שש שנים מאז שיצא האלבום האחרון שלה, אדל חזרה – ובתוך 24 שעות בלבד כבר שברה שיאים.

שירות הסטרימינג ספוטיפיי הודיע ​היום (א') כי הסינגל החדש של הזמרת הבריטית Easy on Me, שיצא ביום שישי, שבר את שיא ההאזנות ביום אחד.

אתמול הודיעה פלטפורמת המוזיקה "אמזון מיוזיק" שהשיר החדש קיבל את "המספר הגדול ביותר של בקשות האזנה לשיר ביום הראשון שלו".

הסינגל לקוח מהאלבום שלה "30", שצפוי לצאת ב-19 בנובמבר. האלבום הקודם שלה, "25", שיצא ב-2015, נמכר יותר פעמים בשבוע הראשון שלו מכל אלבום אחר בהיסטוריה של מדדי האלבומים בארה"ב – וכלל את הלהיט Hello, שהפך לקליפ שהגיע הכי מהר למיליארד צפיות ביוטיוב.

בעוד ספוטיפיי לא חשפה את מספר ההאזנות המדויק ליום בו נשבר השיא,Easy on Me גנב את הכתר מלהקת הפופ הקוריאנית BTS שהחזיקה בשיא בזכות סינגל שלה, Butter, שיצא במאי 2021. על פי מגזין בילבורד, ספוטיפיי מגיעה כיום ל-365 מיליון משתמשים פעילים מדי חודש.

ברשתות החברתיות, מעריצים רבים של אדל כתבו עמוד האינסטגרם של ספוטיפיי   שהם עזרו לנפח את המספר: "חצי מההאזנות היו ממני", התלוצצה משתמשת אחת, בעוד אחר מיתג את המוזיקאית הבריטית בן ה-33 כ"חסרת מעצורים".

The post הקאמבק בעיצומו: הסינגל החדש של אדל כבר שובר שיאים appeared first on מקור ראשון.

ביום ראשון, בשעה עשר בלילה, שיגר יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני איום כלפי ראש הממשלה נתניהו. אם יסגרו את הישיבות, הצהיר הח"כ החרדי הבכיר ביותר, אמליץ לפני הרבנים לצאת מהממשלה. עמיתיו של גפני לא התנערו מהאיום החריף; דרעי וליצמן, שככלל אינם מרבים להתבטא בימים אלה, לא פצו פה בנושא. חבר הכנסת החדש יצחק פינדרוס, מהעתודה המנהיגותית של דגל התורה, הסביר לי למחרת כי לא מדובר בהצהרת סרק: מעולם לא פרשנו מממשלות נתניהו, אמר, אבל אם תסגרו לנו את הישיבות, נפיל את הממשלה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– "הטיפול במגפה איבד כיוון": פרופ' סדצ'קי מתפטרת

– הקורונה פתחה בפנינו אפשרות להיות מגן ליהודי העולם

– לראשונה: מפקד אוגדת איו"ש יהיה בן ההתיישבות

אלא שבניגוד לרטוריקה החרדית, איש בצמרת השלטון או במשרד הבריאות איננו מבקש "לסגור את הישיבות" או "לפגוע בעולם התורה". האוניברסיטאות, נזכיר, סגורות אף הן. כאשר הישיבות נסגרו לראשונה, במהלך הגל הראשון, אף פוליטיקאי חרדי לא העלה בדעתו לשגר איום כזה ולהתבטא כאילו מישהו במשרד ראש הממשלה שואף לפגוע דווקא בלומדי התורה. אז מה קרה עכשיו?

ההתבטאות הזועמת של גפני היא חלק משורת אמירות של ח"כים חרדים, בעיקר הצעירים שבהם, המרבים לטעון בימים האחרונים לקיומה של אכיפת יתר ואלימות משטרתית כלפי החרדים, ולקבול על הסגרים המוטלים על ריכוזים חרדיים, אף שלדבריהם "אזורים אדומים" אחרים בשיעור תחלואה דומה נותרו פתוחים. התנהלותם הלעומתית של חברי הכנסת החרדים, למרות שותפותם לקואליציית נתניהו, באה בעקבות תחושות קיפוח חריפות בקרב ציבור בוחריהם בכל הקשור לטיפול בקורונה במגזר.

הרחוב החרדי וכלי התקשורת שלו רוחשים זעם ועלבון בעקבות מה שחווים שם כתיוג החרדים כ"מפיצי מחלות", ופרץ העוינות המתעצם כלפיהם מצד ישראלים אחרים. סקר אינטרנטי שנערך בשבוע שעבר על ידי "הקונגרס הישראלי" של אוניברסיטת בר־אילן ומיזם "פלוגתא", מצא כי מחצית מהישראלים שינו לרעה את יחסם לחרדים בעקבות הקורונה. בקרב החרדים שהשיבו לסקר, 78 אחוזים דיווחו על עלייה בגילויי השנאה כלפיהם. לא נעים. הדיווחים על רבנים שמורים להפר את הנחיות משרד הבריאות, בוודאי לא תרמו לכך.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 1QC8I0-1_v0.2-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

התחושות הקשות הללו מתורגמות גם לכעס כלפי הח"כים החרדים, שמתוארים כמי שהתמכרו למנעמי השלטון ואינם עושים די להקל על מצוקת בוחריהם. טור שפרסם העורך הראשי של אתר "בחדרי חרדים" משה ויסברג, בו תהה להיכן נעלמו חברי הכנסת החרדים, ביטא את תחושותיהם של רבים וזכה לשיתופים רבים. "לעמוד לנאום במליאה זה מאוד יפה. להוציא הודעת דוברות זה גם משהו. אבל רבותיי, הציבור שלכם זועק לעזרה, משווע. צאו מהמזגן, צאו מהלשכות, בואו תראו בסבלותינו. זו העבודה שלכם, לכך נבחרתם… בתוך עמי אנוכי יושב. הציבור כואב וזועם כמו שלא זעם מעולם", כתב ויסברג. כמה מהח"כים החרדים, שמילותיו כוונו אליהם, אף התייחסו לדברים מעל דוכן המליאה והפנו את האש למשרד הבריאות ולממשלה.

התחושות הקשות בקרב ציבור בוחריהם מאלצות את הח"כים החרדים להתבטא בחריפות רבה כלפי ההתנהלות השלטונית, ואף לאיים בפרישה מהקואליציה. עם זאת, הם אינם ששים לקבל לידיהם את תפוח האדמה הלוהט ולטפל בו בעצמם. בגל הראשון כיהן כזכור יעקב ליצמן כשר הבריאות, ואריה דרעי מונה לאחראי קורונה במגזר החרדי. השניים עזבו את התפקידים הללו, ומאז לא נמצא נציג חרדי אחר שייאות ליטול על עצמו את ניהול המשבר במגזר.

חוף סורוצקין

במרכז התרחשות הקורונה במגזר החרדי עומדות, כתמיד, הישיבות. אם במגזר הכללי הדיון נסוב על המוסדות לגיל הרך, שהשארתם פתוחים מאפשרת להורים לצאת לעבוד, הרי שאצל החרדים עיקר הדאגה נתונה לישיבות שאת ספסליהן חובשים צעירים בעשור השני בואכה השלישי לחייהם. הישיבות הן שמעסיקות את הרבנים והעסקנים, והדיון סביבן הוא הרגיש ביותר. אך מעשה שטן, דווקא בישיבות התחוללו בשבועות האחרונים מקרי התפרצות והדבקה שאיימו על הריכוזים החרדיים כולם.

המקרה המתוקשר ביותר התרחש בישיבת "בית מתתיהו" בבני־ברק, ישיבה גדולה ואליטיסטית המונה כ־700 בחורים. מייסדה והעומד בראשה הוא הרב ברוך ויסבקר, חניך ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה שנשלח על ידי ראשהּ הרב משה צבי נריה לישיבת פוניבז', ונעשה לאחד הרבנים החרדים הבכירים ביותר. את המתרחש ב"בית מתתיהו" חשפתי ב"כאן 11" לפני כשבועיים, לאחר שתלמידים בישיבה פנו אליי וסיפרו כי אף שכמה וכמה בחורים פיתחו תסמיני קורונה, הנהלת הישיבה אוסרת עליהם להיבדק. ממשרד הבריאות שוחחו עם ויסבקר, אך הוא הכחיש ושם בחרו שלא לבדוק את התלונות.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02012_22_54-3-750x461.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

התוצאה הקשה הגיעה לאחר שבוע: 220 תלמידים בישיבה נדבקו בקורונה, כתוצאה מהשהייה המשותפת עם חולים ונשאים שלא הופרדו. המשטרה פשטה על המבנה, הטילה סגר על רחוב סלנט בבני־ברק שבו שוכנת הישיבה, והמקום הפך למלונית קורונה זמנית עבור חלק מהתלמידים החולים. אם לא די בכך, ויסבקר עצמו נדבק בנגיף, ככל הנראה על ידי בן משפחה. הוא בן 79 וסובל ממחלת הסרטן, והנגיף עלול לסכן את חייו. בישיבת בית־מתתיהו מכחישים את הטענות כי איימו על תלמידים שאם ילכו להיבדק יסולקו מהמוסד.

"בית מתתיהו" – או "בֵּיס מַתֶּ'ס" בהגייה החרדית – הייתה המקרה הראשון שהתפרסם, אך לא היחיד. בהמשך הצטרפו דיווחים נוספים על ישיבות וכוללים שיושביהם הונחו שלא להיבדק כדי שלא לגרום לביטול תורה. אך יש גם מוסדות שפעלו אחרת. הרב צבי דרבקין, ראש ישיבת "ישמח משה – גרודנה" בבאר־יעקב וגיסו של ויסבקר, בחר לסגור את ישיבתו ולפזר את תלמידיה מיד עם גילוי החולים הראשונים. הוא שיגר לתלמידיו מכתב כאוב, אבל בזכות הצעד הזה הוא היה יכול לפתוח השבוע את הישיבה מחדש, במתכונת מחולקת ועל פי הוראות מחמירות. לעומת זאת, הישיבות שניסו להתחכם עם ההוראות, משלמות בזו אחר זו מחיר כבד.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0/07/08525231-750x959.jpg 750w" sizes="(max-width: 254px) 100vw, 254px" />

השאיפה להחזיר את הישיבות לפעילות מלאה הונחה על שולחן הרבנים והעסקנים מיד לאחר פסח, כאשר קברניטי החינוך החרדי החלו להבין את המשמעות של עשרות אלפי נערים ללא מסגרת, המשוטטים חסרי מעש. כמה מראשי הישיבות גיבשו יחד עם משרד הבריאות את "מתווה הקפסולות", שנועד לאפשר את חזרת תלמידיהם לספסל הלימודים. בישיבות שיישמו אותו, התלמידים חזרו לתוך קבוצות מבודדות זו מזו של עשרים בחורים בכל אחת. כל קבוצה התנהלה בנפרד – בלימוד, בארוחות ובלינה. אתגר מורכב לכל הדעות. לאחר שבועיים שבהם לא אותרו מקרי קורונה בישיבה, נפתחו הקפסולות והתלמידים הורשו להפוך לישיבה אחת ללא מחיצות, אך עדיין בבידוד מהעולם החיצון. במקרה שבו ישיבה בוחרת לשחרר את הבחורים לשבת חופשית אצל ההורים, אחריה הישיבה אמורה לחזור על נוהל הבידוד כדי למנוע הדבקה.

הרעיון הזה אומץ על ידי יותר משבעים ישיבות מכל הזרמים, והוא אִפשר לכ־6,000 תלמידים לחזור לישיבותיהם. למרות הפקפוקים שנשמעו בתחילה, כעת מתברר שמדובר בסיפור הצלחה, שיישומו זוכה להערכה מצד הגורמים המקצועיים: עד עתה לא זוהה כל מקרה הדבקה בקפסולות. אלא שרוב הישיבות בחרו שלא לאמץ אותו, ואף בקרב אלה שכן עשו זאת בוצע "סינון" מסוים, ולא כל הבחורים נקראו לשוב ללימודים במתכונתם החדשה והמאתגרת במיוחד. חלק מהישיבות דרשו מההורים לחתום על ערבות בסכום של אלפי שקלים, למקרה שבנם לא יציית להוראות. אותם חרדים שבהקשר של השירות הצבאי מעלים על נס את זכותו של כל צעיר ללמוד תורה ולהיפטר מגיוס, נאלצו בעת מבחן להבדיל בין תלמידיהם ולהודות שלא כולם מתאימים ללימוד רציף ותובעני באותה מידה.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 7/F200708YS65-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

במהלך התקופה שחלפה מאז אימוץ מתווה הקפסולות, ראשי הישיבות שהחילו אותו במוסדותיהם נאלצו לאתר דרכים שונות ויצירתיות כדי לאוורר את תלמידיהם הכלואים בהסגר מוחלט בתוך המתחמים, ללא אפשרות לצאת אפילו למכולת. כך הוכנסו לתוך הישיבות החרדיות תופעות כמו מופעי זמר, יציאה למנגל בשטח פתוח ואפילו ביקורים בפארקי מים שנשכרו במיוחד לשם כך. אלה אירועים שבעת שגרה מקומם לא יכירם בעולם הישיבות החרדי. הרב שלום בער סורוצקין, ראש רשת "עטרת שלמה", שכר חוף ים מיוחד בראשון־לציון לטובת תלמידיו המבודדים. הללו באו עם בגדי ים המעוטרים בסמל הישיבה, ובעולם הישיבות כבר מדברים על "חוף סורוצקין".

השתלטות בחסות הנגיף

שני מקרים ממחישים את המורכבות של התנהלות הישיבות, על יתרונותיה ומחיריה. הראשון הוא של ישיבת פוניבז', ספינת הדגל הוותיקה של עולם הישיבות הליטאי. פוניבז' חלוקה זה שנים לשתי ישיבות יריבות, בעקבות סכסוך ממושך בין ראשיה. בישיבה שבראשות הרב שמואל מרקוביץ', המכונָה בעגה החרדית "המחבלים" במלעיל, שבו ללמוד לאחר גיבוש מתווה שהותאם לתנאים המיוחדים של גבעת־פוניבז' בבני־ברק. בישיבה השנייה, המכונה "שׂוֹינאים" ושבראשה עומד הרב גרשון אדלשטיין, לא שבו ללימודים וזאת בשל עמדתו העקרונית של הרב אדלשטיין שלא להחזיר את הלימודים כלל. למרות מעמדו הבכיר של הרב אדלשטיין בצמרת ההנהגה הליטאית, עמדתו לא התקבלה ואף ספגה ביקורת מצד עמיתיו להנהגת השוינאים. הללו התאכזבו לראות את יריביהם משתלטים מחדש על כל חדרי הישיבה ובית המדרש, ובחסות הקורונה קובעים מסמרות בסכסוך הוותיק והממושך.

המקרה הנוסף הוא של ישיבת "חברון" בשכונת גבעת־מרדכי בירושלים, גם היא מהנחשבות בעולם החרדי. בחברון הנהיגו את הקפסולות לרוב תלמידי הישיבה, אך לצידן קיימו אזור לימודים יומי, שבו לומדים כ־150 תלמידים מהשעה שלוש אחר הצהריים עד שעות הערב המאוחרות, ואז שבים לביתם. לשם כך חולק בית המדרש לשני חלקים, באופן שיושבי החלק האחד אינם באים במגע עם האחר. התוצאה: אזור הקפסולות המבודד אכן נשמר ללא מקרי הדבקה כלל. בחלק השני, לעומת זאת, התגלה חולה קורונה, ועל רבים מחבריו הוטלה חובת בידוד.

ההתעקשות שלא לסגור את הישיבות והנכונות לאמץ לשם כך את מתווה הקפסולות המורכב, נובעות מסיבות חינוכיות ותורניות, אך לא פחות מכך משיקולים בריאותיים. כך מאפשרות הישיבות לתלמידיהן, רובם ככולם בנים למשפחות גדולות, להתנתק מהסביבה המשפחתית ולהתרחק ממקום שבו הם עלולים להדביק אחרים המצויים בקבוצת סיכון. אם כעת הישיבות שכבר נפתחו יפוזרו שוב, התוצאה תהיה שאלפי צעירים – חלקם נשאי הנגיף – יסתובבו בריכוזים החרדיים ברחבי הארץ, יצאו להתפלל וללמוד ויפיצו אותו הלאה. הנציגים החרדים מנסים להביא את הסכנה הזו לידיעת מקבלי ההחלטות.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01908_35_54-2-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

נראה שדרוש מתווה חכם יותר, כזה שיפריד את החולים מהישיבות, יקצה מקום לחייבי הבידוד, ויאפשר לנותרים להתקיים במתכונת של מגורים משותפים. בישיבות יש מי שמוכנים לדון בנושאים הללו ולקדם פתרון מעשי, אך לדבריהם במשרד הבריאות מפגינים נוקשות. מנגד, גורמים במשרד הבריאות אומרים לנו כי בתנאים הנוכחיים, ישיבות שאינן תחת מתווה הקפסולות באופן מוקפד יצטרכו לסגור שוב את שעריהן. נראה שכיפוף ידיים, מסרים סותרים, ורגשות חוסר אמון משחקים תפקיד לא פחות מהשיקולים הענייניים.

בינתיים, הממסד החרדי מתמודד עם רבבות צעירים ללא מסגרת חינוכית כבר שלושה חודשים. זאת על רקע משבר אמון עמוק בהנהגה הרבנית שממלאת את פיה מים, ומשבר כלכלי חמור. בתוך הבהלה הכללית בעקבות ההתפרצות המחודשת, הורים ומחנכים רבים במגזר מודאגים בעיקר מההיבט החינוכי, שעלול להביא לתוצאות קשות מבחינת הציבור החרדי. בשולי המגזר פורחת תופעה של פייק ניוז ותיאוריות קונספירציה שונות ומשונות בנוגע לקורונה, הנופלות שם על אוזניים כרויות. תחושת חוסר האונים חוברת לרגשות הקיפוח, והעשן המיתמר מגיע עד ללשכתו של נתניהו. במציאות כזו, האיום הפוליטי ששיגרו החרדים, עוד עשוי להגיע לכלל מעשה. אם לא בשביל להציל את הישיבות, אז כדי לענות על הזעם מהשטח.

The post שיטור יתר ואיום על הישיבות: הקורונה במגזר החרדי מערערת את יציבות הממשלה appeared first on מקור ראשון.

שעה של הרצאות טד לקראת סיומו של צום י"ז בתמוז, על סוגיות חברתיות בימי הקורונה. אירוע מיוחד של נאמני תורה ועבודה ומיזם קולטורא. משודר באתר ובפייסבוק של מקור ראשון.

בהשתתפות: הרב שי פירון, הרב יובל שרלו, עו"ד שרה וינברג, הרב אילעאי עופרן, הרבנית אושרה קורן והעיתונאית חן ארצי סרור.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0/07/2.JP-EG-150x150.jpeg 150w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 020/07/2.JP-EG-75x75.jpeg 75w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0/07/2.JP-EG-750x750.jpeg 750w, https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 020/07/2.JP-EG-90x90.jpeg 90w" sizes="(max-width: 960px) 100vw, 960px" />

The post שידור מיוחד: טד תיקון – אחריות חברתית בימי קורונה appeared first on מקור ראשון.

מספר שבועות אחרי שליגות הכדורגל הבכירות בישראל חזרו למגרשים ללא קהל, תשוב בעוד יומיים גם ליגת העל בכדורסל להשלמת הסיבוב השלישי ולמשחקי הפלייאוף, ובסוף חודש יולי יוכרע מי תהיה אלופת המדינה. בין השחקנים הבולטים העונה בליגה לפני שמשבר הקורונה הוביל להפסקתה היה רפי מנקו. הסמול־פורוורד בן ה־26, המתנשא לגובה שני מטרים, הפך בשנים האחרונות לאחד הישראלים המובילים בליגה ובנבחרת ישראל. עד שהושבתו המשחקים הוא הציג במדי הפועל אילת, בשנתו התשיעית בליגה, את עונת השיא בקריירה, עם 12.7 נקודות בממוצע למשחק (הישראלי השלישי בטיבו), 5.2 ריבאונדים (מקום שביעי) ושני אסיסטים ב־29.6 דקות לערב, שיא אישי עבורו בדקות משחק. הוא גם היה הישראלי האחרון שזכה בתואר שחקן החודש, לאחר שהציג בפברואר משחק שיא מול עירוני נהריה עם 25 נקודות, והיה נהדר גם בניצחון על מכבי תל־אביב – ההפסד הראשון העונה של הצהובים בליגה הישראלית.

מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:

ולרשטיין מתפטר מצוות הסדרת ההתיישבות: "דון קישוט בטחנות רוח"

לחם ושעשועים: האחריות של התקשורת ל"גל השני"

עלייתו ונפילתו של תאגיד השידור

"היכולת הטובה שלי באילת הייתה שילוב של כמה דברים. קודם כול אני מחובר לעיר, אוהב את האנשים ונוח לי. אני בסיטואציה שבה הקבוצה זקוקה שאהיה משמעותי ואוביל, מה שנותן לי הרבה ביטחון מהצוות המקצועי, ואני גם בר מזל לשחק עם אבי בן־שימול, הרכז הכי טוב בליגה, שמכיר אותי היטב ויודע איך לתת לי את הזריקות שאני אוהב", מנתח מנקו, "העצירה ברגע אחד הייתה מאתגרת מאוד עבורי, מבחינה אישית ומקצועית. אחרי שהייתי בתוך עונה שבה אני עושה את הדבר שאני הכי אוהב בעולם, פתאום מצאתי את עצמי בבידוד לתקופה בלתי מוגבלת עם אי־ודאות לגבי השאלה מתי כל זה הולך להיגמר, חוץ מהעובדה שהוציאו אותנו לחל"ת ובפעם הראשונה בחיים הגשתי טפסים לקבלת דמי אבטלה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0/06/8E7A9411-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

זמן קצר אחרי ההשבתה חזר מנקו למרכז. "עברתי לגור עם בת הזוג שלי אצל ההורים שלה בגדרה. מגיל 16 אני חי בעיקר לבד וגם זה היה מאתגר, אבל אני בן אדם שמחפש את החיובי בכל דבר ולמדתי גם כאן לקחת את הדברים הטובים", הוא מספר, "למזלי הם גרים בבית פרטי ויכולנו לצאת לחצר. להיות בבניין קומות במצב כזה נראה לי חוויה הרבה יותר קשה, ומאוד לא אהבתי את הזמנים שאסור היה לצאת בהם מהבית. העברנו הרבה שעות של שיחות, דיבורים וצחוק, ובסך הכול זו הייתה חוויה מיוחדת שנהניתי בה. זו תקופה שילמדו עליה בשיעורי היסטוריה גם בעוד חמישים שנה".

"אני לא חושב שיש גורם במשק שעשה ויתור כלכלי יוצא דופן כמו של הכדורסלנים הישראלים. בשנים האחרונות קראתי אנשים שכתבו שאנחנו רודפי בצע, ולא הבנתי מאיפה זה מגיע"

במהלך התקופה הזו ניסה מנקו לשמור ככל האפשר על כושר סביר. "הייתי חייב להתנהל לפי הסיטואציה שנכפתה עליי, אבל למזלי היה מגרש לא רחוק ממני ומדי פעם חמקתי אליו כדי לזרוק לסל. במקביל, היו לי בבית מספיק מכשירים כדי לעשות אימוני כוח כמו שצריך, וגם אפשרות לעשות רגע עצירה מנטלית ולחשוב מה אני רוצה לשפר ואיך אני עושה את זה".

ליגה חדשה

בזמן ההשבתה קשה היה לנבא האם הליגה תתחדש, אבל אחרי מאבק מתוקשר של חלק מאנשי הקבוצות, יחד עם שחקנים, ומריבות חוזרות ונשנות שלא פסקו עד היום, החליטו על חידוש המשחקים. "אני בעד להחזיר את הליגה, נקודה", פוסק מנקו, "התפקיד שלי הוא להיות על המגרש וזה דבר יקר מדי לי ולכל העוסקים במלאכה, יקר מכדי שנשלים שבעה חודשים בלי לשחק כדורסל – בטח בשעה שהמגבלות הוסרו וכבר אפשר לחזור בפועל. אני לא חושב שיש גורם במשק שעשה ויתור כלכלי יוצא דופן כמו של הכדורסלנים הישראלים, ואם לא הלחץ שהפעלנו, קשה להאמין שזה היה יוצא לפועל. בשנים האחרונות קראתי כמה פעמים אנשים שכתבו שאנחנו רודפי בצע, מעולם לא הבנתי מאיפה זה מגיע, ובהתנהלות שלנו עכשיו אפשר להבין מי אנחנו ואיך אנחנו מסתכלים על הענף".

"כשהודיעו שהליגה חוזרת הייתי בטוח שזה ייפול ולא יצא לפועל. ואז הימים התקדמו, התחילו להחתים אצלנו שחקנים חדשים, הייתי צריך לחזור לאילת והתחלתי להרגיש התרגשות

של עונה חדשה"

בתחילת חודש יוני חזרו הקבוצות לאימונים סדירים במציאות חדשה, שבה קרוב ל־40 זרים חדשים שהגיעו החליפו מספר דומה של זרים שבחרו לא לחזור לישראל. "זו חד־משמעית ליגה חדשה. זה מאתגר אבל נצטרך להתחבר במהירות, ונראה שהזרים והישראלים החדשים שהגיעו אלינו הם חבר'ה טובים ואינטליגנטיים. אנשים לא שיחקו באופן אינטנסיבי חודשיים וחצי אז בנינו את החזרה לאט־לאט ובהדרגה, ואני מקווה שנצליח להתגבש לקבוצה ונשיג תוצאות טובות", הוא אומר, "כשהודיעו שהליגה חוזרת הייתי בטוח שזה ייפול ולא יֵצא לפועל. ואז הימים התקדמו, התחילו להחתים אצלנו שחקנים חדשים, הייתי צריך לחזור לאילת והתחלתי להרגיש התרגשות של עונה חדשה, רק הפעם בתחילת חודש יוני. כיף לחזור, זו תחושה שהתגעגעתי אליה מאוד ואין שמח ממני".

מנקו, שחזר בעונה הקודמת לקדנציה שנייה באילת, חווה איתה בעונה שעברה משבר כלכלי שאיים על עתידה, במקביל להצלחה מקצועית שהובילה את הקבוצה עד למעמד הפיינל־פור, שם הפסידה למכבי תל־אביב 85:83 בסיום מאבק צמוד. "בעונה הקודמת המצב שלנו היה קשה מאוד, כי היה קשה להתרכז רק בכדורסל כשאתה לא מקבל משכורת. מצד שני, זה גיבש אותנו מאוד, הפכנו לחברים טובים, רצינו בהצלחה אחד של השני והצגנו כדורסל טוב".

אילת, בהדרכת המאמן אריק אלפסי, פתחה את העונה הנוכחית רע מאוד אך התאוששה בהמשך. כרגע היא ניצבת במקום השמיני לאחר 21 משחקים, עם שמונה ניצחונות ו־13 הפסדים. "הבור הכלכלי שהקבוצה נקלעה אליו השפיע מאוד על התקציב השנה, כי יש הרבה חובות שצריך לסגור", מסביר מנקו, "הייתה לנו פתיחה מקצועית לא טובה, אבל עם הזמן השתפרנו והתחלנו לייצר תוצאות טובות יותר. המטרה העיקרית שלנו עכשיו היא לסיים בין שמונה הראשונות, בתקווה להעפיל לפלייאוף במצב הכי טוב האפשרי. יש קבוצות טובות בליגה, רובן ברמה זהה, ואני מקווה שננצח כמה שיותר".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 01715_29_38-3-750x645.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לקראת חידוש הליגה נשמעו תלונות רבות משחקנים שונים, בעיקר זרים בקבוצות הבכירות, שמחו על כך שמשרד הבריאות דרש שיישארו בבידוד מהרגע שחזרו לאימונים ועד לסיומה של העונה. בינתיים אושרו מספר הקלות, שאפשרו לשחקנים לצאת למרחק של עד 100 מטרים מבתיהם, להתארח אצל שחקנים אחרים מקבוצתם, וכן להכניס את ילדיהם למסגרות חינוכיות ולהוציא אותם מהמסגרות הללו. "אם חתונות ומסיבות חוזרות, שם יש רמת התקהלות שאין אצלנו, אפשר בהחלט לסמוך עלינו שנצא מהבית עם מסכה, נשמור מרחק ונתרחק מהתקהלויות", אומר מנקו, "זה לא דבר פשוט, לשבת לבד בבית כל הזמן מסביב לשעון, בטח במצב שאני נמצא בו כאן לבד בדירה".

השחקנים צפויים להתמודד גם עם עומס משחקים גדול עד למשחק הגמר, שנקבע ל־30 ביולי. "אנחנו צפויים לשחק בסביבות 11 משחקים ב־40 יום, ואני מסתכל על זה כמו על קמפיין אליפות אירופה עם הנבחרת", מסביר מנקו, "בתקופה הראשונית כל אחד עובד לעצמו. אחר כך יש חודש בערך לאימונים והכנה לחזרה למשחקים, ואז יתקיימו משחקים רבים במעט ימים. עבדתי כמו שצריך בפגרה ואני לא רואה בזה משהו שהגוף שלי לא רגיל אליו או שלא עשיתי בעבר. אם מישהו הזניח יהיה לו קשה יותר להדביק את הפער, ואני גם מקווה שאנשי המקצוע יגיעו עם הידע איך לחלק נכון את הכוחות. בכל מקרה, אנחנו שחקנים מקצוענים ונצטרך לעמוד בזה".

לזרוק מתחת לגלגלים

רפי מנקו נולד וגדל ביישוב שריגים ליד בית־שמש. "בתור ילד שיחקתי כדורגל, התאמנתי באמנויות לחימה, שחיתי והתנסיתי בהרבה ענפי ספורט. באותן שנים, כל מה שאחי הגדול רצה להיות גם אני רציתי, וכשהייתי בן שמונה הוא החליט להצטרף לחוג כדורסל במטה יהודה. מהר מאוד הצטרפתי אליו ונדבקתי בג'וק", הוא נזכר, "הייתי גבוה יותר מכולם בגיל הזה ואהבתי את העובדה שאני טוב בכדורסל, יותר מאשר בדברים אחרים שעסקתי בהם, ושבמשחק הזה חשובה עבודת צוות כדי לנצח במשחקים".

בכיתה ח' עבר מנקו למחלקת הנוער של הפועל ירושלים, ושנתיים לאחר מכן לאקדמיה למצוינות בספורט, שהוקמה במכון וינגייט. "לא היה קל עבורי לעזוב את הבית בשלב הזה, בטח כשהשנה הראשונה באקדמיה בכיתה י' הייתה מאוד לא טובה מבחינתי וחוויתי משבר אישי", הוא משתף, "אני חושב שבשנה הזאת הבנתי שבשביל לעשות משהו גדול אני צריך להקריב באמת, ולראות את המטרה שלי כל הזמן מול העיניים. בניגוד לשחקנים אחרים לידי, חלקם מוכשרים ממני, שבחרו לוותר ברגע מסוים ולקחת צעד אחורה, לי זה אף פעם לא עבר בראש, גם בימים הקשים ביותר. בסיום אותה עונה הפכתי לקפטן נבחרת הקדטים, העונה השנייה כבר הייתה מצוינת והוכחתי לעצמי שיש בי את היכולת להתגבר על משברים ושאני בדרך הנכונה".

"גדלתי בהפועל ירושלים וציפיתי לקבל עם הזמן יותר דקות, וכשזה לא קרה זה היה מאכזב. ירושלים היא מקום לחוץ מאוד. הסיטואציה שם הייתה קשה עבורי. הגיע הרגע שבו הבנתי שאני חייב ללכת למקום אחר"

ב־2012 חזר מנקו להפועל ירושלים, לעונה שבה שותף לשמונה דקות משחק בממוצע, ובסיומה הוא הושאל להפועל גלבוע/גליל, הפך לשחקן חמישייה והציג יכולת טובה. "המעבר בין גילי הנוער לבוגרים הוא לא קל והייתי צריך הרבה זמן כדי להתרגל ולהסתגל. אני שמח שהצלחתי להשלים בצורה חלקה את המעבר הזה, שרבים נופלים בו במהלך הדרך", אומר מנקו, "העובדה שהחוק הרוסי (החוק שחייב קבוצות לשתף שני ישראלים לפחות בכל רגע נתון במשחק, ד"מ) היה קיים בתקופה הזאת תרמה לי ולהרבה ישראלים מוכשרים אפשרות לקבל הזדמנות, שספק אם היינו מקבלים במצב אחר. יש לנו הרבה כישרון מקומי, חשוב להמשיך לפתח אותו ולמצוא את הנוסחה המתאימה איך לעשות זה כדי שהרמה תעלה. זה מה שצריך להניע בכל יום את איגוד הכדורסל ואת מנהלת הליגה, כי זה מה שיהפוך את הנבחרת ואת הכדורסל שלנו לטובים יותר".

בסיום העונה בגלבוע שב מנקו לירושלים וחתם על חוזה חדש ומשודרג לשלוש השנים, אך שוב התקשה למצוא את מקומו והושאל בנובמבר 2016 לקדנציה הראשונה באילת. הוא רשם יכולת מצוינת ובסיום העונה שוחרר מהחוזה.

התאכזבת מכך שלא קיבלת הזדמנויות רבות בהפועל ירושלים?

"גדלתי במערכת בירושלים ובאופן טבעי ציפיתי לקבל עם הזמן יותר דקות ויותר קרדיט, וכשזה לא קרה זה היה מאכזב. אחת הבעיות שלי הייתה שבשנים שלי שם התחלפו ארבעה מאמנים, ובתור השחקן הכי צעיר במערכת, לא משנה מה הצלחתי לבנות ולהוכיח – ברגע שהגיע איש מקצוע חדש, הרגשתי שאני שוב הולך אחורה וצריך להתחיל הכול מהתחלה".

מה הוביל אותך להבנה שעדיף מבחינתך לעזוב?

"ירושלים היא מקום לחוץ מאוד, והמאמן ילך באופן טבעי קודם כול עם השחקנים הבכירים והזרים שהוא הביא. הסיטואציה שם הייתה קשה עבורי, והפנמתי שאין לי סיכוי להתקדם מקצועית תחת המאמן סימונה פיאניג'אני. הגיע הרגע שבו הבנתי שאני חייב ללכת למקום אחר, לפתח את עצמי ולהראות מה שאני שווה ברמת הבוגרים. בקיץ האחרון בירושלים רצו שאחזור, אבל הבנתי שהדבר הנכון עבורי הוא להישאר עוד עונה באילת. היום אני כבר במקום אחר מבחינת גיל, בשלות והבנה מה אני יכול לתרום לקבוצה שאני משחק בה".

"לא בכל יום אתה מקבל הצעה מקבוצת פלייאוף בליגה הספרדית. כשזה נפל זה היה קצת מאכזב. אבל גם אם זה היה קורה, כמעט ולא הייתי מספיק לשחק בגלל הקורונה"

בקיץ 2017 חתם מנקו לשנתיים בהפועל תל־אביב. בעונה הראשונה הוא היה מצוין וסייע לקבוצה להעפיל למעמד הפיינל־פור הראשון שלה מאז שהפכה לקבוצת אוהדים וחזרה לליגה הבכירה. העונה השנייה החלה בצורה שונה לחלוטין. מנקו הציג יכולת חלשה יותר, ואחרי שבעה משחקים שוחרר בטונים צורמים מהקבוצה ושב לאילת. "כשהודיעו לי שאני משוחרר הייתי בשוק, כי ציפיתי מהמועדון שיתמוך בי גם ברגעים קשים ולא יזרוק אותי מתחת לגלגלים, בטח אחרי שכמה חודשים לפני כן הוא ראה מה אני יכול לעשות ולאן הצלחנו להגיע".

מה לדעתך גרם לעניינים להשתבש?

"אחרי העונה הנהדרת שעשינו ההנהלה בנתה קבוצה שלא התאימה מבחינה מקצועית למי שנשאר מהעונה הקודמת, ונפגעתי מזה באופן ישיר. מה שהם עשו היה משפיל ובלי שום סיבה, אבל האמת היא שלא הופתעתי מההתנהלות הזו כי הם כבר עשו את זה הרבה פעמים בעבר. אני חושב שהם רצו לעשות דווקא לדני פרנקו שאימן אותנו. הם לא רצו לפטר אותו, אבל גם לא אהבו שהוא בעדי. קיבלתי הרבה תמיכה משחקנים אחרים ומאוהדים ששלחו לי הודעות, אבל אני לא מאחל לאף אחד את מה שעברתי שם. אם אנחנו רוצים לשפר את הענף, חשוב שמי שמנהל את העסק יבין מה הוא עושה, כי לא כל מי שמבין בניהול כספי מבין בהכרח גם בבנייה מקצועית של קבוצת כדורסל".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201715_36_17-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לספרד או לירח

לאחרונה החל להתפתח טרנד חדש בכדורסל המקומי, שבמסגרתו שחקנים ישראלים חותמים באירופה כבר עכשיו לקראת העונה הבאה. גם פניו של מנקו מכוונות לשם, אחרי שכבר בפברואר החולף קיבל הצעה מקבוצת בורגוס מהליגה הספרדית הבכירה, הצעה שנפלה בשל דרישה של אילת לפיצוי כספי גבוה. "האמת היא שלא ציפיתי לדבר כזה העונה, אבל ברגע שהגיעה ההצעה לסוכן שלי הבנתי מיד את גודל ההזדמנות", הוא מספר, "לא בכל יום אתה מקבל הצעה מקבוצת פלייאוף בליגה הספרדית הבכירה, שנלחמת גם בליגת האלופות של פיב"א בשלבים המתקדמים. כשזה נפל זה היה קצת מאכזב, כי ראיתי את זה כמשהו חיובי לכל הצדדים – עבורי זו הייתה התקדמות מחמיאה מבחינה מקצועית והגשמת חלום ילדות לשחק בליגה הספרדית, ולאילת זה היה מביא גאווה לקבוצה כאחת שמצליחה לקדם שחקנים ולהוביל אותם לבמות גדולות יותר, מה שלדעתי היה גם גורם להרבה שחקנים לרצות לבוא לכאן בשנים הקרובות".

"בסופו של דבר, גם אם זה היה קורה, כמעט ולא הייתי מספיק לשחק שם בגלל הקורונה, ועכשיו כולי ממוקד באילת ובהצלחה שלנו העונה", הוא מוסיף, "בסיום העונה נבדוק את האפשרויות ונראה לאן הדברים יתפתחו. אני שואף להגיע למקומות הגדולים, התחרותיים והלחוצים ביותר שיש, אני מקצוען וזה מה שאני אוהב לעשות".

"אני אוהב לעקוב אחרי מערכת הכוכבים וכל מה שקורה בחלל. אני קורא ולומד על זה כל הזמן. הלוואי שהאפשרות להגיע לירח תהפוך לריאלית יותר בשנים הקרובות"

מנקו הוא גם חלק בלתי נפרד מנבחרות ישראל בעשור החולף. אחרי שהיה קפטן נבחרת הקדטים הוא שיחק באותו תפקיד בנבחרת העתודה, וכבר נחשב לבורג חשוב בדור החדש של נבחרת הבוגרים, בהדרכת עודד קטש. בשני משחקי הפתיחה של מוקדמות היורובאסקט, שנדחה לקיץ 2021, הוא עלה בחמישייה ושיחק היטב בניצחונות על פולין ורומניה. "אני נכד לניצולי שואה, המשפחה שלי עברה הרבה כדי להגיע לישראל, וזו גאווה וכבוד גדול בשבילי לייצג את המדינה ולהילחם עבורה על המגרש. זה היה חלום ילדות שלי והלוואי שהוא רק יימשך", אומר מנקו, "היה חשוב מאוד לנצח את פולין בחוץ. באולם היו 13 אלף צופים שבאו להודות לשחקנים על התצוגה היפה שלהם בגביע העולם, שם הם סיימו במקום השמיני. הגענו כאנדרדוג ואני שמח שהצלחנו. אני מאמין שיש לנו סיכויים טובים להעפיל לאליפות אירופה, ונרצה לסיים כמה שיותר גבוה בבית המוקדם כדי לקבל הגרלה נוחה יותר באליפות עצמה. אני אוהב מאוד לעבוד עם קטש והשיטה שלו עוזרת לי להוציא מעצמי את המיטב".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201715_29_42-750x647.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

ה־NBA מבחינתך זו שאיפה?

"זה לא משהו שאני חושב עליו ביומיום, אבל אם בשלב מסוים אוכל לשחק בליגת הקיץ אשמח, כי זה עוד חלום ילדות שיש לי".

יש לך עוד חלומות?

"שהסובבים שלי ואני נהיה בריאים, להקים משפחה ביום מן הימים ולהגיע לסיפוק מקצועי, ושאהיה שלם עם ההחלטות שלי. אני רוצה גם להמשיך ולשדרג את היכולות שלי בכל ההיבטים: כדרור, קליעה, הגנה והבנת המשחק".

ספר משהו שאנחנו לא יודעים עליך.

"אני ממש אוהב לשיר ולעקוב אחרי מערכת הכוכבים וכל מה שקורה בחלל. אני קורא ולומד על זה כל הזמן וזה מעניין אותי מאוד. הלוואי שהאפשרות להגיע לירח תהפוך לריאלית יותר בשנים הקרובות".

בסולם האושר מאחת לחמש, איפה אתה?

"אני בחמש. אני מרגיש שהגעתי לרמת בשלות שלא הייתי בה לפני כן, שאני יודע מה טוב ומה נכון עבורי, מקצועית ואישית, וזה מסב לי אושר".

בהפועל תל־אביב בחרו שלא להגיב על הכתבה.

The post רפי מנקו: בין אילת לספרד הוא חולם להגיע לירח appeared first on מקור ראשון.

סדרת הספורט הדוקומנטרית "הריקוד האחרון" זכתה להצלחה אדירה מהרגע שעלתה לאוויר. הסדרה מתארת את הקריירה של שחקן הכדורסל מייקל ג'ורדן וכבר הפכה לאירוע מדיה גלובלי שמאפיין ברוב המקרים רק שידורי ספורט חיים של אירועי שיא. ההצלחה הגיע משילוב של כמה גורמים יחד – שחקן כדורסל עם איכויות אישיות ויכולות מקצועיות יוצאות דופן, תמיכה של מערכות שיווק משומנות ומלוטשות, חלון הזמנים בו כוכבו זרח – סוף שנות ה-90 של  המאה הקודמת, עם פריחתו של עידן המסחור והגלובליזציה של התקשורת; וכמעטפת לכל אלה, מועד שידור התכנית, בזמן שאירועי הספורט החיים עצרו מלכת בשל התפשטות נגיף הקורונה ברחבי העולם. אף שהייתה מיועדת לשידור בחודשי הקיץ (יוני 2020), הוחלט להקדים את שידורי הסדרה והיא עלתה לאוויר ב-19 באפריל 2020, ממש בעיצומה של מגפת הקורונה העולמי.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– "הדרך שבה מתנהל ענף הכדורסל גורמת לאיבוד הזהות שלנו"

– "החורף יהיה שונה לחלוטין ממה שחווינו"

– "כי מציון תצא תורה, אבל גם מצפון אמריקה"

הריקוד האחרון מתעדת את עונת המשחקים האחרונה של שחקן הכדורסל מייקל ג'ורדן במדי השיקאגו בולס (1997-1998) במאבקה על תואר האליפות השישית והאחרונה של הקבוצה. בעזרת עונת המשחקים הזו הבמאי ג'ייסון הייר שזר את תתי הסיפורים שמרכיבים תמונה גדולה הרבה יותר. התכנית מלווה את ג'ורדן משנותיו הראשונות כשחקן צעיר ומשרטטת פרופיל ברור של אדם מיוחד מאוד, שזכה למעמד מיוחד בקרב יריביו ובאופן שסוקר על ידי התקשורת בהערצה עיוורת.

הסדרה אמנם לא מציגה הרבה פרטים חדשים על השחקן ולא על הקבוצה והליגה, בטח למי שחי ועקב אחר הכדורסל בשנים אלו. אך באמצעות מאות שעות הקלטה וראיונות רבים, היא מצליחה לשזור ולהבליט, באופן רגיש, את הסיפורים הגדולים והשותפים המרכזיים של ג'ורדן לקריירה המרשימה. האופי האולטרא תחרותי של השחקן, שגם גרר אותו לעיתים למקומות בעייתיים, הוא ללא ספק המרכיב הבולט בתמונה שמבקש הבמאי לצייר. חשוב בהקשר הזה לציין שחומרי הגלם המתינו כשני עשורים עד לאישורו של ג'ורדן, ורק במרץ 2018 הפקת התכנית החלה. סביר להניח כי מה שהשחקן לא רצה שייחשף, נותר מחוץ לתכנית. אך יחד עם זאת, לא מדובר במופע יחסי ציבור כלל ועיקר. התכנית מציגה גם צדדים פחות זוהרים באישיותו והתנהלותו של הכוכב, ובראשם הנטייה להימורים.

הסדרה מצליחה לחשוף ולעניין גם אוכלוסיות שונות שלא זכו לראות את ג'ורדן משחק. העריכה המרשימה נעשתה באופן מדויק, כך שגם מי שלא חי בתקופה הזאת או שאינו אוהד ספורט, קיבל מושג והצצה לאירועי הרקע שהובילו לכל אחד מהסיפורים. נדמה שזהו אחד המהלכים החשובים של הסדרה, שהצליחה להוציא את הסיפורים על הקבוצה וכוכביה מגבולות הנוסטלגיה. במובן מסוים לא מדובר בסדרת כדורסל אלא בשיעור לחיים. על נחישות, אמונה, מקצועיות, סימון מטרות וכל אותם ערכים שמזוהים כל כך עם ג'ורדן ועם הספורט.

תקשורת גלובלית טרום סלולרית

שנות ה-80 של המאה ה-20 היוו נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה של שידורי הספורט באופן כללי ושל ליגת ה-NBA באופן נקודתי. שינויים טכנולוגיים אפשרו להרחיב משמעותית את שידורי הטלוויזיה ולהעבירם למקומות רבים בעולם. גם הצטרפותם של שחקנים לא אמריקנים, וכניסתו של הקומישינר דיוויד סטרן העניקו לליגה רוח גבית ותרמו להפיכתה לליגה גלובלית. מאז כניסתו של הקומישינר, השכילה הליגה לפתח מערכות שיווק מוצלחות שתרמו באופן משמעותי להפצתה.

ג'ורדן, שהיה שותף בכיר לפופולריות המתעצמת של ליגת ה-NBA, היה גם אחד הנהנים העיקריים מכך. מהבחינה הזאת, ניתן לשער שהתקופה סייעה לו להפוך גם לכוכב כל כך קונצנזואלי. החיבור של השחקן עם חברת נייקי והפרסומות שהפיקו יחד הוסיפו נדבך משמעותי נוסף בהפיכותו של ג'ודן לגיבור בינלאומי. סביר להניח כי בעידן של מצלמות סלולריות זמינות ורשתות חברתיות מהירות הצמיחה האדירה של ג'ורדן, כשהוא מהמר או מתערב על סכומי כסף גדולים, היתה מורכבת יותר.

האם שידורי הספורט החיים תחת איום?

שידורי הספורט החיים היו תמיד ליבת שידורי הספורט ובמידה רבה גם עוגן משמעותי לגופי שידור רבים בעולם. במשך שנים הוכיחו האוהדים את נאמנותם לשידור החי וסירבו לצפות במשחקי קבוצתם האהובה בשידור נדחה. לכן לא מפתיע ששידורי הספורט החיים נמצאים כמעט דרך קבע בראש טבלאות השידורים הנצפים ביותר בטלוויזיה. זה כנראה ימשיך להיות המצב, שכן התחרות, הריגוש והחוויה החברתית הם המניעים המרכזיים לאהדת הספורט. אולם לצד זה, אנו עדים לגידול בהפקות תכני ספורט נוספים כמו ספרים, קולנוע ותכניות דוקו. מהפכת הסטרימינג הובילה לשינוי בהרגלי הצריכה התקשורתיים ובעיקר לביטול התלות של צרכני התקשורת בלוח השידורים הרשמי. מכיוון שכך, האובססיה לשידור החי בעולם הספורט היוותה בשנים האחרונות עוגן משמעותי לשידורי הטלוויזיה הקלאסית.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 10/jordan-epa-750x817.jpg 750w" sizes="(max-width: 881px) 100vw, 881px" />

נראה כי "הריקוד האחרון" סלל את הדרך לדוקו הספורט להגיע לקדמת הבמה התקשורתית ולייצר שיח ועניין כמעט כמו אירועי ספורט חיים. אף שהפרקים שוחררו אט-אט, התכנית הצליחה לשבור שיאים, להגיע לעשרות מילוני אנשים ברחבי העולם ולהשתלט על סדר היום התקשורתי והציבורי. נטפליקס ו-ESPN, ששידרו את הסדרה דיווחו על כמויות צופים חריגות לז'אנר ובכלל. בנטפלקיס הצביעו על עשרות מיליוני צופים מחוץ לארה"ב  וב-ESPN התגאו בשיאים ששברה הסדרה לאורך כל פרקיה. רבים אף דיווחו כי הם ניסו לצפות בפרקי הסדרה קרוב ככל שניתן למועד שידורה, בכל שבוע, על מנת שיוכלו להיות שותפים לשיח שמתנהל סביבה ברשתות החברתיות.

ברמה התקשורתית העמוקה יותר, יוצרי "הריקוד האחרון" אולי הוכיחו שאירועי מדיה לא חייבים להיות משודרים בשידור חי. בפרספקטיבה היסטורית ייתכן והדוקו הנוכחי יהיה הסמן הראשון לערעור ההגמוניה של השידור החי בעולם הספורט. האם גם במקרה הזה ג'ורדן ייזכר כחלוץ ששינה את פני תקשורת הספורט? כנראה שרק הזמן יגיד.

פרופסור אילן תמיר – מומחה לספורט, חברה ותקשורת. משמש כראש ביה"ס לתקשורת באריאל וחוקר אורח באוניברסיטת הראווארד.

The post "הריקוד האחרון" מערער את ההגמוניה של שידורי הספורט appeared first on מקור ראשון.

היחסים בין יו"ר הרשות הפלסטינית אבו־מאזן ונשיא ארה"ב דונלד טראמפ הידרדרו מיד עם כניסתו של האחרון לבית הלבן. העברת השגרירות לירושלים וההכרה בה כבירת ישראל ובריבונות בגולן, העמיקו את הקרע בין רמאללה לוושינגטון. תוכנית המאה שהציגו האמריקנים חידדה אצל הפלסטינים את ההבנה שיש צורך לפתוח במרוץ השתלטות על האדמות, במתווה תפוס כפי יכולתך. בשטחי A ו־B, שעל פי הסכמי אוסלו הסמכות התכנונית בהם נתונה בידיים פלסטיניות, קצב אישורי הבנייה גדל. המאבק האמיתי מתנהל בשטחי C ובאזורים הצמודים ליישובים יהודיים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– "לא ייתכן שהמשטרה תהווה איום על הציבור השחור"

– בני גנץ מודה: "לא עשינו די למען יהדות התפוצות"

– בלוד מנסים להנמיך את המואזין, המוסלמים: זו מלחמת דת

מערכת המידע הגאוגרפי (GIS) של הפלסטינים מעדכנת את נתוני הבנייה והתכנון הפלסטיניים. זה כמעט שנתיים היא חסומה למשתמשים מישראל, בין היתר בגלל ההבנה ברשות שהנתונים משמשים גורמים בישראל לרכישת אדמות פלסטיניות ולזיהוי מגמות. אבל די בהצצה במפות משנת 2018 והשוואתן למצב הנוכחי, כדי להבין מה הפלסטינים מבקשים להסתיר.

הצבע האדום במפה מראה את תוכניות המתאר הפלסטיניות, כלומר תוכניות עתידיות שהם מבקשים לממש. חלק מהתוכניות הועברו לאישור המנהל האזרחי, ועל פי הנתונים הפלסטיניים אף קיבלו אישור. מהמפות נשקפת מגמה של היצמדות ליישובים קיימים כדי למנוע הרחבה של ההתיישבות היהודית בשומרון, בגוש עציון, בבקעה ובדרום הר חברון. כמו כן ישנה התוויה של תוכניות בנייה במקומות אסטרטגיים שנועדו להרחיב יישובים ערביים קיימים כדי למנוע רציפות טריטוריאלית ישראלית. במקרים מסוימים מדובר בתוכניות בנייה שמנותקות מיישובים ערביים, שכל ייעודן הוא להשתלט על קרקע אסטרטגית.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/דרום-הר-חברון-2-750x582.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/מרכז-השומרון-3-750x603.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בכפר ג'ית הסמוך לשכם וליישוב קדומים, מתוכננת הכפלה של שטח הכפר לכיוון היישוב היהודי. אם תבוצע ההרחבה, מי שייסע בכביש 505 המחבר בין הציר לשבי־שומרון וליישובים יצהר, איתמר, אלון־מורה והר־ברכה, ייאלץ לעבור בתוככי הכפר. העיירה עזון, הסמוכה אף היא לכביש, מתוכננת להתרחב במטרה לנתק את גוש היישובים קדומים, קרני־שומרון ומעלה־שומרון מאלפי־מנשה והמרכז. העיר קלקיליה מתרחבת אף היא באמצעות בנייה בלתי חוקית, וכך מתוכנן גם בכפר חבלה הסמוך.

סמוך ליישובים מעון, סוסיא ובית־יתיר (מצדות יהודה) שבדרום הר חברון, נמצאים כפרים קטנים כמו א־טואני, א־טובא וא־רקיז. בתוכנית הפיתוח הפלסטינית, השטח כולו צבוע באדום. תושבים יהודים שמתגוררים 15 שנה ויותר ביישובים הסמוכים יודעים לספר על תנופת בנייה פלסטינית ניכרת בשנה האחרונה, הן סמוך ליישובים ערביים והן במקומות ריקים שהיו שוממים עד כה.

הרשות הפלסטינית משקיעה מאמץ לתפוס אדמות גם בגוש עציון, בעיקר במקומות שעל פי תוכנית טראמפ תהיה בהם רציפות יהודית בין הגוש לבקעת הירדן. באזור הזה, על פי ה־GIS הפלסטיני, אושרו עשרות תוכניות שנועדו למנוע את הרציפות. העיירה אל־ח'דר שמצפון לאפרת וסמוך לכביש 60 צפויה להתרחב אף היא. גם בקרבת תקוע ונוקדים ישנן תוכניות מאושרות להרחבת הכפרים הערביים, ובנייה בלתי חוקית נראית בשטח. הצלבה בין תוכניות המתאר הפלסטיניות למפות עדכניות מוכיחה שישנה התרחבות של ערים ויישובים פלסטיניים ללא אישורים, כלומר פלישות בלתי חוקיות. במילים אחרות: הפלסטינים מיישמים את תוכניות המתאר שלהם גם ללא אישורים.

מי שמשליכים את יהבם על החלת הריבונות ותומכים בה רואים בבנייה הפלסטינית הלא חוקית עניין זמני בלבד,  שיהיה קל יותר לטפל בו לאחר הריבונות המיוחלת. על פי גישה זו צריך להתמקד במימוש התוכנית האסטרטגית הישראלית־אמריקנית, ולא לשקוע במאבקים קטנים על חאן אל־אחמר ומקומות דומים. לדעתם, ברגע שישראל תיצור רצף ריבוני במעלה־אדומים ובשטחי E1, ומערכת החוק הישראלית היא שתשלוט בשטח, אפשר יהיה לנקוט הליכים מסודרים גם נגד הבנייה הבלתי חוקית. גורמים אחרים בהתיישבות, המתנגדים להחלת הריבונות כחלק מתוכנית טראמפ, מדברים על המשך מאבק מול הפלסטינים באמצעות הגדלת הבנייה בשטחי יהודה ושומרון והסרת חסמי הבירוקרטיה הביטחוניים, המשפטיים והתכנוניים שמעכבים את הרחבת היישובים.

לא מבזבזים זמן

בינתיים, המהלכים שהפלסטינים מבצעים בשטח מאלצים גורמי תכנון לשנות תוכניות פיתוח ישראליות, גם אחרי שקיבלו אישורים. כך לדוגמה, אזור תעשייה סמוך לאחד היישובים בשומרון היטלטל במשך עשר שנים בדרך לקבלת האישורים, אך כאשר  המתכננים ביקשו ליישם את התוכנית הם גילו בנייה פלסטינית בלתי חוקית, שאילצה אותם לגרוע שטחים מהתוכנית המקורית.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0/05/08432645-750x438.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"הם מנצלים את הזמן של הפקת האישורים כדי לבסס עובדות בשטח, ואז אנחנו צריכים להתיישר לפי המציאות שהם יצרו", אומר גורם תכנוני ביהודה ושומרון. "גלגלי הבירוקרטיה מפסידים לבנייה הבלתי חוקית. אנחנו מאבדים שטחים לטובת הפלסטינים. בהסדר הביניים העבירו את כל נושא התכנון והבנייה בשטחי A ו־B לידי הפלסטינים. הם אחראים לאישורי הזכויות, לאישורי התוכניות ולבנייה. המנהל האזרחי לא מתעסק בזה בכלל. המקום היחיד שהמנהל האזרחי רלוונטי לגבי הפלסטינים הוא בנייה על אדמת מדינה ועל דרכים ובנייה בשטחי C, והמציאות הקיימת שם היום היא מערב פרוע. הפלסטינים, בסיוע גורמים אירופיים, מרחיבים בנייה בצורה בלתי מפוקחת, ללא אפשרות אמיתית של המנהל לעצור את הבנייה הזאת".

הרשות הפלסטינית מובילה אפוא מאבק לקביעת עובדות בשטח, תוך התנגדות למשא ומתן עם ישראל. המהלכים שהיא מבצעת נתפסים בעיני פלסטינים רבים כחסרי תכלית ומטרה ברורה. מאבק הירושה העתידי של אבו־מאזן מגדיל עוד  את הקיטוב בין ההנהגה לבין האזרחים. ההתנהלות הטובה בתקופת הקורונה אמנם זיכתה אמנם את אבו־מאזן ואת ראש המשלה מוחמד אשתייה באהדה ציבורית, אבל הודעת היו"ר על ביטול ההסכמים עם ישראל התקבלה באופן פחות חיובי.

הפסקת התיאום הביטחוני, שאיננה מאפשרת מעבר של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בין כפרים וערים שהדרך ביניהן עוברת בשטחי C, הביאה לפגיעה חמורה בביטחון האישי של הפלסטינים ולכרסום במשילות הפלסטינית. חמולות ומשפחות המחזיקות בנשק מרימות ראש. כוחם של התנזים במחנות הפליטים עולה, וכל מי שמחזיק בידו נשק לוקח את החוק לידיים. בחודשים האחרונים נרשמה עלייה במספר הסכסוכים האלימים בין חמולות ובמקרי הירי והדקירה בשטחי הרשות. ידיהם של מנגנוני הביטחון כבולות בעקבות החלטת אבו־מאזן.

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/קדומים4-750x583.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2020/06/קרני-שומרון-אלפי-מנשה-5-750x563.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

מנגנוני הביטחון הפלסטיניים יודעים לעבוד ללא תיאום עם ישראל כשהם רוצים. פעילות בבגדים אזרחיים, נשק מוסתר והפעלת גורמים מקומיים בשטח הם חלק מהדרכים שהרשות נקטה בעבר. אלא שלרשות יש כנראה אינטרס ליצור אווירה של כאוס, כדי להוכיח את הצורך של ישראל במנגנונים הפלסטיניים. בפועל, המהלך מתגלה כמסוכן לרשות לא פחות מאשר לישראל. היעדר מדיניות מסודרת מעורר ביקורת קשה.

"27 שנים אחרי אוסלו, החלטנו לבטל את ההסכמים", אמר האני אל־מצרי, מנהל מרכז מסראת לחקר מדיניות, בריאיון לערוץ אל־וטן. "אם הייתה תוכנית אסטרטגית כוללת ורצון לממש אותה, היינו צריכים להיות במקום הרבה יותר מתקדם. אנחנו לא מצליחים להגיע להסכמה פנימית. פלגים פלסטיניים מחרימים ישיבת חירום בנושא הסיפוח. הצד השני מבין שאין באמת עמדה פלסטינית מאוחדת, ואפשר להתקדם. הם מפחדים מתגובת מצרים וירדן אבל מתעלמים לחלוטין מהפלסטינים, כאילו הם לא צד בעניין. האשמה במציאות הזו היא הרשות הפלסטינית, שלא הציגה מעולם תוכנית מסודרת והשיבה בשלילה לכל מה שהוצע לה".

The post קובעים עובדות בשטח: התשובה הפלסטינית לעסקת המאה appeared first on מקור ראשון.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-19.44.06-750x237.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />מערכת החינוך חזרה היום (יום א') לפעול באופן חלקי, אבל הקשיים והאתגרים ניצבים על כל צעד ושעל. אחת הבעיות שכרגע נותרו ללא מענה היא הטיפול בילדים חולי סרטן וילדים הנמצאים בסיכון רפואי. במשפחות שבהן יש ילד בסיכון, קיים חשש טבעי של ההורים לשלוח אותו לבית הספר מהחשש שמא יידבק בנגיף. גם לפי הנחיות משרד החינוך, ילדים החולים במחלה המסכנת אותם אינם יכולים לחזור למוסדות החינוך. המצב מסתבך כאשר לילד יש אחים או אחיות וההורים חוששים לשלוח אותם לבית הספר מהחשש שיידבקו ויעבירו את הנגיף לאח המצוי בסיכון.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון

– חלקית, בהדרגה ובזהירות: תלמידי ישראל חוזרים ללימודים

– "ברני סנדרס היה יכול להיות נשיא מדהים"

– בכיר במשרד הבריאות מתריע: מסכות N95 מסכנות חיים

כך למשל משפחת דהן מהיישוב הקהילתי מורשת שבגליל התחתון, שבנם איתמר-רפאל חולה בסרטן מזה שש שנים. ההורים חוששים מאוד לשלומו והם אינם מתכוונים לשלוח אותו לבית הספר וגם לא את אחותו. "לפי ההנחיות של משרד הבריאות אני לא יכולה לשלוח את הבן שלי למערכת החינוך", אומרת הדס דהן אמו של איתמר רפאל. "מספיק שילד אחד מחליט לתת לו כיף או שהוא ייצור מגע במשטח שנגוע בנגיף והוא עלול להידבק. אף אחד לא יכול להיות ערב לנו שבננו לא יתקרב למישהו שנושא את הנגיף".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 4/AFP_1PV1ZM--750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

איתמר-רפאל סובל שנים רבות ממחלת הסרטן, שגרמה לו לעיוורון כמעט מוחלט ולאירוע מוחי קשה שפגע בתפקודו הפיזי. הוא אינו יכול להתנהל בלא אדם מבוגר שיתלווה אליו בכל שעות היממה. תפקודו הקוגניטיבי לא נפגע, ולכן הוא משולב במסגרת רגילה עם סייעת צמודה. איתמר-רפאל מטופל היום בתרופה ביולוגית ניסיונית שמחלישה מאוד את גופו. במציאות הנוכחית אין שום אפשרות לשלוח אותו לבית הספר. במשפחת דהן מבינים שגם את אחותו הגדולה הלומדת בכיתה ג' איננה יכולה לחזור ללימודים.

ההורים סבורים שיש פתרונות למצב, אך משרד החינוך לא נערך לתת מענה לילדים הנמצאים בסיכון. משרד החינוך אינו מאפשר להביא מורים לביתם של הילדים שיעבירו תכנים ושיעורים. הפתרון כרגע מבחינת המערכת הוא למידה מרחוק, אך אין כרגע מספק צוותים שיעבירו את הלמידה הזו לאיתמר-רפאל. רעיונות אחרים שהועלו לא התאפשרו מבחינה לוגיסטית. הדס אומרת שמשרד החינוך חייב לתגבר את נושא הלמידה מרחוק.

לדבריה, היא בקשר שוטף עם שר החינוך הרב רפי פרץ שהיה קשוב מאוד לצרכים של המשפחה. "אני חייבת לומר שנדהמתי לראות כמה שר החינוך היה קשוב אלינו ויש לי מלוא הכרת הטוב כלפיו. הוא מצא זמן לענות לנו ולהקשיב אבל עד לרגע זה לא קבלנו תשובות ממשרד החינוך. אני לא מאשימה אותו, הוא לא צריך לטפל בזה אלא מערכת החינוך, מנהלי מחוזות וכיוצא בזה, ובינתיים לא קבלנו מענה".

בשיחה עם אתר מקור ראשון היא מוסיפה כי בעקבות התפרצות הנגיף הפסיקו להגיע לבנה כל אנשי הצוות הפארא-רפואי שהיו מטפלים בו ומסייעים לו בימים רגילים. מדובר על צוות שלם של מרפאה בעיסוק ובאומנות, מדריכה סביבתית, פיזיותרפיסט ועוד. הסיבה לכך, שהביטוחים לא מאפשרים לאותם אנשי צוות לבוא לבתים. "החלת ביטוח אנשי הצוות גם על בתי המטופלים במציאות הנוכחית היא חובה וכלי משמעותי מאוד בהתמודדות של בננו עם המחלה".

משפחת דהן אינה לבד במצוקתה. כמוה יש אלפי משפחות שאחד הילדים מצוי בסיכון רפואי והמערכת החינוכית מתקשה במצב הנוכחי לספק להם פתרונות. לעמותת "גדולים מהחיים" התומכת במשפחות לילדים חולי סרטן, מגיעות פניות רבות ממשפחות לילדים חולי סרטן שמתקשים מאוד להכיל את מציאות הקורונה.

למעשה, מאז התפרצות הנגיף, משפחת דהן ממעטת לצאת מביתה. החשש שמא מישהו מבני המשפחה יידבק בנגיף ועלול חלילה להדביק את איתמר-רפאל מפחידה אותם מאוד. החיים כמעט נעצרו. אבל משפחת דהן איננה מתכוונת לוותר על ימי הלימודים והם פועלים להחזיר את בנם למסלול הלימודים. למרות הקושי, הם בטוחים שאפשר למצוא פתרונות שגם ילדיהם ילמדו במסגרת מסודרת בלי חשש להידבק מנגיף הקורונה.

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: ככל שתלמיד חולה בביתו קיבל בעבר שירותי חינוך לתלמידים חולים בביתם, הרי שהוא ימשיך לקבל אותם. במקרה שהטיפול אינו ניתן בשגרה, המשרד התיר לצוותים החינוכיים להגיע אל ביתו, בכפוף להנחיות משרד הבריאות או לתת לו על ידי בית הספר מענה חינוכי פרטני. בנוסף, יכול להינתן לו מענים באמצעות למידה מרחוק.

The post נשארו בבית: ילדים בסיכון רפואי לא חזרו לביה"ס appeared first on מקור ראשון.

כשאלנתן שלום היה בכיתה ח', אף ישיבה תיכונית לא רצתה שתלמיד בינוני כמוהו ילמד אצלה. "עברתי בעשר ישיבות ולא התקבלתי. באתי למוסדות עם אמא שלי, והייתה אפילו ישיבה אחת שאמרו לה שם: 'תשמעי, גברת, בואי נעצור את זה כבר עכשיו, כי זה יהיה כישלון גדול לשני הצדדים וחבל שככה יהיה צער, אז אין טעם בכלל לקבל את הילד'", הוא מספר.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– מצוקת ענף התיירות: העובדים מעדיפים דמי אבטלה על חצי משרה

– הגניבות בצאלים הפכו כר פורה להשפלת צה"ל

– דניאלה ספקטור מרשה לעצמה להיות חשופה מתמיד

מה זה עשה לך בתור נער צעיר, כשקיבלת דחייה פעם אחר פעם?

"בכיתי, לא אשקר לך. מיררתי בבכי לכרית אחרי הישיבה העשירית שלא קיבלה אותי. ריאיון אחרי ריאיון נסחבתי, עד שהבנתי שזה לא קורה, ושחררתי.

"בתחילת כיתה ט' עבדתי במכולת, לא עניין אותי כלום. אמרתי: יאללה, אעבוד במכולת כל החיים, ארוויח כסף וזהו. מוזיקה לא עניינה אותי, הייתי אפילו קצת זייפן. ראיתי שגיטרה במדורות עם החברים עושה אותך מגניב, אז למדתי לנגן כמה אקורדים. בסביבות חנוכה בכיתה ט' חבר שלי אמר לי: מה קורה, אין לך בית ספר? אמרתי לו: לא, אני עובד במכולת. הוא אמר לי: בוא ל'כינור דוד' – ישיבה חדשה, קיימת שלוש שנים".

"כינור דוד" הייתה אז שם חדש בעולם החינוך הדתי – ישיבה תיכונית המשלבת לימודי מוזיקה בתוכנית הלימודים. "הלכתי לשם, באתי לראש הישיבה ואמרתי לו: 'תשמע, אני לא מופרע, אני ילד טוב, פשוט קשה לי קצת בלימודים. תן לי מיטה, תן לי מקום בכיתה, ואני מבטיח לך שאני אעשה פה רק טוב'. הוא אמר לי: אתה יודע מה, אנחנו צריכים קונטרבסיסט. אמרתי 'יאללה'".

הייתה רק בעיה אחת: לא היה לו מושג איך נראה קונטרבס בכלל. "חזרתי הביתה למחשב, ראיתי מה זה והייתי בהלם. זה כלי ענק. לקחתי על עצמי את המשימה הזו, נסעתי בכל שבוע לאקדמיה למוזיקה בירושלים כדי ללמוד קונטרבס אצל מורה פרטית. מהר מאוד הבנתי שאין עבודה בקונטרבס, ואחרי שנתיים עברתי לגיטרה בס". הישיבה התיכונית היא שחיברה אותו לעולם המוזיקה. בין השאר לימדו אותו מורים כמו יונתן רזאל, אהרן רזאל, דניאל זמיר ונאור כרמי.

אפשר לומר שישיבת "כינור דוד" הצילה אותך?

"כן. אני חייב עד היום לרב חגי כהן, שהיה אז ראש הישיבה וקיבל אותי. ב'כינור דוד' נהייתי אובססיבי למוזיקה בצורה שאין לתאר. כשאנשים היו הולכים לחדר האוכל הייתי הולך לנגן. בדרך לבית המדרש הייתי בודק בכל פעם שהפסנתר מכוון. הייתי אובססיבי למוזיקה, וזו אובססיה טובה. עדיף להתמכר לזה מאשר לדברים אחרים. פחות עניין אותי להיות נגן־על, ויותר עניינו אותי הרוחב, הלחנים והמלודיות. הלחנתי את המנגינה הראשונה שלי בכיתה ט'".

כל עכבה לטובה, מעז יצא מתוק – המשפטים האלה אינם רק קלישאות חלולות כשמדובר בסיפור חייו של אלנתן שלום. כך גם בכל הקשור אליו כמוזיקאי. כעת, אחרי שנים שבהן הלחין שירים מצליחים לזמרים מהשורה הראשונה כמו חנן בן־ארי, שירי מימון, מירי מסיקה, ריטה, דוד ד'אור ובניה ברבי, הגיע תורו לפרוץ. הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלו, "נושם", מתקבל בחום וכבר הספיק להיכנס לפלייליסט של גלגלצ.

"לפני עשור הופעתי בבית אבי חי בירושלים, סגרתי אולם של 500 איש, והגיעו תשעים. חנן בן־ארי היה שם בתור חבר שלי, בא בגשם עם התינוקת שלו. יום למחרת הוא כתב לי, והיו הודעות שניסו לחזק אותי, אבל הייתי מרוסק. אמרתי: אני עם הבמה סיימתי"

על הסינגל הוא חתום כאלנתן, בשמו הפרטי, ללא שם המשפחה. חוץ מהפקה מהוקצעת ומיוחדת, קצב טוב וסאונד עדכני, ל"נושם" יש טקסט שיכול להתאים היטב לתקופת הקורונה. "שלח סימן קטן מדי פעם שלא אשתגע, שלא אתפקע", נכתב בבית, ובפזמון הוא שר: "נושם בסוף הכול יהיה בסדר / מכוון ת'אור שייכנס לחדר / עושה בנשמה שלי, עושה בה סדר / כמה הרגלים אספתי". "כתבתי את זה לפני שנה", הוא מודה, "פתאום אנשים שולחים לי הודעות: וואו, זה ממש מדבר את התקופה הזו, לנשום עמוק ויהיה בסדר, רק לעבור את זה עם הילדים".

ואתה מרגיש שהתקופה הזו עשתה בנשמה שלך סדר?

"הקורונה עשתה לי סדר. באופן כואב, אפשר לומר, אבל עשתה את זה. יש כל מיני דרכים לעשות בנשמה סדר: אפשר לנסוע לשבועיים באירופה עם בת הזוג, לנקות את הראש ולקחת חופשה מהחיים, או כמו במקרה הזה – להכניס את החיים לבית ב־200 קמ"ש, ולעשות שם סדר".

את הטקסט הוא כתב יחד עם שחר הדר, שכתבה גם את מילות השיר "בין קודש לחול", הלהיט של אמיר דדון ושולי רנד. "את שחר הכרתי הרבה לפני 'בין קודש לחול'. אני כתבתי רק את הבית של 'נושם', והיא החזירה לי אותו משופץ ומחודד יותר, והביאה גם את המילים לפזמון".

"התפללתי לעוף מהר מ'דה וויס'"

כמו במערכת החינוך, גם בקריירה המוזיקלית שלו נאלץ אלנתן לעבור דרך חתחתים בניסיון לזכות בהכרה. "יש אנשי צללים שעוברים לפרונט – ויש אנשים שמנסים בפרונט ולא הולך להם, הולכים לצללים כדי לעשות בירור פנימי, ואז חוזרים. אני חושב שאני מהקבוצה השנייה. ניסיתי הרבה זמן, הוצאתי לפני יותר מעשור שיר שקראו לו 'אמונה' וחשבתי שהנה זה קורה, התחלתי לסגור הופעות. להופעה הראשונה שלי בצוללת הצהובה הגיעו 200 איש, ואמרתי לעצמי שזהו, אפשר לסגור אולמות של 500 איש… הייתי חי בסרט עמוק מאוד. הייתי בן 22, חייתי על 200 קמ"ש וחשבתי שזה הולך לקרות".

מתי חטפת את הכאפה?

"הופעתי בבית אבי חי בירושלים, סגרתי אולם של 500 איש, והגיעו תשעים. לא אשכח את מי שבא, חנן בן־ארי היה שם בתור חבר שלי, בא בגשם עם התינוקת שלו. יום למחרת הוא כתב לי, והיו הודעות שניסו לחזק אותי, אבל הייתי מרוסק. אמרתי: אני עם הבמה סיימתי. אבל זה ג'וק שלא עוזב אותך, זו מפלצת שאוכלת אותך מבפנים. אחרי שנה חזרתי להופיע בסלונים, חשבתי שוב שהנה זה קורה. סלון אחרי סלון, 39 סלונים, וזה פשוט לא קרה. אז אמרתי: אני הולך אחורה, חוזר לעצמי".

יום אחד עלתה בראשו מנגינה ששינתה את חייו. "שלחתי את המנגינה לחנן, שבדיוק הוציא את 'ממך עד אליי', הסינגל הראשון שלו. למדנו יחד בישיבת ההסדר במצפה־רמון; הייתי שם רק חודש, אחרי זה המשכתי בדרכי. הוא השתגע על המנגינה ואמר לי שהוא ישלח את הטקסט מיד. זה היה בשלוש בלילה. בוקר למחרת נפגשנו, שבועיים אחרי זה הוקלטה סקיצה, ובתוך חודש וחצי זה כבר היה ברדיו. זה היה פשוט טיל בליסטי".

השיר המדובר הוא "אמא אם הייתי". הטקסט שבן־ארי חיבר ללחן נכתב על העקירה מגוש קטיף, והשיר הפך להצלחה גדולה. "רצו לקרוא לשיר הזה בכלל 'שיר ערש', עד שבוע לפני שהוא יצא", הוא מגלה, "חנן אמר שאפשר לשים את המנגינה הזו בתיבת נגינה. אם תשמע רק את המלודיה, תוכל ממש לדמיין אמא מחזיקה את התינוק שלה. לפני שהשיר יצא חנן אמר לי: מתוקי – ככה הוא קרא לי – אנחנו נעשה את זה 'אמא אם הייתי'. אמרתי לו: אני איתך".

"כש'אמא אם הייתי' פרץ עוד האמנתי שאני יכול להמשיך להופיע כאלנתן, ניסיתי שוב, ועוד פעם טעיתי. רק אחרי זה ממש החלטתי לסגת. הבנתי שזה המקום שלי כרגע, והתחלתי לתת שירים לאחרים", הוא מספר.

מאותה נקודה העניינים התחילו להתגלגל, ודבר הוביל לדבר. "אחרי 'אמא אם הייתי' שירי מימון פנתה לחנן ואמרה לו: אני רוצה שיר עם כזו עוצמה של בלדה. הוא אמר לה: 'זה לא אני, זה אלנתן', והיא אמרה בתמיהה: מי זה אלנתן? הוא הפנה אותה אליי, היא שלחה לי מייל וכתבה שהיא תשמח שנעבוד ביחד. היא צירפה באותה הודעה טקסט של נעם חורב (פזמונאי, ש"מ). אגב, לנעם חורב שלחתי את הלחן של 'אמא אם הייתי' שנתיים לפני כן, והוא לא הגיב על המייל בכלל. זו בדיחה שאנחנו מספרים בסדנאות אחד על השני. הוא אומר על זה משהו מדהים: לכל דבר יש את הזמן שלו, ולפעמים אתה לא רואה משהו כדי שהוא יקרה".

הוא הלחין לשירי מימון שני שירים, "אחותי" ו"יש לי הכול". כשניגש לאודישנים של התוכנית "דה וויס", נוצרה לו הזדמנות חדשה. "הייתי בעונה הרביעית, מירי מסיקה הייתה שם מנטורית. מיד אחרי האודישן היא אמרה לי: 'אני רוצה ממך שיר, לא משנה לי איזה'. למחרת דיברנו בטלפון, ודברים קרו מהר מאוד".

"כשהשיר 'נושם' נכנס לפלייליסט, מירי מסיקה כתבה לי: 'במקרה שלך באמת רק כשהכול מדויק נפתחת לך הדלת. כאילו שמרו עליך עד שתדייק את עצמך'. זה משפט שלכאורה הייתי אמור להיפגע ממנו, אבל באמת לא הייתי מדויק עד עכשיו"

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201721_07_22-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

בתוכנית עצמה הוא הגיע עד לשלב הדו־קרב. הוא התחרה מול בניה ברבי, והם שומרים על קשר ביניהם עד היום. שלום אף הלחין בהמשך את השיר "אחרי שייגמר", שברבי מבצע. "התפללתי לעוף מהר. רציתי לקבל חשיפה כמלחין, לא באתי כדי להיות מגה סטאר. באתי מכוון מאוד. אגב, מי שבא לתוכנית ריאליטי כשהוא לא מכוון משלם מחיר כבד מאוד".

באיזה מובן?

"אם אתה מגיע לתוכנית ריאליטי עם ציפיות ענק, זה קצת כמו מישהו שממלא לוטו ובטוח שהוא הולך לזכות. חייבים להיות עם הרגליים על הקרקע ומכווני מטרה. חשבתי שהפורמט יכול להניע את הקריירה שלי כמלחין. באתי בידיעה שאני רוצה רק לעבור את שלב הכיסאות המסתובבים, לקבל את ההכרה כמלחין וללכת. וממש כך היה".

עד היום הוא הלחין למירי מסיקה ארבעה שירים (האחרון שבהם, "חוה", יצא השנה). "עם מירי אני ממש בקשר חברי, אני מתייעץ איתה ולומד ממנה המון. אנחנו עובדים הרבה, יש פינג־פונג שכל הזמן קורה בינינו, לאו דווקא על דברים שיוצאים בסוף. זה כמו שחקן כדורסל שמתאמן הרבה ופעם בכמה זמן יוצא למשחק ומראה את הביצועים".

ולא מדברים על פוליטיקה.

"משתדלים שלא".

אתם באים מתפיסות שונות מאוד.

"אנחנו משתדלים לא להיכנס לזה. לא שהיא שמאלנית קיצונית או שאני ימני קיצוני, אבל יש הרבה חילוקי דעות. קלישאתי ככל שזה יישמע, המוזיקה באמת מגשרת על המון דברים. גם ממי שנכנס אליי לאולפן אני אומר: בוא נעשה מוזיקה, עזוב אותך מפוליטיקה. אנחנו מייצרים שפה שאמורה לגשר על כל הפערים האלה".

להדליק נר

לאמנים יש כל מיני דרכים לזמן את המוזה. לאלנתן שלום יש דרך משלו לבקש סיעתא דשמיא. "לפני שאני ניגש להלחנה, אני תמיד מדליק נר ומתפלל. מבקש להיות חלק ממשהו שצריך לרדת לעולם".

מה, ברכה בנוסח אישי?

"תפילה. אם זה לא קורה, אז כנראה אני לא הכתובת ללחן שצריך לרדת. אני לא מאמין ב'כוחי ועוצם ידי' כל כך. הבנתי ש'אמא אם הייתי' בכלל לא קשור אליי, זה משהו שהיה צריך לרדת לעולם ולרפא הרבה לבבות".

גם הרצון להעניק שיר לריטה התחבר אצלו לתפילה אישית. "כשאני מלחין שיר טוב והוא לא מוצא בית זה מצער אותי, אבל אני יודע שבסוף הוא ימצא בית. הייתה שנה שבה ריטה הופיעה בפסטיבל חוצות היוצר, והלכתי לראות אותה עם אשתי. עמדתי בהופעה וממש התפללתי. אמרתי בלב: אני לא רוצה לעבוד עם ריטה או להלחין לה אלבום, אני רוצה רק לתת לה שיר אחד".

"קיבלתי שיחת טלפון ושמעתי מעבר לקו 'היי, מה נשמע, מדברת איטה' – לא שמעתי טוב, כי חתכתי ירקות בשביל הבנות שלי לארוחת ערב… חשבתי שזו בטח אחת השכנות. פתאום זיהיתי את חיתוך הדיבור, ואני אומר לעצמי: יואו, זו ריטה, א־לוהים ישמור!"

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0715140038001-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

לפעמים חלומות מתגשמים, ובמקרה הזה, הרגע הגדול הגיע כעבור שנה. "קיבלתי שיחת טלפון, ושמעתי מעבר לקו 'היי, מה נשמע, מדברת איטה' – לא שמעתי טוב, כי תוך כדי השיחה חתכתי ירקות בשביל הבנות שלי לארוחת ערב… שמעתי 'איטה', חשבתי שזו בטח אחת השכנות שרוצה לבקש משהו בשביל הנכד שלה או משהו בסגנון. פתאום זיהיתי את חיתוך הדיבור, כשהיא אמרה לי 'נורא התרגשתי מהשיר', ואני אומר לעצמי: יואו, זו לא איטה, זו ריטה, א־לוהים ישמור! ממש ככה. סימנתי לאשתי בעיניים פעורות, והיא אמרה 'מה קרה, זה מס הכנסה?' בתמיהה. אמרתי לה: לא לא, זו ריטה!"

איך היא הגיעה אליך?

"שאלה נהדרת. באותה תקופה עבדתי עם נעם חורב על שירים למירי. עבדנו על שיר שהוא כתב, 'ביני ובינך', ונעם פשוט שלח לה את השיר ואת מספר הטלפון שלי אפילו בלי להגיד לי. היא התקשרה וסיפרה שהיא נרגשת מהשיר הזה, והציעה שנקליט סקיצה. הגענו לאולפן, הקלטנו, אבל היא הרגישה שזה לא מתאים לה. היא אמרה: 'אני מרגישה שאני לא עושה מספיק כבוד לשיר. אבל אני רוצה לשלוח לך משהו אחר, טקסט שכתבתי'. היא הקריאה לי את גרסת הטיוטה הראשונה של 'קחי לך', זה היה עמוד וחצי של מכתב שהיא כתבה לבת שלה. היא שלחה לי את הטקסט, ולא ידעתי איך אלחין טקסט ארוך כל כך. שאלתי אם אוכל לגעת במילים ולסדר את זה, וריטה אמרה: אני סומכת עליך, תעשה מה שאתה רוצה.

"חזרתי הביתה ואשתי אמרה לי: לא משנה מה, אתה מצליח להלחין את זה. עשיתי את הטקס הקבוע, הדלקתי נר וניגשתי לטקסט. ניסיתי להיכנס לדמות של אמא, לחשוב מה הדברים שכל אמא הייתה יכולה לומר לבת שלה. התחלתי ללקט מילים מתוך המלל, זה היה טקסט ארוך ויפה. סידרתי את הטקסט לכדי שיר והלחנתי אותו. שלחתי את ההקלטה לריטה. בדרך כלל לוקח לאמנים זמן להגיב, אבל היא חזרה אליי אחרי שלוש דקות וחצי בדיוק. היא אמרה לי: 'אין לי מה לומר, רק אומר שאני ממש נרגשת'".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201811_02_17-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

איך "קחי לך" התגלגל והפך לדואט של ריטה עם הבת שלה, משי קליינשטיין?

"שבוע אחרי זה ריטה התקשרה אליי ואמרה לי: השמעתי את זה למשי, היא התרגשה מאוד, והציעה שאולי נוסיף עוד בית והיא תשיר אותו. אמרתי שזה נשמע נהדר, ונפגשנו שלושתנו. היה מעמד מרגש. משי כתבה בית והוא היה כל כך טהור, לאף אחד מאיתנו לא היו הערות עליו. גלעד שמואלי הפיק את השיר ויצאנו לדרך מהר מאוד".

השיר הושמע הרבה ברדיו, צעד במצעדים ועל הדרך הזניק את הקריירה הצעירה של משי קליינשטיין כזמרת. "בכל פעם בחיים שלי, ברגע ששחררתי קרו דברים מדהימים", אומר אלנתן. "כשרציתי נורא – שום דבר לא קרה. שלחתי לריטה המון הודעות וניסיתי להגיע אליה גם דרך המנהלת שלה, ובסוף היא התקשרה אליי. משהו בהרפיה גורם למציאות לזוז".

הפריחה של נרקיס

הוא בן 33, נשוי לרבקה ואב לארבע בנות. חובש כיפה סרוגה ומתגורר ביישוב כוכב־השחר בבנימין. מלבד היותו מוזיקאי ויוצר, הוא גם מפיק מוזיקלי. אנחנו יושבים לשיחה באולפן בתל־אביב. "אני לא מגדיר את עצמי כזמר. אני מוזיקאי, יוצר. פחות מנסה לומר לאנשים 'תראו את היכולות הווקאליות שלי', ויותר מנסה לשים את הנשמה שלי על הבמה ולגעת בלבבות", הוא מסביר.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201822_49_00-750x565.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

באולפן הוא גילה יום אחד את הזמרת נרקיס, לפני שהתפרסמה וזכתה להצלחה. "נרקיס באה אליי לפני ארבע שנים לאולפן והתחלנו להקליט סקיצות. היא אמרה לי: אני רוצה לעשות מוזיקה. היא השמיעה לי 18 שירים, סקיצות שהקליטה. הצבעתי על השיר 'שדות' ואמרתי לה: 'זה יצליח, זה לרדיו, וזה מרגש. אני אומר לך, זה יצליח'. הייתי ממש נחרץ. באותה תקופה פנו אליי מ'דה וויס' והזמינו אותי לאודישנים, והתלבטתי אם להמשיך בעבודת ההפקה עם נרקיס. התחלנו להפיק EP (מיני־אלבום, ש"מ). היא התקשרה אליי ואמרה שהמפיק צח דרורי ממש התעניין בעשייה שלה, ונראה לה שהיא תמשיך איתו. אמרתי לה שאני שמח שהיא הולכת לידיים טובות. חששתי שלא אהיה שם בשבילה, כי היא באמת אמן בסדר גודל משמעותי. היא שלחה לי עדכונים לאורך הדרך בהכנת האלבום הראשון, והתרגשתי מזה. בהחלט, דריכת הרגל הראשונה שלה הייתה אצלי באולפן".

כאמור, למרות כל התהפוכות, הדחף להופיע ולשיר בעצמו לא עזב את אלנתן וכעת הוא עובד על אלבום הבכורה שלו. הקורונה עיכבה את תהליך הכנת האלבום, אבל כבר נקבעה הופעת בכורה בזאפה הרצליה ב־6 בספטמבר.

כמה זמן כבר לא הופעת בצורה מסודרת?

"התארחתי המון בהופעות של אחרים בשנה האחרונה, אצל בניה, אצל חנן ואצל מירי, עם שירים שכתבתי לאחרים. אבל במה היא לא משהו שחדש לי".

מה המדינה צריכה לדעתך לעשות כדי לסייע לאמנים עכשיו, בעקבות הקורונה?

"זה כואב לי נורא. אני לא מאמין בלקטר ולרטון, כל החיים הייתי על הרגליים האחוריות כדי להשיג את מה שאני רוצה להשיג בעולם, אני לא יושב ומתבכיין – אבל במקרה הזה הייתי מצפה מהמדינה להיות יצירתית, לתת מקום להמון אנשים שעוסקים בעולם הבמה. מסביב לכל אמן יש קרוב למאה איש שעובדים ללא הפסקה, יח"צ, תאורה, סאונד, נגנים, חדרי חזרות ועוד. הייתי מצפה להתייחסות מסוימת. התעלמות זה הדבר הכי מעליב שיכול לקרות מבחינתי".

בכוכב־השחר הוא גר קרוב לתשע שנים. באודישן שלו ב"דה וויס" לפני מספר שנים הוא אפילו נקלע לעימות קצר עם אביב גפן, אחד המנטורים בתוכנית, בנוגע לבחירת מקום מגוריו והסיכון שלכאורה טמון בה.

"הקורונה עשתה לי סדר. יש כל מיני דרכים לעשות בנשמה סדר: אפשר לנסוע לשבועיים באירופה עם בת הזוג ולנקות את הראש, או כמו במקרה הזה – להכניס את החיים לבית ב-200 קמ"ש, ולעשות שם סדר"

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 02011_38_54-3-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

יש אנשים רבים בתעשייה שרואים את המקום שאתה גר בו בצורה שונה ממקומות אחרים – ואתה לא.

"אנשים קוראים לזה התנחלות, ואני פשוט קורא לזה התיישבות. אני לא גונב ולא עושה שום דבר שהוא לא בסדר. אני במקום שהיה היאחזות נח"ל, המדינה אמרה לנו לגור שם. דברים השתנו בפוליטיקה ופתאום זה נהיה מוקצה, אבל זה לא באמת מוקצה בעיניי. זה יישוב מקסים ומהמם, אני אפילו נבוך מזה שאני צריך להצדיק את היישוב שלי".

הרגשת לפעמים שזה גובה מחירים מסוימים?

"לא, אני גר שם מבחירה, ואני ממש מאמין שזה שומר עליי. המקום הזה עוטף אותי. לא בטוח שהעיר הייתה עושה לי טוב. אני מרגיש שם הכי בטוח שיש. כשאני מגיע לעיר אני לוקח אוויר, כמו בכניסה מתחת למים, ואז חוזר הביתה".

אתה מרגיש לפעמים שאתה נאלץ להיכנס לעמדה של מנפץ סטריאוטיפים בנוגע למקום שבו אתה חי?

"זה מתיש אותי נורא, ובגלל זה אני גם מתחמק מזה. אני בא לעשות מוזיקה. קורה שאני יושב עם אמנים ואנחנו מדברים על זה שהשמאל מבקר אותנו על כך שאנחנו כביכול לא הומניים כלפי ערבים, ואני אומר בשיחות האלה בפשטות: חבר'ה, אני עושה איתם קניות, אני עומד איתם בתור בקופת חולים, אני חי איתם באהבה ובשלום ובאחווה. נכון, יש כל מיני פיקים מורכבים ויש טרור. אבל אני תמיד בורח מהשאלות האלה. אם אנשים שואלים איפה אני גר, אני עונה שזה מעל ים המלח. בשביל מה להיכנס לפינות האלה?"

כשהכול מדויק

הוריו נולדו בתוניס ועברו לצרפת בשנות נעוריהם. הם עלו לארץ בשנות השמונים, כשהם קרובים לסוף העשור הרביעי לחייהם. אלנתן הוא בן הזקונים, הקטן מבין שלושה אחים, ונולד כבר בארץ. בבית דיברו צרפתית, אבל הוא ענה בעברית.

"אני מושפע מהבי ג'יז, ממריה קרי, מהביטלס… ההורים שלי חוזרים בתשובה, והם לא הכירו שיר אחד בעברית", הוא מספר, "שבוע אחרי שהתחתנתי היה לי יום הולדת ואשתי נתנה לי במתנה אוסף של שירי 'ארבע אחרי הצהריים', שאכיר שירים עבריים קלאסיים. הכרתי בעיקר מוזיקה לועזית, ומעט להיטים שהיו פה בשנות התשעים, כמו של אתניקס".

"לפני שאני ניגש להלחנה, אני תמיד מדליק נר ומתפלל. אם זה לא קורה, אז כנראה אני לא הכתובת ללחן שצריך לרדת לעולם. הבנתי ש'אמא אם הייתי' בכלל לא קשור אליי, זה משהו שהיה צריך לרדת לעולם ולרפא לבבות"

הוא גדל בשדמות־מחולה שבבקעת הירדן, משם עברה המשפחה ליישוב פסגות. במשך שנה היה עם משפחתו בשליחות בצרפת, שם אביו עבד בבית ספר יהודי. "הייתי שם בכיתה ו'. בשעות הבוקר, משמונה עד עשר, אבא שלי שם אותי בכיתה א' כדי שאלמד את השפה", הוא נזכר. זה השתלם, והיום הוא דובר צרפתית. כשהוא נשאל האם הוא מתכנן לשיר בשלב מסוים בצרפתית הוא עונה שהאפשרות בהחלט עומדת על הפרק.

לאחר השליחות בצרפת עברה המשפחה לירושלים, ובתום שלוש שנים בבירה הם חזרו לפסגות. אחרי הלימודים בישיבת "כינור דוד" הוא שירת כלוחם בצנחנים, והכיר את אשתו לקראת סוף השירות. "היא עשתה שירות בקריית־שמונה, אני הייתי בחרמון. הכרנו באוטובוס".

בקיץ 2018, לאחר תקופה ארוכה שבה היה עסוק בעיקר בכתיבת שירים לאחרים, הוציא את השיר "אחד ועוד אחת". "הוא היה פיילוט. לא סגרתי שום הופעה ולא רצתי לשום מקום, רק רציתי לעשות טסט. בדקתי את השטח וראיתי שזה נגע בהרבה אנשים", הוא מגלה.

אתה מרגיש שמשהו בך השתנה?

"אני מאמין שהמציאות משתנה על פי מה שמתחולל אצלך בלב. יש משהו בהרפיה שמזמן הרבה טוב. מירי (מסיקה, ש"מ) ואני קרובים מאוד, וכש'נושם' נכנס לפלייליסט של גלגלצ היא כתבה לי: 'במקרה שלך באמת רק כשהכול מדויק נפתחת לך הדלת. זה כאילו שמרו עליך עד שתדייק את עצמך'. זה משפט שלכאורה אתה אמור להיפגע ממנו – מה, לא הייתי מדויק עד עכשיו? אז כן, לא הייתי מדויק עד עכשיו. אני חי עם זה בשלום. יכול להיות שאם היא הייתה אומרת לי לפני שלוש שנים שאני לא מדויק, הייתי נעלב. אבל עכשיו, אחרי שראיתי שהעשייה מאחורי הקלעים מבורכת וגורמת להבשלה האישית שלי, קיבלתי את זה".

הוא מעדיף שלא יראו בו רק חלק מגל היצירה האמונית ששטף את המוזיקה הישראלית. "כשאתה שם מישהו בתבנית זה אומר שאין לך יכולת להכיל אותו באמת. אם לאנשים קל יותר לקטלג אותי כדתי או כמתנחל – בכיף, אני לא אפּגע. אבל מבחינה אישית אני בורח מתבניות".

אבל כן אפשר לומר שאתה נהנה מהמגמה שבמסגרתה ניתנה חשיפה גדולה יותר לטקסטים אמוניים ברדיו.

"לא ניתנה יותר חשיפה; הקהל מחפש משמעות. אנשים מחפשים להיאחז במשהו שימלא את הריק שנמצא בלב לכל אחד, במידה כזו או אחרת. גם מי שמאמינים בא־לוהים ב־200 קמ"ש מחפשים מישהו שידבר אותם".

שמתי לב שאתה אומר הרבה "200 קמ"ש".

"אני חי על זה".

צפו בשיר: נושם

The post "לפני עשר שנים חשבתי שאני עם הבמה סיימתי" appeared first on מקור ראשון.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... -at-19.44.06-750x237.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />מחקר סרולוגי ראשון מסוגו שנערך בישראל עמד אתמול (יום ג') בראש סדר היום החדשותי. אולם נראה שהממצא העיקרי בו, לפיו כ-200 אלף ישראלים נדבקו בקורונה ומרביתם כלל לא פיתחו תסמיני מחלה, לא כל כך מסתדר עם המציאות.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– "שגרת חירום מתמדת": כך נראו החיים במובלעת

– הגניבות בצאלים הפכו כר פורה להשפלת צה"ל

– ראשי יש"ע נפגשו עם נתניהו: "מצפים לריבונות בלי פגיעה"

המדגם, שנערך על ידי הצוות לטיפול במגיפות (צט"מ) בשיתוף פעולה עם המרכז הלאומי לבקרת מחלות, העלה כי שיעור החשיפה לנגיף עומד על 2.5 אחוז – גבוה יותר מזה שמשתקף כיום בשיעור הבדיקות החיוביות. המשמעות: כ-200 אלף ישראלים נדבקו בנגיף הקורונה מאז תחילת המגפה. החוקרים ציינו כי על פי הנתונים נראה שישראל רחוקה מאוד מלהנות מ"חסינות עדר". זאת, מאחר שכדי שתהיה חסינות כזאת שתאפשר לחיות לצד הקורונה בלי חשש לתחלואה ותמותה גדולה בגל השני, לפחות 50 אחוזים מהאוכלוסייה צריכים לפתח נוגדנים. על פי ממצאי הבדיקות הסרולוגיות, על מערכת הבריאות להיות מוכנה מבחינת ניהול המגפה ולא להיות מופתעת ממקבצי התפרצות כפי שאנו עדים להם בימים האחרונים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 06/AFP_1SQ3U0-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

ממצאי המחקר העלו לא מעט סימני שאלה ותהיות לגבי מהימנותם בשל מספר סיבות, בהן מספר הנבדקים הנמוך יחסית (כ-1,700 בני אדם) ובשל התוצאות שמעמידות את מצב אזרחי ישראל בבחינת נס. חוקרים ומדענים ששוחחנו איתם ציינו בפנינו מספר מהבעיות שעלו מממצאי המחקר. בדיקות סרולוגיות לבחינת מספר הנבדקים שבדמם נמצאים נוגדנים לקורונה נערכו במספר מדינות ברחבי העולם ובהן ניו יורק, ג'נבה, לונדון וספרד. מממצאי הבדיקות עלה כי אחוז התמותה מקורונה עומד על כ-1 אחוז ואילו על פי תוצאות המדגם, בהתחשב בתמותה בישראל שעומדת נכון להבוקר על 290 בני אדם, הרי שאחוז התמותה בישראל עומד על כ-0.15 אחוז. המשמעות היא שאו שבכל העולם טעו בבדיקות הסרולוגיות, או שבישראל טעו בפענוח הבדיקות הסרולוגיות, או אולי בכלל בישראל עדים לנס בלתי-מוסבר שמביא לאחוזי תמותה נמוכה מקורונה בהשוואה לכל העולם. לא מדובר בממצאים בלתי-אפשריים, אך הם מאוד לא סבירים.

בנוסף, אם אנחנו יודעים שבישראל חלו כ-200 אלף בני אדם וידענו לזהות על פי בדיקות הקורונה רק כ-17 אלף חולים עם סימפטומים – המשמעות היא שרק כעשרה אחוזים מהנדבקים בישראל אותרו. בניו יורק לשם השוואה זיהו אחוז חולים גדול יותר. האפשרות הזו לא סבירה מאחר שבישראל ביצעו מספר בדיקות קורונה רב יותר מאשר בניו יורק והשכילו לעצור את המגיפה בשלבים מוקדמים יותר, לפני גל התחלואה הענק שהיינו עדים לו בתפוח הגדול. לא סביר שלמרות הבדיקות הנרחבות הצליחו לפספס בישראל כל כך הרבה חולים, וזה לא מסתדר עם עדויות אחרות בעולם.

אז האם מדובר בטעות? לא ניתן לדעת. פרטיו של הדו"ח שהוגש למל"ל לא נחשפו מלבד המסקנות הסופיות שלו ואלו, כאמור, "לא עושות שכל". אז יכול להיות שבישראל קרה נס עצום שאי אפשר להשוות אותו לשום מדינה בעולם אבל גם יכול להיות שיש שגיאה בקיט הבדיקות הסרולוגיות, או בסטטיסטיקות ואינספור הטיות שיכולות להביא למציאות הזאת. כעת צריכה להיות דרישה מהמל"ל שיחשפו את הדו"ח המפורט ויאפשרו לציבור לבחון בעצמו ולהבין את הממצאים מהסקר הסרולוגי.

מה כן אפשר ללמוד מהסקר ומהממצאים הלא ברורים שנחשפנו אליהם? שהדבקת עדר פשוט לא עובדת ולא תיתכן. בימים אלו, פוסט קורונה ופרה-קורונה חלק ב' עולות הקריאות לאפשר לצעירים להידבק בהמוניהם ולכלוא אוכלוסיות בסיכון בריאותי ומבוגרים בסדר למשך חודש. ברור יותר מכל כעת כי זה פשוט לא יעבוד. אין ערובה להתחסנות עדר, ללא התערבות חיסונית יזומה ואין דבר שיבטיח שכשישחררו את הסגר הכפוי על המבוגרים, הם לא יידבקו ומיד יעמדו בסיכון חיים. מן המחקרים שנערכים בעולם בקרב מחלימי הקורונה והנוגדנים שפיתח גופם לנגיף עוד לא עולה תמונה ברורה באשר לחיסון העצמי שהעמידו המחלימים והאם בסיבוב הבא, בחורף 2021 לא תפגוש אותם הקורונה שוב. היא כבר לא חייבת להיות סלחנית.

The post נס או טעות בחישוב: המספרים המוזרים של הדו"ח הסרולוגי appeared first on מקור ראשון.