לקראת צעדת הדגלים המתוכננת מבניין עיריית ירושלים לכותל המערבי, דרך שער שכם, הודיע היום (ד') ראש הממשלה בנט שהוא אוסר על יו"ר עוצמה יהודית ח"כ איתמר בן גביר להגיע לשער שכם. לדברי בנט, ההחלטה התקבלה לאחר התייעצות עם גורמי השב"כ והמשטרה.
"אין לי כוונה לאפשר לפוליטיקה קטנה לסכן חיי אדם", אמר בנט. "לא אתן לפרובוקציה פוליטית של בן-גביר לסכן את חיילי צה"ל ואת שוטרי משטרת ישראל, ולהכביד על משימתם הכבדה ממילא. שוטרינו וחיילינו ימשיכו להתמקד בשמירה על ביטחון אזרחי ישראל, בירושלים ובכל רחבי הארץ, וימשיכו להילחם בנחישות בטרור הפלסטיני. מצעד הדגלים השנתי יתקיים במועדו הקבוע – יום ירושלים".
לפי חוק חסינות חברי הכנסת, הגבלת תנועה אפשרית רק בתנאים מסויימים מאוד: "שום הוראה האוסרת או המגבילה את הגישה לכל מקום במדינה, שאינו רשות היחיד, לא תחול על חבר הכנסת, אלא אם היה האיסור או ההגבלה מטעמים של בטחון המדינה או של סוד צבאי".
בעבר חברי כנסת מימין ומשמאל נתקלו פעם אחר פעם בשוטרים שמנעו מהם כניסה לאירועים על אף חסינותם, אבל לא בשל הוראה מפורשת מראש הממשלה. בין היתר, בשנים האחרונות נתקלו עופר כסיף, יוראי להב, אחמד טיבי, איימן עודה, מוסי רז, איתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', ישראל אייכלר ומשה ארבל במצבים כאלו.
בן-גביר מחה על ההחלטה: "יממה לאחר שסגר את הר הבית ליהודים בהנחיית מועצת השורא, ראש הממשלה בנט חילק את ירושלים באופן סופי ואוסר להניף את דגל ישראל. אחרי שהפקיר שוטרים ואזרחים הפך לדיקטטור שפוגע בחופש התנועה של חברי הכנסת, בניגוד לחוק חסינות חברי הכנסת בנט מנסה לעשות ספין על הגב שלי.
"אם לא יהיה מתווה מוסכם ותהיה פשרה בין המשטרה למארגנים, בכוונתי להגיע לשער שכם, בלי לשאול את בנט, בר לב, מועצת השורא והחמאס. נתראה בשעה 17:00 במצעד".
הצעדה מתוכננת לשעה 17:00 אחר הצהריים, אך בשלב זה טרם ניתן מהמשטרה אישור לקיום האירוע. המארגנים, ובהם נוער הרובע היהודי ומחאת הקו האדום, מתעקשים כי המצעד יכלול ריקודים ושירה ברחבת שער שכם, שם מתקיימים לא מעט אירועי חודש הרמדאן. מנגד במשטרה אומרים כי לא יהיה אישור למצעד אם לא ישונה המסלול וימנעו הצועדים מהגעה לאיזור רגיש זה.
במכתב ששלחו אמש מארגני הצעדה למחוז ירושלים אמרו: "נראה ששיקולים פוליטיים וקואליציוניים מופעלים על המשטרה ולא מאפשרים ליהודים לחגוג בירושלים בימי החג".
נזכיר כי במשטרה אף הודיעו אתמול כי גם האישור לקיום התפילה המסורתית בראשות ארגון רבני קהילות והרב שמואל אליהו, בכותל הדרומי, יבוטל ורק לאחר בחינה מחדש ולחץ מתוקשר התאפשר קיום האיורע מחדש. בשל שורת אירועים בטחוניים בהם ערבים תקפו יהודים והתעמתו עם כוחות הבטחון בירושלים – מנסים במשטרה לצמצם את החיכוך בין יהודים לערבים בימים אלה.
The post בנט הכריע: למנוע את הגעתו של בן-גביר לשער שכם appeared first on מקור ראשון.
https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... gosh-katif-ve-750x234.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />
15 שנה אחרי "תפילת הנערות" בבית הכנסת בנווה דקלים שהפכה לפס הקול של הגירוש מגוש קטיף, פגשה כתבת מקור ראשון בתאל קולמן, שהייתה גם היא באותו מעמד, ארבע חברות שהיו אז נערות והשתתפו באירוע המכונן. בכתבת דוקו מיוחדת לאתר מקור ראשון הן סיפרו לה על המקום של התפילה ההיא בחייהן, על הביקורת שהתפתחה עם השנים ועל הקושי לדבר על כך גם 15 שנים אחרי.
צפו: הנשים מ"תפילת הנערות" נפגשות אחרי 15 שנה
בנוסף לפרויקט יתפרסם מחר (ו') ראיון עם הנשים בגיליון מוצש של מקור ראשון
The post צפו: הנשים מ"תפילת הנערות" נפגשות אחרי 15 שנה appeared first on מקור ראשון.
זה לא היה הביקור הראשון שלי במחלקת קורונה, אבל הוא היה המטלטל מכולם. כשאני מתיישב לכתוב ידיי רועדות, האצבעות מקלידות בכוח על המקלדת ומעבירות את הקולות והכאב. אני מנסה לתאר את מה שחוויתי עם משפחות של חולים במתחם הטיפול התת־קרקעי בחולי הקורונה בבית החולים רמב"ם בחיפה. יצאתי להתרשם מהמחלקות המבודדות מזווית שטרם סוקרה עד כה – זו של העובדות הסוציאליות שנדרשות ללוות את בני המשפחות שמגיעים לבקר את יקיריהם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תעזבו את רינה מצליח: החברה החרדית חייבת לפעול פנימה
– ממלכתיות וכנות: הריאיון המפתיע של עו"ד ציון אמיר
– מבוי סתום: האמריקנים מתעוררים לגודל הסכנה האיראנית
ארבע פעמים ביום, ארבעה ימים בשבוע, נפתחות מחלקות הקורונה ברמב"ם לכניסת מבקרים. ביום ראשון בשעה 11, לקראת הביקור הראשון השבוע, התאספו בני משפחותיהם של המאושפזים ברחבת בית החולים. בשונה משעות ביקור במחלקה רגילה, הפתוחות לכל קרוב וידיד, למחלקות הקורונה ניתן להיכנס רק בתיאום מדוקדק ועל פי רשימה מסודרת. הקבוצה הנוכחית כוללת עשרה בני משפחה. יש ביניהם גברים ונשים, יהודים וערבים, חילונים ודתיים. חלקם מכירים ומזהים זה את זה מביקורים קודמים, חלקם מצטרפים כעת למסע, ולכולם משותפים הכאב, המתח והעייפות בעיניים.
את פניי מקבלת טל סולומוניקה, העובדת הסוציאלית של המחלקה. העובדות הסוציאליות הן חלק ממערך הטיפול בחולים בשגרה, אך במחלקות הקורונה מוטל עליהן תפקיד כפול ומכופל. בנסיבות שבהן הקשר הממשי והמפגש עם החולים מורכב כל־כך, הן המתווכות בין המאושפזים לבני משפחותיהם, מעבירות מידע רפואי ואחר ומשמשות משענת רגשית. מלבדן גויסו למשימה בחודשים האחרונים גם פסיכולוגיות, אחיות ואפילו מרפאות בעיסוק.
תפקיד נוסף ומרכזי של העובדות הסוציאליות הוא כאמור ליווי הביקורים במחלקות הקורונה, על כל המאמץ וההיערכות הכרוכים בהם. "אנחנו עוצרים את כל העבודה במחלקה בשביל ביקור המשפחות. זה קשה מאוד לצוות הרפואי, אבל הם מבינים את הצורך", אומרת טל. "אנחנו משתדלים שהמשפחות שנכנסות לא יהיו מופתעות מהמצב, וידעו מראש מה הן הולכות לראות. לפני הפעם הראשונה מראים להן את המתחם בשיחת וידאו, כדי שלא ייבהלו. זה לא קל להוריד אנשים בריאים לתוך מתחם שדורש חליפות מיגון אטומות שחם ולא נעים בהן, בטח למי שלא מורגל, אבל אנחנו יודעים עד כמה הביקורים האלה חשובים גם לחולים וגם למשפחות, ואנחנו רואים בהם חלק משמעותי מהריפוי".
הביקורים במחלקות הקורונה קצרים ותחומים בזמן. לכל משפחה יינתנו 20 דקות לצד מיטת יקירן, בתקווה שגם הן לא ייקטעו בשל מצב חירום במחלקה. "הצוות הרפואי כבר ממתין לנו ויודע שהמשפחות מחכות לכל בדל מידע", אומרת טל. "הן מגיעות במצב נפשי לא פשוט ומתחת למיגון שקשה לנשום בו וללכת איתו, אבל כל רגע ליד המטופלים שווה בשבילן את המאמצים והמורכבות, ואנחנו נעשה הכול כדי שהן יוכלו לרדת לשם".
הביקור במחלקות הקורונה מוגבל לבני 18 ומעלה, אם כי באופן חריג אפשרו כאן לפני כשבועיים לנער בן 17 להיפרד מאביו ברגעיו האחרונים. בני משפחה צעירים או אלו שחוויית הביקור במחלקות הקורונה קשה עבורם, יכולים להגיע לחמ"ל השליטה בבית החולים, לצפות בחולה דרך המצלמות ולדבר באמצעותן עם אנשי הצוות המטפלים בו.
במהלך הצעידה בין המסדרונות הארוכים אני פוגש את טלי שם־טוב, תושבת עירי עכו. בעלה אלי הובא לכאן לפני כמה ימים, והיא לא הספיקה לבקרו לפני שהרופאים הרדימו והנשימו אותו. "אנחנו נשואים 23 שנה, וזו פעם ראשונה שלא נפגשנו כל כך הרבה זמן", היא אומרת בכאב. "לפני שבוע, בשבת, היו חייבים לקחת אותו לכאן. זו הייתה פרידה כל כך קשה. ניסינו לעשות הכול כדי שלא יגיע לכאן. בדקנו חום ועשינו אינהלציות, אבל הוא הגיע למצב שכבר לא היה יכול לנשום ופינו אותו עם אמבולנס. למחרת כבר היו חייבים להנשים אותו".
בחדרי ההלבשה ממתינות לנו כמה אחיות, והן מדריכות אותנו בשלבי המיגון: ערדליים, כובע לכיסוי שיער הראש, מעליו מעין חיג'אב, וחלוק רחב שעוטף את הגוף פעמיים. אנו מחטאים שוב ושוב את ידינו באלכוהול, עוטים עליהן כפפות ארוכות והדוקות, מחליפים את המסכה שהבאנו מהבית במסכת N95, ולסיום מצמידים למצחנו מסכת פלסטיק שקופה שמגינה על העיניים החשופות. בין השלבים השונים אנחנו ממתינים לאישור האחות, שמוודאת כי תהליך ההתמגנות נעשה כשורה. תכשיטים, שעונים וטלפונים סלולריים נלקחים מאיתנו עד סיום הביקור, שכן אסור להיכנס עימם למתחם המזוהם.
בין הממתינים לביקור רחל דדון, בנה אסף וכלתה אדווה. הם באו לבקר את הבת והאחות זהבה, המאושפזת בטיפול נמרץ קורונה. היא בת 46, אם לארבעה ילדים שהצעירים שבהם בני 12 ו־15. בני המשפחות מכונסים בכאבם ובדאגותיהם האישיות וממלאים בצייתנות אחר הנחיות הצוות. לפתע אנחנו שומעים ויכוח חרישי אך נוקב. האחות הראשית משוחחת בתקיפות עם אסף, המשמש כרב מחנך בבית ספר יסודי, ומפצירה בו לגלח את שיער זקנו אחרת לא יוכל לבקר את אחותו. ההנחיות אוסרות על כניסת בעלי זקן או זיפים, שכן אלה יוצרים חציצה בין המסכה לפנים. לאחר שבפעם הקודמת נמנע ממנו להיכנס למחלקה בשל זקנו הארוך, הפעם הגיע אסף כשזקנו מקוצץ. אך כעת מתברר לו שזה לא הספיק.
"תנו לו להיכנס, הוא לא יידבק", מנסה אימו לשכנע. רופא בכיר ניגש ומסביר כי לא יוכל לאשר לאסף להיכנס כך אל מתחם חולי הקורונה. "אני מבקש לשמור על החיים שלך", הוא מבהיר. אחות אחרת מביאה לאסף מכונת גילוח חד־פעמית. לאחר כמה דקות פניו חלקות למשעי אך מבעד למסכה נראה שהן רטובות מדמעות. "עשרים שנה לא התגלחתי, מאז החתונה אני עם זקן. לא הייתה לי ברירה", הוא אומר לי.
לאחר שחליפות המיגון עוטפות את גופנו כהלכה, טל העובדת הסוציאלית מכינה שוב את המשפחות לקראת הירידה אל מחלקות האשפוז. כשנגיע אל מתחם הטיפול הנמרץ, היא מסבירה, היא תקרא לכל מבקר בתורו ותלווה אותו אל מיטת יקירו.
הכתבה המלאה תפורסם ביום שישי במוסף יומן של מקור ראשון
The post רואות בעיניים: הצצה לליווי המשפחות במחלקת קורונה appeared first on מקור ראשון.