ד' היא אם לחמישה ילדים, שלושה מהם לומדים במוסדות על יסודיים של החינוך הדתי. בתה לומדת באולפנה הכוללת פנימיה ושני בניה בישיבות תיכוניות (אקסטרניות).

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:

– אנה אפנה: "הילד צריך להיות קודם כל שמח"

– השלום בין רבני איחוד האמירויות מתרחק

– נתניהו כופר באישומים: לא נחקרתי על האירועים

ד' לא מתקשה לחשב את ההוצאה המשפחתית עבור מוסדות הלימוד של ילדיה, המסתכמת ביותר מ־2,000 שקל בחודש. כ־26,000 שקל בשנה. "כשמוסיפים לזה את עלות הצהרון לבת הקטנה שלנו, ההוצאה השנתית מתקרבת ל־40 אלף שקל", היא אומרת. "זהו נטל לא קטן. אני ובעלי עובדים קשה ומצליחים לעמוד בתשלומים, אבל יש כמובן עוד הרבה הוצאות אחרות למשפחה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/פעילות-אולפנת-בני-עקיבא-אורות-מודיעין-750x500.jpeg 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

"האמת היא", מוסיפה ד', "שאני לא כל כך מבינה למה התשלומים הללו כה גבוהים. נכון שפנימיה עולה כסף, ואנחנו מוכנים להשקיע בחינוך טוב. אבל בסוף זה נטל כספי גדול, פי כמה ממה שמשלמים בחינוך הכללי". לתחושות של ד' שותפים הורים רבים לילדים במוסדות החינוך הדתי. לחלקם הנטל קשה במיוחד בתקופה זו, ברקע המשבר הכלכלי והשפעתו הרבה על שוק התעסוקה.

שאלה המקננת בקרב רבים מההורים היא – מהיכן מגיעות העלויות הללו? כדי לעשות קצת סדר, נכון לחלק את תשלומי ההורים למוסדות החינוך לשלושה סעיפים עיקריים: הסעיף הראשון הוא תשלומי חובה כגון ביטוח תאונות אישיות. הסעיף השני הוא תשלומי רשות, בהם תשלומים עבור טיול שנתי, הרצאות, סמינריונים, פעילות תרבותית ועוד. הסעיף השלישי הוא ה"תל"ן" (תוכנית לימודים נוספת) – תשלום עבור שעות לימוד נוספות מעבר לשעות המתוקצבות על ידי משרד החינוך. שעות אלו כוללות תגבור במקצועות שונים, כאשר במוסדות החמ"ד השעות הללו מחולקות לשניים: תל"ן כללי (מתמטיקה, מקצועות טכנולוגיים שונים וכדו') וחלק של תל"ן תורני (תושב"ע, תנ"ך ומחשבת ישראל).

בעוד תשלומי החובה זהים בין החינוך הממלכתי לחינוך הממלכתי דתי (בדגש על ישיבות תיכוניות ואולפנות), תשלומי הרשות והתל"ן שונים, או במילים אחרות – עולים הרבה יותר במוסדות החמ"ד.

מדוע? המדינה אמנם מממנת חלק משעות התל"ן, אך רק חלק קטן מהם. ברוב מוסדות החינוך הממלכתיים מימון המדינה די מכסה את רוב שעות התל"ן ולכן השתתפות ההורים בסעיף זה אינה גבוהה, אולם במוסדות החמ"ד, שעות התל"ן ובעיקר שעות התל"ן התורני הן רבות. מימון המדינה הוא כאמור חלקי בלבד ורוב הנטל נופל על הורים. לכך יש להוסיף את תשלומי הרשות הגבוהים, עקב הפעילות החברתית הענפה שמאפיינת את מוסדות החמ"ד.

"ראשית, צריך לחלק בין החינוך הפנימייתי לחינוך האקסטרני". מסביר שוקי סט, סמנכ"ל הכספים של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. "החינוך הפנימייתי עולה הרבה כסף כי יש בו הרבה פעילויות ועלויות, למרות שבפועל, המוסדות גובים פחות מהמקסימום המותר להם" (בהתאם לנהלים שקבעה ועדת לאור, א"ר). במוסדות האקסטרנים יש את עלות שעות הלימוד הרבות. המדינה מחייבת ילד בחינוך הדתי לעשות יותר יחידות בגרות. הוא חייב לעשות מינימום 20 יחידות בגרות במקום 15 בממלכתי, אבל זה מעולם לא תוקצב. המדינה מממנת את חמש השעות הללו דרך הכספים הקואליציוניים שמאוד תלויים במצב הפוליטי – מציאות לא בריאה".

הרב פלטי גרנות, מנהל מרחב ברשת מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא: "הרשת עושה מאמצים אדירים בשנים האחרונות לתגבור לימודי המתמטיקה, האנגלית ועוד מקצועות כלליים – אבל אנחנו לא מוכנים שהחול ימשיך ויצמח והקודש יישאר במינימום האפשרי"

לטענת סט, גם עיגון התקצוב בצורה ממלכתית לא יכסה באמת את העלויות של מוסדות החינוך:  "נניח ונגיע למצב שבו מדינת ישראל תקבע את התקצוב בחוק, עדיין יישאר פער. אם ההורים רוצים שהילד ילמד יותר שעות תושב"ע, תנ"ך ומחשבת ישראל, הם צריכים לדעת שיש לכך עלות. אנחנו נותנים יותר שעות מאשר השעות המחויבות, ואת הפער הזה ההורים צריכים לממן".

ברשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא לומדים כיום מעל 8,000 תלמידים ותלמידות במוסדות אקסטרנים וכ־2,500 במוסדות הכוללים פנימיה. לדברי סט, ברוב המוסדות האקסטרנים מדובר בתוספת תשלום של כ־1,500 שקל בשנה עבור השתתפות הורים בשעות הלימוד (מעבר לתשלום הנהוג במוסדות החינוך הכלליים). לכך יש להוסיף פעילות חברתית שמגיעה לסכום של עוד כ־ 1,200 שקל בשנה. לדבריו, רק במיעוט קטן של המוסדות מגיע התשלום לכ־6,000 שקל בשנה, בשל תוספת רבה יותר של שעות תל"ן. אלו הנמצאים במוסד פנימייתי משלמים דמי אחזקה הכוללים את כלל השירותים במוסד, כשהסכום נע סביב כ־15 אלף שקל בשנה.

מינימום קודש? לא אצלנו

"כמו שיש הכרה במקצועות טכנולוגיים, אנחנו רואים חשיבות במקצועות הקודש", אומר הרב פלטי גרנות, מנהל מרחב ברשת מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. "הרשת מעודדת מצוינות בלימודים, כגון חמש יחידות מתמטיקה ומגמות בשיתוף עם האקדמיה, אבל לא פחות מכך הרשת רוצה לדחוף להגדלת תורה ובעומק. אנחנו רשת של ישיבות ואולפנות וזה שם מחייב. זה אומר מצוינות בקודש וחול".

לדברי הרב גרנות, תוכנית הלימודים הזו נועדה לתת אופי ישיבתי ותורני למוסדות החינוך, וזו שאיפה שיש לה גם עלות. "יש שלושה מקצועות קודש מורחבים – תנ"ך, תושב"ע ומחשבת ישראל. אנחנו מעוניינים שכל מוסד שרוצה ויכול, יעודד לימוד של שלושת התכנים האלה בהיקף של חמש יחידות לימוד. בנינו תוכנית במחשבת ישראל בהיקף של שלוש יחידות לימוד ומשתתפים בה ישיבות ואולפנות רבות, וזה מעבר לשתי יחידות החובה במקצוע זה. הדבר דורש שעות הוראה רבות שלא מתוקצבות על ידי המדינה באופן מלא".

בדומה למחשבת ישראל, הגישה הזו באה לידי ביטוי בכל מקצועות הקודש, בהם תושב"ע ותנ"ך. "רבות מישיבות בני עקיבא, בעידוד שלנו ובעידוד המפמ"ר, לא מסתפקות רק בתושב"ע, אלא פונות למסלול "תלמוד" שבו היקף לימודי הגמרא הוא כמעט פי שלושה מהרגיל, גם בהיקף וגם בעומק. ושוב, מדינת ישראל לא מתקצבת את זה", אומר הרב גרנות, ומוסיף: "מבחינת האוניברסיטה למשל, אין הבדל בין תלמיד שעושה חמש יחידות תושב"ע לתלמיד שעשה חמש יחידות בתלמוד. למעשה הוא 'יוצא פראייר', כי מבחינת נקודות זיכוי שהאוניברסיטה נותנת זה אותו דבר למרות שבפועל מי שלמד תלמוד למד הרבה יותר קשה. למה שתלמיד בתיכון ירצה להשקיע, ללמוד יותר קשה ולהסתכן בכך שבסוף הציון שלו יהיה יותר נמוך? התשובה שלנו היא – כי זו ישיבה. וכאשר אנחנו רוצים לחזק את הקודש, אנחנו נדרשים לגבות תוספת".

"הרשת עושה מאמצים אדירים בשנים האחרונות לתגבור לימודי המתמטיקה, האנגלית ועוד מקצועות כלליים, אבל אנחנו לא מוכנים שהחול ימשיך ויצמח והקודש יישאר במינימום האפשרי. במוסדות יש המון עידוד של לימוד תורה לשמה – הלכה יומית, משנה יומית, דף יומי וכו'. ועל זה אנחנו לא מבקשים תשלום מההורים. ילד שמגיע מקבל שפע של תורה, אווירה של ישיבה ואולפנה וזה מעבר. אבל בכל מה שקשור לשעות הוראה, אנחנו פשוט לא יכולים לממן".

עד עכשיו דיברנו על התל"ן, אבל מה עם תשלומי הרשות? לעיתים הם אפילו יותר גבוהים מהתשלום עבור שעות הלימוד הנוספות.

סט: "הפעילות החברתית היא הערך המוסף שהילדים מקבלים אצלנו. טיולים, שבתות, סמינריונים ועוד המון פעילויות. זו תוכנית מאוד עמוסה ומגוונת שההורים לא רוצים לוותר עליה למרות שיש לה עלויות. בחינוך הכללי הדבר הזה לא ניתן. על 'אקסטרות' משלמים".

"בסוף, התוספת במוסדות האקסטרנים היא 2,000־3,000 שקל בשנה לתלמיד. זה כל הסיפור – מחיר של חוג כדורגל. שיעורי פסנתר עולים מאות שקלים בחודש"

מציאות של עומס תשלומים על ההורים יוצרת פערים, במיוחד בתקופה הנוכחית של משבר כלכלי. בסוף, המוסדות הללו הופכים להיות רלוונטיים רק למי שיש יכולת לשלם.

"יש הרבה מלגות למי שמתקשים לשלם, והרשת מסייעת בעניין הזה", אומר הרב גרנות. "אני אומר לך חד משמעית  – בכל מוסד שיש הורים עם קושי כלכלי, הדבר לא ימנע מהילד שלהם להשתתף בפעילות, בשום מצב. יש גם ועדות דיסקרטיות שמקבלות פניות כאלו ויושבים בהן גם נציגי ועד ההורים".

עידו מאושר, אב לתלמיד בישיבת בני עקיבא בעלי, המשמש גם כיו"ר ועד ההורים בישיבה, מחזק את דבריו של גרנות: "אנחנו מכירים את כל הקשיים הכלכליים, כולל מצבי אי ודאות. יש ועדת הנחות לכל מי שנמצא בבעיה, ואני מניח שהשנה יהיו הרבה בקשות". מאושר מוסיף כי המצב דורש לעיתים פתרונות יצירתיים, אבל כאלו שיפגעו במינימום האפשרי בלימודים בישיבה: "אצלנו הוחלט שבעקבות המצב לא גובים את כל שעות התל"ן, אבל מצד שני מצאנו פתרונות שבמסגרתם כל התלמידים יהיו בישיבה בכל ימות השבוע, כמובן בהתאם לכללים. אין ברירה אלא להתאמץ למצוא פתרונות. נכון שיש תוספת תשלום, אבל הוא נקבע מתוך הבנה שהחינוך אצלנו הוא הדבר המרכזי והחשוב. בסוף, כל משפחה עושה את הבחירה שלה".

להילחם בשדה הפוליטי

מעבר לסיוע הפרטני, במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא מודים שיש צורך בפתרונות מערכתיים עבור אלו המתקשים לעמוד בעלויות. "צריך את שיתוף הפעולה של הרשויות המקומיות", אומר סט, "במיוחד במקומות שיש בהם בעיות רבות. הרשות גם היא צריכה לתקצב. עוד אפשרות  יכולה להיות קרן מלגות שתוקם על ידי מדינת ישראל ותסייע למעוטי יכולת. כיום המלגות שאנחנו משיגים מגיעות מתרומות פרטיות, והקופה הזו מוגבלת מאוד". בהנהלת הרשת מדגישים כי הורדת שעות התל"ן אינה פתרון, במיוחד אם מאמינים בדרך החינוכית והלימודית שנבנתה לאורך השנים. "בסוף, התוספת במוסדות האקסטרנים היא 2,000־3,000 שקל בשנה לתלמיד", אומר גרנות. "זה כל הסיפור – מחיר של חוג כדורגל. שיעורי פסנתר עולים מאות שקלים בחודש. הסכומים הגדולים מצויים בפנימיות, וזה כבר משהו אחר לגמרי".

נטל תשלומי ההורים במוסדות החמ"ד היא בעייה הקיימת כבר שנים, ובמשך הזמן נעשו לא מעט ניסיונות להפעיל לחץ על הפוליטיקאים לסייע במיתון העלויות שמוטלות על ההורים. בפועל, הניסיונות הללו לא ממש צלחו. הבחירות הקרבות, מאמינים מנהלי המוסדות, הן הזדמנות להציף את הסוגייה הזו שוב. "צריך לדרוש מכל מי שמדבר בשם ייצוג הציונות הדתית לסדר את הדבר הכל כך בסיסי הזה – שהתקציב הרלוונטי ייכנס לבסיס התקציב בצורה מסודרת", אומר סט. "אין סיבה שנצטרך לכתת רגלינו בכל שנה ושנה כמו קבצנים כדי שתלמידינו יקבלו את התקציב שמדינת ישראל בעצמה הגדירה בחוק כחובה".

https://www.makorrishon.co.il/wp-content/uploads/2021/01/פעילות-ישיבת-בני-עקיבא-ראשון-לציון-750x561.png 750w" sizes="(max-width: 1024px) 100vw, 1024px" />

הרב גרנות: "חרתנו על דגלנו תורה ועבודה, והשאלה היא מה אנחנו משדרים לילדים שלנו. אני לא נכנס לכיס של ההורים, אבל כן נכנס לכיס של המדינה: נבחרי הציבור שלנו – שימו את לימודי הקודש על סדר היום. אני לא אומר לעשות זאת במקום לימודי החול, אלא הפוך, בואו נגדיל את הכל – מצוינות גם בקודש וגם בחו"ל. אני מלא הכרת טובה למדינה שלנו. אין לי שמץ של ביקורת. אבל עדיין זהו שדה פוליטי ובסופו של דבר השאלה היא על מה אתה נלחם. כל תמיד שלומד במגמת מוזיקה מקבל תקציב מיוחד כי המדינה מעודדת זאת. אם תלמיד ירצה לעשות בגרות טכנולוגית, 10־15 יחידות במחשבים ומתמטיקה ופיזיקה, המדינה תתקצב אותו. אבל אם הוא רוצה לעשות בגרות בתלמוד במקום תושב"ע הוא לא מתוקצב. למה? את זה צריך לשנות".

במה זה בעצם שונה מהדרישות הכספיות הסקטוריאליות של נציגי הציבור החרדי?

"אני לא רואה בכך משהו מגזרי", אומר הרב גרנות. "אני חושב שבסופו של דבר אנחנו מגדלים ילדים שיגיעו למעורבות שיא בחברה הישראלית – בצבא, בתעשייה, בספורט, באמנות, במוזיקה – בכל תחומי העשייה. אנחנו מאמינים שתלמיד שגדל בישיבה תיכונית, במקום של קודש, תורם תרומה עצומה למדינת ישראל, לא ממקום של כפייה דתית אלא ממקום של ערכים. אנחנו לא לומדים תורה בשבילנו, כאילו אנחנו בגלות. נכון שהציונות הדתית היא זו שרוצה וגם נהנית מזה, אבל בסוף גם מוסדות לא דתיים שירצו בכך, וידרשו למשל חמש יחידות בתנ"ך ותושב"ע, יוכלו לעשות זאת. יש כאן אמירה ערכית ותורנית, ולכן התביעה שלי היא ממדינת ישראל, ומהשליחים שלנו בכנסת ובממשלה".

מקייטנות ועד גגות סולריים

מעבר לדרישה להשתתפות שוויונית במימון שעות הלימוד מצד מדינת ישראל, ומעבר לתשלומי ההורים כמובן, במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא מדגישים כי הם עושים מאמצים רבים לייצר גם הכנסות עצמיות. לרשת כ־80 מוסדות הפזורים בכל רחבי הארץ, וברבים מהם קיים גם פוטנציאל כלכלי.

"אנחנו עושים הרבה פעילויות שמכניסות כסף, מעבר לגיוס תרומות לטובת מלגות", אומר סט. "יש פעולות יזמיות שקיימות בכל המוסדות הפנימייתיים  – החל מהסבת פנימיה בתקופות מסוימות לחדרי אירוח ועד שימוש בגגות המוסדות להצבת קולטים סולאריים. אנחנו מבצעים התייעלות אנרגטית בלא מעט מהמוסדות. במקומות שבהם יש מתחמים שאינם בשימוש, אנו יוצרים שיתופי פעולה עם גופי רווחה וחינוך לטובת שימוש במבנים, וההכנסות חוזרות לטובת תקציבי הפעילות השונים באותו מוסד חינוכי". עוד מציין סט כי הרשת מנצלת את המנגנון שלה כדי לגשת למכרזים של משרדי ממשלה בתחומים שונים, ובכך להגדיל את הכנסות הרשת לטובת המוסדות. סט נותן מספר דוגמאות: "אנו מפעילים היום את מערך קורסי התאוריה והנהיגה המונעת עבור משרד התחבורה. אנו מפעילים מערך של שיעורי תורה בבתי הסוהר עבור השב"ס. אנו מפעילים הכשרה של פיקוד העורף בבתי בספר בהיערכות להתמודדות עם רעידות אדמה, ועוד. כל זה כמובן במקביל לפעילות לחיסכון בעלויות התפעול של המוסדות, על ידי הפעלת מערכת רכש מרכזית בתחומים רבים".

שוקי סט, סמנכ"ל הכספים של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא: "החינוך הפנימייתי עולה הרבה כסף כי יש בו הרבה פעילויות ועלויות, למרות שבפועל, המוסדות גובים פחות מהמקסימום המותר להם. במוסדות האקסטרנים יש את עלות שעות הלימוד הרבות"

מגפת הקורונה והשלכותיה פגעו בחלק מהיוזמות הכלכליות של הרשת, מה שמוסיף לקושי שלה להקל על תשלומי ההורים. "בעידן הקורונה נפגענו קשה בעניין הזה", מודה סט, "ההכנסות מתרומות צנחו וגם ההכנסות מיזמות ירדו לאפס כי אין סמינריונים ואין קייטנות, וכמובן כל מה שקשור באירוח". למרות זאת, סט אופטימי ומאמין כי עם ההתגברות על המגיפה והחזרה ללימודים שגרתיים, גם היוזמות הללו יחזרו כך שבשנת הלימודים הבאה נוכל לראות את השפעתם על תקציבי הפעילות של המוסדות. "יש לנו רצון גדול לפתח את היוזמות הללו במוסדות נוספים ברשת", הוא אומר וחותם, "ברגע שנחזור לפעילות מלאה כפי שהייתה לפני המגיפה, אין לי ספק שנוכל לבשר עוד בשורות משמעותיות עבור המוסדות בתחום הזה".

The post תלמידים יקרים שלנו: למה החינוך הישיבתי עולה כ"כ הרבה? appeared first on מקור ראשון.