1.

תרופה היא לא קסם. הדבר המשמעותי ביותר הוא שאף על פי שחשבתי שהבנתי את העניין – לא באמת הפנמתי אותו. אז הנה זה: אין דבר כזה לקחת כדור אחד שיפתור לכם את כל הבעיות או הקשיים. התרופות יכולות לשפר את איכות החיים שלכם, אך ללא השקעה נוספת – ההשפעה תהיה מוגבלת. במקביל לנטילת תרופה יש לחשב מסלול מחדש, ולהבין כיצד אתם יכולים לחיות בצורה בריאה יותר, נכונה יותר עבורכם ובעיקר – מסודרת יותר.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– קרבות הירושה על כיסאו של אבו מאזן החלו

– הלו, הלו אבא: בשם האב והבן

– האם טיפול אלטרנטיבי בבעיות קשב וריכוז יעיל?

2.

יש דברים שלא ישתנו לעולם. לתומי חשבתי שבמסע הזה אצליח להגיע לנקודה שבה אבין סוף־סוף מה יסייע לי לעבוד בצורה נכונה ולהתנהל בחיים בצורה מסודרת ויעילה יותר. כבר בתחילת המסע, הבנתי בשיחה עם הפסיכותרפיסטית גלית יצפאן שלא משנה כמה אשקיע ואתמיד, בסוף יש דברים באופי ובאישיות שלי שלא ישתנו – וזה בסדר. הפנמתי שגם אם אשים לעצמי אלף תזכורות – ייתכן שאפספס משהו, ואני צריך לשנן לעצמי אינספור פעמים ביום שאני רק בן אדם. המסע בעצם לעולם לא ייגמר, ואולי זה מה שאנחנו צריכים – חיים מלאים בעליות, ירידות, גירויים והפתעות.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _36_00-3_v0.1-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

3.

אל תחמיצו הזדמנויות. אם באמת יש לכם הפרעת קשב, היא משפיעה לא רק על עבודתכם ועל מערכת היחסים שלכם עם הבוס, אלא גם על הזוגיות (או היעדר זוגיות), הורות, קשר עם חברים, התנהלות כלכלית ועוד. בלי ששמנו לב, הפכנו לעיתים למעמסה על בני או בנות הזוג שלנו, על ילדינו ועל חברינו. רבים מאיתנו לא יוזמים מספיק, ופשוט "זורמים" – ובכך אנחנו מפספסים כל כך הרבה הזדמנויות לעשות דברים שמתאימים לנו באמת.

4.

תדאגו שהרופא המטפל שלכם מבין בתחום. מאז שיצאתי למסע הזה, פונים אליי מדי שבוע קוראים רבים ומתייעצים איתי על הטיפול שלהם. אני כמובן ממש לא איש מקצוע, אבל אני כן יכול לומר בביטחון מלא אחרי המסע שעברתי, שאם בתור ילדים קיבלתם ריטלין כי זה מה שהיה אז – היום יש הרבה סוגי תרופות, או שילובים של תרופות, שיכולים לסייע לנו.

תתחילו באבחון אצל פסיכיאטר, נוירולוג, פסיכולוג או רופא משפחה עם התמחות בהפרעות קשב וריכוז. שימו לב שאם הייתם רק אצל פסיכולוג שמתמחה באבחון הפרעות קשב, תיאלצו בכל מקרה ללכת לרופא, כדי שישלים את האבחון וגם יעניק טיפול תרופתי.

רבים הפסיקו את הטיפול התרופתי כי הריטלין או הקונצרטה לא עשו להם טוב. אני עברתי כמה חודשים טובים עד שמצאתי כדור בלי תופעות לוואי שמשפיעות על חיי בקיצוניות. יש כאלה המפסיקים את הטיפול מפני שהוא משאיר אותם ערניים בלילה – וגם כאן יש פתרונות – אבל אם הרופא שמטפל בכם לא מכיר אותם, כנראה כדאי לכם להחליף רופא.

5.

תרופה טובה היא לא בהכרח לנצח. אני עוד לא לגמרי מצאתי את הפתרון התרופתי שלי. בצעירותי נטלתי ריטלין, לפני כשנה וחצי התחלתי לקחת קונצרטה, לאחר מכן פוקלין, וכיום, כפי שראיתם במדורים, אני נוטל 70 מ"ג ויואנס. אני לא סובל מכאבי הראש שהיו לי עם שני הכדורים הראשונים, אבל גם כאן יש תופעות לוואי – המשתנות מאדם לאדם. לעיתים אני מתקשה לישון בלילות, ואני עובד עם הפסיכיאטר על העניין, זאת באמצעות תרופה נוספת, שאנחנו מקציבים בזמן, כדי לגרום למוח להבין מתי יום ומתי לילה. היו לי כמה שבועות קשים עם התקפי חרדה ולחץ גדול – וגם על זה אנחנו עובדים בצורה מבוקרת והדרגתית. אוסיף שבעיניי הטיפול התרופתי הוא הדרמטי והאפקטיבי ביותר לטיפול בהפרעת הקשב, ובוודאי המיידי ביותר. אם תיטלו תרופה שאינה מתאימה לכם או שהמינון שלה יהיה גבוה מדי או נמוך מדי, זה יכול לגרום להרגשה ממש לא נעימה.

חשוב לנסות להתמיד בליווי לטיפול ולא להיות אצל רופא שדוגל בשיטת "שגר ושכח". יש כל כך הרבה מרכיבים שחשובים בהצלחת הטיפול התרופתי, וכל כך הרבה סוגים של תרופות קצרות טווח או ארוכות טווח, עם תופעות לוואי שונות.

6.

אימון לגוף ולנפש עוזר מאוד. כבר חודש אני מתאמן מדי יום ראשון עם מאמן אמנויות לחימה טיפוליות בגינה ציבורית בשעת בוקר מוקדמת. ביום־יומיים שאחרי האימון, אני רגוע וממוקד בהרבה. כל פעילות ספורטיבית יכולה לסייע לנו, אבל כאן יש אלמנט נוסף: במשך שעה שלמה אני נאלץ להיות ממוקד ולהשתמש כל פעם ביד או רגל אחרת, משהו שלפחות עבורי לא בא בקלות. בוקס ביד ימין, להגן ביד שמאל ולבעוט לאחר מכן ברגל ימין – אלה פעולות שמצריכות עבורי יותר הקשבה ומיקוד מאחרים. מצד שני, כשמצליחים, לא רק שהשרירים הרלוונטיים נבנים, כך גם השרירים באותם אזורים במוח נבנים ומתחזקים. אשתי טוענת שגם אם רק הייתי עוזב מסכים במשך שעה ויושב בחוץ – היה לזה גם אפקט מדהים. והיא צודקת. אין ספק שגם לביטחון ולדימוי העצמי, אמנויות לחימה מסייעות המון.

7.

אם לא תאכלו, תסבלו. איך התלהבתי מזה שבחודשים הראשונים ירדתי במשקל – הרי אני ידוע כ"פודי" מושבע, ואילו רוב התרופות לטיפול בהפרעות קשב מדכאות תיאבון. אלא שאחרי יום ללא אוכל, ובמיוחד כשההשפעה של הכדור פגה, עלולים להגיע למצב של חוסר תפקוד. בסיוע אשתי ובדחיפה אישית שלי, אני משתדל לאכול בצורה מסודרת יותר: להשקיע בהכנת כריך או סלט בריאים, לאכול חטיפי בריאות (רק כאלה שהם באמת בלי דלי של סוכר), אגוזי מלך (לפי המלצת המומחה ברפואה סינית), פירות או ירקות. אני מסתובב עם בקבוק מים גדול, ומשתדל לשתות כמה שיותר. אחת ההמלצות שאהבתי היא לדאוג לכך שיהיו לכם בבית כל המצרכים הכי בסיסיים או קלים להכנה – כי הרי ידוע שאנחנו חסרי סבלנות, במיוחד כשאנחנו באמצע משהו.

8.

אל תוותרו על קואוצ'ר או מרפאה בעיסוק. אנחנו חייבים להבין את דפוסי הפעולה שלנו, ולברור מה טוב לנו ומה דווקא פוגע בנו או במי שסביבנו. אנחנו חייבים לבנות לעצמנו מחדש את אורח החיים, צורות העבודה הזוגיות וחיי החברה. זה יעזור לנו להיות עם יותר מודעות עצמית, להבין את החוזקות ואת החולשות וגם לבקש עזרה מהסובבים אותנו במשימות שאנחנו מתקשים בהן.

9.

מוצרים לאימון המוח מצריכים השקעה ומניבים תוצאות. חשוב להבין שבתקופה של ארבעה חודשים לא היה אפשרי לעבור תהליכי עומק בכל אחת משיטות הטיפול שניסיתי. אלה היתרונות והחסרונות של העיתונות – מצד אחד יש בה היעדר עומק לעיתים, אך מנגד היא נותנת מסגור נגיש וקליל יותר מאשר מאמרים אקדמיים או מחקרים. אין ספק שכל הטכנולוגיות החדשות יכולות לסייע לנו במיקוד ובאימון המוח. האם הן תחליף לטיפול תרופתי? עוד אין לכך עדויות מוצקות וברורות, אז לא הייתי אומר לכם 'לכו רק על זה'.

10.

מה החמצתי. מכירים את המושג FOMO? אז תמיד הייתי כזה, וכל מי שמכיר אותי מגיל אפס יודע שאני תמיד חושש לפספס משהו – אולי בגלל זה הגעתי לתחום העיתונות. יש המון נושאים שהייתי מת לכתוב עליהם כאן, אבל בסוף צריך לשים דדליין (עוד משהו שאנחנו מופרעי הקשב חייבים כדי לסיים משהו), ולסכם את המסע המיוחד והאישי כל כך הזה. אז מה לא הספקנו? לכתוב על הצדדים החיוביים והייחודיים שיש בנו, מופרעי הקשב; לא הייתי אצל נוירולוג, רציתי ללכת לטיפול ברכיבה על סוסים, בהידרותרפיה ואפילו לטיפול זוגי.

11.

יש גם יתרונות להפרעת קשב. העורך ביקש ממני עשרה סעיפים, אבל אנחנו מופרעי הקשב תמיד בודקים את הגבולות ופורצים אותם. אז בכל זאת, חשוב להתעכב על הצדדים החיוביים: אנחנו יצירתיים בטירוף ועם דמיון יוצא דופן. למרות הדימוי הקופצני, אנחנו מסוגלים להתעמק במשימה שאנחנו אוהבים ולעשות אותה בצורה טובה יותר מאנשים "רגילים". אני חושב שיש אצלנו יותר חמלה ואהבה אינסופית למשפחה ולחברים. היות שהחיים שלנו לרוב היו רצופי התמודדויות ואתגרים – אנחנו יודעים איך להרים את עצמנו פעם אחר פעם, ולהתגבר על כישלונות. דווקא בגלל זה אנחנו גם יודעים לפתור בעיות ולצאת ממצבים מורכבים בצורה קלה יותר – הרי אנחנו עושים זאת כל חיינו. אנחנו בעלי חוש הומור ויכולות בין־אישיות יוצאות דופן, הרי ככה עברנו 12 שנות לימוד במוסדות חינוך שהיו עבורנו סוג של בית כלא. אנחנו קולטים כל דבר, בין אם זו הבעת פנים של מישהו שיושב מולנו, או התמונה על הקיר. יש מצבים רבים שבהם המוסחות הזאת מסייעת לנו – והיא לא רק גורם שמוציא מריכוז.

מילה לסיום: השבוע הרמתי שידור של שעתיים תוך פחות משבוע, כאשר אנשי הצוות בהפקה הזו היו בעיקר "אני". הייתי מסודר, מתוקתק ונאלצתי לטפל בנושאים שאני פחות טוב בהם: לוגיסטיקה, הפקה, בניית לו"ז, הוצאה לפועל של התוכניות – וכמובן אחריות על התוכן, על ההנחיה ועל התחקיר המקדים. היו כאן כל כך הרבה אלמנטים שבעבר היו בעייתיים או חסמים עבורי – אבל הצלחתי, בעזרת הטיפול התרופתי, העבודה העצמית ובעיקר בזכותכם, קוראים יקרים, שליוויתם אותי במסע הזה, נתתם פידבקים, אמרתם שזה מסייע לכם ונותן לכם סוף־סוף פתרון. אז תודה שהייתם איתי, ואתם מוזמנים להגיב, לשאול שאלות וסתם להציף נושאים: zvikaklein@gmail.com (ותסלחו לי אם ייקח לי זמן לענות – בכל זאת, מופרע קשב).

The post סיכום המסע של צביקה קליין לעומק תיאוריית הקשב appeared first on מקור ראשון.