרי, נסענו להדסה".

קולו של ברזיס נשנק כשהוא מתאר את השעות האחרונות בחיי נכדו. "הרופאים ניסו הכול. עשו לו החייאה במשך שעתיים, אבל זה לא עזר. כשאמא שלו נפרדה ממנו, היא אמרה לו: אתה הדבר הכי טוב שקרה לי".

את המום של עמית, אומר ברזיס, היה אפשר לאתר גם לאחר הלידה, אילו רק נעשתה ליילוד בדיקת ריווי חמצן בדם – הליך רפואי בסיסי שנערך במדינות רבות כדבר שבשגרה. לאחר הטרגדיה של משפחת ברזיס הוכנסה כאמור הבדיקה הזו לנוהל הקבוע של הטיפול ביילודים בארץ. "מעבר לכך, צריך להכניס בקרת איכות לתחום של בדיקות האולטרה־סאונד. לצערי, ברגע שיש לבנאדם תואר מומחה, אף אחד לא מבקר אותו. אני אישית קיבלתי תואר כזה לפני ארבעים שנה, ומאז לא בדקו אותי. זה מופקר. ישראל היא שיאנית הבדיקות במהלך היריון, אבל האם אישה שהולכת לאולטרה־סאונד יודעת על מגבלות הבדיקה בפועל? האם היא מבינה עד כמה הבדיקה הזו קריטית, וכל שגיאה עלולה לגרור טרגדיה כמו זו שלנו – או לחלופין להביא להפלה מיותרת?"

אם לרופא יוקצב יותר זמן לכל בדיקה, המצב ישתפר?

"קוצר הזמן הוא בעיה שקיימת במערכת באופן כללי. רופא המשפחה יכול להקדיש לכל מטופל דקות ספורות, וזה לא מספיק. בצער רב אני אומר שההסכם שחתמה עליו הר"י (הסתדרות הרופאים) לפני שנים יצר משוואה: יותר נבדקים – יותר כסף. אם אתה בונה את המערכת לפי לחץ כלכלי, ברור שלא יכולה להיות בקרת איכות. בהיבט הזה הרפואה שונה מהתעשייה. בתעשייה, אם המוצר שלך לקוי, לא תוכל למכור אותו ולכן אתה זקוק לבקרת איכות. בבריאות יש המון כשלי שוק שלא מצליחים לתקן".

לפי ברזיס, מערכות בינה מלאכותית יוכלו להזניק את בקרת האיכות על טיפולים רפואיים. "השימוש בכלי הזה מחולל מהפכה בתחום, וצריך להכניס אותו כמה שיותר מהר לתהליכי הבדיקה בארץ. מודעות ציבורית תעזור לזרז את זה".

איך בינה מלאכותית מסייעת?

"היא יכולה לבקר את הבודק תוך כדי בדיקה, ולתת לו התרעה – אתה לא בודק במקום המיטבי. או: יש כאן משהו מעורר חשד. זו פריצת דרך גם מהבחינה הפסיכולוגית. הרבה יותר קל להגיד לרופא 'יש פה מכשיר שיכול לעזור לך, אתה לא חייב להשתמש בו, אבל נסה וספר לנו מה הרושם שלך', מאשר לומר לו 'אנחנו רוצים לצרף בקרת איכות אנושית לבדיקות שלך'.

"צעד מתבקש נוסף הוא הקמת מאגר לאומי של רישום מומים. כרגע אין רישום מסודר, ולא ידוע כמה מקרים מסוגו של עמית התפספסו. אנחנו קוברים, תרתי משמע, את הטעויות".

המטרה שלו, שב ברזיס ומדגיש, היא לא להאשים, אלא לתת כלים ותמריץ לשיפור. "הופעתי בפני המועצה הלאומית לרפואת נשים, נאונטולוגיה וגנטיקה, הצגתי שם את המקרה של עמית, ואמרתי גם שם שהחמצת המום שלו לא נעשתה אומנם בכוונה, אבל ההימנעות כיום מבקרת איכות היא החלטה מכוונת ומודעת. יו"ר המועצה הסכים איתי, אבל שמעתי שהיו תגובות קצת זועפות. זה הדהים אותי. הרי לא תקפתי אף אחד, רק הצגתי את האתגר המקצועי והאנושי. חלק מהאנשים היו כנראה במגננה, הם חשבו שאני רוצה לפגוע בהם".

עשרים דקות במקום ארבעים

אמונו של פרופ' ברזיס בבינה המלאכותית כאמצעי לבקרת איכות של בדיקות אולטרה־סאונד מתבססת בין השאר על מסקנותיו של ד"ר ליאור דרוקר מבית החולים בילינסון, ממחקר שערך באוניברסיטת אוקספורד. מחקר גדול אחר, שנערך בארה"ב, הראה שיפור ניכר בגילוי מומי לב בקרב עוברים בעזרת טכנולוגיה כזו, עד לדיוק של יותר מ־95 אחוזים. "תחום הבינה המלאכותית כרגע תיאורטי מאוד בהרבה ענפים רפואיים, ובפרט באולטרה־סאונד", מצנן דרוקר את ההתלהבות. "יש פתרונות של בינה מלאכותית שנותנים בקרה בסיסית, ומתריעים למשל אם הלב לא נבדק בצורה מיטבית. אלו דברים שכבר קיימים, וייכנסו בקרוב למכונות האולטרה־סאונד המקצועיות. יש בקרת איכות מצומצמת שנולדה באוקספורד, ויכולה לתת התרעה כמו 'לא בדקת את עמוד השדרה'. בינה מלאכותית תהיה מסוגלת להתריע על הרבה דברים, אבל אנחנו עוד לא שם".

דרוקר, מומחה ברפואת האם והעובר ובאולטרה־סאונד מיילדותי, וחבר הוועדה לאבטחת איכות בבדיקות אולטרה־סאונד של העובר בהיריון, מספר שהוא מבצע יותר מ־5,000 בדיקות כאלה בשנה. "החשיבות הגדולה של בדיקות כאלה היא לא כדי לייעץ בנושא הפסקת היריון, אלא בגלל היכולת להצביע על דברים שאפשר לתקן עוד לפני הלידה או מיד אחריה. הבדיקה משפיעה על החלטות רבות שקשורות ללידה ולטיפול בעובר ואחר כך ביילוד".

במהלך ההיריון, אומר דרוקר, מקובל לעבור חמש בדיקות אולטרה־סאונד: "בדיקה ראשונה כדי לוודא שיש דופק ושהעובר מתפתח כראוי, וכמובן כדי לזהות הריונות מרובי עוברים. אחר כך תגיע בדיקת השקיפות העורפית, שנועדה לוודא שגודל העובר תואם את גיל ההיריון, ולזהות עוברים בסיכון גבוה לתסמונת דאון ולתסמונות אחרות. הבדיקה הבאה היא הסקירה הראשונה – שאינה נמצאת בסל הבריאות, אך קופות החולים מאפשרות לערוך אותה באמצעות הביטוחים המשלימים, בהשתתפות עצמית נמוכה. אחר כך יש סקירה שנייה, שנכללת בסל הבריאות. נשים יופנו גם לאולטרה־סאונד לצורך מעקב גדילה, כדי לוודא שהעובר גדל ומגיע למשקל הרצוי". ברבות ממדינות אירופה וכן בארצות הברית, הוא מציין, רוב הבדיקות הללו מבוצעות על ידי טכנאים, ואילו כאן בארץ זהו תפקידם של רופאים.

חמש בדיקות, ועדיין טעויות קורות ומומים לא מאובחנים.

"בדיקת אולטרה־סאונד מצריכה מיומנות רבה, ויש הרבה גורמים שעוזרים או מפריעים לערוך אותה בצורה מיטבית. למשל – המנח שהעובר שוכב בו, עובי דופן הבטן, צלקות מניתוחים קיסריים קודמים ועוד. אחת הבעיות הנפוצות קשורה לטכנולוגיה עצמה, שכן גלי האולטרה־סאונד לא חודרים טוב דרך שומן, ואיכות ההדמיה יורדת. לכן, אולטרה־סאונד זו בדיקה שתלויה בבודק, בנבדקת ובעובר. במקרים רבים אני מבקש מהאישה לצאת מהחדר ולחזור מאוחר יותר, בתקווה שהעובר יזוז. לפעמים אני מבקש ממנה לחזור בעוד שבועיים, כשהעובר יהיה גדול יותר".

דרוקר, שעובד הן במשרה מלאה כרופא בשירותי בריאות כללית והן במרפאה פרטית, מצביע על הבדלים בין הסקירות הנערכות בשתי המסגרות. "בסקירת מערכות בקופת חולים יש מומים שלא מחפשים. הבדיקה נעשית לפי חוזר של משרד הבריאות, שמפרט רשימה של איברים ומערכות שיש לבדוק, ולא הכול יכול להיכלל ברשימה הזו. למשל, בדיקת האוזניים של העובר אינה מופיעה. עם זאת, חשוב לציין שמצב הסקירות בישראל דומה מאוד למקובל בעולם, ואנו בני מזל לגור במדינה שיש בה רפואה ציבורית טובה וחזקה".

לכאורה, הפתרון המתבקש והפשוט להרחבת הסקירה הוא להקציב לה עוד כמה דקות.

"כדי לערוך סקירה מקיפה יותר יש צורך בהארכת הבדיקה לארבעים דקות, לעומת עשרים־שלושים דקות שמוקצבות לכך היום במסגרת הציבורית. תכפילי את תוספת הדקות במספר הנבדקות, ותגיעי לנתון שדורש הוספת רופאים ורופאות, והגדלה של כל המערכת – מכשירי הבדיקה, חדרי בדיקה, האדמיניסטרציה מאחורי הקלעים. זה סכום גדול מאוד שמערכת הבריאות לא ערוכה להוציא אותו".

כדי לאבחן באופן מיטבי מומי לב עוד בזמן ההיריון, יש צורך בבדיקת אקו־לב עובר. זו כמובן אינה בדיקה סטנדרטית, ונשים מופנות אליה רק אם קיים חשש שהעובר ברחמן סובל מבעיה בהתפתחות או בתפקוד הלב. "גם בסקירה השגרתית בודקים כמה חלקים בלב העובר, אבל האקו־לב בודק את כולו. אם נרצה שכל אישה בהיריון תעבור את הבדיקה הזו, יידרש לכך תקציב עצום, ועדיין לא כל מום יתגלה".

מה כן היית משפר במסגרת המגבלות הקיימות?

"לדעת רבים, לא כדאי להוסיף עוד חתכים לבדיקה של הלב למשל, אלא לוודא שמומי לב שאפשר לזהות בבדיקה הסטנדרטית אכן יתגלו. נכון להיום, אם הבדיקה לא נערכה באופן מיטבי – בגלל קשיים טכניים, עייפות או הסחת דעת – אין מערכת בקרה אוטומטית שמתריעה על כך. יש בעיקר בקרת עמיתים, כלומר המנהל שלי עובר באופן אקראי על כמה אחוזים מהבדיקות שביצעתי. הוא יכול להתריע אם יש בדיקות שנערכו בצורה לא תקינה, ואם יש צורך לרענן את הידע של הרופא המבצע".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... hoto-high-res-750x499.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

ד"ר ליאור דרוקר: "יש דברים שיכולים לשפר את איכות הבדיקות. אם יהיה לי יותר זמן להקדיש לכל מטופלת, אעבור על יותר איברים ומערכות אצל העובר, ובמידת האפשר אפילו אסרוק אותו פעמיים. דגש נוסף הוא לדאוג שלכל מי שעורך בדיקה יהיה ציוד מיטבי"

יש נתונים, אין נגישות

הוועדה לאבטחת איכות בבדיקות אולטרה־סאונד, שד"ר דרוקר הוא כאמור אחד מחבריה, הוקמה לפני זמן לא רב בידי המועצה הלאומית למיילדות, נאונטולוגיה וגנטיקה במשרד הבריאות. כשאני שואלת איך הוועדה הזו עתידה לשפר את איכות הבדיקות, דרוקר מודה: "עוד אין לנו תשובה טובה לשאלה הזאת. אנשים חכמים יושבים ומנסים למצוא פתרונות, אנחנו בוחנים גם את הנעשה בעולם, אבל ברור שאין פתרון קסם שמיושם במדינה אחרת. יש דברים מסוימים שיכולים לשפר את איכות הבדיקות. אם יהיה לי יותר זמן להקדיש לכל מטופלת, אני אעבור על יותר איברים ומערכות אצל העובר, ובמידת האפשר אפילו אסרוק אותו פעמיים. דגש נוסף הוא לדאוג שלכל מי שמבצע בדיקה, יהיה הציוד האופטימלי".

אחת ממטרותיה של הוועדה, מספר דרוקר, היא לקדם הקמת מסד נתונים מרוכז של בדיקות שנעשו, כדי להיעזר בהם בעתיד לשימושים של בינה מלאכותית. "הרעיון הוא לבנות מסד נתונים ארצי וגדול. לשירותי בריאות כללית למשל יש הרבה מאוד נתונים, אבל הם לא נגישים באופן שמאפשר פיתוח מערכות בינה מלאכותית. אם אני רוצה לקחת נתונים כאלו ולהפוך אותם למערכת בקרת איכות שבזכותה נראה שיפור ועלייה ברמת הדיוק, זה מצריך הרבה מאוד כסף".

ואם יהיו תקציבים, מה מערכת כזאת תהיה מסוגלת לעשות בעוד חמש שנים? היא תערוך את הבדיקה בעצמה, במקום הרופא?

"מדברים גם על מכונית אוטונומית", מחייך ד"ר דרוקר, "ואני חולם על היום שבו היא תיקח את הילד לבית הספר במקומי ואני אשתה קפה בבית, אבל אנחנו עדיין לא רואים מכוניות כאלו בכבישים. כדי שרופא ידע לערוך בדיקת אולטרה־סאונד ברמה גבוהה, נדרשות שנים של לימוד וניסיון. אני כן מאמין שנוכל באמצעות בינה מלאכותית לסייע לבודק להזיז את המתמר בצורה נכונה יותר, למשל. המכשיר גם יוכל להתריע אם תוצאת הבדיקה לא תקינה, ויש צורך בבירור נוסף.

"יש אנשים שחוששים שבגלל מערכות אוטונומיות לא תהיה להם עבודה. אני אישית מאמין שהאדם יידרש כאן תמיד; הוא בסך הכול יקבל כלים טובים יותר בזכות המדע. בתחום שלי, אני מקווה מאוד שבינה מלאכותית תשפר את התוצאות. אבחון טרום־לידתי הוא קריטי בהרבה מובנים, בפרט כשקיימים מומי לב. הידיעה מאפשרת החלטה מושכלת של איפה לטפל, מתי ואיך".

The post מותו הטרגי של נכדו הוביל את פרופ' מאיר ברזיס לחולל מהפכה בביקורת על רופאים appeared first on מקור ראשון.