זה קרה ב-12 בינואר 2003, בעיצומו של גל הטרור הפלסטיני המכונה "האינתיפאדה השנייה". קצין מג"ב יעקב שבתאי עודכן על עוד פיגוע, הפעם ביישוב גדיש שמצפון לעיר ג'נין שבשומרון. "הייתי ביישוב גן-נר, וקיבלתי דיווח שנשמע ירי", משחזר ניצב שבתאי, היום מפקד משמר הגבול ואז מפקד הגזרה. "טסתי למקום, והבנתי שיש ביישוב אנדרלמוסיה טוטלית. כולם הסתובבו באקדחים שלופים. ארגנתי כוח וניסיתי להבין מי נפגע ומי נגד מי. בשלב הזה קלטתי שהיו פה שני מחבלים. מצאנו תחמושת ותרמילים, והתחלנו סריקות ביישוב. בהתחלה עם כוח מאולתר, ואז הגיע כוח יס"מ ועשינו חלוקה של היישוב.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– מסיירת מטכ״ל עד לראשות המוסד: מי אתה ד'?

– הזירה הימית מתחממת: הפיגוע בסעודיה מדליק נורת אזהרה

– ההימור השתלם: כך הגיעו חיסוני הקורונה לקו הסיום

"תוך כדי סריקות נשמעו צרורות ירי. שמעתי בקשר שאחד הקצינים נפגע. לקחתי ג'יפ ממוגן ונסעתי לכיוון. חצצנו באמצעות הג'יפ בין קו הירי המשוער לבין הפצועים שחטפו כדורים. אתה שוכב מול כיוון מסוים, יודע שיש מחבלים בטווח של כמה מטרים ממך, אבל לא מזהה איפה הם בדיוק. ניסינו לגרות את המחבלים לפעול, כדי לדעת איפה הם נמצאים. זרקנו רימון הלם, אבל זה לא הועיל. החלטנו להיכנס בג'יפ ממוגן לכיוון המשוער שלהם. מי שנהג בג'יפ היה עמוס יעקב, שהיה סגן מפקד קו התפר. הצטרף אלינו מאיר אליהו, שהיה אז קצין במטה, יחד עם עוד לוחם.

"נכנסנו עם הג'יפ. בשלב מסוים לא ראינו כלום. הדלקנו אורות, ואז ראינו שני מחבלים עומדים בטווח 15 מטר מאיתנו, ומבצעים ירי אוטומטי לכיוון הג'יפ הממוגן. אחד מהם היה חמוש ב-M16, האחר בקלצ'ניקוב. יריתי ככל יכולתי דרך חרך הירי של הג'יפ. ראיתי שמחבל אחד נפגע. כשניסיתי להחליף מחסנית גיליתי שחסרה לי אצבע. אחד הכדורים חדר דרך חרך הירי ופגע בי.

נכון שעבודת החיל מורכבת מאוד, ומתרחשת במקומות הרגישים והנפיצים ביותר במדינה. אבל הסוד טמון ברוח הלוחמים ובפעילות המקצועית שלהם"

"באותו רגע עמוס דרס את המחבל השני בג'יפ, שכבר היה מלא בסימני הירי הכבד. עברתי לירי מאקדח ביד שלא נפגעה. ראינו עוד דמויות חשודות, אבל לפני שפתחנו עליהן באש הבחנו בסימן זיהוי שמדובר בכוח צה"ל. חבשתי את עצמי. הבנו שהמחבלים חוסלו, ובזה נגמר הסיפור".

בפיגוע בגדיש נהרג אלי ביטון, רכז הביטחון השוטף של גן-נר. יעקב שבתאי קיבל את עיטור האומץ המשטרתי על הקרב שניהל. זה לא היה העיטור הראשון שלו. הקריירה של שבתאי עתירת קרבות.

בשבוע שעבר שוב נתקל כוח מג"ב במפגעים, שגם כאן הצליחו להסוות את עצמם היטב. בפיגוע משולב בשתי זירות בעיר העתיקה בירושלים, נרצחה בערב שבת לוחמת מג"ב רס"ר הדס מלכא בת ה-23. "זה אירוע קשה, איבדנו לוחמת אמיצה שנאבקה בגבורה ובנחישות במחבל שהצליח לפגוע בה", אומר ניצב שבתאי.

"האירוע החל בניסיון של שלושה מחבלים לפגוע בכוח מג"ב במערת צדקיהו, הלוחמים הרגו שניים מהם. באותו זמן כוח מג"ב נוסף, שבו הייתה גם הדס ז"ל, התקדם לעבר זירת הפיגוע, אך בשער שכם מחבל חמוש בסכין הפתיע אותם. הוא תקף אותה מאחור, דקר והרג אותה".

הדס ז"ל היא לא הלוחמת הראשונה שנהרגה באזור. האם לאירועים כאלה יש השפעה על המוטיבציה של בנות להתגייס למג"ב ולשרת באזורים הללו?

"מבין כל יחידות החי"ר, הביקוש לשרת במג"ב הוא הגבוה ביותר בקרב בנות", הוא מבהיר. "נכון שעבודת החיל מורכבת מאוד, ומתרחשת במקומות הרגישים והנפיצים ביותר במדינה. אבל הסוד טמון ברוח הלוחמים ובפעילות המקצועית שלהם".

הלוחמות עדיין בגדר מתנדבות אצלכם?

"כן, והן משולבות בכל תחומי העשייה. אנחנו עומדים כיום על 25 אחוז לוחמות בחיל, ואני מעריך שנגיע ליותר מ-30 אחוז בשנים הקרובות, גם בעקבות קיצור השירות של הלוחמים. הרבה מאוד בנות רוצות להגיע אלינו, יש ביקוש גדול. הלוחמות מוכיחות את עצמן לכל אורך הדרך. הן היו מעורבות בחיסול של מחבלים, והן לא נופלות מהבנים באירועי אמת. היו גם מקרים שהן תפקדו טוב יותר. יש לנו לוחמת שחיסלה שני מחבלים בצומת תפוח – אליסון לסרי, שהצילה את החבר שלה בעמדה. היא הדליקה משואה השנה ביום העצמאות. לוחמת אחרת חיסלה מחבל בשער שכם, והלוחמת הדר כהן ז"ל, שנהרגה במהלך סיכול פיגוע של שני מחבלים. במציאות של מג"ב, בנות נתקלות בכל האירועים, ומבצעות את התפקיד על הצד הטוב ביותר. מג"ב היה החלוץ בנושא הכנסת הלוחמות, כבר ב-1995, בתקופתו של ישראל סדן כמפקד מג"ב".

האוכלוסייה הפלסטינית מתייחסת אל הלוחמות כמו ללוחמים?

"ברגע שהן מגלות מקצועיות, הצד השני מבין שאין פשרות. לא משנה אם זה לוחם או לוחמת, הוא יקבל את אותו טיפול".

חממות לגידול לוחמים

שבתאי בן 52, יליד אשקלון. כיום הוא מתגורר בכרכור, ואב לשלוש בנות. את רוב שירותו הצבאי עשה בלבנון, כמפקד פלוגה בגדוד 202 של הצנחנים. בנסיגה החלקית של 1985 הוביל את הפינוי מג'זין.

אחרי השירות בצנחנים העביר שלוש שנים בעבודות בלתי ביטחוניות בעליל: שיפוצים, בניין, גינון, הוראה. ב-1987 פרצה האינתיפאדה הראשונה, כששבתאי עדיין היה באזרחות. "חסַר לי הריח של אבק השריפה", הוא מספר. "התגייסתי לימ"מ, היחידה המשטרתית המיוחדת. בהמשך עברתי לענף לוט"ר (לוחמה בטרור) של משמר הגבול, ומשם ליחידת המסתערבים. פיקדתי על יחידת המסתערבים של עזה בתקופה מעניינת במיוחד – מ-1991 עד סוף 1994. באותם ימים של הסכמי אוסלו הגיע יאסר ערפאת לרצועה. קלטנו אותו בכניסה בדהניה, באופן גלוי, לא בתור מסתערבים.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... /2020/05/s160-750x570.jpg 750w" sizes="(max-width: 984px) 100vw, 984px" />

"בתקופה האחרונה שלי בתפקיד הזה ביצעה יחידת המסתערבים את הסיורים המשותפים עם הפלסטינים, בחלק הרגיש שבין כפר-דרום לבין נצרים. ממש ביום האחרון שלי בתפקיד, ב-17 בספטמבר 1994, התנהל קרב ליד מחסום ארז. גם שם נפצעתי מכדור". את פינויו מהזירה הוא דחה לסיום הקרב. על חלקו באירוע קיבל את עיטור המופת.

מהתפקיד הזה עבר שבתאי לפקד על מרחב שומרון של מג"ב. "גם שם בתקופה מאתגרת, עם לא מעט פינויים", הוא מספר. "היה פינוי אחד שתפס את הכותרות, בחוות-גלעד. לפני שקיבלנו את המשימה היו הרבה ניסיונות לפנות את החווה בכוחות גדולים, והם לא צלחו. אנחנו באנו בכוח קטן יחסית ועשינו את העבודה, ואחרי שיצאנו התחילו התושבים לכרות עצים של פלסטינים. כשחזרנו ירו כדורי צבע. האירוע נגמר בצורה קלה יחסית, כי לא היו נפגעים בקרב הכוחות המבצעים או המפונים, למעט אחד שחטף שני כדורי צבע מטווח קצר, אבל הוא עשה רעש תקשורתי".

בין שלל התפקידים שמילא שבתאי בחזית המאבק בטרור, הוא כיהן גם בתפקידי שיטור קלאסיים: מפקד משטרת עירון, מפקד מרחב השרון ועוד. הוא נלחם גם בפשיעה במרחב הכפרי. בשנת 2016 חזר למשמר הגבול, כמפקדו.

"חזרתי ליחידה הרבה יותר טובה ממה שהייתה בעבר", הוא טוען. "התלונות על שימוש בכוח ואלימות ירדו בלא פחות מ-90 אחוזים. מג"ב נכנס חזק מאוד לתחום הפלילי, והרבה יחידות שלנו נלחמות בשוטף גם בתחום הזה. כעת אני מנסה למנף את היכולות של מג"ב בפן הלוחמה, שיהיה חיל לכל דבר ולא אוסף של ניידות בודדות בשטח. מג"ב יפעל יותר ככוח צבאי, שיכול להשפיע עם היתרונות היחסיים שלו. לשם כך אנחנו מובילים כמה תהליכים. בתחום ההכשרות המקצועיות קפצנו מדרגה. עברה עלינו שנה לא קלה בתחום הלוחמה בטרור הסכינאות. הכנסנו אלמנטים חדשים של אימון, והשוטרים עוברים הכנה מנטלית וכשירות מבצעית להתמודדות עם הסכינאות. הכנסנו סכינים חשמליות לאימונים, ועשינו סימולציות של אחד על אחד בנושא הדקירות.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201700_39_39-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"התחלנו לדמות באימונים כלי נשק אחד לאחד, למשל אקדחי גלוק, אקדחי יריחו ורובי M16 שיורים כדורי צבע. כך אנחנו לומדים אם זמן התגובה שלנו מהיר מספיק. כל טירון במג"ב עובר שלושה שבועות של אימוני טרור, ומגיע לרמת מיומנות שמאפשרת לו להוציא כדור למטרה בתוך פחות משנייה. כשאדם בא לכיוונך לבדיקה ביטחונית ופתאום שולף סכין או אקדח, זה לא כמו להתמודד עם מטרת קרטון. האימונים האלה שדרגו אותנו מאוד".

איך מבחינים בשטח בין אדם תמים למחבל?

"לפעמים אנחנו מפתיעים את הלוחמים באימון, שידעו מה לעשות במקרה של אדם תמים ומה לעשות במקרה של מחבל שמתחזה לתמים. האימונים כוללים הכנה מנטלית לסיטואציות שונות: דקירה, אדם ששולף נשק בתוך המון, בקבוקי תבערה, רכב מפגע, אימוני אוטובוסים עם מחבלים שמשתוללים בפנים. תרגלנו את הלוחמים לאירוע שבו אנשים נמצאים בתוך האוטובוס והם צריכים גם לחלץ רכבים מתוך ההמון. תרגלנו כוח שלם, עם פרשים ועם רחפנים, וצילמנו הכול כדי להפיק מסקנות.

"לוחמת הגרילה דורשת מיומנויות של תקשורת בין לוחמים ברמה הכי גבוהה", מסביר שבתאי. "הבעיה היא חלוקת הפקודות והתפקידים בשטח לא מוכר. לצורך התרגולים בנינו חממה במדבר יהודה. הייתה כמובן בעיה של חום בעונת הקיץ, אבל פתרנו אותה באמצעות צינון של הגג ביום והרבה אימוני לילה. כל חממה, כמו אלה שמשמשות לגידול צמחים, היא באורך 50 מטרים. יש לנו תאורה בכל המטווחים, ואנחנו יכולים להתאמן שם בלילה בדיוק כמו בשעות היום. בתוך החממות בנינו אזורים שמדמים סביבות לחימה שונות בטרור. יש שם דיר, כלי רכב, בריכת מים עם מפל ואמצעים רבים להסוואה. בחממה אחרת העתקנו סמטה של ירושלים, עם השיפועים המדויקים וסוגי האבנים. אנחנו מקימים גם מבנים עם מבוכי חדרים וכל סוגי הדלתות, כדי שהלוחמים יוכלו לתרגל פריצות. בחלק אחר, שעדיין לא קיים, נקים אזור של בתי קפה ומסעדות לצורך תרגולות אחרות. בנוסף לכל אלה, בנינו חמישה חדרים שנוסעים על עגלה, ואנחנו יכולים לאלתר איזה מבנה שנרצה. אנחנו יכולים להגיע עם 'עגלות ההדרכה' לכל מקום כדי לאמן לוחמים. בהמשך נבנה עוד כיתות לימוד עם סימולטורים".

לצורך האימונים במתקנים החדשים רכש משמר הגבול רובים שיורים כדורי צבע בטכנולוגיה המדמה שימוש ברובה ובאקדח. כדי שלא יהיה שימוש שגוי בנשק חי, כלי האימונים צבועים. בתום כל אימון אפשר לדעת מי "נפגע" – המדריכים שמדמים את המחבלים או הלוחמים שערכו את האימון – על פי סימני הצבע. אחד המניעים להקמת מתקני האימונים בחממות היה גל טרור הסכינים, שפרץ באוקטובר 2015 ודעך במידה רבה במהלך 2016 – אם כי אי אפשר להכריז על סיומו, והפיגוע האחרון הוא תזכורת לכך. בשיא הגל הזה התמודדו לוחמי מג"ב וכוחות הביטחון האחרים עם עשרות פיגועים בחודש.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201713_35_07-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

הירידה בהיקף הפיגועים נובעת מהמענה המבצעי, או מדעיכת המוטיבציה בצד השני?

"אין לי ספק שהסיבה היא המענה המבצעי. המחבלים מבינים שכל אירוע מסתיים לרעתם. גילינו שרוב המפגעים האחרונים לא יצאו משיקולים אידאולוגיים, אלא גם על רקע בעיות אישיות בבית וענייני כבוד המשפחה. הפתרון שלהם הוא להיות גיבורים, או גיבורות, בעיני המשפחה והסביבה. בכל מקום שיש בו מענה ומוכנות מבצעית של משטרת ישראל, מג"ב וצה"ל, זה מוריד את המוטיבציה. המחבלים יודעים שהסיכויים שלהם לברוח קלושים".

האם אתם נערכים באופן מיוחד לקראת סיום חודש הרמאדן?

"חג הרמאדן הוא זמן רגיש מאוד ומאופיין בהיערכות מתוגברת של כוחות המשטרה ומג"ב, וזאת ללא קשר לאירוע הקשה שהיה ביום שישי. במהלך הערכות המצב שאנחנו מקיימים באופן תדיר, אנו קובעים את הפעולות וסדרי הכוחות במקום".

אירועים כמו הילדה בת ה-13 שנורתה למוות בירושלים אחרי שניסתה לתקוף במספריים, הם בעיה מבחינתכם?

"אנחנו נותנים ללוחמים שלנו כל כך הרבה תרחישים, שהם יודעים להפעיל שיקול דעת בשטח בזכות הניסיון שהם צוברים באימונים. לפעמים הם לוקחים את הסיכון ולא ממהרים ללחוץ על ההדק. באירוע הזה שוטרים הרגישו מאוימים, ועשו מה שהם היו צריכים. הם תרגמו את התמונות והסרטונים בצורה אחרת".

ימ"מ או מטכ"ל

אתה חי את השטח כבר שלושים שנה. להערכתך, השיא של גל הטרור כבר מאחורינו?

"לדעתי אנחנו אחרי השיא, אבל אסור להיכנס לשאננות. כל אירוע יוצר מוטיבציה לאירועים נוספים, וכל דבר קטן יכול להיות טריגר ולעורר את כל הרדומים שיושבים כמו קפיץ דרוך ויכולים להשתחרר, כל אחד מהסיבה שלו".

יש שיתוף פעולה עם כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון?

"יש תיאום. לא אכנס לפרטים, אבל זה אינטרס של כל הצדדים להרגיע את השטח. זה לא יוצא לתקשורת, אבל בכל יום יש פעילויות סיכול של צה"ל, שירות הביטחון ומג"ב. ועדיין, כמעט בכל יום מיידים בקבוקי תבערה ומשליכים מטענים. זה לא מקבל כותרות. אם אין נפגעים, אז נדמה שיש שקט. בפועל – אין".

גילינו שרוב המפגעים האחרונים לא יצאו משיקולים אידאולוגיים, אלא גם על רקע בעיות אישיות בבית וענייני כבוד המשפחה. הפתרון שלהם הוא להיות גיבורים, או גיבורות, בעיני המשפחה והסביבה. בכל מקום שיש בו מענה ומוכנות מבצעית של משטרת ישראל, מג"ב וצה"ל, זה מוריד את המוטיבציה. המחבלים יודעים שהסיכויים שלהם לברוח קלושים"

גדר ההפרדה היא גורם עיקרי לירידה בכמות הפיגועים?

"לגדר יש השפעה רצינית על בלימת המעבר החופשי. הבעיה היא הפרצות, ומשם מגיעות לא מעט בעיות. בגדר הדרומית יש פתח בעייתי לכיוון סנסנה בהר חברון. יש גם פרצה באזור גוש עציון, שלגביה ההחלטות אם לסגור או לא הן כבר ברמות אחרות. כל האזורים האחרים די סגורים, אבל צריך לשמור, כמו באזור עוטף ירושלים שיש בו ניסיונות חוזרים ונשנים לפרוץ את הגדר. אנחנו מבצעים פעילות יומיומית נגד אותם פורעי חוק. ככלל, הגדר מוכיחה את עצמה. בלעדיה, מצבנו היה הרבה פחות טוב".

האם מהפתח בגדר בדרום הר חברון חדרו המחבלים לבושי החליפות שביצעו את הפיגוע במתחם שרונה בתל-אביב ב-8 ביוני 2016?

"אכן".

כוח האדם של משמר הגבול מבוסס על משרתי קבע וחיילי חובה. באחרונה התפרסמו לא מעט מקרים שבהם מתגייסים התעקשו לשרת רק במג"ב. שאלתי את ניצב שבתאי מהן הסיבות לביקוש הגבוה כל כך לשרת במג"ב.

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... 0/10/08696914-750x446.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"בכל יום מגיעות עשרות שיחות טלפון מאנשים שרוצים להגיע למג"ב", הוא משיב. "משמר הגבול נמצא היום במרכז העשייה המבצעית, ורוב בני הנוער רוצים להשתתף בעשייה ולהיות שותפים ללוחמה בטרור. במג"ב הסיכוי שלך לפגוש את הטרור ולהשתתף בפעילות מבצעית הוא יומיומי, אם זה בירושלים, ביהודה ושומרון או בפעילויות המבצעיות בכל הארץ. תוסיף לזה את היחידות המיוחדות שלנו, ותקבל אתגר מבצעי מתמשך. לא כל טירון בצה"ל מקבל שלושה שבועות של אימוני טרור".

שבתאי מציין שמשמר הגבול נמצא בעיצומה של מהפכה מבצעית וטכנולוגית. בין השאר, הכוחות מתאמנים כאשר רחפן מבצעי מרחף בגובה הראשים שלהם. "המטרה שלנו היא להיות חיל יותר התקפי ויוזם, ויותר מאוגד מבחינת היכולות המבצעיות", הוא אומר, ומגלה כי מג"ב מקים מעין חטיבת קומנדו למבצעים מיוחדים.

"אנחנו מקימים כרגע חטיבה שמשלבת את כל היכולות הייחודיות של מג"ב. תהיה, למשל, פלוגת איסוף: יש לנו האמצעים הכי מתקדמים לאיסוף מודיעין, גם כאלה שאין בצבא. אנחנו מדברים גם על איסוף מפליל מטווחים רחוקים מאוד, גם ביום וגם בלילה. פלוגה נוספת היא 'מתיל"ן' (מארבים, תצפיות, יירוט, לוחמה ניידת), שפורקה בעבר ואנחנו מקימים אותה מחדש. זה כוח שיש לו יכולת תנועה בשטח עם כלים מהירים – טרקטורונים בעלי ארבעה מושבים. על כל כלי ישבו ארבעה לוחמים וכלב. אתה משפר כך את יכולת המרדף וההיטמעות בשטח עם כלים קלילים, עבירות גבוהה ויכולת שהייה ממושכת. ליחידה הזאת יהיו כמובן אמצעים נוספים ויכולות טכנולוגיות שידעו לסגור תאי שטח באמצעות מכ"מים, חיישנים ועוד.

"הפלוגה השלישית היא יחידת אופנוענים עם יכולות כביש ושטח, גלויות וסמויות. בנוסף יהיו שתי פלוגות מבצעיות, יחידות בשם 'קורל' ו'ספיר', שנכנסות כזרוע מבצעית ויקבלו יכולות בעיקר בתחום הפרות הסדר, שלא קיימות כיום במשטרת ישראל: מטרקטורונים מיוחדים ועד רחפנים. יהיה גם צוות הונאה טקטית, שיהיה מורכב מאנשי מכשור טכנולוגי ואנשי חבלה. חטיבת המבצעים המיוחדים תופעל עם כל היכולות שהיו פרוסות עד כה במחוזות. ברגע שתהיה פעילות, נדע להתאים את הכוחות. היחידה תהיה מעטפת לימ"מ באירועים חריגים. כל החטיבה הזאת נבנית בתקציב אפסי. צמצמנו יחידות אחרות כדי להקים אותה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-conte ... _201715_32_25-750x500.jpg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

אם מדברים על הימ"מ – כוח העילית של משמר הגבול – ומה תפקידה בלוחמה בטרור?

"החלטת ראש הממשלה לפני כשנה הייתה להפוך את הימ"מ ליחידה הלאומית ללוחמה בטרור. אני מקווה מאוד שהיחידה באמת תוכר ככזו, ושההכרה תעבור את אישור שר הביטחון. זה ייתן לנו יותר תקנים, יותר תקציבים ויותר טכנולוגיות. היחידה מעורבת היום בתחום הפשיעה החמורה, ומשולבת כמעט בכל הפעילויות שלנו באופן שוטף. זה נותן לה ניסיון עשיר ושמירה על יכולות מבצעיות 24/7. עם כל הכבוד ליחידות צה"ל שמתמחות בתחום הטרור, ויש לי המון כבוד אליהן, הימ"מ נמצאת כמה רמות מעליהן מבחינת היכולות. הלוחמים שם ותיקים ומנוסים מאוד, יוצאי יחידות קרביות וסיירות בצה"ל. ממוצע הגיל הוא 30. אלה אנשים שמתעסקים ביום ובלילה רק בתחום הלוחמה בטרור, ומתמחים בזה ברמה הכי גבוהה. יש להם ניסיון שנצבר במשך זמן רב מאוד. התרגולות ושיטות העבודה שלהם שמות אותם למעלה בתחום הלוחמה בטרור, לדעתי גם בקנה מידה עולמי. הרבה יחידות מהעולם מגיעות ללמוד מאיתנו להילחם בטרור".

המהפכה האחרונה שחושף יעקב שבתאי היא הקמת "מרכז בינה". למעשה, מדובר בהקניית יכולות סיגינט וסייבר עצמאיות למשמר הגבול לצורך הפעילות המבצעית השוטפת. "עד עכשיו עבדנו כמו דייגים שלהם רשת פרוסה", הוא אומר. "התחלנו את הבנייה של מרכז הבינה, במטרה לרכז את המודיעין של היחידות השונות ולתרגם אותו לפעילויות אופרטיביות. אנחנו מתואמים לגמרי עם יחידת הסייבר של המשטרה. זו תהיה מעין יחידת 'להב' של מג"ב בתחום החקלאי. פה יהיה 'המוח', כך שאם כנופיה כלשהי נכנסת בדרום אבל פועלת דווקא בצפון, נדע לעקוב אחריה. אנחנו עומדים בפני מהפכה של ממש: מצד אחד 'המוח', מרכז הבינה, ומצד שני החטיבה הטקטית, 'הקומנדו', שתיתן מענה כמו אגרוף".

The post מפקד מג"ב שהומלץ למפכ"לות: "שירות במג"ב – אתגר מבצעי מתמשך" appeared first on מקור ראשון.