שלי בן־יוסף אולי מוכרת לכם בעיקר כמטילדה פרנקו מהסדרה "מלכת היופי של ירושלים" או כרות גוטליב נטולת היד מ"שבאבניקים", אבל המפעל המשמעותי ביותר שלה הוא דווקא חשבון האינסטגרם המפואר שלה שמונה כבר 40 אלף עוקבים. את החשבון היא מתפעלת כמעט שלוש שנים, מהרגע שעברה לאירלנד עם בן זוגה דור נצר, שהחל לעבוד שם במשרדי גוגל.אחרי חצי שעה של ראיון, בן יוסף מגלה פיסת תוכן מעניינת, היא ישר שולפת את הנייד וכמו פיה היא מפילה כישוף והופכת לכתבת ואותי למרואיינת. "הייתי לבד במדינה זרה ולא היה לי את מי לשתף", היא מספרת, "כל יום היה חוויה, כל יום רציתי להגיד: 'אתם לא מבינים איזה הזוי, אתם לא מבינים מה קרה לי בסופר, אתם לא מבינים איזה מוזר פה הדואר', כל הזמן דיברתי למצלמה".

חוץ מרגעים מצחיקים היא תיעדה גם את ההתמודדויות המאתגרות שעברה. לדוגמה כשנגמר חוזה השכירות שלה ושל בן זוגה לטווח קצר בדירתם הראשונה בדבלין, הם עברו למלון במחשבה שיקבלו את הכסף שהפקידו אצל בעל הבית ויוכלו להיכנס לדירה חדשה, אבל בעל הבית סירב להחזיר את הכסף ונעלם. "לא היה לנו כסף בחשבון, והעברה מישראל נמשכת שלושה ימים, מצאנו את עצמנו עם מזוודה ברחוב. לא היה מה לעשות חוץ מזה שפשוט ישראלים שאנחנו לא מכירים הלוו לנו כסף כדי שנוכל להיכנס לדירה בשכירות". או ההתמודדות עם פרוץ מגפת הקורונה. "התחיל סגר בכל אירלנד ובפועל נכנסנו לדירה ריקה. בלי שמיכה או כרית, כלום. לא היה לנו אינטרנט. חו"ל בקורונה זה לא כמו בישראל, מדינה שרגילה להיות תחת משברים ותוך שנייה מתאפסת. באירלנד המדינה הייתה בקריסה, הם בחיים שלהם לא התמודדו עם משבר. אי אפשר היה להתקין אינטרנט בבית כי רשת התקשורת קרסה. חיינו חודש וחצי בדירה בלי תקשורת סלולרית ובלי ציוד, זאת אומרת שלא יכולתי לקרוא ספר כי אין לי ספר ולא יכולתי לפתוח טלוויזיה, כי אין לי, וגם לא להרתיח מים כי אין קומקום. לאט־ לאט חברים ישראלים הביאו את החפצים שאנחנו צריכים. ברגעי משבר אתה פונה רק לישראלים, ראינו את ההבדל בין להיות בישראל בקורונה לחו"ל בקורונה. בישראל יש אחווה, באירלנד היא לא קיימת, כל אחד חווה את הסיפור שלו לבד כאילו אנחנו לא באותה סירה.

"ברגעי משבר אתה פונה רק לישראלים, ראינו את ההבדל בין להיות בישראל בקורונה לחו"ל בקורונה. בישראל יש אחווה, באירלנד היא לא קיימת, כל אחד חווה את הסיפור שלו לבד כאילו אנחנו לא באותה סירה"

"הגעתי לשלב אחרון באודישן לתפקיד ראשי", היא מספרת, "אבל לא היה לי אינטרנט בדירה והכול היה סגור. הייתי צריכה רק אינטרנט לעלות לזום. ביקשתי גם מהשכן שלי להשתמש בווי־פיי שלו, כי ידעתי שזה יעבוד כי הוא מספיק קרוב לדירה שלי, אבל הוא לא הסכים". את הניסיון שלה להשתמש בווי־פיי של השכן המורה שלה למשחק, שהיה איתה בזום, תיעד בסרטון שאחר כך פרסמה. בסרטון היא נראית עומדת על המרפסת שלה עטופה במעיל בשיא הקור ומבקשת מהשכן שיאפשר לה להשתמש. "אף אחד לא רצה לבוא לפתוח ולפגוש עוד בן אדם. אבל בסוף מצאתי מישהו עם קשרים שמצא לי משרד שנפתח על ידי רובוט ומשם עשיתי את האודישן. את השלב הזה עברתי אבל אחר כך בשלב הבא לא קיבלתי את התפקיד וזה כבר לא נפל על עניין טכני אלא עליי".

למרות הניסיון להסתכל תמיד על הצד החיובי של הסיטואציה, הצרות לא הפסיקו להגיע. "באירלנד היה לנו רק זה את זה", היא אומרת, "אחרי השנה הראשונה דור החליק וריסק את הקרסול. הוא היה סיעודי לגמרי, ואירלנד בדיוק נכנסה שוב לסגר אז לא היה אפשר לבקש עזרה. לא יכולתי לצאת מהבית ליותר מחצי שעה. ועדיין זו הייתה גם תקופה כיפית", היא מפתיעה, "היה לנו מצחיק ועשינו דברים שרצינו לעשות הרבה זמן".

בן־יוסף (32) הייתה כתבת שטח של ערוץ 13 ברחבי העולם. היא הספיקה לשחק בתיאטראות ברחבי הארץ ובסדרות טלוויזיה. כאמור היא מגלמת בין השאר את רות גוטליב, ארוסתו של מאיר סבג (ישראל אטיאס) בשבאבניקים שבעונה השנייה היא מאבדת את ידה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /bqoj_s01_3f2c8243-2.jpg_אסנת-רום-באדיבות-yes-120x86.jpg 120w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /bqoj_s01_3f2c8243-2.jpg_אסנת-רום-באדיבות-yes-350x250.jpg 350w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /bqoj_s01_3f2c8243-2.jpg_אסנת-רום-באדיבות-yes-750x537.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

איך היה לגלם דמות מהעולם החרדי?

"אני לא מרגישה שלשחק דמות בעולם החרדי זה שונה מלשחק כל דמות אחרת. גם העולם של מטילדה במלכת היופי של ירושלים זר לי, לא חייתי בתקופה הזו. אני קודם כול רואה בן אדם – לכולם יש את אותם פחדים, אותם תשוקות. זה שהדמות שלי בשבאבניקים דתייה זו עוד שכבה, כל דמות היא לא אני.

"אני מאוד אוהבת ללמוד כשאני נחשפת לעוד עולמות, אני תמיד לוקחת את זה הביתה, מעשירה את עצמי ומקבלת הזדמנות לשדרג את החיים שלי. היו לנו על הסט, במיוחד בעונה הראשונה, הרבה ארוחות שישי שכולם נפגשו סביב השולחן. זה לא שבעולם החילוני אין ארוחות שישי אבל הכול הרבה יותר פרוץ, אם אני עייפה, אז לא נורא נדלג שבוע אחד, נקפוץ לצהריים. יש משהו שהוא הרבה פחות מחייב ואז החיים קורים והארוחות מתמסמסות. משהו בדת מייצר מחויבות סביב המסורת וזה מאוד מאחד, מחבר ומשפחתי.

"באירלנד עוד יותר אין לי משפחה, אין לי אפילו את המחויבות כלפי ההורים שלי להגיע לארוחת שישי. אז החלטתי שכאן אני מתעקשת על זה, חברות שלי קנו לי לפני שטסתי פמוטים יפים לנרות שבת כדי לשמור על אווירת שבת ובאמת מאז שאני חיה באירלנד אני הרבה יותר מחוברת.

"גם דרך הדמות של רות ב'שבאבניקים' גיליתי שלא רק שאפשר ליצור המון אינטימיות עם העיניים חבל לנו החילונים שאנחנו מפסידים את השלב הזה. צריך מדי פעם לחזור לשלב העיניים כי הוא מאוד, אם לא הכי, אינטימי. להביט אחד לשני בעיניים זה דבר כל כך מדהים".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... s/2022/12/1-1-750x422.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מה השתנה ברות כשאיבדה את היד?

"היה מרתק בעיניי לשחק את אותה דמות שכבר שיחקתי אבל בעצם היא לא אותה אחת. אדם שעבר כזו טראומה זה לא אותו אדם. הדמות בעונה הראשונה יושבת על זה שהיא הבחורה הפריווילגית ועכשיו היא בדיוק ההפך, כל מה שהיה לה הלך".

"כשאני מתעדת את הקשיים אני רואה אותם פעמיים. פעם אחת אני חווה את המציאות ובפעם השנייה אני מקבלת זום אאוט. כשאת נסערת את בזום אין והכול נורא. ויומיים אחרי זה את חושבת על זה וזה נראה הרבה פחות גרוע"

עד ליום הצילומים בן־יוסף הייתה בטוחה שהיא תשחק רגיל ויורידו לה את היד בעריכה, אבל זה לא היה המצב. "שמו את היד האמיתית שלי מאחורי הגוף שלי, לחצו אותה במין ליפוף. הייתי שעות על גבי שעות במנח כואב ובין טייק לטייק כן חילצו לי את היד. אני לא מתלוננת, הפוך, זו הייתה חוויה מרתקת, הייתה לי הזדמנות להתמודד עם אתגר פיזי, לנסות להתרכז במצב הנפשי של הדמות ובמה שקורה בסצנה למרות שבפועל אני כבר לא מרגישה את הצוואר שלי. אהבתי את האתגר, אני שחקנית ואוהבת לקחת את עצמי לקצה".

בסדרה "מלכת היופי של ירושלים" בן־יוסף גילמה את דמותה של מטילדה, אישה שיוצאת עם קצין בריטי, נרדפת על ידי פעילי המחתרות ובסופו של דבר נהרגת בפעולת טרור. "מטילדה היא מסוג הדמויות שאני אוהבת לשחק כי היא כזו סוערת. זה נותן לי המון חופש כשחקנית. כמעט כל דבר שמטילדה תעשה הבמאי יקבל, הכול מתאים לה. היא לא צפויה. דמויות כאלה נותנות לי דרור לאלתר וללכת הכי רחוק שאני רוצה, זה נותן גם חופש לי, כשלי".

והגעתם לנטפליקס.

"באחת הטיסות שלי מישראל לאירלנד הייתי על מטוס של אייר פראנס, ובצרפת מלכת היופי הייתה במקום ראשון בנטפליקס. מבחינתי בחו"ל אני אנונימית לחלוטין. ישבתי במקום והדיילת פנתה אליי וביקשה לשים את השקית שלי מתחת למושב עד אחרי ההמראה, היא דיברה אליי בלי להסתכל עליי ואז פתאום היא קופאת ואני נבהלת וחושבת רגע, מה יש עליי? והיא אומרת לי 'את השחקנית הזאת, את מטילדה'. היא הצטלמה איתי, קראה לחברות, הביאה לי דברים מהביזנס, ואפילו רצתה להעביר אותי לביזנס, לא היה לי נעים, על מה ולמה? היא לא הבינה למה אני יושבת במחלקת תיירים – שחקנית במעמדי", היא צוחקת.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2022/11/תמונת-יחצ-שבאבניקים-אוהד-רומנו-750x500.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אנחנו חוזרות לחשבון האינסטגרם שלה שהיא מקפידה לתחזק בלי שום פילטרים. "אנשים אמרו לי, איזה כיף שאת מראה את המציאות ולא עוד יין בשקיעה, קפה ועוגת גזר".

לחשיפה הזו יש מחיר של איבוד הפרטיות.

"יש לי מצפן פנימי שאומר לי מתי להרים את המצלמה ומתי לא. אני לא אהרוס לעצמי רגע בשביל לצלם. אני הכי קנאית לפרטיות שלי, אני בחיים לא אגיד לקהל שלי, אתם יודעים עלי הכול. 'אתם לא יודעים עליי כלום', אני אומרת להם כל הזמן ומזכירה להם כי אני לא רוצה שלאנשים יהיה את הבלבול הזה, בין להיות אמיתי וכן ובין להיות ערום. אני לא ערומה לרגע.

"מציק לי שלפעמים יורדים על כל מיני משפיעניות. למשל מישהי התגרשה, ואומרים עליה 'איך לא ראינו את זה בא'? מה רציתם שלאורך כל התקופה היא תעלה? הנה, היום רבנו? גם במציאות זה קורה, רואים זוג שהתגרש ובדרך כלל התגובות הן הלם".

את היצירתיות ירשה לדבריה מסבתה, רוז'י בן־יוסף, מחלוצות האופנה הישראלית וממקימי המכללה לעיצוב שנקר. בין השאר היא עיצבה את שמלת האירוויזיון של אילנית, הציגה בתצוגות אופנה בפריז והתפרסמה בשל סגנונה הייחודי שלא ניכרה בו השפעת המערב. הנכדה וסבתה היו בקשר קרוב עד שנפטרה הסבתא ב־2008 כשבן- יוסף הייתה תלמידת תיכון.

מה היא הייתה אומרת על שלי של היום?

"קודם כול היא בטח מתבאסת ברמות שאני שחקנית, כי כל הזמן היא אמרה לי שחייו של אמן קשים ושלא כדאי לי. סבתא שלי הייתה לוקחת השראות מהחיים, כמו למשל קולקציה שהתבססה על רמזור, ועבדה מתוך חוסר, היא לא יכלה להרשות לעצמה בדים יקרים מפריז. עד יומה האחרון היא קראה לבגדים שלה 'הסמרטוטים שלי'. לא היה לה כסף והיא קנתה בד של סמרטוטים וממנו עשתה בגדים. אני לוקחת את זה ממנה ולא מתבאסת אם יש לי מגבלה. בזמן שכולם צריכים לבוא לאודישן והולכים ברגל מבלפור לשינקין אני עליתי על מטוס עם קונקשיין. להפך, זה טוב לי ויוציא אותי יותר יצירתית, יותר ערנית ומוכנה כמו סבתא שלי".

לאחרונה זכתה בן־יוסף בתואר נוסף ונבחרה על ידי חברת מטא לאחת מעשרה נציגים ישראלים תחת הקטגוריה "יוצרת תוכן של המחר". היא טסה ללונדון ופגשה את יוצרי התוכן שבחרה החברה מרחבי העולם.

"הרגשתי בלונדון את תסמונת המתחזה, היו כל כך הרבה אנשים מוכשרים ואני אמרתי לעצמי, מה אני עושה פה?" היא צוחקת, "הייתה תחושה של קהילה, יש משהו מאוד בודד בלהיות יוצר תוכן. כמו להיות עצמאי בכל תחום, זה קשה. ושם פגשתי עוד אנשים מהתחום שחווים בדיוק את מה שאני עוברת".

על מה למשל דיברתם?

"על הפסקות מנטליות. יש ימים שאני לוקחת הפסקה מהאינסטגרם אבל אני רוצה לקחת הפסקה בלי להרגיש אשמה. כשאני בהפסקה אני ישר מקבלת 300 הודעות בפרטי, שלי את בסדר? קרה משהו? פתאום שמעתי איך אחרים לוקחים את ההפסקות שלהם ומה הם עושים, זה היה מרענן".

היית חווה את שלוש השנים האלה אחרת אם לא היית מתעדת?

"כן. כשאני מתעדת את הקשיים אני רואה אותם פעמיים. פעם אחת אני חווה את המציאות ובפעם השנייה אני מקבלת זום־אאוט. בנוסף אני גם מקבלת כוח מאנשים ומדברים שהם אומרים לי".

מה לדוגמה?

"מישהי קראה ציטוט שלי מריאיון וכתבה לי, 'ראיתי שכתבת שאת מוכנה לתפקיד הראשי שלך אז רק רציתי להגיד, שאת כבר משחקת תפקיד ראשי בסדרה שיש לה עשרות אלפי מעריצים שרואים אותה באדיקות'. פתאום אחרי האמירה הזו התייחסתי לתוכן שלי הרבה יותר ברצינות".

The post "לא היה לנו כסף בחשבון ומצאנו את עצמנו עם מזוודה ברחוב" appeared first on מקור ראשון.