חברון לא תתמלא היום, בפעם הראשונה זה 25 שנה, בעשרות אלפי מבקרים לרגל שבת פרשת חיי שרה. המראות המוכרים של אוהלים צפופים סביב מערת המכפלה ופקקים ארוכים בכניסה לעיר האבות לא ייראו בשל מגבלות הריחוק שכופה הקורונה. הם ייאלצו להמתין עד לשוך המגפה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– העליון דן בהסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה

– עד הסגר השלישי, צריך לנהל שגרת קורונה

– "ברוך שפטרנו": בטוויטר מציגים איך נפרדים מאויבים

גם בני משפחת אברהם מברוקלין שבניו־יורק לא יפקדו את העיר כהרגלם מדי שנה, אלא ייאלצו להמתין בסבלנות. הם מצפים לבוא לכאן, בין השאר, כדי שיוכלו לראות בעיניהם את "בית השלום" שרכשו בדמים רבים משתפץ לכדי בניין דירות מלא חיים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01909_40_16-6-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מוריס אברהם ואביו מיקי עשו את הונם בתחום ההנעלה; אל הרפתקת הנדל"ן שלהם בחברון הם נכנסו בגלל אידיאולוגיה, ולא בשל עניין עסקי גרידא. "תמיד היה לנו קשר לחברון", אומר מוריס בשיחת טלפון. "בתור ילד, ההורים היו לוקחים אותנו תמיד לבקר בעיר. ב־1980 חגגתי בר מצווה, ונסענו למערת המכפלה". מיקי מוסיף שב־15 שנים האחרונות הוא היה מגיע בכל שנה לעיר לכבוד שבת פרשת חיי שרה.

יש להם גם קשר משפחתי היסטורי לעיר, מצד משפחת האב וגם משפחת האם, משפחת סיטון, שרכשה נכסים בעיר לפני פרעות תרפ"ט. אך לא זה היה המניע לפעולה, לדברי מוריס. "העניין באמת הוא פרשת השבוע – ההרגשה שאם נוותר בחברון, נאבד אותה. הרגשנו שאנחנו צריכים לעשות משהו. באחד הטיולים שלנו בארץ בסביבות שנת 2003 היינו בסיור עם ג'ודי גרוסמן (מגייסת התרומות של חברון במשך שנים, הכ"ח) והיא אמרה שיש ערבים שרוצים למכור פה נכסים. התקשרתי לאבא שלי ואמרתי לו שיש מי שרוצה למכור, ואני חושב שיהיה נחמד לקנות.

"אבא אמר: תבדוק. ג'ודי הראתה לנו כמה בתים שעמדו למכירה והם היו נחמדים, אבל לא חשבתי שהם יעשו שינוי בעיר. אמרתי שאני מעוניין ברכישה גדולה, שתוכיח שיהודים יכולים לקנות מחדש בית בחברון. ביקשתי ממנה שתמצא לי משהו טוב. היא אמנם חשבה בהתחלה שאני קצת משוגע, אבל בהמשך אמרה שיש לה רעיון. נסענו לקריית־ארבע, והיא הראתה לי בדרך מבנה גדול שנועד להיות קניון, אבל בנייתו נתקעה באמצע: בניין גדול ממדים, בעל ארבע קומות, ששוכן ממש על הדרך בין קריית־ארבע למערת המכפלה. אמרתי – זה מעניין אותנו".

מיקי: "חשבנו שאם נצליח, יהיו בהמשך עוד בתים ברחוב, וחברון תהיה מקושרת לקריית־ארבע כי הרבה אנשים צועדים שם בשבתות בכל מקרה. כך נסייע למלא את האזור ביהודים".

ביישוב היהודי בעיר האבות חששו מעט בהתחלה שהמיזם של השניים שאפתני מדי. אבל מיקי ואברהם היו חדורי מטרה. הם השתמשו בשליחים כדי להגיע למוכר, ולסכם עמו את פרטי הליך המכירה. "כמעט חמש שנים לאחר הרכישה הרגשנו שאנחנו מוכנים להוכיח שאנחנו קנינו את הבניין ולהיכנס אליו. ואז הצבא והמשטרה וכולם באו. הם אמרו שהאנשים שם פולשים, הראינו להם את המסמכים, המשטרה בדקה וראתה שהכול נעשה כדת וכדין. היה אפילו סרטון של המכירה עצמה".

מוריס אברהם: "תמונת פינוי הבניין בחברון הגיעה לשער הראשי בניו־יורק טיימס. היה לנו עו"ד מעולה, זאב שרף, מומחה לנדל"ן. מבחינתנו הסיפור היה של איש עסקים אמריקני שקונה נכס בחברון ומשלם עליו כדת וכדין. ניסינו להוציא את הפוליטיקה מזה, ולהראות שזו הייתה מכירה לגיטימית

הכניסה הראשונה למבנה הייתה במרץ 2007. המשפחות הראשונות שנכנסו להתגורר בבניין, שבנייתו טרם הושלמה, חיו שם בתנאים לא תנאים, עם יריעות ניילון המכסות על פתחי החלונות בקור החברוני, וחיבור מאולתר לחשמל.

בדצמבר 2008 פונה המבנה בכוח; הפינוי עורר סערה פנימית בהתיישבות, בשל אופי ההתנגדות הלוחמני של חלק מהנערים שהגיעו להיאבק בו. המשפחות, כך או כך, אולצו לעזוב, והבית הוחזק בידי כוחות הביטחון עד להכרעת מערכת המשפט. על גגו ניצבה עמדה מאוישת של צה"ל. בספטמבר 2012 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי הבית נרכש כחוק. למרות זאת, הכניסה לבית התעכבה עד להחלטה בערעור שהגיש בעליו הקודם של הנכס. במרץ 2014 הערעור נדחה, והבניין אוכלס מחדש.

הוצאות הרכישה וההוצאות המשפטיות המתמשכות גבו מבני משפחת אברהם כמיליון דולר. "ידענו שיהיו לנו בעיות סביב הקנייה, ועדיין לא תיארנו לעצמנו שזה יעבור שני בתי משפט, בירושלים ובתל־אביב, ויגיע עד בג"ץ", אומר מוריס. "תמונת פינוי הבניין בחברון הגיעה לשער הראשי בניו־יורק טיימס. היה לנו עו"ד מעולה, זאב שרף, מומחה לנדל"ן. מבחינתנו הסיפור היה של איש עסקים אמריקני שקונה נכס בחברון ומשלם עליו כדת וכדין. ניסינו להוציא את הפוליטיקה מזה, ולהראות שזו הייתה מכירה לגיטימית. זו לא הייתה החלטה עסקית, אבל הכול נעשה באופן חוקי וחיובי. אנחנו לא מנסים להשתלט על מי שלא רוצה למכור. אחרי הרבה שנים והרבה כסף בבתי המשפט, הוכחנו לעולם שאם יהודי רוצה לקנות נכס בחברון, הוא יכול.

"את שואלת אם היינו נכנסים לזה אם היינו יודעים עד כמה מסובך ויקר זה יהיה? – יכול להיות שלא. היה מפליא בעינינו שאנחנו היינו צריכים להוכיח בבית המשפט שקנינו את המבנה, במקום שהמוכר הערבי יוכיח שלא קנינו. בתחילה הוא הכחיש את המכירה, ואז טען שלא קיבל כסף, וכשהוצגו הקבלות אמר שמכר אבל אחר כך שינה את דעתו – ועדיין אנחנו היינו צריכים להוכיח שביצענו קנייה. זה היה מאבק לא פשוט נגד ממשלת ישראל, כאשר לעיתים היה נדמה שכל הוכחה שאנחנו מביאים, כולל צילום וידאו של המכירה, לא תהיה טובה דיה. אולי חשבו שנוותר בשלב כלשהו, אבל לא ויתרנו. זה אמנם לקח עשור, אבל עכשיו עמותת 'הרחיבי מקום אהלך' משפצת שם את הדירות, ואחת מהן תהיה שלנו". העמותה עוסקת בגאולת בתים בעיר האבות.

"מעולם לא חשבנו לוותר", קובע מיקי. "אבל בהחלט היו ימים שחשנו עם הגב לקיר. הרגשנו שאנחנו מתמודדים עם הרבה פוליטיקה ותמרונים. אני לא כועס על מדינת ישראל, אבל זה הלך קצת יותר רחוק משחשבנו. היו רגעים משוגעים במהלך הדרך, כמו העברת התיק מבית המשפט בירושלים לבית המשפט בתל־אביב, אבל המשכנו. רצינו שחברון לא תהיה כמו שכם או קבר רחל, ואני חושב שהצלחנו – חברון הולכת בכיוון אחר, היא גדלה ומוסיפה משפחות. אם אתה לא מתפתח אתה נסוג. עכשיו יש יותר בתים ויותר גאולת קרקע, והראינו לאנשים שאפשר לקנות בלי שיגבילו את עם ישראל מהגעה למערת המכפלה או לחברון".

מוריס: "אנחנו רוצים שהבית הזה יתמלא במשפחות, בחיים. ב־17 דירות יהיו כמעט 100 איש שמקשרים בין קריית־ארבע למערת המכפלה".

The post רוכשי "בית השלום" מתגעגעים מברוקלין לעיר האבות appeared first on מקור ראשון.

במאה ה־19 השתלטה בחקר ההיסטוריה הגישה ההתפתחותית, ולפיה התפתחות ההיסטוריה דומה להתפתחות הדרוויניסטית, כלומר היא מתפתחת ומעוצבת על ידי התנאים והנסיבות. באופן דומה השתמשו החוקרים בכלים אלו ביחס לדת, כדי להבין כיצד היא מתפתחת ומשתנה עם הזמן. גישה זו עמדה כנגד הגישות שראו בדת ובהתפתחותה משהו על־היסטורי, הקשור למשל להשגחה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– בנט: מותר לשים בצד דברים חשובים כמו סיפוח ומדינה פלסטינית

– המטוס החדש שמשנה את המשוואה בשמי מזרח התיכון

– תיבת פנדורה משפטית: ראיון עדים על ידי הפרקליטות לפני המשפט

בין שני קצוות אלו היו גם עמדות נוספות. מעניינת זו של הראי"ה קוק. הוא טען שההיסטוריה מוציאה מן הכוח אל הפועל, בשלבים ובאופן מדורג, את מה שכבר גלום בצורה גרעינית בהתגלות הראשונה, אך שעדיין לא בא לידי ביטוי באופן מלא. הרב קוק מתייחס להיסטוריה כתהליך של התגלות מתמדת, התקדמות בתוך מנהרה חשוכה לקראת האור שבקצה – האור של אחרית הימים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 8/04/D836-088-750x502.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בניגוד לתורת האבולוציה הדרוויניסטית, המאומצת על ידי הגישה ההתפתחותית, הרב קוק מעדיף סוג אחר של אבולוציה. למושג האבולוציה שתי משמעויות שונות: האחת, האבולוציה מהסוג הדארוויניסטי, כמין תנועה של אבק ברוח, שכוחות מפעילים אותה. אולם יש אבולוציה אחרת, כמו התפתחות העובר במעי אימו. זו דוגמה של התפתחות שבה המטרה הסופית קבועה, וההתפתחות היא חיפוש הדרך להגיע למטרה הסופית. משל למה הדבר דומה? למים שבהר ה"מחפשים את הדרך" כיצד להגיע אל הים. כך נוצר הנחל. ואף שיש חופש מסוים בקביעת המסלול, הוא נקבע לפי המטרה הסופית. בשפה הפילוסופית, מושג זה נקרא טלאולוגיה.

זו גישתו של הרב קוק גם ביחס להיסטוריה: אכן לדעתו ההיסטוריה מתפתחת, יש לה דרגות חופש ולא ניתן לחזות את נתיבה מראש. אולם התפתחות זו מודרכת על ידי כוח הנמצא בעתיד, כמו נתיב הנחל המוביל את המים לים. מה שמשפיע על ההיסטוריה איננו העבר אלא העתיד. ישנו מושג אידיאלי, והוא מכוון את ההתפתחויות שקורות בפועל.

הרב קוק האמין בגישה אופטימית זו, וסבר שהכיוון הכללי של ההתפתחות ההיסטורית הוא חיובי. מהו המוסר הטבעי המאומץ על ידי האנושות? זהו המוסר של אחרית הימים. מהם המושגים הדתיים הנכונים שאליהם היהדות מתקדמת? אלו מושגי הדת האידאליים. אחרית הימים משפיעה עלינו ומעצבת את התפיסות שלנו, למרות שבשלבים המוקדמים יותר אנו מבינים את המושגים רק במעורפל ונמצאים בשלב נמוך מאוד של הכרתם. המושג השלם והנכון משפיע עלינו, אף שאנו עדיין לא תופסים אותו במלואו.

נקודה סינגולרית

רעיונות דומים לאלו של הרב קוק נמצאים גם אצל הרמן כהן. בספרו "דת התבונה ממקורות היהדות" מפתח כהן את רעיון התבונה בהקשר של הדת. בדומה להסתכלות על ההיסטוריה, הוא מנתח את ההתפתחות התבונית וכך גם את ההתפתחות הדתית. ביחס לתבונה ישנם מושגים או אמיתויות המופיעים ברגע מסוים ומשפיעים עלינו, אולם אנו לא יכולים להבין את מלוא משמעותם. בשלב ראשון השפעתם היא אולי חלקית, אולי גם באופן לא כל כך מוצלח, אך הם הולכים ומתפתחים.

כך גם ביחס לדת. הרמן כהן רואה במקרא תעודה למהפכה, לנקודה סינגולרית שאיננה המשך של מה שהיה קודם. זוהי הופעת המונותאיזם, המושג של הא־ל האחד, ויותר מכך – הרעיון של ייחוד הא־ל, כלומר שהא־ל איננו חלק מהעולם ומהטבע. זוהי פרדיגמה אחרת לחלוטין. למשל, דורות חונכו עם הפיזיקה של ניוטון. פתאום הופיע איינשטיין, ובמקום להוסיף טלאים על הפיזיקה הקיימת נוצרה התחלה חדשה, אינטואיציה חדשה ביחס לזמן ולחלל ולבו־זמניות. מכאן מתפתח משהו אחר לחלוטין, זוהי קפיצה אל עולם אחר.

אותו הדבר קורה גם ביהדות. המקרא מופיע ומביא שינוי פרדיגמה. לפי כהן, המקרא איננו פרק נוסף בתוך קו התפתחותי קיים; זוהי התחלה חדשה. לדעתו, התחלה חדשה זו איננה באה מתוך הסתכלות על המצב הקיים, הדתות הקיימות, אלא מקורה בגילוי תבוני פנימי יש מאין. מפץ גדול. באותו רגע הגענו למושג חדש, והוא האמונה הישראלית.

נביא לכך דוגמה נוספת. אמיתות מתמטיות וגאומטריות היו ידועות כל הזמן, במצרים למשל. אך רק כשבאים פיתגורס, אוקלידס ואחרים, מתחילים להבין שיש כאן שיטה חדשה בגיאומטריה, שאיננה אמפירית אלא מבוססת על הוכחות, על אקסיומות, והנה נולדת הגיאומטריה. אותו הדבר נכון למקרא. המקרא מייצג גילוי חדש. שונה מכל מה שהיה קודם.

יחזקאל קויפמן המשיך לפתח רעיון זה, והוסיף דבר נאה: הוא דן בשאלה האם הקפיצה הזאת היא תוצאה של התגלות או של תופעה אחרת כלשהי. את התשובה, הוא אומר, נשאיר לתחום האמונה. מה שאנו צריכים ויכולים לקבוע מבחינה מחקרית והיסטורית, הוא שהיה כאן גילוי חדש ולא התפתחות.

על שם העתיד

כאן יש עיקרון חשוב נוסף ביחס לטקסטים המקראיים. באופן כללי, כדי להבין טקסט לא נכון לקרוא אותו אך ורק כפי שהוא עומד בפנינו כעת, אלא עלינו לראות אותו כגרעין של מה שיתפתח ויצמח ממנו לאחר מכן. זו תהיה קריאה רטרואקטיבית, או "פרה־אקטיבית" של הטקסט, בעקבות מה שהטקסט הוביל אליו. פעמים רבות כשאנו מסתכלים על טקסט ספרותי, אנו עשויים למצוא שם מושג, רעיון כללי, שלא הגיע עדיין למלוא התפתחותו או למלוא כוחו.

כך קורה לא מעט במדע: מתמטיקאי מגלה מושג חדש. הוא מגלה ומוכיח את התכונות, כותב עליו, אך יעברו כמה דורות עד שנבין את מלוא משמעותו של המושג, או שפתאום הדבר הופך לרלוונטי מאוד. דוגמה קטנה: גיאומטריה פרויקטיבית, שהפכה לחשובה בעידן הראייה הממוחשבת. המתמטיקאי גילה אותו, אבל עדיין, למלוא הבנתו ומשמעותו נצטרך לחכות לזמן מאוחר יותר.

תובנה זו נוגעת להרבה טקסטים ורעיונות יהודיים, שאת מלוא משמעותם נבין לאחר כמה דורות. יכול להיות שזה נכון למשל, ביחס לרמב"ם. לדוגמה, במאבקו כנגד ההגשמה של האל. זהו אולי רעיון מקראי שהמקרא לא פיתח אותו לחלוטין, אלא שהמקרא יצר את הגרעין שהתפתח מאוחר יותר והגיע לשיאו אצל הרמב"ם.

הרמן כהן, כמו רבים מהפילוסופים המודרנים, השתמש הרבה במושגים מתמטיים. כהן השתמש במושגים מהחשבון האינפיניטסימלי. הגאולה, לשיטתו, היא תהליך נצחי שאף פעם לא יסתיים. תמיד נהיה בתהליך אינסופי של התקדמות. אצל הרמן כהן ההתקדמות היא אסימפטוטית אל האין סוף. אנו הולכים ומתקרבים, אך לסוף לא נגיע – לקדושה האינסופית.

The post ההיסטוריה של המחר: בין התפתחות דרוויניסטית למהלך מטאפיזי appeared first on מקור ראשון.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-15.33.52-750x146.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />אחרי חודשים ארוכים של השקעה, מחשבה, יזע ויצירתיות נחת גיליון הפיילוט של "מוצש" במשרדי המערכת של מקור ראשון. 84 עמודי כרומו של מדורים חדשניים, כתבות צבע, חדשות המגזר, המלצות וביקורות תרבות. על השער התנוססה בשחור־לבן תמונתו של רב בעל זקן ארוך, והכותרת זעקה בוורוד־פוקסיה בוהק "המופע של פרומן". מנהלת השיווק אחזה במגזין ופסקה נחרצות: "מודעה אחת אני לא אצליח למכור למוצר הזה. אחת! תגידו, השתגעתם? אתם הורסים את העיתון". "הרבה אנשים ניסו להוציא לנו את הרוח מהמפרשים, לרפות את ידינו", מספר אלעד טנא, העורך המייסד. "אני זוכר שבכיר במקור ראשון אמר לי עד השלבים הסופיים – 'חבל לך על הזמן, תעשה אחורה פנה. כלום לא יֵצא מהמוצש הזה, זו סתם עוד הרפתקה'".

500 גיליונות מאוחר יותר, ואותה הרפתקה כבר מזמן התקבעה כאחד מכלי התקשורת שהכי השפיעו על השיח המגזרי בעשור האחרון. עבורי היה מדובר בהרפתקה כפולה; מוצש היה המקום שבו התחלתי את דרכי בעולם התקשורת. עד אז עבדתי כמנתחת מערכות בחברת הייטק והדבר היחיד שכתבתי היה שורות קוד.

להיות חלק מיצירת מגזין מאפס, לברוא משהו חדש שאתה מאמין בו בכל כולך, הייתה חוויה מרגשת ומסעירה, הגשמת חלום, גאווה גדולה והמון־המון כיף. לפעמים אפילו מלווה בתחושת שליחות, כשהייתי חושבת על הנערה בת ה־15 ביישוב המבודד שאולי בזכותנו שומעת בפעם הראשונה על איזו להקה חתרנית, על סדרת טלוויזיה מופתית או סרט פורץ דרך, על טקסט שהיא קוראת ואולי נוגע בה עמוק בפנים כמו שפעם טקסטים אחרים נגעו בי.

"זה באמת היה רגע נדיר שבו הכול התחיל לפרוח וניסינו לתפוס אותו. הייתה בזה גם אפילו סוג של יציאה מהארון – להצהיר שמעניין אותנו לא רק אברהם פריד אלא גם שלומי שבן"

לכבוד יום ההולדת כינסנו את מייסדי העיתון, העורך הראשי אלעד טנא ושני סגניו אריאל שנבל ויקי הפשטיין, לשיחה על הימים ההם וגם קצת על הזמן הזה.

טנא משמש כיום סמנכ"ל ומנהל חטיבת הדיגיטל של תאגיד השידור הציבורי כאן, שנבל הוא כתב בכיר ופרשן לענייני ארצות־הברית במקור ראשון והפשטיין הפך למנהל הדיגיטל של אתר מקור ראשון במקביל לתפקידו כמבקר המוזיקה בעיתון.

בימי קורונה כולם שמחים על ההזדמנות רק לצאת קצת מהבית, אבל האמת שבמפגש הנוסטלגי הזה היה הרבה יותר מכך. העלינו חוויות מהתקופה המאתגרת, בדקנו מי בקשר עם החברים מפעם, השווינו למי יש ארכיון מרשים יותר (הזוכה בתואר אגב הוא יקי, עם 458 גיליונות), נזכרנו ברגעים של לחץ ובכתב שאף פעם לא עמד בדדליין, ובעיקר צחקנו בלי סוף. כמו אז.

העובדה שכל הנוכחים שמרו עשרות ומאות גיליונות של המגזין אינה מקרית. התחושה בזמנו בקרב כל העוסקים במלאכה הייתה של משהו חדש מתחיל.

הפשטיין: "היינו מאוד מחוברים למוצר. לא רק ברמת התוכן אלא גם ברמה הרגשית. כולנו האמנו בו והיה לנו חשוב לברוא משהו שלא היה קיים קודם לכן".

טנא: "הרצון היה לשקף תהליך שכבר התרחש ברחוב הדתי, מעין פתיחות הולכת וגדלה לישראליות וצורך להשתלב בה, שלא היה להם ביטוי עד אז".

שנבל: "בטלוויזיה שידרו את 'סרוגים' והגל של המוזיקה היהודית בדיוק התחיל, אבל הכול היה ספורדי, קצת פה, קצת שם. אנחנו היינו מוקד התוכן שאמר – יש לכל היצירה הזו בית".

הפשטיין: "זה באמת היה רגע נדיר שבו הכול התחיל לפרוח וניסינו לתפוס אותו. הייתה בזה גם אפילו סוג של יציאה מהארון – להצהיר שמעניין אותנו לא רק אברהם פריד אלא גם שלומי שבן".

הראיון המלא יתפרסם מחר (ו') במגזין מוצש של מקור ראשון

The post המסיבה הכי טובה בעיר: מגזין מוצש חוגג 500 appeared first on מקור ראשון.

בג"ץ דן היום בעתירות העוסקות בהסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה נתניהו, המבקשות מבית המשפט לכפות על ראש הממשלה את ההסדר שהוכן לו בלשכת היועץ המשפטי לממשלה. העתירות של התנועה לאיכות השלטון ושל עותרים נוספים אותם מייצגת עו"ד דפנה הולץ לכנר הוגשו לאחר שנתניהו הודיע כי הוא כופר בסמכותו של היועץ להכתיב לו הסדר ניגוד עניינים מחייב והסכים לקבל רק חלקים מההסדר שמציע היועמ"ש.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– עד הסגר השלישי, צריך לנהל שגרת קורונה

– בנט: מותר לשים בצד דברים חשובים כמו סיפוח ומדינה פלסטינית 

– המטוס החדש שמשנה את המשוואה בשמי מזרח התיכון

מנדלבליט הבהיר מנגד, כי חוות דעתו בנושא ניגוד העניינים מחייבת כל עוד בית המשפט לא פסק אחרת, וכי "היא אינה בגדר המלצה בלבד". לדבריו, "תחולת המגבלות הנגזרות מחוות דעתו של היועמ"ש ביחס לניגוד עניינים, אינה תלויה ברצונו הטוב של בעל התפקיד, מטעמי נראות או טעמים וולונטריים אחרים, אלא מתחייבת מכוח פרשנותו של הדין על-ידי היועמ"ש".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01915_05_50-7-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

במהלך הדיון, שנידון בפני הנשיאה חיות, המשנה לנשיאה השופט מלצר והשופט הנדל, נידונה השאלה בעניין סמכות היועץ לקבוע הסדר ניגוד עניינים והאם היא מחייבת. בנוסף, טענה העותרת כי מדובר בהסדר מצומצם למדי וכי יש להחיל את המגבלות על נתניהו לעסוק במישרין או בעקיפין בהחלטות כלפי גורמי אכיפת החוק שעלולות להשפיע על משפטו לא רק ביחס לשר לביטחון פנים אלא על כל 17 השרים בממשלה להם זיקה ישירה לנתניהו.

נציגת היועמ"ש בדיון אמרה כי היועמ"ש סבור שאין מקום לקביעה הגורפת שהמגבלות שחלות על ראש הממשלה יחולו גם על מי שיש לו זיקה ישירה לראש הממשלה. ככל שבעתיד יתעוררו שאלות רלוונטיות היועמ"ש יידרש אליהן. עוד הוסיפה כי אין מדובר על שרים שמונו כמשרת אמון, אז ישנה החלה אוטומטית של ההגבלות עליהם.

באי כוחו של ראש הממשלה נתניהו עו"ד מיכאל ראבילו וד"ר יוסי כהן וכמוהן גם עו"ד אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון ביקשו מבית המשפט שלא לדון בשאלת הסמכות ולהתייחס לסעיפי ההסדר, אך שאלת הסמכות נידונה בכל זאת במהלך הדיון לנוכח התעקשות נציג היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יונתן ברמן שביקש להבהיר כי חוות הדעת של היועץ מחייבת.

עו"ד ראבילו טען כי ליועץ אין סמכות לחייב את נתניהו והוסיף: "אני לא מבין כל דבר שהיועמ"ש יגיד אז ראש הממשלה יאמר (ראבילו הדגים תנועה של השתחוות) ייקוב הדין את ההר?"

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201815_53_46-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

השופטים העירו במהלך הדיון כי בניגוד להופעה קודמת של עו"ד ראבילו בפניהם, בו אמר כי ראש הממשלה יפעל על פי הסדר ניגוד עניינים, נתניהו מסרב לקבל עליו הסדר שגובש. הודעתו דאז של ראבילו הייתה הודעה עליה הסתמך פסק הדין של השופטים בעניין הטלת המנדט על נתניהו כמי שנאשם בפלילים. ראבילו הדגיש כי הם לא חוזרים מהצהרתם אבל זה לא אומר שהם חייבים לקבל כל מה שהיועץ אומר.

לגופו של הסדר, התייחסו באי כוחו של ראש הממשלה להגבלות. עו"ד ד"ר כהן אמר כי "רה"מ מודע לכך שיש ניגוד עניינים בגלל כתבי האישום שלו. ב-80 אחוז הסכמנו לחוות הדעת של היועץ". המחלוקות שנותרו בין הצדדים לאחר משא ומתן לגבי ההסדר לא רבות, והם מבקשים מבית המשפט סעדים שיעזרו להתגבר על אותן משוכות כמו למשל ההגבלות הנוגעות ליצירת קשר עם העדים. בתחילה, חוות הדעת של היועץ קבעה כי לנתניהו אסור לפנות לכל 300 העדים במשפטו, ולבסוף היא צומצמה ל-60 עדים. באי כוחו של נתניהו טענו כי גם זה איננו מספיק מכיוון שראש הממשלה שלא מכיר את כל 60 העדים הללו עלול למצוא עצמו בהפרה של ניגוד עניינים אם יוצר קשר עם אחד מקרוביהם למשל.

הנשיאה חיות התעקשה: "זה המצב הנתון. חלקה מוסכם עליכם וחלקה לא. אתם רוצים להחזיר אותנו לשלב המו"מ וההידברות אך שלב זה הסתיים. היה לכם מספיק זמן לעשות זאת", לכך השיב עו"ד כהן כי קיבל את חוות הדעת דרך אמצעי התקשורת.

במהלך הדיון נידונה גם סוגיית מינוי הבכירים. נציג היועמ"ש עו"ד ברמן טען כי ההסכם הקואליציוני אינו יכול לגבור על החובה למנות. הנשיאה חיות שאלה האם לעמדתם במידה והמנגנון שנקבע בהסכם (הקמת צוות שיקבע איך ימונו בכירים בהסכמה) לא עובד, האם יש לפעול במנגנון המקובל? נציג היועמ"ש השיב בחיוב. דיון נוסף צפוי להתקיים בקרוב.

The post העליון דן בהסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה appeared first on מקור ראשון.